הבית // בית עם גינה: 170 מ"ר של סלון, מטבח, שלושה חדרי שינה. “אלו בתים שהמושב משכיר. בקרוב נעבור לבית שלנו, בשכונת ההרחבה, שנמצא בתהליך בנייה מזה כשמונה חודשים".
בוקר טוב // בימים אלו אין כל כך שגרה. זכריה יוצא הרבה פעמים לשמירות בלילה במסגרת כיתת הכוננות של המושב, אז לאה אחראית על הסידורים בבוקר וארגון הילדים למסגרות. כשזכריה מתעורר, הוא הולך לנגריה.
העץ // זכריה הוא שותף בנגריית הבוטיק “מעץ ומעבר". “אנחנו ממוקמים בסוף העולם, אבל בונים ושולחים לכל הארץ". הם מתמחים בריהוט מעץ מלא, עמיד, פרקטי ואיכותי. “האמת היא שכל חיי הייתי שף. תחום הבישול תמיד היה חלק בלתי נפרד ממני. הייתי הבעלים של קייטרינג ‘הבשן' במשך 15 שנה. אבל עם כל אהבתי לבישול, המלחמה לא תרמה לעסק. אז במקביל התחלתי להתמקצע בעץ – אהבתי השנייה אחרי אוכל ובישול. המלחמה גרמה לי להעלות הילוך בתחום". לאה היא עקרת בית. בעבר עבדה בקייטרינג המשפחתי.
הדייט // לאה וזכריה גדלו שניהם בירושלים, בשכונת רמות. “היינו שכנים ובתור ילדים היינו חברים. באיזשהו שלב המשפחה של לאה עברה לשכונה אחרת בעיר והקשר בינינו נותק, אבל האימהות נשארו חברות טובות. אמא שלי היקרה הציעה שנצא לדייט. יצאנו, והיה ברור לשנינו שזה זה. אחרי ארבעה דייטים החלטנו והתארסנו". השבוע הם חגגו 19 שנות נישואים.
הגיוס // זכריה נולד וגדל בירושלים במשפחה חרדית (“אמריקנים, חוזרים בתשובה"). הוא האמצעי בין 11 אחים: הם תשעה בנים ושתי בנות, משפחה מגוונת, שלחבריה דעות שונות אבל קשר טוב וחזק.
הוא למד בחיידר, ואחרי החתונה, כשהיה כבר בן 21, התגייס לצבא. “רציתי לשאת בנטל של כולם. היה לי ברור שאני לא יושב ולומד, אז ‘תורתו אומנותו' לא הייתה התשובה לחוסר הגיוס שלי. התגייסתי כחרדי. אני אדם כזה שלא יכול לעמוד מהצד ולא לעשות כלום".
אדריכלות // לאה גם היא נולדה וגדלה בירושלים למשפחה חרדית (גם הם “אמריקנים, חוזרים בתשובה"), הבכורה מתשעה אחים. היא למדה בבית הספר הצנע לכת, שהוא “חרדי יותר מבית יעקב". בתיכון למדה בבית שולמית, ואחרי התיכון פנתה ללימודי אדריכלות אך לא השלימה אותם. הם התחתנו בזמן לימודיה, ושנה לאחר מכן נולדה יעל. “היה לי חשוב להיות עם כל ילד בבית עד גיל שלוש. הקטנה שלנו כבר בת שנתיים וחצי, אז או־טו־טו תסתיים השהות שלי בבית".
המגזר // כשהתחתנו, הגיעו די מהר למסקנה שמתאים להם יותר להשתייך לציונות הדתית מאשר למגזר החרדי, ששניהם גדלו והתחנכו בו. “כשאתה גדל בציבור החרדי כחוזר בתשובה, אתה מבין שאף פעם לא תתקבל להיות אחד מהם. תמיד היה ברור לשנינו שזה לא המקום הטבעי שלנו ושאף פעם לא נרגיש שייכים במאה אחוז לחברה הזו. אנחנו גם מחוברים מאוד לחינוך הדתי, ואנחנו מרגישים שהוא הרבה יותר נכון עבור ילדינו".
הפינוי // שלוש שנים אחרי החתונה עברו לעמונה. “חיפשנו מקום באזור ירושלים, ודרך חברים הגענו ליישוב. זה היה לגמרי במקרה, התאהבנו במקום ובאנשים והחלטנו להישאר". הם גרו שם שמונה שנים וחצי, עד הפינוי. “אנחנו אנשים של שינויים משמעותיים. תמיד היה לנו חלום לגור בגולן, ואחרי הפינוי לא ידענו מה יהיה וחיפשנו את עצמנו. רוב האנשים שפונו מעמונה נשארו במדרשה בעפרה תקופה ארוכה. החלטנו אז להגשים את החלום הישן, ומצאנו את אלוני־הבשן, שהייתה בו בדיוק קליטה. מאז אנחנו פה כבר שש שנים וחצי".
הרוגע // “הקושי הגדול במגורים בגולן הוא המרחק. גם מציאת עבודה זה לא עניין קל, כי אין פה הרבה היצע. כל דבר מצריך להיכנס לרכב ולנסוע נסיעה לא קצרה. אבל בגולן מצאנו את השקט ואת המרחבים שרצינו. התחושה היא שהאנשים כאן ‘הורידו את הרגל מהגז', וזו הרגשה מאוד מרגיעה. את המלחמה אנחנו לא כל כך מרגישים פה. לפני כמה שבועות נסעתי למרכז, ותפסה אותי אזעקה בכביש. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את המלחמה".
הידיד // “אני מתנדב כבר 12 שנים בארגון ידידים, ארגון המתנדבים הגדול במדינת ישראל. האמת היא שהייתי ‘ידיד' עוד לפני שהכרתי את ידידים. בגיל 13 חילצתי לראשונה ילד מרכב נעול. התחלתי להתנדב ככונן מהשורה באופן רשמי כשגרנו בעמונה. בגולן מוניתי למנהל מרחב. כשהגענו לגולן היו פה בסך הכול כשלושים כוננים, והיום ברוך ה' הגענו לכ־450 כוננים ברחבי הגולן ועוד היד נטויה. הגולן הוא מרחב של הרבה יישובים קטנים שפזורים על פני שטח גדול, ולכן היה חשוב לי להגדיל את מספר הכוננים כדי שנוכל להגיע לכל קריאה כמה שיותר מהר, בפרט בזמני חופשות וחגים שבהם יש המון אירועים בגלל המטיילים הרבים בגולן".
האחדות // “יש לנו כונניות וכוננים מהמועצות הדרוזיות ועד הקיבוצים, מהמושבים והיישובים, דתיים וחילונים. מרגש אותי בכל פעם מחדש לראות איך אנשים מקצוות שונים נפגשים ומתחברים סביב עזרה הדדית. במיוחד בימים אלו, אחרי שנה מאתגרת כל כך עם פילוג בעם ומלחמה שנכפתה עלינו, כאשר נרצחו לנו 15 מתנדבים מהארגון ושניים חטופים בשבי החמאס, יש לנו אחריות גדולה להמשיך את האחדות ולחבר בין כל חלקי העם המיוחד שלנו".
החייל // “אתמול יצאתי לקריאה של חייל שנעל את הרכב שלו בטעות עם המפתחות בתוכו. נסעתי ארבעים דקות לכל כיוון כדי לעזור לו והכול בהתנדבות מלאה ובשמחה. אני תמיד אומר לכולם שהשירות שלנו כרוך רק בחיוך. מעבר לזה הוא ללא עלות ובהתנדבות מלאה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
