עצם הרעיון לאמץ חיית מחמד – חתול או כלב – הוא חדש יחסית בסין. מכיוון שרוב הסינים עברו רק בדורות האחרונים מהכפר אל העיר, רבים עדיין רואים בבעלי החיים הללו חיות למאכל, לעזרה בחקלאות או ללכידת עכברושים. אבל ככל שעלתה רמת החיים כך השתנתה ההשקפה על בעלי החיים. סינים צעירים רבים חולקים היום את בתיהם עם חיות מחמד, ומדי פעם תראו אותם מטיילים ברחוב עם חתוליהם, נתונים בתרמילים שקופים או מובלים לצידם ברצועה. כעת מומחים מעריכים שיש לא פחות מ־51 מיליון כלבי מחמד ו־65 מיליון חתולי מחמד בסין העירונית. תעשיית חיות המחמד של סין הייתה שווה 44 מיליארד דולר ב־2020.
הפופולריות של חיות המחמד נעשתה ברורה מאוד במהלך סגרי הקורונה של 2022, שהיו ארוכים ודרקוניים במיוחד בשנגחאי. כשבני אדם חולים נשלחו למרכזי הסגר, חיות המחמד שלהם הומתו לעיתים קרובות או הוזנחו ללא מזון או טיפול. האכלת חתולים משוטטים היא מעשה שנוי במחלוקת בסין, וכתוצאה מכך התגלע סכסוך בין אוהבי חתולים לבין שכנים שרק רוצים שירדימו אותם.
חודשים ספורים לאחר סוף הסגר הארוך ביותר של שנגחאי ב־2022, עמותה עם קשרים ממשלתיים פתחה את "בסיס חיות המחמד" באי החתולים, ששטחו 520 דונם. העמותה מתרכזת בלכידה וסירוס של בעלי החיים ואז החזרתם לרחוב שנמצאו בו. כשזה לא אפשרי, הם נלקחים לאי החתולים. "זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות, כאן ועכשיו", אומר ג'ה ג'נליאנג, עובד העמותה הממונה על אי החתולים. "אנחנו מקווים שלכל מתחם דירות יהיה 'אי חתולים' משלו – מקום בטוח שהחתולים יוכלו לחיות בו, ומי שמאכילים אותם יוכלו לפעול בגלוי".
כדי לאמץ חתול באי החתולים, אנשים חייבים תחילה לנסוע לאתר המרוחק משנגחאי – מיקום כפרי למחצה שנבחר כדי להימנע מהרגזת השכנים – ואז לעבור קורס טיפול בחיות מחמד ולהשתתף בשיחת וידאו שתוכיח שביתם מותאם לאימוץ. בגלל אמצעי הזהירות, בשנה וחצי האחרונות רק 130 חתולים עברו לבתים חדשים.
"בתי הקפה לחתולים" הם נגישים יותר. הלקוחות מוזמנים להגיע אליהם, לשתות כוס קפה ולשחק עם כמה חתולים. גואו, שהקימה לפני חמש שנים את גינת עוד מיאו במרכז שנגחאי, אומרת שבית הקפה שלה – משרד עם מתקני טיפוס אנכי ומדפי שינה לחתולים – מאוכלס כולו בחתולי רחוב. "בית קפה לחתולים הוא לא רק מקום שחתולים ובני אדם יכולים לשחק בו יחד. הוא גם מספק הזדמנות ליצור קשר עם חתולים ולעזור למעוניינים באימוץ להבין אם הם באמת רוצים לצרף חתול למשפחתם", אומרת גואו. בערך פעם בחודש היא מוצאת בית לאחד החתולים; עד עכשיו מסרה 64 מהם לאימוץ.
מכשול מרכזי בפני הגדלת המספר הזה הוא שרבים מתושבי שנגחאי מעוניינים בחתולים שיוכלו להתפאר בהם ברשתות החברתיות, ולכן קונים או מאמצים חתולים טהורי גזע. הם לא מעוניינים בחתולי הרחוב המשוטטים שמציעים אי החתולים ובתי הקפה. "האדם הממוצע כאן רואה חתול וחושב אם הוא שווה כסף או לא ואם הוא נקי או לא", אומר ג'ה. "אנחנו צריכים לטפל באנשים אפילו יותר משאנחנו צריכים לטפל בחתולים".
