הבית // דירת דופלקס עם גג נעים לאירוח וישיבה בצפון הישן של תל־אביב. הגג צופה לכל כיווני העיר: הפארק, חוף הים, הנמל ומרכז העיר. דירה נעימה ומאוד מוארת.
אורחים // בני המשפחה מאוד אוהבים לארח, בין אם את החברים של הילדים או אלו של ההורים. מחודשי האביב ועד הסתיו משתדלים לארח כמה שיותר ולקיים ארוחות גדולות בגג. “מרכז הבית זה הסלון ואת עיקר הזמן אנחנו מבלים שם. יש ספריה גדולה עם ספרים בהרבה שפות, הרבה לגו ובלגן של ילדים“.
בוקר טוב // עמנואל יוצא בכל בוקר מוקדם לסופר כדי לקנות לחמניות טריות, וטלי מכינה קופסאות אוכל לילדים. אחת ההנאות שלה היא להכין קופסאות יפות עם הפתעות טעימות לילדים, אותן יגלו רק בבית הספר. אחר כך עמנואל מניח תפילין ובמקביל מתקיים המרוץ: לגרום לילדים להתארגן, להתלבש, ולאכול. למרות שהם גרים במרחק של שני בניינים מבית הספר, בדרך כלל מגיעים אליו “על הקשקש“.
פריז // עמנואל נולד בפריז למשפחה יהודית ממוצא טוניסאי. עלה לארץ בגיל 25 מטעמי ציונות. למרות שעלה לאחר גיל הגיוס ולמרות ששירת בצבא בצרפת, התגייס גם בארץ ושירת בפיקוד העורף ביחידת חילוץ לכודים. הוא שירת במילואים עד גיל 41.יש לו אח ואחות שעדיין גרים בצרפת והוריו טסים הרבה בין תל־אביב ופריז. “אני יודע מההורים שלי שהיהודים בצרפת חיים בפחד“.
קולנוע // הוא בעל תואר שני במנהל עסקים. “בגיל 30, אחרי קריירה בהיי טק החלטתי לפרוש וללכת אחרי החלום שלי לעסוק בקולנוע“. מאז הוא תסריטאי ובמאי, שעושה סרטים בארץ ובצרפת ועובד הרבה גם עם הטלוויזיה הישראלית. “אני אוהב סרטים ודרמה. הסרט הראשון אותו כתבתי וביימתי נקרא ‘סינדרום ירושלים‘“. בהמשך עבד על סרטים נוספים, ביניהם ‘כידון‘, סרט על חיסולו של מחמוד אל־מבחוח, בכיר חמאס שחוסל בדובאי, “שבעצם הוא קומדיה לחלוטין. בימים אלו אני כותב סרט חדש, צרפתי“. בשנים האחרונות ביים גם לא מעט סדרות דוקו ודוקו־דרמה לטלוויזיה הישראלית. “אני עובד הרבה שנים כבימאי ב‘קשת‘, שם יצרתי בין היתר את הסרטים על ענת אלימלך ז“ל ואתי אלון“.
“התחלתי להכין את צמידי הלב על מנת לתמוך בנפגעות, אימהות שכולות, ונשים אהובות שצריכות חיזוק“
המצב // עמנואל עובד הרבה מהבית. “המצב עכשיו, השפיע רבות על התעשייה. כל ההפקות נעצרו כי רוב הטלוויזיה מתעסקת באקטואליה ובתיעוד המצב“.
קמעונאות // טלי נולדה וגדלה בתל־אביב. היא האחות הצעירה, ולה שלושה אחים מבוגרים ממנה. בתום השירות בשלישות, נסעה לטיול הגדול עם חברה. מיד לאחר מכן התחילה ללמוד ולעבוד. “התחלתי בתחום הקמעונאות ועבדתי כקניינית, מנהלת מסחרית ומנהלת שיווק במספר חברות גדולות ומובילות. בשלב מסוים הרגשתי שזו אינה הדרך שאני רוצה לעצמי ושאני מרגישה את הצורך בעצמאות, והחלטתי לעזוב ולצאת לחפש את דרכי“.
בוהו // היא פתחה סטודיו קטן לפילאטיס, אך לאחר כשנתיים הרגישה שזה לא מה שרצתה. “שעדיין אני לא מגשימה את התשוקה שלי“. בגלל העבודה של עמנואל הם התגוררו לתקופה בצרפת, “ונתתי לעצמי את החופש להרגיש ולחוות, ממחשבה ואמונה עמוקה שככה אוכל להתכוונן בדיוק למה שאני רוצה לבנות. אני זוכרת את הרגע בו הסתובבנו ברמטואל, עיירה קסומה בסגנון בוהו, ואת הרגע בו הסתכלתי על בעלי ואמרתי לו איך בדיוק אני רוצה שייראה מותג התכשיטים שלי“.
