ניתוח// לפני כמה חודשים נפלה ונחבלה בידה, ועברה ניתוח מורכב ביד. היום היא מוגדרת כנכה בשמונים אחוזי נכות. “לא יכולתי להיות לבד במצב הזה. אני אפילו לא יכולה להתלבש או להסתרק לבד, וכמובן שלא יכולה לנהוג".
נוודות// “כרגע אני מרגישה שאני חיה חיי נוודות. יש מזוודה שמוכנה כל הזמן ליציאה, לרגע בו יגידו לנו להתפנות. אני כל הזמן בהיכון לקראת המקום הבא שאליו אעבור. האנשים שהגיעו לנחלים רובם בעלי משפחות, אנשים שפשוט ברחו מהבית. לכולנו יש גורל משותף. כולנו עדיין לא חושבים על היום שאחרי, ובעיקר עסוקים בהישרדות".
מאבחנת// בחייה הרגילים גלית היא עובדת הוראה, בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד. “כשסיימתי את הלימודים, עבדתי כגננת ומורה לגיל הרך. במשך השנים עשיתי הסבה והיום אני עובדת כמאבחנת דידקטית, בעיקר עם ילדים שסובלים מקשיים ולקויות למידה. אני עובדת במוסד שנקרא ‘מאורות רפאל’, זה בית ספר מוכר שאינו רשמי. עכשיו כולם אצלנו בחל"ת ואין אישור ללמד בטבריה".
סיכון// “נסעתי לחגוג את שמחת תורה בבית מלון בנתניה עם חברים. תוך כדי השבת החלו להגיע שמועות על מה שהתרחש בדרום, ובמוצאי שבת כשהדלקנו את הטלוויזיה הבנו את גודל האסון. מאותו רגע הייתה לי תחושה לא טובה. הרגשתי שמשהו יקרה בצפון ופשוט חששתי לחזור הביתה. באותו לילה עוד נשארתי ללון אצל חברים במרכז, אבל באיזשהו שלב נראה שהלחימה הולכת ומתארכת, וכל הזמן דיברו שבמקביל לגזרה הדרומית, גם הגזרה הצפונית מתחממת. לצערי יש לי ניסיון עם לא מעט אזעקות באזור שלנו, ולא רציתי לקחת סיכון".
מקלט// היא גרה בטבריה בבית קרקע נטול ממ"ד. “כדי להגיע למקלט הציבורי, אני צריכה לצעוד את כל הרחוב שלי וזה רחוק. זה מאוד מלחיץ אותי, גדלתי בצל האזעקות ואני זוכרת אותן כעניין מאוד טראומתי, כך שלא יכולתי לחשוב על להיות לבדי בבית בלי ממ"ד כשמעלי יורים טילים. זו תחושה בלתי נסבלת".
כביסה// “אין לי פה הרבה בגדים, אז אני מכבסת ומחזירה, ובעיקר משתמשת באותם בגדים שארזתי כשנסעתי לשבת, שמחת תורה". באחד החדרים בישיבה יש מלאי בגדים המורכב מתרומות של אנשים טובים. “לפעמים אני יורדת למטה לעזור במיון הבגדים, ויצא שכבר מצאתי לעצמי כמה בגדים מתאימים. לצערי הרוב לא היה רלוונטי עבורי מאחר ואני אחרי ניתוח ביד ולא כל דבר מתאים לי במצבי. בנוסף, כולנו יצאנו מהבית כאשר מזג האוויר היה חמים ועכשיו מתחיל להתקרר ואין לנו בכלל בגדים של חורף. מקווה שנסתדר".
נחלים// לישיבה בנחלים הגיעה כי שמעה שהם מארחים מפונים ושיש במקום אווירה דתית. “כל העניין של שבת מאוד חשוב לי. רציתי להיות במקום עם אנשים כמוני ועם אוירה מרוממת של קדושה, ובטח לא להיות לבד במצב כזה. האנשים שמנהלים פה את כל האירוח עושים עבודת קודש: הם מייצרים תוכן לילדים בכל גיל ומספקים להם תעסוקה, שלא יהיה רגע משעמם. הם באים כל הזמן לשמור על מורל גבוה בקרב המפונים למרות שזה לא תמיד קל".
פינוקים// “הגעתי למקום בלי לדעת לאן אני מגיעה, ותוך זמן קצר הבנתי שעשיתי את המעשה הכי טוב וחכם שיכולתי לעשות: כבר בקבלת הפנים הבנתי שאני מוקפת באנשי עשייה. קיבלו אותנו במאור פנים ולא הפסיקו להציע עזרה וללוות אותי בכל תהליך הקליטה שלי במקום. הגעתי אומנם לחדר בישיבה אבל הם דאגו לנקות אותו לפני ולשוות לו תחושה של בית, עם דברים קטנים שכל כך חשובים כשאתה לא נמצא בבית שלך ואין לך מושג כמה זמן תהיה מחוץ לבית. בחדר הפרטי שלי חיכו לי מוצרי ניקיון והיגיינה שלא חשבתי עליהם בכלל בארגון המזוודה לנסיעה, דברי מתיקה וחטיפים".
טילים// “לצערי גם לפה הגיעו הטילים וכל השבוע שמעתי את הבומים. ועדיין בשבת יש פה אווירה פשוט מרוממת, יש כאן צוות של בחורים מדהימים שהגיעו מנחלים ופתח־תקווה והם דואגים לכולנו. בכל בוקר אני מתפעלת מהם מחדש. כל מה שאפשר לחלום עליו הם דואגים לו, מחזקים ומעודדים. כשיש אזעקה הם עומדים בכניסה לממ"ד ושרים לנו ומרימים את מצב הרוח".
