מצאנו את האיש שאחראי על הבינה המלאכותית בישראל

מי שקורא את המוסף הזה דרך קבע, ודאי שם לב שיש פה איזה עניין מיוחד בנפלאות הבינה המלאכותית, ובמיוחד עם מנועי התמונות והטקסטים שהפכו את העסק כולו לנגיש להפליא – או אולי להבהיל, תלוי בנקודת המבט. כהמשך טבעי לכך, היה מפעים לגלות שמשרדו של האחראי על הבינה המלאכותית בישראל, בכבודו ובעצמו, שוכן ממש בבניין מול מערכת מקור ראשון. בניגוד ל"אחראי על האינטרנט" העלום שחיפש שדרן גלי צה"ל רזי ברקאי בתהייה בלתי נשכחת בארכאיותה כבר ב־1996, עצם ההבנה כי האחראי על הבינה דווקא חי וקיים הייתה מרגשת כשלעצמה.

ד"ר זיו קציר, מנהל תוכנית תל"ם לבינה מלאכותית של הרשות לחדשנות, אחראי על התשתית הלאומית ל־AI – "תכלולה" ו"ניהולה", כמו שמגדירים את משימותיו בעגה הניהולית־תאגידית־ממשלתית. את הדוקטורט שלו הקדיש קציר לשאלה מה קורה למערכות של בינה מלאכותית כשאנשים מנסים לרמות אותן; אז טוב אולי שפגשנו אותו רגע אחרי שהבנו שהבינה המלאכותית עומדת להחליף אותנו ככותבים ועורכים. אולי אנחנו צריכים ללמוד לרמות אותה? "למה? בינה מלאכותית יוצרת לא תעשה אותנו מובטלים", הוא פוסק במשרדי הרשות לחדשנות בירושלים. "יהיו מקצועות שייעלמו ויהיו מקצועות שייוולדו, זה כנראה נכון, אבל לא תהיה אבטלה המונית".

לא תהיה?

"הבעיה היא תמיד בדור המדבר. תמיד יש אוכלוסייה שמתקשה להסתגל לטכנולוגיה חדשה, וצריך לעזור לה. אבל לאורך זמן לא ראינו שום מהפכה טכנולוגית שיצרה גלי אבטלה גדולים".

ראש הממשלה בנימין נתניהו חושב אחרת? לפני המלחמה הוא דיבר לא מעט על בינה מלאכותית, וביטא את החשש מאיבוד מקומות עבודה, וממעבר לחברה שיש בה מעט אנשים שמייצרים המון ערך, והמון אנשים שפשוט לא צריך אותם.

"בינה מלאכותית היא טכנולוגיה גנרית. אנחנו יכולים לעשות איתה מה שנבחר. אנחנו יכולים להשתמש בה כדי לייצר בריאות וחינוך ותחבורה טובים יותר, לצמצם פערים ולסגור אי שוויון, לייעל את השימוש במיסים ולסגור סוגיות אקלימיות. ואפשר להשתמש בה אחרת. כששואלים אותי אם בינה מלאכותית היא טובה או רעה, אני תמיד שואל בתגובה: האם האינטרנט הוא דבר טוב או רע? גם האינטרנט הוא טכנולוגיה גנרית. 70 או 80 אחוז מהביטים באינטרנט עושים דברים רעים ונוראים – פורנוגרפיה, סחר בנשק, סמים, הברחות, הלבנת כספים, מה לא. 20 אחוז מהביטים באינטרנט עושים דברים מועילים וחיוביים. אז האינטרנט הוא רע? לאו דווקא. אני חושב שזה אותו הדבר. ודאי שקיימת סכנה שיהיו אוכלוסיות שבינה מלאכותית לא תעשה להן טוב, כי הן לא ידעו לעבור את המקפצה הזו. והטיפול בהן הוא האחריות שלנו כחברה. זה נכון. אבל אני לא חושב שהטכנולוגיה במהותה היא טובה או רעה".

מה סדר היום של האחראי על התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית?

"בואי נתחיל בשאלה למה בכלל צריך תוכנית לאומית לבינה מלאכותית. התשובה היא: כדי לשמור את ישראל בנקודת הובלה, כמו היום, גם בעוד חמש או עשר שנים. היום ישראל נמצאת במקום מצוין".

הריאיון הזה משתפר מרגע לרגע. אנחנו במקום טוב?

