ישראל נמצאת עכשיו בעיצומו של מבצע לכיבוש רצועת עזה. כוחותינו, עמוק בתוך בסיס הטרור, מפרקים תשתיות והורגים מחבלים. לארגון הטרור חמאס אין תקווה להביס את ישראל צבאית – צה״ל עולה עליו בכוח אש ובמספרים. אבל כדי לנצח הוא לא חייב להביס אותנו צבאית, די שיביס את הרצון שלנו להילחם. אויב חלש יותר יכול לנצח, אם הצד החזק מתייאש לפניו.
דוגמה רלוונטית מאוד עבורנו היא מתקפת הטט במלחמת וייטנאם. ב־31 בינואר 1968 פתחה צפון וייטנאם הקומוניסטית במתקפה אדירה נגד דרום וייטנאם שנתמכה בידי ארצות הברית. במתקפה השתתף גם הווייטקונג, ארגון גרילה קומוניסטי בדרום וייטנאם שנתמך בידי הצפון. הקומוניסטים ניצלו הפסקת אש לכבוד ראש השנה של שנת הירח (טט) כדי לתקוף בהפתעה. כ־100 אלף חיילים ולוחמי גרילה פשטו על ערים ויישובים לאורכה ורוחבה של דרום וייטנאם, תוקפים דרך קמבודיה ולאוס. האמריקנים ובעלי בריתם התקשו בהתחלה בכלל להאמין שמתקפה מסיבית כזו יצאה לפועל.
מתקפת הטט כללה כיבוש של הבירה סייגון. כ־4,000 לוחמי וייטקונג, רבים מהם בבגדים אזרחיים, הסתננו לעיר הבירה והחלו לפנות בוקר במתקפה נגד מתקני ממשלת הדרום ונגד מתקנים אמריקנים, כולל השגרירות האמריקנית בעיר. הם הצליחו לפרוץ למתחם השגרירות, אך לא למבנה עצמו. עד צהרי היום הם חוסלו והמתחם אובטח מחדש.
בימים ובשבועות הבאים נלחמו הכוחות האמריקנים כדי לטהר את ערי הדרום מכוחות אויב, לעיתים באמצעות מלחמה מבית לבית. לוחמי הצפון התחפרו בבנייני מגורים, ירו בכלי נשק אוטומטיים, הפגיזו במרגמות ופתחו באש צלפים. לא אחת האמריקנים נאלצו להשמיד גושי בניינים באש ארטילרית או בהפצצות מהאוויר, מחריבים בכך את רכושם וביתם של אזרחים דרום וייטנאמים, בעלי בריתם.
על אף ההצלחה הראשונית בהפתעת האמריקנים וההישג הסמלי של תקיפת מטרות ממשל בעומק דרום וייטנאם – מתקפת הטט הייתה כישלון צבאי. עד תחילת אפריל 1968 כוחות ארה"ב הצליחו לטהר את הערים ואזורי הכפר והסבו נזק עצום לכוחות צפון וייטנאם והווייטקונג. שיקום מסיבי של דרום וייטנאם החל והחיים במדינה שבו למסלולם.
הקומוניסטים קיוו שהמתקפה תביא להתקוממות המונית נגד האמריקנים וממשלת דרום וייטנאם. הם חשבו שאם האוכלוסייה בדרום תראה איך האמריקנים בורחים מפני חיילי הצפון, אם היא תראה איך ממשלת דרום וייטנאם נכשלה בהגנה עליהם, היא תתקומם ותצטרף למלחמת השחרור שתאחד סוף־סוף את וייטנאם. זה לא קרה. רוב האוכלוסייה עמדה בצד, נותנת לאמריקנים ובעלי בריתם לנקות את הדרום. האנוי לקחה הימור בסכום גבוה והפסידה.
אוקיינוס של הבדלים
אבל אף שהפסידו בשדה הקרב, הצפון וייטנאמים ניצחו במישור הפסיכולוגי, לא מעט בזכות האמריקנים עצמם. התקשורת האמריקנית סיקרה את מתקפת הטט לא כניצחון אלא כתבוסה. על מרקעי הטלוויזיה בארה״ב נראו חיילים מותשים, מלוכלכים, שרק רוצים הביתה. הרושם שהתקבל מהסיקור היה שערים שלמות נמחקו, בשעה שבפועל ההרס היה מצומצם יחסית. התקשורת התמקדה במספר ההרוגים האמריקנים ולא במספר ההרוגים של הצד השני. הסיקור, שהציג את מתקפת הטט כאסון, השפיע על ההנהגה בוושינגטון והיא החלה לשקול את סיום המלחמה באמצעות משא ומתן בכל מחיר. בקונגרס החלו קריאות לסיים את המלחמה. בבית הלבן קיימו הערכה מחדש של האסטרטגיה.
הנשיא דאז, לינדון ג׳ונסון, לא רצה להמשיך את הניצחון בשדה הקרב בדרום וייטנאם אל מערכה צבאית חדשה נגד הצפון. במקום לנצל את תבוסת הווייטקונג וצבא צפון וייטנאם למתקפת נגד, הוא הודיע על עצירה חד־צדדית של ההפצצות נגד הצפון ב־31 במרץ 1968. הוא הציע משא ומתן עם האנוי, הצעה שקיבלה בירת האויב בתוך 72 שעות. ג׳ונסון לא היה מעוניין להסלים עוד את המלחמה אלא להגיע להסדר. ארה״ב לא תנסה עוד לנצח במלחמת וייטנאם.
מתקפת הטט הייתה כישלון צבאי אך הביאה את מקבלי ההחלטות בוושינגטון לנקודה בה החליטו שאין עוד סיבה להשקיע משאבים כדי לנצח. במבט ראשון המלחמה בווייטנאם ובעזה שונות זו מזו. בין ארה״ב לדרום מזרח אסיה מפריד אוקיינוס. צפון וייטנאם לא הייתה מעוניינת להשמיד את האמריקנים, אלא רק לגרש אותם מדרום וייטנאם ולאחד את המדינה. וושינגטון הייתה יכולה להרשות לעצמה שלא לנצח.
אבל זו תהיה טעות לחשוב שהשיקולים האלה הם שהובילו את האמריקנים לוותר על המלחמה. אלו היו רק תירוצים, אחרי שפקעה סבלנותם של מקבלי ההחלטות בוושינגטון. הרי תמיד אפשר למצוא תירוצים לעצירת המלחמה בעזה: חמאס ספג מכה קשה בתמרון הקרקעי לעזה; התמיכה בו מצד הפלסטינים בעזה נחלשה; פתרון קבוע לסוגיה הפלסטינית בכל מקרה חייב להגיע דרך משא ומתן מדיני; ישראל יכולה להקים רצועת ביטחון בשטח הרצועה. כל אלה תירוצים שיכולים להיות משכנעים אם רק נחליט להתייאש מהיעד – מיטוט חמאס.
חמאס לא צריך לנצח אותנו צבאית. ארגוני גרילה מנצחים דרך התשת האויב. המערכה ברצועת עזה כנראה תימשך כמה חודשים ותגבה הרוגים רבים. חמאס מקווה שהמחיר והעייפות יכריעו את הציבור וההנהגה הישראלית. סביר להניח שינסה לפגוע בעוד חטופים, מנסה ללחוץ אותנו להפסיק. עלינו לזכור שהקרב הוא לא רק בחזית – הוא גם בעורף. הנחישות שלנו, אזרחים ומקבלי החלטות, היא התנאי הראשון והחשוב ביותר לניצחון במערכה.
