רותם סלע לא נקרא למילואים ב־7 באוקטובר, אבל מיד כשפרצה המלחמה הוא הבין שהוא חייב להתגייס – אם לא לחזית בעזה, אז למערכה קשה אחרת שנכפתה על מדינת ישראל: זירת התקשורת הבינלאומית. "פניתי אל טל היינריך, דוברת לתקשורת הזרה במערך ההסברה הלאומי", מספר סלע, המייסד והמו"ל של הוצאת הספרים "סלע מאיר". "היא בדיוק חזרה ארצה ונחתה לתפקיד בתאריך הקשה ביותר האפשרי, 8 באוקטובר. הצעתי שאנסה לעזור לה – לחבר אותה לאנשים ולהיות עבורה מעין חפ"ק.
"מהר מאוד גיליתי, בין השאר מתוך שיחות עם אנשי מערך ההסברה, שההזדמנות והצורך גדולים הרבה יותר. חברנו למושיק אביב, ראש מערך ההסברה, והוא אפשר לנו להתחיל לפעול. הקמנו ליד מערך ההסברה מעין מחלקה של מתנדבים, כל מיני אנשים שמילאו תפקידים רלוונטיים – עבדו בתקשורת הזרה בישראל או בכלי תקשורת ישראליים בשפות זרות, או אנשי תקשורת שעבדו בעבר בשירות החוץ של המדינה. התחלנו לייצר מענה לתקשורת הבינלאומית, כי הצרכים בתחום הזה זינקו: בתחילת המלחמה שהו בישראל מאות בודדות של עיתונאים זרים, אבל מספרם הגיע בשיא ל־2,380.
"במלחמה 'רגילה', כמו זו שבין רוסיה לאוקראינה, התפקיד של יועץ תקשורת מגויס הוא מוגבל, אבל במקרה של עזה המלחמה מתנהלת בתא שטח סגור. עיתונאי שמגיע לכאן יקבל את המידע או מחמאס־קטר, או ממחלקת המדינה האמריקנית, או מישראל. לכן היה חשוב לדאוג להם למידע אמין שמגיע מהצד שלנו, ובפרט בימים הראשונים, כשהחלל היה עצום וההשפעה על בניית הנרטיב הייתה קריטית. ובאמת, צוות המתנדבים שהקמנו – וחלק ממנו צורף בהמשך באופן רשמי למערך ההסברה הלאומי – עשה כאן 'שירות מילואים אזרחי'. השורה התחתונה היא שבזכות הפתיחות הלא מצויה של המערכת השלטונית – ואם להיות ספציפיים יותר: בזכות הראש הפתוח של מושיק אביב, שדרש כמובן שנעדכן אותו בכל דבר, אבל נתן לנו לרוץ – חבורה של ישראלים מהמגזר הפרטי הצליחה לתרום רבות למדינת ישראל בקרב ההסברה העולמי".
המלחמה שינתה לא רק את התוכניות הפרטיות של רותם סלע לחודשים האחרונים של 2023, אלא גם את התוכניות של הוצאת "סלע מאיר" לשנת 2024. סלע והמנכ"ל דביר שוורץ הבינו מיד שיש לעדכן את הפרויקטים שעל הפרק ולכתוב מחדש את רשימת הספרים שעומדים לצאת לאור. התוכנית הראשונה שהגו מתחילה לקרום עור וגידים ממש בימים אלו: סדרת ספרוני כיס שיעסקו בשאלות הפוליטיות והביטחוניות הבוערות שהתעוררו בעקבות הטבח ביישובי הדרום והמלחמה שטרם הסתיימה. "ב־7 באוקטובר קו האופק שלנו נמחק לגמרי", אומר סלע. "תמונת העולם הברורה שהייתה לנו עברה שינוי דרמטי".
ואיך זה אמור להשפיע על חומרי הקריאה של הישראלים?