החנות // היא החלה לבנות את המותג, “עם ההשראה הצרפתית והבוהו שיק שאני כל כך אוהבת“. בתחילה מכרה רק באופן מקוון, “באונליין, מהבית, ומשם המשכתי גם לירידים. לפני כעשרה חודשים פתחתי את החנות הראשונה. אני קמה כל בוקר בהודיה ענקית על כך שאני עושה בדיוק את מה שאני אוהבת“.
הצמידים // “כל תכשיט חדש שאני יוצרת מרגש אותי כמו לידה נוספת. כיף לי שמגיעות אליי נשים מהממות ומלאות השראה מכל רחבי הארץ, וזה מרגש ומשמח אותי בכל פעם מחדש שהן בוחרות בי כדי לרכוש ממני תכשיט. מרגש אותי לראות נשים עונדות את הצמידים שלי. אני שמחה שיש לי יכולת לשמח נשים באמצעות העבודה שלי“.
תרומה בימי מלחמה // בשבעה באוקטובר, הם התעוררו מהאזעקות. כמו כולם, גם להם לקח זמן להבין מה קורה ואת גודל האירוע. “אחרי כמה ימים של הלם חיפשנו את הדרך לעזור, לתרום ולהשפיע, והחיים התחלקו בין זה לבין לשמור על הילדים גם פיזית וגם נפשית. עמנואל התנדב בשינוע תרומות לבסיסים, בפעילויות לחיילים ובקטיף, ואני הכנתי עוגות ועוגיות לחיילים עם הילדים בבית. במקביל התחלתי להכין גם את צמידי הלב על מנת לתמוך בנפגעות, אימהות שכולות ונשים אהובות שצריכות חיזוק“.
ההיכרות // הם נשואים כמעט 10 שנים, ועד היום עדיין קיימות שתי גרסאות לסיפור ההיכרות. לכל אחד מהם, הגרסה שלו.
בחור נחמד // “בגיל 25 עברתי לגור כשותפה עם חבר טוב. בדירה ממול התגורר בחור נחמד שכל הזמן ניסה להתיידד, כשנפגשנו בחדר המדרגות. אני לא רציתי והעדפתי לא לענות ולא להתייחס. לאט לאט הוא התחבר עם השותף שלי, ומידי פעם הצטרף אלינו לערבי חברים בדירה או ליציאות. עם הזמן הפכנו לידידים. אחרי תקופה עזבתי את הדירה, הייתי בזוגיות ארוכה ועדיין נשארנו חברים. עמנואל הפך לחבר ששיתפתי במצבי עצב, חבר לבילויים ולשיחות ארוכות. לאחר הרבה שנות חברות משהו התהפך והפכנו לזוג. אני עד היום טוענת שהוא בעצם רצה וחיזר אחריי במשך כל השנים האלו“.
בחורה אנטיפתית // “אחרי השירות הצבאי נסעתי לטייל בדרום אמריקה כחצי שנה, וכשחזרתי לתל־אביב עברתי לדירה חדשה והתחלתי לעבוד על הסרט הראשון שלי. אחרי כמה חודשים, בחור מאוד חמוד נכנס לדירה ממול בקומה שלי, ואתו שותפה ‘צפונית‘ די בלתי נסבלת. יפה וצעירה, אבל אנטיפתית. שנה שלמה היא לא אמרה לי שלום במדרגות, אבל אני המשכתי להיות שכן מנומס. במקביל, אני ומי שהיה השותף שלה נהיינו ידידים ובכוח הדברים, גם אחרי שהיא עזבה את הדירה, טלי ואני המשכנו להתראות, עד שהתחלנו להכיר באמת“.
אותה דירה // “אני בעיקר זוכר שהיינו צוחקים הרבה ושהיא תמיד הייתה בא אליי להתייעץ על כל דבר, מקצועי או אישי. הפכנו להיות חברים באמת טובים, עד שיום אחד, התחלתי לצלם סרט עם בר רפאלי ופתאום טלי החליטה שהגיע הזמן שנהיה יותר מרק חברים. אני מודה לה על זה כל יום. אחרי שנה התארסנו, אחרי עוד שנה התחתנו בצרפת ובארץ, ויש לנו את שני הבנים הכי מדהימים ביקום“. הם גרים עד היום באותה דירה בה גר אז עמנואל, מול הדירה בה התגוררו טלי והשותף.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