גואו, בעלת בית הקפה לחתולים (משרד עם מתקני טיפוס ומדפי שינה): "בית הקפה הוא לא רק מקום שחתולים ובני אדם יכולים לשחק בו יחד. הוא גם מספק הזדמנות לעזור למעוניינים באימוץ להבין אם הם באמת רוצים לצרף חתול למשפחתם"
מצילים עצמאיים ועמותות אחראים על רוב הטיפול בחיות הרחוב של שנגחאי. בכל שכונה יש שיתופי פעולה מקומיים להזנת חתולי רחוב, ובעיר כולה יש כחמישים קבוצות הצלה רשמיות. "אני מעריכה שיש בשנגחאי מאות מקלטי חתולים פרטיים, גדולים וקטנים", אומרת אנג'ליקה מא, מייסדת "מקלט נקו" הפרטי במערב שנגחאי ("נקו" היא המילה היפנית לחתול). "הבעיה היא שהמקלטים מופעלים לעיתים קרובות בידי קשישים עניים שאין להם יכולת לספק מחסה יציב לבעלי החיים".
רוב ארגוני ההצלה מתמקדים במשימה הקשוחה של מציאת בתים לחתולים. ביום האימוץ של שנגחאי, למשל, שיזם אחד מהארגונים הללו, נלקחים חתולים למרחבים ציבוריים כמו קניונים, כדי לנסות למצוא להם מאמצים. קבוצות אחרות מפעילות אתרי אימוץ מקוונים, דומים לאפליקציות היכרויות, עם המלצות על אופיין של חיות המחמד וצילומים שלהן.
רבים ממאכילי חתולי הרחוב עושים זאת בחשאי, אבל מאמץ גלוי ומאורגן במיוחד נוצר בפארק הפסלים ג'ינג'אן במרכז העיר. יותר מ־130 אוהבי חתולים מתאמים שם משמרות האכלה במימון המונים, וכן דואגים לטיפול רפואי לחתולי הפארק. הם גם מנסים למצוא בתים לגורים הידידותיים יותר. בפארק יש כמאה חתולים, להערכת המתנדב בון ון, והארגון סירס יותר מתשעים מהם.
הנהלת הפארק אישרה בשתיקה את מאמצי הקבוצה, אך נגררה לתפקיד פעיל יותר לאחר ההתעללות הקטלנית בזורו, חתול שחור־לבן שהתפרסם ברשתות החברתיות, בחודש מאי שעבר. מעריציו של זורו הקימו "מקדש" מואר בנרות במקום שגופתו נמצאה בו. היו גם מקרי הרג והתעללות אחרים. "אין דרך טובה למנוע מאנשים לפגוע בחתולים", אומר ון. "אי אפשר לעמוד על המשמר בפארק 24 שעות ביממה".
מותו של זורו, והשוק ההולך וגדל של סרטוני עינוי בעלי חיים בסין, עוררו זעם ברשתות החברתיות ברחבי הארץ והובילו לקריאות מחודשות לחוקק חוקי הגנה על בעלי חיים. בסין אין חוקי צער בעלי חיים או חוקים נגד נטישת חיות מחמד, והחוק החקלאי הקיים אוסר רק מכירת חיות רחוב לבתי מטבחיים. גולשים ברשת וכמה מחוקקים הציעו להרחיב את ההגנה על חיות הבר גם לחיות מחמד. ג'ה חושב שחוק להגנת בעלי חיים הוא חיוני: "עלינו לקבוע סטנדרט חברתי שרושם את המתעללים בבעלי החיים ברשימה שחורה".
הגישות משתנות, אבל לאט מדי, אומרת מא. תומכי בעלי החיים מתמקדים בינתיים בסירוס חתולי הרחוב של שנגחאי כדי למוטט את אוכלוסייתם. אחד מגיבורי התנועה הוא ין שיאוג'ון, לוכד חתולים ידוע. ין נקרא כמעט מדי לילה לחלץ חתלתולים שנתקעו על גגות או בפתחי הביוב, ולגרור אותם לביקור אצל הווטרינר. בחמש השנים האחרונות הוא תפס יותר מ־4,000 כלבים וחתולים מדי שנה. "ציד הוא המיומנות הגברית הפרימיטיבית ביותר, היא טבעית, והריגוש של לכידה מוצלחת ממכר", הוא אומר. לאחר הסירוס בעלי החיים זוכים לכמה ימי החלמה, ואז מוחזרים לרחוב, כשאוזניהם מחורצות לזיהוי עתידי.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