"כשאני מנתח איך המציאות שלנו מתנהלת, אפשר לומר שלמטה נמצא הסנטימנט הישראלי, כלומר מה אנשים חושבים ומה הם מרגישים, ולמעלה עומד המבנה הפוליטי, קטגוריית הפעולה – מפלגות ואנשים שמשנים את המציאות. אבל הם לא משנים את המציאות על סמך הסנטימנט עצמו, אלא על סמך תפיסת עולם שבנויה על הסנטימנט. תפיסת העולם מתרגמת את המחשבות והתחושות למשהו שאפשר לייצר מתוכו תוכנית פעולה. עכשיו, אחרי 7 באוקטובר יש לנו סנטימנט ישראלי חדש ובריא, ורוב לאומי חדש שמקרבו תקום לדעתי גם קואליציה חדשה – בעקבות מערכת הבחירות הקרובה, או זו שאחריה. אבל למרכז הישראלי הבריא הזה אין רעיונות ותפיסות עולם, וממילא אין לו גם פתרונות לבעיות שזיהה לאחר צלצול ההשכמה שקיבלנו ב־7 באוקטובר.
"מה שאנחנו רוצים לעשות בשנתיים הקרובות, שזה להערכתי הזמן שיש לנו פחות או יותר, עד הבחירות הבאות, הוא לייצר ספרות עיון פופולרית שתעסוק בסוגיות שעלו על סדר היום שלנו. המטרה היא להציג גם גיבורים, גם תפיסות עולם וגם פתרונות לשלל סוגיות שנחשפו בחודשים האחרונים ככאלו שדורשות חשיבה מחודשת. בדרך כלל טווח הזמן בעבודה של הוצאת ספרים הוא שנה וחצי או שנתיים עד שרעיון הופך לספר אפוי, ובינתיים השיחה שהרעיון עלה במסגרתה כבר התקדמה מזמן למקום אחר ונבנו בה עוד כמה קומות. אנחנו לא רוצים שזה יקרה אצלנו. המטרה שלנו היא להיות בפנים, להיות חלק מהשיחה ממש כאשר היא מתרחשת".
לדברי סלע, ההוצאה שלו כבר הצליחה בעבר לשלב ספר בשיח האקטואלי על הסוגיות הבוערות ביותר: "את הספר 'איך לנצח מגפה', שכתב נפתלי בנט, הוצאנו ממש תוך כדי הקורונה, והוא היה הצלחה גדולה", הוא אומר. "עובדה שאתה שמעת עליו, וכמעט כל הקוראים שמעו עליו. גם אם לא קראו את הספר עצמו, הרעיונות שהובעו בו הגיעו אליהם. זה קרה כי הספר ענה בזמן אמת על שאלות שאנשים שאלו, והפך את סימני השאלה לסימני קריאה.
"כאמור, לספר עיון נדרש זמן עד שהוא מתבשל, אבל אנחנו יצרנו מכונה שיכולה לבוא, לסגור בן אדם בחדר לכמה שבועות יחד עם עורך, ולנהל דיון עמוק בשאלה מסוימת שאנחנו רוצים לענות עליה. היתרון בפורמט הזה, לעומת ריאיון באולפן, הוא שבסופו יוצא ספר, וספר הוא הדרך היחידה לעסוק ברצינות ברעיון מורכב. אנחנו מאמינים שאם נעשה את זה מספיק פעמים, עם מספיק אנשים שיש להם פתרונות אמיתיים ויכולים להפוך למנהיגות אינטלקטואלית או פוליטית בעולם החדש, נוכל לזרז את בואו של העולם החדש הזה".
הבריתות יגיעו אל סופן
המיידיות הזאת, אני מקשה, והרצון להיות רלוונטיים ולהוציא ספרים וספרוני כיס במהירות, עשויים לבוא על חשבון האיכות, הן ברמת התוכן ואפילו ברמה האסתטית. "אם ניקח את 'איך לנצח מגפה' כמשל, במבחן התוצאה הציבור אהב אותו", מצטרף לשיחה דביר שוורץ, מנכ"ל ההוצאה. "קראו אותו, התעניינו בו, הוא הגיע לראש רשימות רבי־המכר בקטגוריית ספרי העיון. מבחינתנו הספר הזה הוא הצלחה, גם אם תוכל למצוא בו מגרעות. הייתה כאן הצלחה של הרעיון, של הרצון להיות חלק מהשיחה הציבורית בזמן אמת ולעסוק בשאלות שמעניינות את הציבור. אפשר כמובן לטעון היום שהתוכן של הספר היה שגוי, או לא נכון מספיק, אבל זו חוכמת הבדיעבד. צריך לזכור שהוא נכתב ופורסם בזמן שמדינת ישראל הייתה נתונה במבוכה גדולה. כמו בכל העולם, גם כאן לא ידעו איך נאבקים מול מגפה בסדרי גודל כאלה, ברמת המדיניות. לא היה לאף אחד ניסיון מתאים, ומול המבוכה הזאת בא נפתלי בנט, הציב תוכנית ואמר: על זה אני מתבסס. זה הניסיון הרלוונטי, אלו ההשוואות שצריך לעשות, והנה הפתרונות שאני מציע".
