בעוד ימים אחדים תוכל מיטל בנשק לדעת אם המאבק שהיא מנהלת זה כמה שנים מצליח לחולל מהפך תודעתי. בעצרת הבאה שתוקדש למאבק נגד הזנות, כך היא מקווה, יעמדו גם מפגינים דתיים, במספרים גדולים. והם יעשו את זה בגאווה, בדיוק כפי שהם נרתמים למאבק נגד פינוי יישובים. "בכל שנה מתקיימת עצרת לזכרה של ג'סיקה, אישה שעבדה בבית הבושת ברחוב הירקון 98 והתאבדה כתוצאה מדיכאון עמוק", מספרת בנשק. "ביום רביעי הקרוב, 15 באוגוסט, נציין שלוש שנים למותה. בשעה 19:00 נצא מהבניין ברחוב הירקון בתל־אביב לכיוון מרכז העיר. אין לי יעד מספרי מוגדר, אבל אם ישתתפו לפחות חמישים דתיים, ארגיש שהמאמצים שלנו נשאו פרי. אני מודעת לעובדה שגם ברחוב הישראלי הכללי, המאבק הזה עדיין נתפס כנישתי. לא אשכח את ההרגשה המביכה כשהסתובבנו ברחובות תל־אביב עם שלטי העצרת. הסתכלו עלינו כעל חבורת מוזרות, או במקרה הטוב כמפגינות מזן גרינפיס פינת הגנה על לווייתנים".
בנשק (40), פעילה חברתית מוכרת, היא סמנכ"לית קרן "בריאה" לקידום בריאות נשים, וחברה בוועדת ההיגוי של פורום הנשים של הבית היהודי. מזה שנתיים היא מנהלת־שותפה של קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות, יחד עם נעה מבורך. בשבועות האחרונים היא חורשת את הרשתות החברתיות, רוקמת עוד ועוד קשרים, ודואגת שבכל יום יהיה מישהו שיפרסם פוסט הקורא להשתתפות בעצרת. העיתונאים אמילי עמרוסי, אריאל שנבל ואלישיב רייכנר כבר נענו לפנייתה, והביעו הזדהות פומבית. בימים הקרובים צפויים להצטרף אליהם עוד משפיעי־רשת דתיים נוספים.
לא קל לבנשק לעורר את עניינו של הציבור הסרוג במה שממותג איכשהו כמאבק לא לו. "הזנות מעלה קונוטציות שליליות בחברה הדתית. היא נתפסת כטאבו, כנושא שלא צנוע לדבר עליו, עולם אפל שרחוק מאיתנו לכאורה. רואים בנשים האלו יצאניות שבוחרות בסגנון חיים פרוע למען בצע כסף. לכן צריך להעמיק את ההבנה שמדובר באמת בנשים בסיכון. לפי סקר של משרד הרווחה, 60 אחוז מהן אמהות לילדים קטנים, שלא מוצאות דרך אחרת לשרוד את חיי היומיום. אני אישית הכרתי אישה כזו, אמא מדהימה לילד קטן שהוא כל עולמה. היא מאוד חששה שהרשויות יגלו את מצבה וייקחו ממנה את הילד; מצד שני, המקרר עמד ריק ולא הייתה לה דרך אחרת למלא אותו. אישה כזאת, שנמצאת במקום חלש ופגיע, היא בדיוק מאלה שמועדות ליפול למעגל הזנות".
הציבור הדתי, בטח החרד"לי, מרבה לעסוק בשאלות של שמירה על גדרי הצניעות. איך אפשר לצפות ממנו לדבר על זנות?
"מבחינתם לא צריך לומר את המובן מאליו – זנות אסורה בכל מצב. אני מניחה שקיים חשש שאם נפתח את הנושא לדיון, זה אומר שאנחנו נותנים לו לגיטימציה. אבל לדעתי אין לנו פריבילגיה לשתוק. 66 נשים במעגל הזנות מתו בשמונה השנים האחרונות. מדובר פה על 'לא תעמוד על דם רעך' ברמה הבסיסית ביותר".
