הבית // דירת 3 חדרים בקומה שנייה, מרפסת עם נוף לכינרת. בכניסה גינה גדולה אבל מוזנחת, “יש לנו עוד עבודה פה בגינה".
היסטוריה// איתמר: גדל במזכרת־בתיה, בן שלישי מתוך שישה אחים, למד בישיבה התיכונית אמי"ת עמיחי ברחובות.
אופק: גדל בשכונת הדר־גנים בפתח־תקווה, יש לו אחות ואח גדולים ועוד אח קטן, למד בישיבה התיכונית בכפר־גנים.
אור: נולד בעלי, משפחתו עברה להתגורר בשדרות ומשם הם עברו לאריאל, שם הם גרים עד היום. הבכור במשפחה של שבעה ילדים. למד בישיבה התיכונית במגדל־העמק.
נריה: גדל בירושלים, בכור במשפחה של שבעה ילדים, למד בבית הספר הימלפרב בירושלים.
ישי: נולד בפתח־תקווה, גר ברמת־גן. למד בישיבת הזורעים, בדימונה וברמת ארבל. אח לארבעה.
יוסף חיים: גדל בחספין, ולו שלוש אחיות. “הגעתי לשל"ף כדי לעשות משהו שונה, רציתי לגוון את המסגרת הלימודית הרגילה".
מה בעצם// גרעין של"ף (שמיניסטים לעשייה פעילה) של תנועת בני עקיבא, הם תלמידי י"ב שיוצאים לשנת תרומה לקהילה במהלך השנה האחרונה ללימודי התיכון. “אנחנו משתלבים בתיכונים שונים ברחבי הארץ. בשעות הבוקר לומדים בבית הספר המקומי ואחר הצהריים עוסקים בשלל התנדבויות ופעילות בסניף או בקהילה. תכנית השל"ף היא חלק מתוכניות גרעיני אגף הגשמה של תנועת בני עקיבא".
הכנסת אורחים// את השנה הם התחילו במגורים בקריית־שמונה ולימודים בישיבת "המתמיד". בעקבות המלחמה עברו להתגורר בטבריה וללמוד בישיבה התיכונית אורט טבריה. “הצוות של ‘המתמיד’ עושים מעל ומעבר עבורנו ואנחנו מכירים להם תודה על הליווי, ולבית הספר בטבריה על הכנסת האורחים החמה והמקבלת. הגענו לטבריה כדי להיות עם קהילת קריית־שמונה שרבים מהם פונו למלונות בעיר, ולהיות עם התלמידים שגם הצטרפו לבית הספר בטבריה".
בוקר טוב// איתמר: “קם חצי שעה לפני התפילה, מתארגן, מכין אוכל ללימודים, ויוצא – משתדל שזה יהיה בזמן. התחלתי להכין כריכים לעצמי להמשך היום רק במעבר לשל"ף, עד אז התפנקתי בתוצרת של אימא".
כשחוזרים מהלימודים, בדרך כלל צוללים לתחזוק הדירה, הכנת אוכל, שטיפת כלים. “אני משקיע הרבה בלימודים – שיעורי בית, השלמות וזומים למגמות נוספות שאני לומד. אני משתדל להתאמן אימון כושר כמעט כל ערב, בשביל הצבא וגם בשביל הנפש. ובדרך כלל סוגר את היום עם שיחות טלפון הביתה".
הקפות// אף שחופשת סוכות טרם הסתיימה, הם חזרו לקריית־שמונה לשמחת־תורה. “סיפרו לנו לפני כן כמה החג הזה משמעותי בעיר. כמובן שבסוף זה לא הלך כמו שציפינו, אבל למרות החדשות הקשות שקיבלנו בבוקר, החלטנו שאנחנו לא מוותרים על סיבוב ההקפות ברחבי העיר. המשכנו למרות חוסר הוודאות ומצב הרוח הירוד ששרר. אנשים ירדו אלינו מהבתים בוכים ומתרגשים, והצטרפו אלינו לשירה ולקריאות ‘עם ישראל חי’. נכנסנו לבתים של אנשים שבגלל המצב הרפואי שלהם לא יכלו לצאת ולרקוד עם כולם, וגם למניינים שבהם הרגשנו כמה הרוח שהבאנו חיזקה ורוממה".