"בכל המדדים, ישראל מדורגת בין המקום החמישי למקום העשירי במדינות העולם בתחום הבינה המלאכותית. המדדים האלו בדרך כלל בוחנים כמה תעשייה יש וכמה הון יש וכמה הון אנושי יש, והאם התנאים הרגולטוריים מאפשרים צמיחה, וכמה מחקר אקדמי יש, וכמה הממשלה מכוונת לזה. אני יודע שבעיתונים נהנים לפרסם כותרות שקובעות ש'החמצנו את הרכבת' ו'אנחנו במצב נוראי', אבל זה לא נכון. עובדתית זה לא נכון. אבל אני קם בבוקר לעבודה כי המקום הזה לא מובטח לנו. אם לא נרוץ מהר, נקום בעוד שנתיים ונגלה שהידרדרנו למקום החמישים".

איך רצים מהר?

"קודם כול עושים מיפוי מסודר, ובודקים איפה אנחנו חזקים ואפשר למנף את החוזקות, ואיפה יש מקומות שצריך לחזק. למשל, בישראל צפיפות ההון האנושי היא גבוהה. שיעור המומחים בבינה מלאכותית לאלף נפש היא טובה. אבל אנחנו גם כלכלה שתלויה מאוד בהייטק ובמגזר האקדמי, ואנחנו חברה קטנה, אז אנחנו צריכים צפיפות הון אנושי גבוהה יותר. אנחנו לא יכולים להסתפק בצפיפות הון אנושי ממוצעת. לכן משקיעים הרבה מאוד אנרגיה כדי לדאוג שיהיו לנו עוד אנשי אקדמיה ועוד חוקרים שיכולים לבנות חברות הזנק. מסורתית אנחנו טובים בהעברת ידע אקדמי לתעשייה, וטובים מאוד בחיבורים בין־תחומיים. גם בבינה מלאכותית זה בא לידי ביטוי. אנחנו פחות טובים ביצירת מסמכי אסטרטגיה יפים ומסודרים, ופחות טובים בהקמת תשתיות שיחזיקו לאורך שנים".

תנועת העבודה

הוא בן 46, נשוי לגלי, אב לשלוש בנות, גדל בנתניה. שירת כקצין חימוש, ולא ביחידה טכנולוגית כפי שהייתם חושבים אם הייתם נצמדים לסטריאוטיפ ההייטקיסטי המקובל. "כתבתי הרבה קוד תוכנה בתיכון, והשתחררתי מהצבא ממש לפני פיצוץ בועת הדוט.קום, אז יכולתי להשתלב בהייטק בקלות על סמך ידע ולא על סמך תעודות. ביליתי את רוב חיי הבוגרים בתעשייה". את רוב דרכו המקצועית עשה בחברת ורינט, שהוא כיהן בה במשך כ־15 שנה בשרשרת של תפקידי ניהול טכנולוגי והובלת יזמות. בתפקידו האחרון היה סמנכ"ל הטכנולוגיה בחטיבת מודיעין הסייבר של החברה.

בגיל ארבעים יצא לחופשה כדי לכתוב דוקטורט, ואז פורסם המכרז לתפקיד ברשות לחדשנות; הוא הגיש את מועמדותו וזכה. זה "התפקיד הכי קשה שעשיתי בקריירה", הוא קובע, "בפער".

מה הצלחת לעשות בשנתיים וחצי שאתה כאן?

"לא מעט. אחד החסמים הכי גדולים להטמעה של בינה מלאכותית בישראל הוא שכאן אנחנו מדברים עברית וערבית. כל מי שמשתמש בכלים של עיבוד שפה טבעית, NLP, יודע שהם בגדול לא עובדים אלא באנגלית". NLP הוא ענף של בינה מלאכותית שמאפשר למחשבים להבין, ליצור ולתפעל שפה אנושית – הטכנולוגיה שמשתמשים בה עוזרים וירטואליים כמו סירי או אלכסה, וכן צ'ט־בוטים כמו קלוד או צ'ט GPT.