לא מתייגים, לא משקמים
אז מה גורם לבחורה דתייה ושמרנית בכיסוי ראש, אם לארבעה ממעלה־אדומים, להשקיע את מרצה בנושא שנדמה כרחוק כל כך מהשיח המגזרי היומיומי? "זה התחיל לפני עשר שנים, כשביקרתי בספריית מדעי הרוח בהר הצופים, ונתקלתי בספר על סחר בנשים", היא מספרת. "תוארו שם קורותיה של נערה צעירה שעברה מסכת ייסורים של חטיפה ומתן שירותי זנות בכפייה. הזדעזעתי מהסיפור, והתחלתי לחקור אם דברים כאלה מתרחשים בישראל. נדהמתי לשמוע על אלפי נשים שמובאות לכאן ממדינות מזרח אירופה, חלקן במרמה. הן חוות התעללות מחרידה שכוללת העברה בתאי מטען של מכוניות, תצוגת שוק משפילה ועבודה יומיומית קשה, בלי שיזכו להפסקות או לטיפול רפואי הולם. הסיפור הזה לא נתן לי מנוח".
בנשק לא הסתפקה בנתונים היבשים, ויצאה לשטח לראות את הכאב מקרוב. היא השתתפה בסיורים שמקיימים ארגונים שונים בזירות הזנות של תל־אביב, נפגשה עם אקטיביסטיות וביקרה בדירת חירום שמפעיל ארגון "סלעית". הדבר הראשון שהבינה הוא שעבור הנשים, לא מדובר בבחירה. "הן בנות אדם, אבל לצערנו הן מוגנות פחות מחיות בר. הן כמו טרף עבור יותר מדי פוגעים ומנצלים. לפעמים אלה אפילו אמהות שעובדות בזנות יחד עם הבנות שלהן. אם היו אומרים לנו שבדירה מסוימת בעיר שלנו כלואות נשים נורמטיביות והן סובלות מאלימות ומהתעללות, היינו מתקשים להישאר אדישים, נכון? אז למה כשמדובר בנערות ונשים בסיכון, אנחנו מתעלמים? למה מוזר לזעוק את זעקתן?
"דירת החירום שבה ביקרתי מיועדת לנשים בזנות פעילה. זו התחנה הראשונה שלהן בדרך לשיקום. לא אשכח איך אחת המדריכות – שבדיעבד התברר לי שהיא בעצמה שורדת זנות – אמרה לי: 'תסתכלי עליהן. הן נראות מזעזע. בכלל לא דומות לתסריט ההוליוודי של 'אישה יפה'. מה את חושבת, מי הולך לנשים בזנות? בעיקר גברים נשואים שרוצים לממש דברים שהם לא יכולים לעשות עם הנשים שלהם בבית'.
"רגע לפני שיצאתי מהדירה, ראיתי שלאחד הקירות מוצמדות בצד ימין חתיכות נייר ועליהן שמות ותאריכים: מעין מצבות מנייר לנשים שלא שרדו. בצד שמאל היו שמות של נשים ששוקמו ויצאו מהמעגל המזוויע הזה. המדריכה הצביעה על אחת הנוכחות בדירה ואמרה לי: את רואה אותה? היא בדרך למות. היא לא תשרוד".
מעגל הזנות, מוסיפה בנשק, רחב בהרבה מכפי שהיינו רוצים לחשוב. "ישנו דפוס מוכר של התגלגלות נערה לזנות. בדרך כלל זה מתחיל מפגיעה מינית בגיל צעיר. ארגוני הסיוע מדווחים ש־90 אחוז מהמטופלות שלהם נפגעו מינית בילדות. ולפעמים כשהילדה גדלה, היא לוקחת את הפגיעה למקום של כוח מדומה, כלומר – אם בעבר פגעו בי ולא הייתה לי שליטה על זה, עכשיו אני זו שאחליט מתי אהיה ועם מי. לא כולן מתחילות בהכרח ממין בתשלום. זה יכול להיות עם חבר במעגל הקרוב, שאת נענית לו כדי שיקנה לך ג'ינס למשל, לאט־לאט נוצרת התניה בין מין לתמורה, וזה מידרדר לרחוב. רובן גם לוקחות סמים, שעוזרים לדיסוציאציה וליצירת חיץ בין הגוף לרגשות".
