החדר // דירת חדר במלון מצודת דוד הצופה לנוף הירושלמי, ממש ליד קניון ממילא ומלון ולדורף אסטוריה. “אני מסתובבת כרגע הרבה בארץ ולא נמצאת יותר מדי במלון, אבל מאוד נחמד פה ויש אווירה נעימה. במקביל אני מבלה גם אצל חברים שמארחים אותי יפה בביתם".
בוקר טוב // “אני קמה בכל בוקר ומיד בודקת בנייד אם יש הודעות מהילדים המגויסים שלי. אחר כך אני שותה קפה ראשון ומתחברת למחשב כדי לקרוא הודעות דוא"ל ולעבוד".
אחרי החגים // אל הבית בארצות הברית, בריצ'מונד שבווירג'יניה, היא עברה לפני חודשיים. “יש הרבה דברים שצריך לסדר שם ודחיתי אותם ל‘אחרי החגים‘. הם אומנם הגיעו, אבל אז פרצה המלחמה ואני כל הזמן עסוקה סביבה ודוחה משימות של הבית".
לגדל // היא נולדה בריצ‘מונד, ושם גם למדה באוניברסיטה. את בן זוגה טוד הכירה במהלך הלימודים. חמשת הבנים שלהם נולדו באינדיאנפוליס, העיר שהם עברו אליה אחרי החתונה. “הייתה לנו שם קהילה יהודית קטנה מאוד. הבנים התחנכו בבית ספר יהודי, ינקו ממני ומבעלי את אהבת הארץ והושפעו מהמורים שלהם, שרבים מהם היו שליחי הסוכנות היהודית. יש לנו גם לא מעט חברים ישראלים שדרכם נשמר הקשר עם ישראל לאורך השנים".
קורונה // בשנים האחרונות הם משתדלים לבקר בישראל פעם בשנה. “במקרים יוצאי דופן הצלחנו להגיע יותר. בשנת 2020 לא יכולנו כמובן להגיע בגלל הקורונה". במשך שנה וחצי בזמן המגפה, ההורים והבנים שבארץ לא נפגשו. “הגעגועים היו גדולים מאוד".
בודדים // כל חמשת הבנים שירתו בצבא כחיילים בודדים. ארבעה גם עלו ארצה: הם למדו פה באוניברסיטה וסיימו תואר. "הם מאוד שונים זה מזה, וכל אחד עוסק בתחום אחר: אחד במחקר, אחד במכירות, אחד במשאבי אנוש ואחד מורה, ויש גם סטודנט".
"אני שמחה שהם מרגישים את המחויבות הזו לארץ ישראל. כשהם ראו שמדינת ישראל נמצאת בבעיה, הם מיד עלו על מטוס"
הלוך וחזור // שניים מהארבעה שעלו ארצה בחרו לחזור לארצות הברית, ושניים מתגוררים בארץ – שניהם בשכונת כרמי־גת בקריית־גת. "זה יישוב נהדר ויפה ואני שמחה שהם מצאו את מקומם פה".
שירות // מתוך החמישה, כרגע שלושה נמצאים בישראל ומשרתים במילואים. אדם, בן 29, ואוון, בן 24, נמצאים בשירות פעיל. ירד (Yered), בן 27, נמצא בכוננות. “בגלל המחסור בנשק ובציוד שהיה בתחילת המלחמה, ביקשו שכרגע יהיה ‘בהיכון‘ למקרה שיצטרך להחליף מישהו".
גאווה ופחד // "אני חושבת שהבנים שלי אמיצים, חכמים ומיוחדים, ואני גאה בהם על ההחלטה להגיע לכאן בזמן כזה. אני שמחה שהם מרגישים את המחויבות הזו לארץ ישראל. כאשר הם ראו שמדינת ישראל נמצאת בבעיה, הם מיד עלו על מטוס ובאו לעזור להגן עליה. בעיקר משמח אותי שהם מרגישים שייכות וזכות להגן על המדינה. אני גאה ומפחדת באותה מידה".
לחבק // סטייסי הגיעה השבוע לישראל במסגרת “מבצע חיבוק", יוזמה שמפגישה הורים מרחבי העולם עם ילדיהם המשרתים בישראל כחיילים בודדים. את היוזמה מובילים ארגון “נפש בנפש", אל על, ארגון ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF) וקק"ל (JNF).
לקטוף // היא הגיעה בקבוצה של עשרים נשים, כולן אימהות לחיילים. “זו יוזמה כל כך יפה בעיניי. התרגשתי להגיע לארץ ולפגוש את הבנים שלי שנלחמים עכשיו, ובכלל, להיות פה ולהשתתף בכל מיני יוזמות חשובות שקשורות במלחמה ובעורף. במקביל השתתפתי בלא מעט פעילויות דרך ארגון ‘מומנטום‘: התנדבנו בקטיף, בישלנו ארוחות חמות לחיילים, ישבנו עם משפחות החטופים בעזה, נפגשנו עם נציגים של ארגון ‘הצלה‘ שעושים עבודת חסד. היה מאוד קשה לשמוע את הסיפורים שלהם מהשבת השחורה".
לתמוך // “לאורך כל השהות שלנו פה אנחנו חושבים איך נחזור הביתה ונספר את הסיפור הגדול הזה לקהילות בארצות הברית. יש שם הרבה חברים שרוצים לשמוע, שרוצים לעזור ולתמוך".
מקור מידע // “הבנים שלי ראו אותי מתנדבת לא מעט, וגם העבודה שלי עכשיו היא בעלת חשיבות עליונה. אני דירקטורית במרכז לסיוע לחיילים בודדים על שם מייקל לוין", שנפל במלחמת לבנון השנייה. “בתפקידי אני מגייסת כסף ודואגת למגוון רחב של עניינים מנהליים. אנחנו דואגים לרווחתם של החיילים הבודדים, ועומדים בקשר עם המשפחות שלהם". במסגרת הזאת היא גם מקור מידע למאות הורים ברחבי ארצות הברית שהילדים שלהם משרתים כחיילים בודדים בארץ.
עלייה // “זו המלחמה השנייה שהבן שלי ירד משתתף בה. הוא לחם גם בצוק איתן. בזמנו, כשארבעתם היו בארץ, בעלי ואני חשבנו לעלות ארצה, אבל העבודה שלנו לא אפשרה זאת. אני מניחה שיום אחד נעלה כולנו לפה, ונצטרף לשני הבנים שכבר מתגוררים פה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