"הבעיה היא תמיד בדור המדבר. תמיד יש אוכלוסייה שמתקשה להסתגל לטכנולוגיה חדשה, וצריך לעזור לה. אבל לאורך זמן לא ראינו שום מהפכה טכנולוגית שיצרה גלי אבטלה גדולים"

כדי להתגבר על מכשול השפה, הוא אומר, "עשינו המון עבודה, יותר מחמישים פרויקטים שנתמכו עד כה בתרגום, במאגרי מידע שאפשר לאמן עליהם מודלים, במודלים מאומנים ובמודלים של תמצות, של חילוץ ישויות, של סנטימנט, של תמלול, של שאלות ותשובות, של מציאת הטיות. ואת כל העבודה הזו אנחנו מחזירים לקהילה. כלומר, זה נכס שחברה או משרד ממשלתי או חוקר אקדמי יכולים להשתמש בו. הפירות מתחילים להצטבר ואני מניח שהמאסה שלהם תגיע לקראת סוף השנה. אלו פרויקטים שחוזרים לקהילה ומשמשים אותה. תחום נוסף שנעשתה בו עבודה הוא רגולציה ואתיקה. מה שמכונה Trustworthy AI. איך דואגים לזה שכל היישומים יבטיחו זכויות אדם ויהיו נקיים מהטיה".

וזה דבר שאתה יכול לעשות ברמה ישראלית מקומית?

"אף אחד לא מתיימר שהאירופים והאמריקנים יאמצו את החוק הישראלי, אבל יש כוונה להיות שותפים בתהליכים שקורים בעולם. אנחנו בנקודה ייחודית בזמן. אף אחד בעולם לא בטוח איך להתמודד עם זה, וכאן אפשר ליצור השפעה מאוד גדולה. בשבוע שעבר חזרתי ארצה ממשא ומתן על אמנה בינלאומית שעוסקת בזכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק בבינה מלאכותית. אנחנו שותפים למדינות רבות שעיצבו יחד את האמנה הראשונה בעולם בתחום הזה. זה משא ומתן מורכב. האירופים הולכים בשיטה מסוימת, האמריקנים בצורה אחרת. האירופים מאמינים בחקיקה. מדינות אחרות אומרות – יש לנו תשתית חוקית קיימת, לא הוכח שהיא חסרה, בואו נתחיל לזוז, נבין איפה החוסרים ונתקן אותם תוך כדי תנועה. אלו תפיסות פילוסופיות שונות.

"יושבים בחדר אחד נציגים מחמישים מדינות פחות או יותר, ומנסים להגיע למכנה משותף על בסיס ערכים משותפים בנוגע למה שדמוקרטיות חושבות על בינה מלאכותית. ואז מנסים לכנס את זה לטקסט משפטי אחד, שכולם יוכלו לחיות איתו בשלום. ישראל היא שחקן דומיננטי בגיבוש האמנה הזו. בטקסט יש פסקאות שלמות שהן תולדה של עבודה שאנחנו עשינו. למשל, אנחנו טענו בזכות החדשנות. עמדה מאוד ישראלית. היא אומרת שזה נכון שצריך לשמור על האזרחים, אבל אם לא ניצור ארגזי חול או מקומות שאפשר לקדם בהם נסיינות וחדשנות – אז כל הטוב שיכול לצמוח לנו מבינה מלאכותית לא יקרה. יכול להיות שגם הרע לא יקרה, אי אפשר להבטיח את זה, אבל הטוב בטוח לא יקרה".

אגב, בכנס כזה המציאות המדינית מחלחלת פנימה?

"אנחנו נמצאים בצוות המשא ומתן הזה כבר שנתיים. היו חילוקי דעות קשים על איך האמנה צריכה להיראות, אבל נוצרה חברות אמיתית. מתחילת המלחמה קיבלתי שם רק אמפתיה. אנשים שאלו מה שלומי ומה שלום המשפחה שלי ואיך זה לחיות פה בזמנים האלו. חששתי, אני מודה. כשאתה נוסע היום לחו"ל בתור נציג ישראלי, יש חשש. אבל לא ראיתי שום דבר מלבד אמפתיה. נהפוך הוא. בתחום הבינה המלאכותית אנשים עולים לרגל כדי לשמוע מה אנחנו רוצים להגיד. אני מסתובב בפורומים, בכנסים – כולם עולים לרגל. שואלים איך הצלחתם. מה עשיתם. ויש לנו הרבה במה להתגאות. למשל, בישראל יש יותר מ־2,200 חברות שעושות בינה מלאכותית באמת, לא בינה מלאכותית אינסטנט של לערבב ולהגיש".

למה אתה קורא "בינה מלאכותית אינסטנט"?