פגשת גם נשים דתיות שעוסקות בזנות?
"לא, אבל פגשתי נערות דתיות בסיכון. כל נערה כזו למעשה מועדת גם לניצול מיני. אני מדברת על צעירות שברחו מהבית ומצאו את עצמן בכיכר החתולות או בחופי הכנרת. הן בודדות, בלי קורת גג, אוכל או כסף לנסיעות. זה מצב חולשה קלאסי שמאפשר ניצול. הנערות אולי לא יקראו לזה זנות, אבל ברור שזה הדפוס שהן נאלצות לסגל כדי לשרוד. אחת הבעיות היא שישנן עובדות סוציאליות, גם מחוץ למגזר, שחוששות לתייג את הנערה בזנות, ולכן הן לא ממסגרות את החוויות האלו כניצול, אלא כ'מתירנות מינית'. מהלך כזה אולי מגן על שמה של הנערה, אבל פוגע במעטפת השיקומית שהיא צריכה לקבל כדי לחזור לחיים נורמטיביים. למשרד הרווחה מוכרים 970 קטינים בזנות, אבל ההערכה היא שיש עוד 2,000 שאינם מוכרים. תביני, שמונים אחוז מהם מגיעים לבית הספר בבוקר".
בסך הכול, אומרת בנשק, יש בישראל כ־12 אלף נשים בזנות. "היקף ההכנסות מהתעשייה הזו מגיע לכ־1.2 מיליארדי שקלים בשנה. בחו"ל יש יותר נתונים על הצרכנים, והמחקרים שם מראים שאחד מכל עשרה גברים צורך זנות".
כשמדברים על זנות מתייחסים בעיקר לאזורים כמו דרום תל־אביב, אבל פרשייה שנחשפה לפני כשנתיים הראתה שניצול מיני של נשים יכול להתקיים גם בהתנחלות שנחשבת פוריטנית למדי. לדעתך מדובר במקרה יוצא דופן?
"הגיוני שזה קיים גם בהתנחלויות, ובפרט בערים. אין לי נתונים, אבל אני מאמינה שחיפוש בגוגל של המונח 'דירות דיסקרטיות' עם שם הישוב ייתן מענה לשאלה הזו. כדי למשוך לקוחות חייב להיות פרסום, וכיום זירת האינטרנט היא מרכזית מאוד בהנעה של גלגלי התעשייה הזאת".
עד כמה קיימת צריכה של זנות בקרב המגזר הדתי־לאומי?
"אין לנו נתונים מהימנים על מאפייני הצרכנים בישראל, ובטח לא פילוח לפי מגזר. אפילו בסקר הגדול שמשרד הרווחה ערך, לא היה ניסיון לקבל נתונים שישפכו אור על ממדי הצרכנות בארץ. מהדיווחים של הנשים עולה שיש ייצוג שווה לכל המגזרים".
אילו תגובות קיבלתן במגזר כשניסיתן להעלות את הנושא לתודעה?
"רוב התגובות היו תומכות, אבל היו גם כאלה שכללו הכחשה: 'מה, זה קורה אצלנו? לא יכול להיות!'. העובדה שיש צרכני זנות דתיים הייתה קשה לעיכול. רוב הגברים שעושים זאת הרי לא מפרסמים את מעשיהם בראש חוצות, קל וחומר אדם דתי, שלרוב חי בתוך קהילה ויש לו הרבה מה להפסיד מהודאה כזו".
בנשק אומרת שבסך הכול הופתעה לטובה מההיענות במגזר. "בתחילת הדרך פנינו לעשרות רבניות מובילות מהציונות הדתית, כדי לפרסם 'קול קורא'. הן שיתפו פעולה ברצון ואפילו הודו לנו על המהלך. ארגונים מכל הספקטרום של הציונות הדתית, מחרד"לים ועד ליברלים, הסכימו להצטרף לקואליציה ולפעול. במפגש הראשון שערכנו, כולם אמרו שלא ייאמן שהמגזר נמנע מלטפל בסוגיה הזו עד היום. הייתה תחושה של מחויבות דתית עמוקה להשמיע קול.
