הבית // דו־משפחתי בשכונת בוכמן, שהוקמה לפני כ־18 שנה עבור קצינים ואנשי קבע. "לפני כן התגוררנו במשך כמה שנים בשכונת גבעת סי בעיר, בדירת ארבעה חדרים. הבית הנוכחי עבר שיפוץ והמטבח הורחב". במסגרת השיפוץ הוקם "אי" גדול במטבח. "האי הוא בעצם מרכז הבית, המקום שבו אנחנו אוהבים לשבת כל המשפחה ביחד. במשך השבוע אנחנו אוכלים שם את ארוחות הערב". ששת החדרים פרוסים על שתי קומות, "כך שלכל אחד יש פרטיות". מחוץ לבית יש גינה קטנה, שגם היא מקום ישיבה אהוב על בני המשפחה.
ההיכרות // בת דודה של מיכל הכירה את אלעד כשלמד עם בעלה בישיבת ההסדר, והיא זו שאחראית לשידוך. "יצאנו כחצי שנה לפני שהתארסנו, אבל אלעד היה בצבא, אז לא התראינו הרבה. צחקנו שעם מספר הדייטים שהיו לנו, זה כמו להתארס אחרי חודש. בפגישה הראשונה ישבנו באוטו בתחנת דלק ודיברנו שעות. הגענו כבר אז לשיחה על מה יהיה אחרי שנתחתן, אם תהיה טלוויזיה בבית וכולי".
ההצעה // "כשהחלטנו שמתחתנים, זה לא היה כמו הצעות הנישואין הרומנטיות שיש היום, אבל אלעד דאג להציע כמו שצריך. הוא לקח אותי לאותה תחנת דלק שיצאנו אליה בפעם הראשונה, ישבנו שוב באוטו וקיבלתי ממנו מכתב מרגש עם הצעה. עברו מאז 25 שנה, אבל אני כמובן עד היום לא משחררת, ומחכה להצעה רומנטית כמו שצריך".
פרנסה // אלעד שירת בקבע עד לפני חמש שנים, וכיום הוא מהנדס באחת התעשיות הביטחוניות. מיכל מעצבת ושוזרת פרחים לאירועים, ובעבודתה העיקרית היא מנהלת משאבי אנוש באגף הגיל הרך באמונה. "בתפקידי אני אחראית על כ־1,500 עובדות המעונות של אמונה. ב־110 מעונות היום שלנו, שפזורים בכל רחבי הארץ, יש צוותים מסורים שעושים עבודת קודש יומיומית. בימי המלחמה אלה היו המעונות הראשונים שפתחו מחדש את שעריהם. המפקחות, המנהלות והמטפלות שלנו נערכו באופן מהיר וקיבלו בשמחה את הילדים, תוך כדי האזעקות וההתרעות השונות. להרבה מהן יש בעלים, בנים ובנות מגויסים, אבל הן דואגות לשמירת שגרה בריאה לילדים".
השגרה שהייתה // "אנחנו משפחה חובבת טבע שמטיילת המון, בעיקר במסלולים של מיטיבי לכת. תחביב משפחתי נוסף הוא משחקי קופסה, ואת זה אנחנו עושים בשבת. יום שישי הוא מבחינתנו יום קדוש של זמן זוגי. זה היום החופשי של אלעד ושלי, ואנחנו תמיד יוצאים, בעיקר לבתי קפה מיוחדים. עכשיו כבר חודשיים לא יצאנו, וזה מאוד מבאס". אלעד גם אוהב מאוד לשחות – "שלוש־ארבע פעמים בשבוע, שמונים בריכות בכל פעם. כרגע זה חסר לו מאוד, כי אין לו בכלל זמן פנוי".
ימי מילואים // שלושה מבני המשפחה עלו על מדים בשמחת תורה – ליאור, תלמיד שיעור ה' בישיבת הסדר, יצא לחזית הדרום; עמית עזב את תפקידו כחצר"מ (חצי־ר"מ) בישיבת ההסדר אורות שאול בתל־אביב, וגויס למילואים; וגם אלעד קיבל צו 8. "יחד עם הבת יובל, כרגע רוב בני המשפחה מגויסים בשירות המדינה".
פחדים //"יש לא מעט חרדות ולא מעט לחץ, במיוחד סביב החייל שלנו ליאור. בתחילת הלחימה הוא לא היה איתנו בקשר במשך חמישה שבועות, ובתקופה הזאת ממש לא תפקדתי. התעוררתי בלילה בכל שעה עגולה כדי להתעדכן בחדשות מה קורה. גם עכשיו אני לא ישנה טוב. דפיקות בדלת זה פחד א־לוהים, כל דפיקה מקפיצה אותי. אנשים יודעים שבמצב הנוכחי לא דופקים אצלנו בדלת, ומשתדלים להגיד לי מראש לפני שהם מגיעים".
חזית העורף //"התקופה האחרונה מורכבת מאוד אצלנו בבית, כמו בהרבה בתים מן הסתם. מנסים לשמור על שגרת עבודה ובית ספר, וגם על רוח חיובית וטובה. אלעד חוזר הביתה פעם בשבוע באמצע השבוע וכל שבת שלישית. נכון שברוב שנותינו המשותפות חייתי עם איש צבא, ובתקופות מסוימות הייתי ממש לבד, כולל הריונות ולידות וגידול ילדים קטנים, אבל זו ללא ספק התקופה הכי מאתגרת. יש כמובן קושי טכני מהצד שלי, כמי שעובדת במשרה מלאה בעבודה עמוסה ואינטנסיבית, במיוחד בתקופה כזו, וצריכה גם לנהל את מטלות הבית והילדים לבד.
"השילוב של המילואים של אלעד והשירות של הילדים יוצר חרדה לא נורמלית. אנחנו מלאים בגאווה, אבל הפחד והחששות גדולים. ולצד כל זה צריך שהבית ימשיך לתפקד, וזה קשה מאוד. הגעגוע הכי גדול הוא בשבתות. אנחנו מייחלים לרגע שבו נשב סביב השולחן, כל המשפחה, לארוחת שבת".
סבתאות // הבן עמית נשוי לנעמה, בת 24, סטודנטית לריפוי בעיסוק. לפני חודש וחצי היא ילדה את בתם הבכורה, שחר אמונה. מיכל: "בתוך ימי המלחמה נולדה לנו נכדה ראשונה ומתוקה, וזה האור הגדול שלנו בתקופה הזאת. להפוך בגיל צעיר יחסית לסבא וסבתא, גם זה שינוי משמעותי. אלעד הגיע לבית החולים ומיד חזר לצבא. הוא לא פוגש כמעט את שחר, ואני משתדלת בכל רגע פנוי להגיע ולנשום את האושר הזה. זו תקופה מורכבת, אבל עוזרת לנו הידיעה שהמלחמה הזאת צודקת".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.i