סלע מזכיר ספרון אחר של ההוצאה שזכה לתפוצה רחבה – "למה שהעם יבחר את השופטים?", מאת ח"כ שמחה רוטמן. הספר הזה ראה אור זמן קצר לאחר השקת הרפורמה המשפטית, ובמקביל להתעצמות המאבק נגדה. "גם במבחן השוק וגם במבחן השיח, אפשר לראות מה הספר עשה. כמה ואיפה כתבו ודיברו עליו, ובאיזה אופן התייחסו אליו. הוא בהחלט תפס מקום. זה קונספט טוב, וזה קונספט שעובד.
"למה הוא עובד? תן לי להפתיע אותך: בניגוד למה שאומרת האינטואיציה שלנו, ספרים משפיעים היום יותר מאשר בעבר, בשנות השמונים והתשעים. אם קראת אז ספר מעניין ואהבת את הרעיונות שבו, עם כמה אנשים יכולת לחלוק אותם, בהנחה שאתה לא עיתונאי? אולי עם עוד ארבעה־חמישה שישבו איתך לשולחן שבת. היום יש לך אלפי אנשים שפעילים ברשתות החברתיות ועסוקים בעולם של פרשנות פוליטית במובן הרחב, והאנשים הללו מחפשים שפה שתאפשר להם להמשיג את הרעיונות והתובנות שלהם. הם צורכים ספרים במטרה להיות כמה שיותר מקוריים וחדשניים. אז כשאתה מציע להם ספר שיכול לחשוף אותם לפריזמה חדשה של הסתכלות על המציאות, הם יקראו אותו ויתחילו להדהד רעיונות מתוכו במסרים שלהם, בפוסטים ובציוצים. בשולחן השבת המטאפורי שלהם כבר לא יושבים ארבעה בני אדם, אלא מאות ולעיתים אלפי גולשים שנחשפים לרעיונות. כיום יש הרבה יותר סוכנים שמפיצים תוכן, והקהל שלהם גדול יותר. למעשה, כל אחד יכול להיות היום מוציא לאור, כלומר לייצר מידע ולהעביר אותו לקהל רחב, והרבה אנשים מנצלים את האפשרות הזו.
"תן לי להפתיע אותך: ספרים משפיעים היום יותר מבעבר. היום יש אלפי אנשים ברשתות החברתיות שעסוקים בפרשנות פוליטית, ובשולחן השבת המטאפורי שלהם יושבים מאות ואלפי גולשים"
"כולנו מכורים לשיח פוליטי הרבה יותר מבעבר. לפני שלושים שנה היינו קוראים עיתון בבוקר, וממשיכים הלאה ביום שלנו. גם אם שמענו חדשות ברדיו פה ושם, הפעם הבאה שצרכנו אקטואליה הייתה במהדורת החדשות של הטלוויזיה בערב. היום אנחנו מכורים, רמת הידע של הציבור בכל הנוגע לשאלות העומק שחיינו סובבים סביבן עלתה בצורה ניכרת, ולכן לספרים יש יותר השפעה. הם הפכו מעוד אמצעי בידור לשחקן בעל חשיבות רבה בשוק הרעיונות, אנשים מתעניינים במה שכתוב בהם. אם על השולחן שלי מונח ספר של מישהו שאני מאמין ברעיונות שלו ובתפיסת העולם שלו, יש לזה משקל וכוח. הספרים שנוציא יהיו הראשונים לעסוק בסוגיות החדשות שעולות עכשיו על הפרק, ואני מצפה שהם ישפיעו באופן ניכר על השיחה שתתפתח".
מה יהיו הנושאים ומי יהיו הכותבים?