"פנינו לרבנית מלכה פיוטרקובסקי, והיא כתבה תפילה מרגשת לאישה שרוצה לצאת מהזנות. ארגוני הקואליציה התגייסו ותרמו אלפי שקלים לפרויקט של חלוקת סלי מזון חודשיים לנשים שמשתקמות. יזמנו גם כנס פתוח בהשתתפות הרב איתן אייזמן, הרבנית רחלי פרנקל ונציגים של ארגוני הקואליציה. בין השאר הוצגה שם תערוכה של סטודנטיות מהחוג לעיצוב גרפי במכללת אמונה, שיצרו עבור המאבק כרזות צנועות, כאלה שמותאמות לשיח הנדרש בציבור הדתי.
"אבל כן, מדי פעם אני נתקלת גם בהסתייגות משיח בנושא הזה. התראיינתי למשל לעלון בית כנסת בקונטקסט שלא קשור למאבק, והם לא רצו לכתוב את הטייטל 'מנהלת־שותפה של קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות'. את המילה האחרונה הם ביקשו להחליף ל'סחר בנשים'. מכיוון שסירבתי לכך, התפקיד הזה שלי הוסר מהכתבה".
אמבוש חסר פרופורציה
אז המגזר הדתי אולי לא שש לדבר על ענייני מין בתשלום, אבל לפני חודשים אחדים הוא מצא עצמו נדרש לנושא, בעקבות החשיפה של גיא פלג על אודות הרגלי הבילוי של יאיר נתניהו. היחס כלפי צריכת זנות עלה לראש סדר היום של אומת הפייסבוק, וגולשים שמרנים מצאו עצמם בדילמה מוסרית: כל יציאה נגד הפרסום הרכילותי וההקלטות נתפסה כמתן לגיטימציה עקיפה למעשיו של נתניהו הבן.
"נוצרת בעיה כשסוגיות חברתיות מתערבבות עם מאבקים פוליטיים בין־מפלגתיים", אומרת בנשק. "אני מניחה שהיו פעילי ימין שראו בהתנפלות על יאיר נתניהו ניסיון לפגוע בראש הממשלה, ולא האמינו שמדובר במאבק חברתי ערכי. גם אני עשיתי טעות בהקשר הזה, כשצייצתי בטוויטר שכנסים גדולים כמו הליכודיאדה באילת מעלים מאוד את צריכת הזנות. כתבתי מזווית המאבק החברתי־טיפולי, אבל מהר מאוד קלטתי שנפלתי לתוך בור פוליטי פנים־ימני, שקשה לצאת ממנו. טענו שהדבקתי לליכודיאדה תדמית מלוכלכת. חטפתי אמבוש חסר פרופורציה, ובדיעבד הבנתי שהיו גם אנשים תמימים שנפגעו, והיום הייתי מתנסחת בצורה שונה לגמרי".
אם הציבור הדתי נרתע ממאבקים כאלה, אני אומרת לבנשק, אולי זה משום שהם כבר מתויגים במובהק כנחלת השמאל. הלא השמאל הוא זה שמדבר על החלשים, על הפליטים, על צדק חברתי. מבחינת הימני המצוי, הזדהות עם המסרים האלה היא כמעט בגדר ערעור על נאמנותו למחנה הלאומי. "אין לי הסבר הגיוני לזה", אומרת בנשק, "אבל אם נבחן את המרחב הציבורי בפרספקטיבה היסטורי, הציבור הדתי עסק יותר במתן צדקה ופחות במאבקים חברתיים. יש לנו הרבה עמותות, מפעלי גמילות חסדים ואנשי חינוך וטיפול, אבל אנחנו לא מרבים לעסוק בשינוי מדיניות ובקידום צדק חברתי ברמה הארצית. לשמחתי המגמה הזו השתנתה קצת בשנים האחרונות, והיום כן רואים נציגות מגזרית הולכת וגדלה במאבקי רוחב – בחינוך, באיכות הסביבה, בפריפריה, בקידום נשים לזירה הציבורית. אבל יש עוד לאן להתקדם".
