תמיד מפתיע עד כמה סובייקטיבית תחושת הזמן. עבור רבים מאיתנו, שמחת תורה עדיין לא הסתיים. הרעיון שאנו עומדים לקראת סופה של השנה האזרחית נראה מוזר – הרי עדיין אוקטובר, לא? ובכל זאת נוע תנוע השמש וגם שנת 2023 עומדת להסתיים. השבוע השתדלתי לרכז את האירועים הגדולים של השנה, שכנראה יעצבו גם את השנה הבאה.
האיש החולה במזרח
רבים ציפו ש־2023 תהיה השנה של כלכלת סין. אחרי שלוש שנים של סגרי קורונה, כולם ציפו שעם הסרת הסגרים הכלכלה האדומה תזנק קדימה. זה לא קרה. במקום זאת, מחירי הדירות המשיכו לצנוח, הצמיחה בתמ״ג דשדשה, וממשלות מקומיות רבות גילו שהן מתקשות לשלם את הררי החוב שצברו בשלוש השנים האחרונות. הממשל המרכזי בבייג׳ינג הבטיח תמיכה נוספת לכלכלה, אך זו קרוב לוודאי לא תטפל בבעיות המבניות של המשק הסיני: בועת נדל״ן גדולה, יחס חוב־תוצר גבוה במגזר הפרטי, ואוכלוסייה שמזדקנת במהירות. 2024 כנראה לא תהיה שונה. הצמיחה אולי תהיה גבוהה יותר, אבל מתחת לנתוני התמ״ג הנוצצים ימשיכו להתקיים אותן בעיות: ערי רפאים, מגזר פרטי שנדחק אט־אט הצידה מפני המגזר הממשלתי המתרחב, וסינים רבים שמעדיפים קריירה על משפחה, ומחמירים את הדעיכה הדמוגרפית של סין.
מטהרן באהבה
מאז סוף 2022 היחסים בין איראן לרוסיה מעמיקים, בעיקר בתחום שיתוף הפעולה הביטחוני. איראן מוכרת לרוסיה תחמושת וכטב״מים מתאבדים, ומוסקבה מתכוונת לספק לאיראן מטוסי קרב מתקדמים ומסוקים. באוקטובר 2023 הוסרו המגבלות על תוכנית הטילים האיראנית, מה שפותח אפיק נוסף לשיתוף פעולה בין רוסיה ואיראן. ההתקרבות בין שתי המדינות מאיימת על ישראל מבחינה אסטרטגית ושמה ללעג את הטענה שנשמעה כאן כאילו התמיכה באוקראינה עלולה "להרגיז" את הרוסים. הנה – לא תמכנו בקייב, ובכל זאת אנו רואים התקרבות רוסית־איראנית.
מלחמה במזרח התיכון
מלחמת חרבות ברזל בעזה הכתה גלים בכל המזרח התיכון. בלבנון חיזבאללה מנהל חילופי אש יומיים עם צה״ל. בתימן החות׳ים מאיימים על השיט בים האדום. בעזה ישראל מנהלת מערכה עיקשת ועקובה מדם כדי להביס את חמאס. האמריקנים נעים סביבנו, תומכים אבל גם משתדלים שהמלחמה לא תהפוך לאזורית.
גם אם נניח שהמלחמה תגיע לסיומה בינואר 2024 בכיבוש רפיח, סוף התמרון הקרקעי יהיה רק סוף ההתחלה. צה״ל יידרש לפעילות מבצעית שוטפת ברצועה כדי לפרק תשתיות טרור ולסכל מחבלים. החות׳ים כנראה ימשיכו במערכה שלהם נגד ישראל, ויאלצו את ארה״ב וירושלים לבחון חלופות לטיפול בהם בלי לגרור את חצי האי ערב לסבב לחימה חדש. איראן תמשיך לחפש הזדמנויות חדשות לערער את הסדר האזורי ולחזק את השפעתה.
מלחמה קרה־חמה
מתקפת האביב־קיץ באוקראינה לא הצליחה להביא הישג משמעותי בחזית הדרום שם. אם משום היעדר אמצעי לחימה מתאימים, אם משום שהאוקראינים החליטו לתקוף דווקא את מערכת הביצורים הכי חזקה של הרוסים. אבל המלחמה אינה שוקטת: האוקראינים עברו לתקוף באמצעות מעשי חבלה בעומק רוסיה, והחלו לפגוע בתשתית הלוגיסטית והתעשייתית שלה. הם גם ממשיכים במתקפות פתע מתוחכמות על כוחות רוסים, כמו יירוט 3 מטוסי סו־34 מתקדמים. אל תצפו שהאוקראינים ישקטו על השמרים בחזית, במשך החורף הנוכחי או באביב הקרוב.
ממשל מפוצל, שוב
הבחירות לקונגרס האמריקני שהתכנס בתחילת ינואר יצרו שוב ממשל מפוצל בארצות הברית. הדמוקרטים מחזיקים בנשיאות ובסנאט (בקושי), הרפובליקנים מחזיקים בבית הנבחרים. ממשל מפוצל בדרך כלל מתאפיין בקושי להעביר חקיקה נחוצה ובהעדפת "תיאטרון פוליטי" על עשייה אמיתית. כפי שבימי טראמפ, בית הנבחרים הדמוקרטי קידם מהלך להדחת הנשיא רק כדי שהסנאט הרפובליקני יחסום אותו, עכשיו בית הנבחרים הרפובליקני החליט על הדחת הנשיא רק כדי שהסנאט הדמוקרטי יחסום אותו בבוא העת.
ממשל מפוצל הוא רע לישראל, לבעלות הברית של וושינגטון ולעולם. הנשיא יהיה מוגבל ביכולתו לקדם חקיקה וסיוע נחוצים, והקונגרס יתקשה לקבוע אג׳נדה ברורה בנושאים דחופים כמו הגירה, ביטחון לאומי וכלכלה. סביר להניח שב־2024, שנת בחירות, השיתוק רק יגבר, כאשר שני הצדדים ישתמשו בקונגרס כבמה לתעמולת בחירות במקום לעשייה.