שוורץ: "אני חושב שרשימת הנושאים כמעט מובנת מאליה. אנחנו צריכים לתקן את המנהל הציבורי, לתקן את הצבא, לתקן את מערכת המשפט". נכון לרגע זה, הוא אומר, רשימת הכותבים עוד לא התגבשה: "לכל אירוע כזה אנחנו מחפשים אדם בעל ניסיון ומוטת השפעה, שנעניק לו רמקול אדיר בדמות ספר"; "מישהו שמזוהה עם הסוגיה ויש לו מה לתת", ממשיך אותו סלע. "זה יכול להיות עיתונאי, אינטלקטואל ציבורי, אדם שעובד במגזר השלישי – דמות שכבר עשתה משהו, אבל לא מישהו שנמצא בסוף דרכו ומסכם תובנות מכך וכך שנות עשייה. אנחנו מנהלים הרבה שיחות במטרה למצוא את הדמויות האלו, את האנשים שיודעים להגיד: 'זה מה שאני מתכוון לעשות, ככה אני מציע לתקן'. יש פה הזדמנות נדירה לפנות לרוב הלאומי החדש שדיברתי עליו ולהציע תפיסות עולם חדשות, אחרי שתפיסת מציאות שלמה קרסה ב־7 באוקטובר".
יהיה "רוב לאומי חדש"? אתה באמת מאמין שקווי השבר הפוליטיים שאנחנו מכירים הם נחלת העבר?
"כן, להערכתי עומד להיווצר פה שינוי. היום נתניהו מוביל את 'קואליציית המיעוטים היהודית'. המשמעות היא שהאגף הלאומי־ליברלי חתם על ברית לא קדושה עם הציבור החרדי, ובמסגרתה נותנים לעסקנים לנהל את הציבור הזה כרצונם. גם אם אנחנו לא אוהבים את זה – העיקר שלא ניאלץ לשבת עם המשוגעים מהצד השני, שרוצים לתת לאויבים שלנו מדינה. זה נגמר ב־7 באוקטובר, כי רוב המחנה שהיה המרכז־שמאל התפכח מחלום שתי המדינות. הנציג הנבחר שלהם היום, בני גנץ – שלכאורה יושב על מאגר של ארבעים מנדטים, אף שיהיה לו מזל אם בבחירות עצמן הוא ישיג 15 – לא חותם כביכול על הסנטימנט החדש, אבל האנשים שלו קרובים מספיק למחנה הלאומי־ליברלי של הליכוד ולחלק ניכר מהמצביעים של סמוטריץ'. יחד הם יכולים לתפקד כמחנה גדול שמוביל אג'נדה אזרחית, להקים קואליציה ולגרום לחלק גדול מהציבור החרדי להישאר בחוץ או להשתנות דרמטית. גם הברית בין הציבור הדתי־לאומי לציבור החרדי עוברת טלטלה. חלק מהסרוגים ימשיכו באג'נדה הסמוטריצ'ית של שימור השותפות עם החרדים, וחלק ינדדו למחנה החדש הזה, לרוב הלאומי".
דרושים יתומים
סלע מאמין שמשימתה של ההוצאה לאור שלו אחרי 7 באוקטובר היא לא רק להגיב לשינויים הטקטוניים במפה הפוליטית, אלא גם לעצב אותם. "הסנטימנט הציבורי שאני מדבר עליו הוא לא תוכנית עבודה. אם לא ינסחו לציבור את התחושות שלו, אם לא יציעו לו תפיסות עולם ופתרונות שעומדים איתן בקו אחד, אנחנו נחזור אחורה למחנות הישנים", מזהיר סלע. "לדעתי המחנות האלה לא יחזיקו מעמד בסופו של דבר בכל מקרה, אבל זה יכול להימשך זמן. אנחנו בהוצאה נעבוד כדי שזה לא יקרה, ואנחנו לא היחידים. יש עוד מי שפועלים כדי להספיק לייצר את השינוי עד למועד הבחירות הבאות".
אנחנו נפגשים במשרדי ההוצאה במתחם מידטאון בתל־אביב. שוורץ (33), נשוי ואב לשלושה, גר בירושלים. סלע (42), נשוי ואב לשתיים, הוא תל־אביבי. לפני שהתגלגל ("בטעות") לעסקי המו"לות הוא היה עיתונאי. "לפני עשר שנים וחצי, כשעבדתי במעריב, הכרתי אדם ששמו דיוויד גולדמן – הוגה אמריקני שכתב על דמוגרפיה, מוזיקה, תאולוגיה ונושאים נוספים. בין השאר הוא חיבר ספר על הדעיכה הדמוגרפית של העולם המוסלמי. גולדמן בדק מה גרם לממוצע הילודה בטורקיה ובאיראן לצנוח משישה ילדים למשפחה עד כדי ילד וחצי למשפחה, וכל זה בתוך דור אחד – תהליך שבאירופה לקח מאתיים שנה. התשובה שלו הייתה שהאסלאם הוא דת שלא מותאמת בשום צורה למודרניות, ולכן ברגע שחברות מוסלמיות פוגשות מודרניות – או שהן הולכות לקוטב הפונדמנטליסטי, או שהן הולכות לקוטב הניהיליסטי. אין אמצע. הוא חזה את האביב הערבי ועוד כמה תהליכים, ולכן זה נראה לי ספר מרתק. הלכתי להוצאות ספרים גדולות שאני מכיר והצעתי להן לפרסם אותו בעברית, אבל אף אחד לא רצה לעשות את זה. אז הוצאתי את הספר בעצמי. עזרה לי העובדה שהייתי עיתונאי, כי הכרתי אנשים שהיו יכולים לסייע לי. וזה עבד".