מצד שני, בתגובות ברשת אפשר לראות שיש מי שמחפשים צידוקים הלכתיים להשלמה עם תופעת הזנות. אחד הטיעונים העיקריים שלהם הוא ציטוט מהגמרא במסכת מועד קטן: "רבי אילעאי אומר, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו – ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמיים בפרהסיא".
תגובות מהסוג הזה מזעזעות אותך?
"בהחלט. אני לא מצליחה להבין איך אדם שומר מצוות ירצה לאפשר את הזוועה הזו, שנוגדת כל ערך שהתורה מייצגת – בין אם זה ביחס לקשר הראוי בין גברים ונשים, ובין אם ביחס לחלשים בחברה. זנות היא אונס על בסיס יומי, ובתורה אונס משול לרצח. מדובר פה בנשים מהשוליים הכי כואבים של החברה הישראלית. הן נמצאות בסיכון מוגבר לאלימות, למחלות, לפגיעות נפשיות, לרצח ולהתאבדות. אי אפשר להיות אדישים לגורלן. מי שמנסים לתת צידוק הלכתי לצריכת זנות גורמים בעצמם לחילול השם, ואני תוהה מה המניע מאחורי העמדה שלהם. לדעתי גם מדובר בעיוות של הגמרא המצוטטת. כל המטרה שלה היא להעביר את האדם דרך ארוכה, כדי שבזמן שהוא הולך הוא יחשוב על מעשיו ויהרהר בתשובה".
טיעון נפוץ אחר אומר שהעיסוק בזנות הוא הבחירה של הנשים הללו, וכל ניסיון לחלץ אותן הוא בגדר פטרונות.
"בסקר משרד הרווחה הרוב המוחץ של הנשים אמרו שאילו היו יכולות, היו יוצאות מהזנות. הן לא נמצאות שם מבחירה, אלא התגלגלו לעיסוק הזה בשל נסיבות חיים קשות".
לאיזו אמירה את מצפה מהמגזר הדתי בהקשר של המאבק שאת שותפה לו?
"בשבת הקרובה, פרשת ראה, אנחנו מקיימות את שבת 'עמה אנוכי בצרה'. ארגון בית הלל, בהובלת חברת ההנהלה הרבנית חנה השקס, הכינו במיוחד ערכת דברי תורה ודף מקורות שיוצר שפה דתית שמאפשרת לדבר על המאבק. הרבנית שרה פרידלנד־בן־ארזה כתבה תפילה לזכר קורבנות הזנות, וביקשה מנשים לומר אותה בהדלקת נרות בערב שבת. אנחנו מרגישות שבדרך הזאת אפשר לחזק את ההד התורני ואת ההבנה שצריכת זנות הורגת. 'עִמה אנוכי בצרה' הוא המסר המרכזי שלנו. חשוב להכיר בקושי ובכאב של הנשים האלו ולתת להן אמון והעצמה.
"לעצרת מגיעות הרבה שורדות זנות, וחשוב שהן יפגשו את הציבור הדתי כמי שנעמד לצידן, ולא רק מביט עליהן בהקשר שלילי. בעצרת הראשונה לא היה ייצוג לדתיים, כי היא התקיימה סמוך לצאת השבת. בעצרת השנייה הגענו לשם כמה דתיות בודדות. בעצרת השלישית כבר היינו חלק ממשלחת של שלושים אנשים, ובהם רבנים ורבניות, והנוכחות שלנו הייתה מורגשת. אני מקווה שבעצרת הנוכחית אופתע לטובה".
את יכולה לראות יישובים שמאמצים שורדות זנות כדי לסייע להן?
"אני לא יודעת אם המגזר יכול לבנות מודלים קהילתיים שיסייעו בשיקום שורדות בזנות. הן לא רוצות להיות מזוהות ככאלו, ובקהילה קטנה התיוג מיידי, ולכן זה מורכב. אני חושבת שהציבור הדתי צריך לפעול במישור החינוכי וההסברתי. ברמה הפנים־מגזרית, למשל, צריך להכשיר מורים והורים לזהות נערות 'על הקצה' לפני שהן מגיעות לרחוב, ולתת להן מענה שישאיר אותן במסגרת".