ארוחת ערב// אופק: "לפני המלחמה הספקנו להיות בסך הכול שלושה שבועות בקריית־שמונה, אבל הם היו משמעותיים מאוד. השתלבנו בבית ספר ‘המתמיד’ ואחר הצהריים יצאתי להתנדבות בקו לחיים ובמועדונית נוער. אהבתי בקריית־שמונה שהכול מאוד אינטימי, כולם מכירים את כולם ודואגים אחד לשני, בכל שבת פנו אלינו והזמינו אותנו לאכול ודאגו שלא יחסר לנו דבר. אני אוהב את ארוחות הערב בדירה, אחרי שבמשך היום אנחנו לא תמיד כולם ביחד. זה נותן לנו זמן איכות בסוף היום להתגבש כגרעין".
פתיחות // אור: “בקריית־שמונה התנדבתי עם ילדים עם צרכים מיוחדים ונוער בסיכון. זה מקום חם ועוטף. הפתיחות והרגישות של האנשים זה דבר מדהים שלא פוגשים במקומות אחרים. במפגש הראשון עם החבר’ה בסניף ישר הרגשתי כאילו אנחנו חברים מילדות". על אתגרי הגרעין הוא מוסיף כי “לא תמיד מסכימים על הכול, צריך להגיע לפשרות ולהבנות בין שישה אנשים. אבל עם כל זה, זו חוויה טובה ומכין מאוד לחיים האמיתיים".
החבר'ה// נריה: “לקראת סוף כיתה י“א הבנתי שבבית הספר שלמדתי בו לא באמת מגיעים בכיתה י“ב ללימודים, וחיפשתי שנה משמעותית וחווייתית יותר, עם חברויות עמוקות, עשייה ועצמאות. כששמעתי על של"ף הבנתי שזה בדיוק בשבילי. מהר מאוד נכנסנו לעניינים – עם החבר'ה, בסניף בני עקיבא ובעשייה בעיר כך שיכולנו למלא את הימים שלנו בהתנדבויות ועשייה כבר אחרי שבוע. נכנסתי להדרכה בסניף בני עקיבא והתנדבתי פעמיים בשבוע בקו לחיים". מה שכן, “התברר שזה לא פשוט לתפעל בית לבד".
קור רוח// ישי: “בחרתי להגיע לשל"ף כי רציתי לתרום את שנתי האחרונה בתיכון למען הקהילה ולעסוק בעשייה. מייד הרגשנו בבית בקריית־שמונה. כבר בשבת הראשונה שלנו כמה משפחות הציעו לנו לבוא אליהן לסעודה. האתגר בחיים בגרעין זה לדעת להתמודד ברגישות עם כל מיני הרגלים מוזרים או התנהגויות מעצבנות של שאר השותפים, בקור רוח ובשיח מועיל".
לגוון// יוסף חיים: “הגעתי לשל"ף כדי לעשות משהו שונה בכיתה י"ב, לגוון קצת מהמסגרת הלימודית הרגילה והסביבה הרגילה שהייתי בה עד עכשיו, ולסיים את תקופת הלימודים בצורה אחרת, שונה וטובה ממה שהייתי מסיים אם הייתי נשאר".
עיר חדשה// איתמר: “בגלל המעבר שנכפה עלינו לעיר חדשה, אין לנו עדיין התנדבויות קבועות, אבל יש ניצנים ראשונים שאנחנו מתחילים להעביר אותם מרעיונות לדברים פרקטיים. כמו מפגשים ושמירה על קשר עם חבר'ה מהקריה, פעילויות עם מפונים ופעילות בסניף בטבריה, אנחנו מחפשים מה עוד לעשות. באיזשהו מקום המעבר הזה לקח אותנו כמה צעדים אחורה, ומציב אותנו מול דילמות חדשות שלא היו לנו בקריית־שמונה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