"אם לא ינסחו לציבור את התחושות שלו, אם לא יציעו לו תפיסות עולם ופתרונות שעומדים איתן בקו אחד, נחזור אחורה למחנות הישנים. אנחנו בהוצאה נעבוד כדי שזה לא יקרה, ואנחנו לא היחידים. יש עוד גורמים שפועלים כדי להספיק לייצר את השינוי עד למועד הבחירות הבאות"
באותה העת הכיר סלע את העיתונאי והסופר טוביה טננבום, והחליט לקחת על עצמו גם את התרגום וההוצאה לאור של שניים מספריו: "תפוס ת'יהודי" ו"אני ישן בחדרו של היטלר". "'תפוס ת'יהודי' הפך לרב־מכר גדול מאוד – מקום שלישי בקטגוריית העיון באותה השנה. ואז אנשים כבר הגיעו למסקנה שאני מו"ל, ופנו אליי בהצעות. באותם ימים היה עדיין בתוקף 'חוק הסופרים' (שאסר על החנויות וההוצאות למכור ספרים חדשים במחיר מוזל – ש"פ). מטרת החוק הזה הייתה לחסל את עולם הספר הישראלי ולמנוע פריצה של סופרים חדשים, הוצאות חדשות וכדומה. לכן ההתחלה שלנו הייתה איטית, הוצאנו מספר חד־ספרתי של ספרים בשנה, ובמקביל השקענו זמן ומאמץ במאבק בחוק. אחרי שהוא בוטל יכולנו באמת לצאת לדרך. ההוצאה גדלה, הבאתי גם את דביר והעלינו הילוך.
"היום 'סלע מאיר' מוציאה ספרות מקור – מספר דו־ספרתי של ספרים בשנה – וספרות מתורגמת, שרובה יוצאת דרך 'ספריית שיבולת'. בחרנו שם שיטה שהתגלתה כחכמה: להוציא את הספרים כסדרה שנתית שנמכרת כולה כמקשה אחת. התוצאה היא הרחבת המגע של הקוראים עם תפיסות עולם שנדחקו בישראל לקרן זווית, ולא במקרה. אתה לא קונה ספר אלא קונה מדף, ובעצם נעשה מזוהה עם רעיון. הספרים שאתה מקבל מייצרים שיחה ביניהם, וכך אתה מבין דברים בתוך הקשר רחב".
הסדרה הזאת מייצרת למנויים שלה אתגר לא פשוט לצליחה. הם באמת מצליחים לקרוא הכול?
"ספרים הם ההשקעה הכי טובה לפנסיה", מעיר סלע בהומור, אך אומר גם שהערך המוסף ברכישת ספרים אינו נמדד רק בקריאה מיידית של כל אחד ואחד מהם. "אני מאמין גדול במהפכה המסחרית, במבצעים כמו '4 ב־100'. היום הם כבר לא קיימים, בגלל כל מיני תהליכים כמו עליית מחיר הנייר, אבל בעיניי הם הועילו מאוד לקורא הישראלי. כשיש לך ערמת ספרים שקורצת לך מהשידה ליד המיטה, תוחלת הקריאה שלך גבוהה יותר – גם מבחינת מספר הספרים שתקרא, וגם מבחינת הזמן שתשקיע בקריאה. זה נכון גם אם בסוף לא קראת כל מילה בכל אחד מהספרים. כל העולמות האלה מזמינים אותך ומפתים אותך. יש אנשים שמבקשים מאיתנו, בצחוק או פחות בצחוק, למכור להם יחד עם הספרים גם זמן לקרוא אותם. הרעיון מבחינתנו הוא לא רק לקרוא, אלא להיות גם חלק מעולם של פיתוח מחשבה ורעיונות, וזה גם מגדיר זהות".