מסר לשוטרים
מאז שהתוודעה למצבן הקשה של נשים בזנות, משתמשת בנשק בחיבור שלה למערכת הפוליטית כדי לקדם חקיקה בתחום. ביום ראשון השבוע רשמו היא וחברותיה ניצחון, כשוועדת השרים לחקיקה אישרה חוק המטיל קנסות על צרכני זנות ומקצה תקציבים לשיקומן של הנשים. "כשהתחלתי לעסוק בנושא, הבנתי שחייב להתרחש מפנה דרמטי כדי שהתעשייה הזו תאבד מכוחה", מספרת בנשק. "לא יהיה קל לחסל ענף שמגלגל סכומים כאלה, כי יש פה יותר מדי בעלי אינטרסים וגורמי פשע. לאורך השנים כבר היו כמה ניסיונות חקיקה, שלא צלחו. בכנס הייסוד של פורום הנשים של הבית היהודי העליתי את הצורך להתגייס למאבק הזה, וח"כ שולי מועלם־רפאלי הייתה מהראשונות שנרתמו לסייע. היא אמרה לי שהתפרצתי לדלת פתוחה, כי היא בדיוק עובדת עם זהבה גלאון על חוק למניעת צריכת זנות ולשיקום נשים בזנות. רק כששמעתי על החוק הזה, הבנתי שסוף־סוף יש סיכוי לתפנית בעלילה. זכינו ומועלם־רפאלי היא גם יו"ר קואליציית הארגונים שלנו".
ומה אומרים חברי המפלגות החרדיות על החוק?
"כשהוא עלה להצבעה הם לא הגיעו, כך שעמדתם הרשמית לא ידועה. אני מניחה שהח"כים תומכים".
יש הטוענים שאף חוק לא יוכל למגר את הזנות, בהיותה המקצוע העתיק בעולם.
"אפשר לומר את זה גם על רצח וגנבה, אז נפסיק את מאמצי הטיפול בפשיעה רק משום שהיא קיימת אלפי שנים? ברור שלא. יש פה עוולות חברתיות שחייבים לטפל בהן, ניצול של השכבות הכי חלשות תוך שימוש בכלים הכי אלימים".
מה הרשויות עשו עד כה כדי להילחם בתופעה?
"בעבר היה סחר בתצורה של ייבוא נשים ממדינות ברית המועצות לשעבר. הוא פחות או יותר מוגר – בעיקר בזכות מחלקת המדינה האמריקנית, שמדרגת מדינות לפי מאבקן בתופעות כאלה, ומאיימת בסנקציות כלכליות על מי שלא נוקטות צעדי מנע. מדינת ישראל כבר הגיעה לשפל בדירוג הזה, מה שגרם למשרד המשפטים ולמשטרה להיכנס חזק לנושא ולהתחיל לפקח על מעברי הגבול. אז הייבוא נפסק, אבל הסרסורים כמובן למדו להתחכם: היום הם מביאים לכאן צעירות כתיירות ממדינות בריה"מ לשעבר שמדינת ישראל העניקה להן פטור מוויזה. הנשים מתחלפות כל שלושה חודשים – זמן קצר מדי לאיתור וטיפול על ידי רשויות החוק. בחזית הזו עדיין לא ניצחנו".
החוק שהובילו מועלם־רפאלי וגלאון (טרם פרישתה מהכנסת) עבר בקריאה טרומית, בקונצנזוס של למעלה מ־70 תומכים וללא מתנגדים. חלקו האחד של החוק עוסק בהפללת לקוחות זנות, וחלקו האחר מורה על הקמת רשות לאומית לשיקום נשים בזנות. ועדה שהקימה שרת המשפטים איילת שקד הפכה את החוק לתזכיר ממשלתי, שיקודם מעכשיו בכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. לאחר שהחוק יעבור סופית בכנסת וייכנס לתוקפו, יוטלו קנסות מנהליים על צרכני זנות. מי שנתפס בפעם הראשונה ישלם 1,500 שקלים; אם העבירה תחזור על עצמה תוך שלוש שנים, הוא ייקנס בסכום כפול. שקד גם הודיעה שתקים צוות יישום שירחיב את המענה הטיפולי לנשים בזנות, ויבנה להן תוכניות שיקום שכוללות מסלולי תעסוקה.