"אם מישהו משתמש בצ'ט GPT כדי לתת שירות ללקוחות הקצה שלו, זה אינסטנט. זה טוב, אני לא נגד, אבל הוא לא ערך מחקר ופיתוח בתחום הבינה המלאכותית. אז יש לנו יותר מ־2,200 חברות ישראליות שעושות מחקר ופיתוח אמיתי. לשם השוואה, בכל אירופה כולה יש פחות או יותר אותו סדר גודל של חברות.

"אני יודע שבעיתונים נהנים לפרסם כותרות שקובעות ש'החמצנו את הרכבת' ו'אנחנו במצב נוראי', אבל זה לא נכון. אנחנו בעשירייה הראשונה. אבל אני קם בבוקר כי המקום הזה לא מובטח לנו. אם לא נרוץ מהר, נקום בעוד שנתיים ונגלה שהידרדרנו למקום החמישים"

"כששואלים היום אדם ברחוב מה זה בינה מלאכותית, הוא הולך אל הבינה המלאכותית היוצרת – מודלים שמחוללים טקסט, שמחוללים תמונה. אבל האמת שזו פינה די קטנה של מרחב הבינה המלאכותית. היא מרגשת, שומטת לסתות אפילו, אבל קטנה. יש המון יישומים אחרים של הבינה המלאכותית, והם משנים מציאות. למשל, עיבוד תמונה באמצעות בינה מלאכותית. אפשר לנתח תוצאות של בדיקות רפואיות או צילומים של סדקים בגשרים, לעשות אגרונומיה דיגיטלית שמשנה את החקלאות".

תסביר את עניין הסדקים בגשרים. איך בינה מלאכותית מסייעת?

"אני יכול לצלם גשר באור הנראה או בצילום שיורד לרובד יותר עמוק, ולנתח את החוזק המבני שלו: האם יש בו סדקים, האם הוא דורש שיפוץ או לא. במקום שיעבור אדם על אלפי תמונות ויספור חריצים וימדוד אורך – אני לא מהנדס גשרים, לא יודע בדיוק מה המדדים… אבל אני יודע שעכשיו אפשר לצלם תמונות של גשרים ולשלוח למודל ממוחשב שיעשה את הניתוח הזה בשבילי. הוא ככל הנראה יעשה את זה יותר מהר, בלי להתעייף ובאופן מדויק יותר.

"לא מזמן קיימנו סיור בקבוץ יראון. יש שם רחפן שעובר בכל בוקר מעל השדות, מצלם ומנתח האם מתחילה התפשטות של מזיק באיזו פינה של השדה, ואז אפשר לטפל בו מיידית. בסופו של דבר, מבחינת ביטחון המזון בעולם, זו טכנולוגיה פורצת דרך. יש שלוש חברות ישראליות שהן בהובלה העולמית באגרונומיה דיגיטלית. או למשל, בדיקת פתולוגיה של רקמות. היום יושב אדם עם מיקרוסקופ ובודק דגימות ביופסיה שנלקחו מאנשים כדי לראות אם יש תאים סרטניים. גם זה יכול להיעשות באמצעות בינה".

ואז אתה טוען שהעבודה של הפתולוג שיושב היום במעבדה לא נמצאת בסכנה.

"יש היום מחסור חמור בפתולוגים. עכשיו בואי נשאל כמה שעות יכול פתולוג לשבת רצוף, לבדוק דגימה אחר דגימה, לא להתעייף ולא לטעות. ככל הנראה מה שיקרה הוא שכמות הביופסיות שאפשר לנתח בכל רגע נתון תעלה פי עשרה או פי מאה. רק המקרים הסבוכים שבהם ההמלצה של המחשב לא תהיה מוחלטת ילכו למומחה אנושי. אז כן, מקצוע הפתולוג שיושב עם המיקרוסקופ כנראה לא יישאר כפי שהוא, אבל לא יהיו בעולם פחות פתולוגים. אופן ביצוע המשימה שלך ישתנה. דרך כתיבת הקוד בידי מתכנת בוודאות תשתנה. הדרך שמלמדים בה ילדים בבית הספר תשתנה. הדרך שבה אתה מעצב אתרים או מוצר תשתנה. הדרך שבה אתה עובר על שומת מס תשתנה. אין בזה שום ספק. אבל זה ממש לא אומר שתהפוך להיות מובטל".

חינוך – כי צריך ללמד ילדים דברים אחרים כדי שיהיו מוכנים לעולם הזה?