מה הרעיון מאחורי הוצאת הספרות המתורגמת ב"ספרייה" נפרדת?
"שיבולת היא ספרייה שמתנהלת בשיתוף פעולה עם 'קרן תקווה', כי לספרי עיון מטבע הדברים יש קהל קטן, וקשה להם להיות רווחיים. שיתוף הפעולה הזה מאפשר לנו להוציא לאור ספרות עיון גם כשאין כדאיות מסחרית. אבל גם אם נניח בצד את שיבולת, סלע מאיר היא הוצאה שכמעט כל העיסוק שלה הוא ב'ספרים יתומים', כותרים שאם אנחנו לא נוציא, אף אחד אחר לא יוציא. בפרסום שלהם אנחנו תורמים לשוק הדעות והרעיונות. אם יש הוצאה אחרת שמעוניינת בספר מסוים, והוא יראה אור איתנו או בלעדינו – אנחנו לא תורמים כלום בהוצאה שלו, אנחנו סתם סוחרים".
לכלל הזה יש שני יוצאים מן הכלל: הביוגרפיה של בנימין נתניהו, שמן הסתם הוצאות רבות היו שמחות לשווק אותה לקהל הרחב, "ויש ספר נוסף שלא היה יתום – '12 כללים לחיים' של ג'ורדן פיטרסון. הייתה עוד הוצאה קטנה שרצתה אותו, ואנחנו הצענו סכום כלשהו וקיבלנו אותו. כל שאר הספרים שלנו – אם לא היינו לוקחים אותם, לא היית רואה אותם על שום מדף. בשיבולת זה בעצם אותו הדבר, רק ששם אנחנו עובדים כאמור עם קרן תקווה, וממילא האוריינטציה היא בדרך כלל מה שאפשר לכנות ליברליזם קלאסי, שמרנות, מהעולמות הרעיוניים האלו".
הגיבורים שלא הכרנו
גם התוכניות להוצאת ספרות מתורגמת בשנה הקרובה השתנו בעקבות 7 באוקטובר. "עד אז התעסקנו בסוגיות כמו מקומה הנכון של מערכת המשפט, המתח בין הזהות היהודית לזהות הדמוקרטית של המדינה במרחב הציבורי וכדומה. היום כל זה נראה כמו ניואנסים", אומר סלע. "פתאום אנחנו צריכים לחזור לשאלות הגדולות יותר – באיזו שכונה אנחנו חיים, מה קורה במציאות חיינו. לא לקחנו ברצינות את האויבים שלנו, לא לקחנו ברצינות את המציאות הגיאו־פוליטית שאנחנו מתקיימים בתוכה, לא הבנו איך עובד חזבאללה ומה הראש של חמאס. זה תחום אחד שצריך לעסוק בו.
"אני מאמין גדול במהפכה המסחרית, במבצעים כמו '4 ב־100'. כשיש לך ערמת ספרים שקורצת לך מהשידה ליד המיטה, תוחלת הקריאה שלך גבוהה יותר. העולמות האלה מזמינים ומפתים אותך. אתה חלק מפיתוח מחשבה ורעיונות, וזה מגדיר זהות"
"מלבד זאת, יש שאלות גדולות של הזהות שלנו שצפות עכשיו. אני חושב שהרוב הלאומי החדש יהיה בעל תודעה יהודית מפותחת יותר ותודעה קהילתית חזקה יותר משהיו לנו עד 7 באוקטובר. ה'ניידים' של גדי טאוב גילו פתאום שהם לא כל כך ניידים כמו שחשבו".
בין הספרים שיראו אור בספריית שיבולת בשנת 2024 נמצאים "אסטרטגיה של גישה עקיפה", שעוסק בשאלות של בניין כוח צבאי; "ערב הסעודית" ו"כשהקסם פג – לגדול בדרום לבנון", שנוגעים במעגלי הסכסוך הישראלי־ערבי; "מלחמות השבבים", שמעניק מבט חדש על המציאות הגיאו־אסטרטגית העולמית ועל המאבקים הגדולים שהסכסוכים באזורנו מהווים חלק מהם; ו"להפיל פצצה", על מנהיגותו של הארי טרומן, האיש שהתיישב על כס הנשיא בלי שנבחר לתפקיד, והוביל את ארצות הברית באחד הרגעים החשובים בתולדותיה.