"זו תפנית דרמטית בכלים שהמדינה נוקטת כדי לצמצם את הזנות", אומרת בנשק. "התזכיר יופעל למשך חמש שנים, ובמקביל ייערך מחקר כדי לבחון את השפעתו. חשוב לציין שהתזכיר ייכנס לתוקף רק שנה וחצי אחרי העברתו, כדי להתאים מענה שיקומי לכל הנשים בזנות שחרדות לאבד את מנגנון ההישרדות שלהן".
סנקציות דומות מופעלות גם במדינות אחרות?
"ככלל, הדין הבינלאומי מצביע על הצורך לפעול לצמצום צריכת זנות, כחלק מהמאבק בסחר בבני אדם. ביקוש מעורר סחר, ויש קשר הדוק בין סחר בבני אדם, פשע מאורגן וזנות. לגבי הענישה – מודל שמשלב קנסות ורישום פלילי קיים בצרפת, בשוודיה, בנורווגיה, בקנדה ובאירלנד. בארץ הרישום יהיה מנהלי, ורישום פלילי יופעל רק במקרים מיוחדים, למשל צריכה חוזרת ונשנית".
והסנקציות במדינות האלה הוכחו כאפקטיביות?
"כן, ידוע לנו שזנות הרחוב צומצמה. לתהליך החקיקה גם הייתה השפעה עמוקה על דעת הקהל, במיוחד בקרב צעירים".
עד כמה משטרת ישראל מנסה להיאבק בזנות?
"המשטרה משקיעה מאמצים. תמיד אפשר לעשות יותר, אבל יש פה גם הבטים משפטיים ומוניציפליים שמשפיעים על היכולת לסגור מועדוני חשפנות ובתי בושת. מה שכן, נכנס נוהל חדש לגבי נשים בזנות שנלקחו לתחנת משטרה במסגרת פשיטה: כעת הן יכולות להתקשר למוקד סיוע לפני החקירה. מדובר במסר חד־משמעי לשוטרים בשטח: הנשים האלה צריכות ליווי וסיוע, והן לא חלק מעולם הפשע".
ואיך הלקוחות מגיבים להתקדמות החקיקה?
"הצרכנים כרגע בהיסטריה, הם כועסים על הפמיניסטיות והדתיים שמנפצים להם את בועת הניצול. אנחנו נחשפות לקול שלהן דרך טלי קורל, אקטיביסטית שמשוטטת בפורומים שלהם ומצטטת את התיאורים המבזים כלפי נשים. הצרכנים משתפים שם 'חוויות' מהביקור, מדרגים את הנשים בצורה מעוררת בחילה, והרבה פעמים הם מדברים על אפאתיות או בכי של נשים וכועסים שה'שירות' שקיבלו לא היה מספיק טוב. הם לא מתביישים לתמלל את האומללות של הנשים האלו ולדרג אותן בהקשר הזה. מאז שעבר החוק שמאפשר סגירת אתרי אינטרנט המפרסמים זנות, התחילו לחסום להם פורומים, ועכשיו הם מדברים על מעבר לוואטסאפ ולטלגרם. בהחלט אפשר להרגיש שם לחץ מהמצב החדש".
עד כמה הוצאת נשים ממעגל הזנות היא בכלל מטרה ישימה?
"לארגוני הסיוע יש סיפורי הצלחה רבים על נשים שהשתקמו, רכשו מקצוע וחזרו לתפקוד נורמטיבי. זה בהחלט אפשרי, אם המדינה תשקיע את המשאבים הנחוצים".