"גם, אבל גם עצם ההוראה. בישראל יש כיתות של ארבעים ילדים, ואי אפשר לתת לכל ילדה וילד את החומר באופן מותאם. מי שמצטיין משתעמם, מי שלא מבין את שיטת ההסבר נשאר מאחור. אפשר שהתוכן יהיה מותאם אישית: יש ילדים שהלמידה שלהם היא יותר חזותית, או יותר שמיעתית או דרך שיחה או דרך כתיבה, ויש מי שיכול לרוץ מהר יותר או לאט יותר. זה יכול להיות בתחום מסוים בתוך מקצוע. למשל, אם באנגלית התלמיד כותב היטב אבל מדבר בחוסר ביטחון, הבינה המלאכותית יכולה להתאים לו תוכנית לפי הצרכים. בהוראה לא תהיה אבטלה, בישראל וגם בעולם יש חוסר קיצוני במורים. אבל אופן ההוראה ישתנה".

אהבת המטריקס

לא רק סכנת האבטלה מעוררת חששות מכוחה של הבינה המלאכותית, אלא גם איומי המדע הבדיוני: עידן המכונות, החלטות שמתקבלות בידי תוכנות ב"קופסה סגורה" בלי להסביר את עצמן ובלי להתחשב באנושות, התקדמות מהירה מדי שבני האדם פשוט לא יוכלו להתמודד עם הקצב שלה. "הרובוטים החכמים שמשתלטים על העולם – כל אחד והסרט החביב עליו. אני אישית אוהב את המטריקס", קציר מציין בחיוך. "זה פחד קמאי מטכנולוגיה באשר היא. אני מבין אותו, אבל נראה לי שקצת איבדנו את זה. אני לא חושב שמכונות עתידות להשתלט על העולם, אף על פי שקפיצות כמו אלו שראינו עם צ'ט GPT ימשיכו לקרות ובקצב מואץ. הטכנולוגיה משתנה ותמשיך להשתנות, ופעם בשנה או שנה וחצי נחווה חוויה טכנולוגית שתשמוט לנו את הלסת. מכונות יתחילו לעשות דברים שלא חשבנו שהן מסוגלות לעשות".

מה שמט לך את הלסת בשנים האחרונות?

"צ'ט GPT, אף על פי שמבחינה טכנולוגית הוא לא היה באמת שומט לסתות. אחד מזוכי פרס טיורינג על המצאת הלמידה העמוקה, שהיא הבסיס הטכנולוגי לבינה המלאכותית של היום, נורא נעלב. הוא התראיין ואמר: הכול הופיע במאמרים שלי כבר, מה חדש בזה. התשובה היא שחדש שזה נגיש. שפתאום כל אחד ברחוב יכול להשתמש בזה בקלי קלות".

קציר כן חושש מסכנות אחרות של הבינה המלאכותית. "סוגיות של פרטיות", הוא מונה. "סוגיות של יכולת הסבר. האם כאשר מכונה ממליצה לאדם לקבל החלטה כזו או אחרת, האדם מסוגל למתוח ביקורת על ההמלצה? שם יש הרבה מה לעשות. למשל, נניח שאני מפתח מערכת שתמליץ לאנשים על מסלול קריירה. אקח את כל היסטוריית התעסוקה הישראלית עשרים שנה לאחור, והשואל ישוחח עם המערכת, והיא תגיד 'כדאי לך לבחור במקצוע איקס'. אבל בישראל, רוב עובדי ההוראה הן נשים ו־66 אחוזים מעובדי ההייטק הם גברים, אז אם אלמד את המערכת באמצעות נתוני העבר ואבקש ממנה לחזות את העתיד היא תשקף את מה שקיים בנתונים, כי היא לא יודעת לעשות אחרת".

כלומר, המערכת תגיד לך: את אישה צעירה – לכי להיות מורה או אחות.

"כן. החברה שאנחנו חיים בה מלאה הטיה. יש סכנה שמערכת תומכת החלטה תעצים את ההטיה או האפליה. ובכלל, אם אנשים מקבלים המלצה ממחשב הם נוטים לקבל את ההמלצה הזו. בפסיכולוגיה יש הרבה ניסויים שמוכיחים את זה. אבל מחשב יודע לייצר אלף החלטות בשנייה ואדם יודע לקבל החלטה בשעה. אם לקחנו את כל ההטיות הקיימות, האצנו אותן פי כמה, ואנשים מתחילים לאמץ אותן בלי ביקורת, עלולה להיות העצמה של ההטיות הקיימות. זה תהליך שצריכים לטפל בו, ומטפלים".