"רשימת הספרים השתנתה כדי לתת לקוראים שלנו ספרים שרלוונטיים לחייהם במציאות שאחרי 7 באוקטובר", מסביר שוורץ. "זה בא לידי ביטוי, למשל, בהחלטה להחליף את הביוגרפיה של אלכסנדר המילטון (מהאבות המייסדים של ארה"ב, ושר האוצר הראשון שלה – ש"פ) בספר על טרומן. הספר על המילטון הוא נהדר, זה אדם שיש המון מה ללמוד ממנו, אבל הרגשנו שבמציאות הנוכחית הוא לא רלוונטי. במקומו נעסוק בטרומן, מנהיג שעמד בצומתי החלטה קשים מאוד והתמודד מול רוע צרוף".
"רשימת הספרים השתנתה אחרי 7 באוקטובר", מסביר שוורץ. "זה בא לידי ביטוי, למשל, בהחלטה להחליף את הביוגרפיה של אלכסנדר המילטון, שבמציאות הנוכחית הוא לא רלוונטי, בספר על הארי טרומן (למטה), מנהיג שהתמודד מול רוע צרוף"
סלע מציין ש"להפיל פצצה" אינו ביוגרפיה: "הספר מדבר על ארבעת החודשים הראשונים של טרומן בנשיאות. באנגלית הספר הזה נקרא 'הנשיא האקראי'. טרומן מונה לתפקיד כשהיה נדמה שאיש לא יוכל להיכנס לנעליו של קודמו, פרנקלין דלאנו רוזוולט. סקרים שנעשו בתקופתו של רוזוולט כנשיא, הראו שהוא האדם הנערץ ביותר באמריקה – יותר מישו, מג'ורג' וושינגטון ומאברהם לינקולן. הסגן שלו, טרומן, היה סנטור ממיזורי שאיש לא הכיר. הוא החל לכהן באפריל 1945, בעקבות פטירתו של רוזוולט, והחודשים הבאים היו מהדרמטיים בתולדות האנושות: היטלר התאבד, גרמניה נכנעה, ועידת פוטסדאם התכנסה ושתי פצצות אטום הופלו על יפן. את כל זה טרומן נדרש להנהיג – ועשה את זה בהצלחה. זה סיפור מרתק על מנהיגות בעת קריטית".
הספר הזה נועד להפריך את הטענה שאין תחליף להנהגה של נתניהו?
"אנחנו לא מוציאים את הספר כדי לתת מענה לטענה הזו", משיב סלע. ושוורץ מוסיף: "זו לא המטרה, אבל ברור שאחד המסרים העולים מהספר הוא שיש אנשים שאנחנו אפילו לא מכירים, אבל הם יוכלו להיות מנהיגים גדולים בישראל".
ספר אחד של שיבולת שרד בכל זאת מן המהפך בסדר היום של ההוצאה לאור: "פרזיטים – כיצד איבד המערב את ההיגיון הבריא", מאת החוקר היהודי הקנדי ד"ר גד סעד. הספר הזה מסביר כיצד חשיבת־עדר פרוגרסיבית משמידה את ההיגיון הבריא, ומאפשרת את פריחתן המחודשת של רעות חולות רבות, מהפרעות אכילה ועד אנטישמיות. "הספר של ד"ר סעד הפך לרלוונטי אפילו יותר אחרי 7 באוקטובר", מציין סלע. "מאז הפארסה של השימועים לנשיאות האוניברסיטאות בארה"ב, ההכרה בבעיה הפכה לקונצנזוס, ודאי בקרב הישראלים. זאת אומנם בעיה אמריקנית, אבל היא מאיימת גם עלינו.
"אם הספרים הקצרים שאנחנו מתכננים בעקבות 7 באוקטובר נועדו לעזור לנו לגבש תפיסת עולם חדשה, ספרי שיבולת נועדו להחזיר אותנו ליסודות, להניח את המצע לדיון החדש שאנחנו מנהלים. מרבית הישראלים עשו מיקור חוץ למחשבה על הסוגיות הללו, והעבירו אותן לבעלי השררה. עכשיו, אחרי מה שקרה ב־7 באוקטובר, זה נגמר. הרבה ישראלים, בוודאי באליטה שחושבת וקוראת, פתוחים לחשוב מחדש על כל השאלות האלו, ואנחנו רוצים לתת להם פתח למחשבה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