לא רק שמירת העיניים
בשולי הריאיון, בנשק נדרשת גם לנושאים שאינם קשורים ישירות בזנות, אך לדבריה הם חלק מהמעגל שמזין אותו. "צריך לקדם פה שינוי תודעתי בסוגיית ההטרדות המיניות, כמו שתנועת metoo# הצליחה לעשות, כי מדובר באותו רצף. אם אדם מרשה לעצמו להטריד אישה במקום העבודה כי בשבילו היא אובייקט, בהמשך הוא גם יגיע לאישה בזנות מאותה סיבה. גברים שמעבירים בוואטסאפ תמונות חושפניות של דוגמניות שנגנבו מהסלולרי שלהן, גם זה חלק מתרבות זנאים. אני מדברת על כל המקרים שבהם האישיות, הרגשות והנפש של האישה לא קיימים מבחינת הגבר".
מה לגבי צריכת פורנוגרפיה? גם היא יעד למאבק שלכן?
"הציבור הדתי מוטרד מאוד מהחשיפה של ילדים ובני נוער לחומרים כאלה, אבל שם מדברים בעיקר על הממד ההלכתי־צניעותי. צריך לזכור שגם בפורנוגרפיה יש ניצול של נשים בזנות ויש התעללות פיזית. זה לא מקרי שרבים מהמשתתפים בסרטים האלו מתאבדים בסוף. חשוב שהשיח לא יתמקד רק בשמירה על הנפש הרכה של ילדינו ובאיסורים הנוגעים לשמירת העיניים, אלא תהיה בו גם הבנה שמדובר בפגיעה בצלם אנוש. בן נוער צריך לדעת שבצפייה שלו בפורנוגרפיה הוא תורם להתעללות בנשים. אני מאמינה שזה יכול ליצור שינוי תפיסתי.
"צריך לשנות את היחס לאישה כאל חפץ שאפשר לעשות בו מה שרוצים. יש אבות שלוקחים את בניהם לטקס התבגרות לכבוד הבר־מצווה, או חבורות של חיילים שמגיעים יחד ל'בילוי' אצל אישה בזנות. אלו תופעות שפוגעות במרקם החברתי ובחוסן המוסרי של החברה הישראלית. מסיבות הרווקים הפכו לנורמטיביות כמעט, ומקובל להזמין אליהן נשים במעגלי הזנות. לפני כמה שנים גורי אלפי סיפר באחת התוכניות הפופולריות – בקטע שלא שודר אך עלה לאינטרנט – על מסיבת רווקים שהוא ארגן לחבר, ועל האכזבה שלהם מהאישה המבוגרת שהגיעה. כששמעתי את הדברים שלו התכווצתי מכאב. לשמחתי הוא קיבל הרבה תגובות כועסות ובסוף התנצל, אבל עצם העובדה ששדרן בפריים־טיים מרשה לעצמו ללגלג ככה על התופעה, מראה את הנרמול שהזנות עוברת".
את כל פעילותה בתחום עושה בנשק ללא שכר וללא תמורה. היא מדגישה שהקואליציה שהיא ומבורך הקימו היא אחותה של הקואליציה הכללית למאבק בזנות, שקיימת למעלה מעשור ומאגדת את כל ארגוני הסיוע. "אנחנו משתפות פעולה ועובדות יחד איתם במהלכים שונים". אך לפעמים דווקא מי שאמורים להיות שותפיה למאבק, מרימים גבה לנוכח שדה הפעילות שבחרה. "בתחילת הדרך נפגשתי עם אקטיביסטית מאחד הארגונים, והיא אמרה לי 'אני לא מאמינה שאני יושבת כאן עם מתנחלת ומדברת על סחר בנשים'. העובדה שהמאבק רלוונטי לי הייתה מבחינתה בלתי נתפסת.
"אבל החיבור בין גלאון ממרצ ומועלם־רפאלי מהבית היהודי אותת לחברי שתי המפלגות, גם אלה שבדרך כלל מתנגחים ברשתות החברתיות, שיש מאבקים שמחייבים לשלב ידיים ולצעוד יחד. המטרה שלנו בכל המהלך הזה היא תיקון עולם. לעצרת הזיכרון השנה יגיעו נשים שבשום קונסטלציה אחרת לא היו יכולות לשתף פעולה, והנה הן זועקות יחד מתוך אינטרס משותף. זה מדהים בעיניי".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