איך?

"קודם כול צריך להיות מודע לזה. לפני שבועיים הוצאנו קול קורא ראשון להטמעת בינה מלאכותית במשרדי הממשלה. בתוך הקול הקורא אמרנו: תעשו סקר סיכונים ותגידו איך אתם עתידים לנהל את הדבר הזה. בדוגמת התעסוקה, אחרי שבנית את מערכת ההמלצה אתה צריך לקחת קורות חיים, להזין אותם במערכת פעם כגבר ופעם כאישה, ולראות אם המערכת ממליצה את אותה ההמלצה או לא. אחר כך קח את המערכת חצי שנה אחרי שיצאה לשוק, ותעשה ניתוח סטטיסטי של ההמלצות כדי לבחון אם יש הטיה על פני אלף המלצות, אלפיים המלצות, 5,000 המלצות. אגב, לא את כל ההטיות אני רוצה לפתור. אם בשם השוויון יתחילו לשלוח גברים לבדיקה של סרטן הרחם, זה כנראה ניצול פחות טוב של כספי משלם המיסים".

"הבינה המלאכותית תהיה בכל פרט מחיינו, והיא תהיה הרבה יותר רב־ממדית. היום יש לנו כלי בינה מלאכותית שפותרים בעיה ספציפית. בעתיד יהיו כלים ורסטיליים וגמישים הרבה יותר, שיכולים לחבר קלט ותשובה ומדיה מסוגים שונים. קשה להתנבא איך זה ייראה הלכה למעשה"

מבחינת הממשלה, לא בכל הטיה כדאי להתערב. "אם ספוטיפיי תטעה ותבחר שירים שאני לא אוהב, כנראה לא נגרם נזק מהותי", מדגים קציר. "אבל אם תהיה הטיה בפתולוגיה של ביופסיות, זה כנראה יותר מסוכן. לכן עושים סקר סיכונים ומתאימים את הנטל הרגולטורי לרמת הסיכון. ניהול הסיכונים והמידתיות הם שני עקרונות שיש עליהם הסכמה רחבה. ומכאן מתחיל פיצול. אירופה מובילה קו שאומר שדרושה חקיקה רוחבית: בכל יישומי הבינה המלאכותית באשר הם, מספוטיפיי ועד הפתולוג והחינוך והמיסים ומי שממליץ לי אילו כתבות לקרוא – בכולם בינה מלאכותית היא בינה מלאכותית היא בינה מלאכותית, ולכן החקיקה תסדיר את כולם יחד. זאת אומרת שכל יישומי הבינה המלאכותית בעולם מתחלקים אצלם לשלושה חלקים: סיכון בלתי מתקבל על הדעת, שאלו פרקטיקות שלא מוכנים לראות בכלל באירופה, סיכון גבוה וסיכון נמוך".

מה בלתי מתקבל על הדעת?

"למשל, ביומטריה במרחב הציבורי. מצלמות זיהוי פנים ברחוב. לא מוכנים גם לראות 'סושיאל סקורינג', דירוג חברתי – מציאות שבה הזכויות האזרחיות שלי קשורות להתנהגותי לפי איזה כלי בינה מלאכותית. יש פרקטיקות בסיכון – למשל, מערכות שקשורות בבטיחות, כמו רכב אוטונומי. זה אומר שכל מי שרוצה לייצר או לשווק מוצר באירופה יצטרך לעמוד בתקנות.

"לעומת זאת, ארה"ב, קנדה, בריטניה, ישראל ומדינות נוספות אומרות: בחינת היישום צריכה להיעשות בתוך הקשר. אי אפשר לעשות בחינת רוחב. דוגמה שאני מחבב מתחום הרפואה אומרת כך: אם הייתה לי תרופה לפטרת בציפורניים שיכולה לגרום לי להתחרש, כנראה היא לא הייתה מאושרת. אבל אם הייתה לי תרופה לסרטן אלים, נטול מרפא, שגם היא יכולה לגרום להתחרשות, כנראה הייתי מנסה אותה. כלומר, ההקשר חשוב. והגישה הישראלית הולכת על זה: בחינת הנטל הרגולטורי בתוך ההקשר בידי רגולטור שמבין בתחום העיסוק. הרגולטור צריך להבין באמת את התועלת ואת הסיכון.

"כששואלים היום אדם ברחוב מהי בינה מלאכותית, הוא הולך אל הבינה המלאכותית היוצרת – מודלים שמחוללים טקסט, שמחוללים תמונה. אבל האמת שזו פינה די קטנה של מרחב הבינה המלאכותית. היא מרגשת, שומטת לסתות אפילו, אבל קטנה. יש המון יישומים אחרים"

"רגולציה היא לאו דווקא חקיקה. הרבה ממנה הוא פרשנות. אני לא בטוח שדרושה דווקא חקיקה ראשית. להתחזות לאדם אחר ולמכור את הבית שלו – זה לא חוקי כבר היום, לא צריך חוק חדש שיאמר שזה לא חוקי. לחשוף מאגרי מידע פרטי – זה לא חוקי כבר היום. זה קורה בדרך אחרת בגלל הבינה המלאכותית, אבל אין חלל חוקי. צריך הרבה פרשנות".

כוחנו בבלגננו

תוכנית תל"ם – "תשתיות לאומיות למחקר ופיתוח" לבינה מלאכותית – בראשותו של קציר אחראית גם למתן מלגות לתלמידי מחקר, כדי לחזק את ההון האנושי, וגם להקמת תשתיות מחשוב – מחשבי־על נגישים לחברות הזנק צעירות ולחוקרים באקדמיה. "יש מחסור עולמי בתשתיות מחשוב וצריך להנגיש אותן על אדמת ישראל ובמחיר נוח, שיכול לתמוך בחדשנות. זה קורה פה. מתעסקים בעידוד נסיינות".

תל"ם היא שותפות של כל גופי המחקר והפיתוח הממשלתיים: רשות החדשנות, הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) שמייצגת את האקדמיה, המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) שמייצג את תחום הביטחון, משרד המדע, משרד האוצר ומערך הדיגיטל, שתפקידו להטמיע טכנולוגיה בשירות הציבורי עצמו. "זה הגרעין", אומר קציר. "סביב הגרעין הזה יש עוד גופים כמו משרד המשפטים ומשרד החוץ ועוד".

על מה אתה צריך להילחם כדי שישראל תמשיך להוביל בתחום? תקציב?

"תקציב יש. תוקצבנו במיליארד שקל על פני שש שנים. זה הרבה כסף ויש מחויבות להמשיך לתקצב את התחום. הקושי המרכזי הוא לתאם את כל הגופים ולגרום להם לזוז יחד. מצד אחד, זה משהו שישראל עושה מעולה. אנחנו מדינה קטנה עם ממשלה קטנה יחסית. לממשל הפדרלי האמריקני, למשל, קשה יותר לזוז יחד".

אבל הם הרבה יותר מסודרים.

"זה הכוח שלנו. אנחנו בלגניסטים, תמיד היינו, אבל בכך כוחנו. היכולת שלנו לצאת לדרך עם מה שקראו 'הפעימה הראשונה', להתחיל לרוץ, להתנסות, לראות מה מצליח ומה לא – זה מאוד מתאים לדי־אן־איי שלנו".

בעוד עשר שנים, איך חיי היומיום שלנו ישתפרו הודות לבינה המלאכותית?

"היא תהיה בכל מקום, בכל פרט מחיינו, והיא תהיה הרבה יותר רב־ממדית. היום יש לנו כלי בינה מלאכותית שפותרים בעיה ספציפית. בעתיד יהיו כלים ורסטיליים וגמישים הרבה יותר, שיכולים לחבר קלט ותשובה ומדיה מסוגים שונים. קשה להתנבא איך זה ייראה הלכה למעשה. אני משוכנע שתהיה מהפכה דרמטית באופן שאנחנו חוקרים ובאופן שאנחנו חיים ובאופן שאנחנו מתקשרים ובאופן שאנחנו יוצרים מוצרים וחווים את העולם.

"ואני לא חושש מהשינוי הזה. טכנולוגיה מאז ומעולם הייתה ניטרלית. הטוב והרע תמיד היה בידיים שלנו. העולם לא המיט על עצמו חורבן בכמה וכמה שינויים טכנולוגיים שקרו עד כה, ואני חושב שהוא לא ימיט על עצמו חורבן גם הפעם. אני חושב שאנשים יחידים הרבה פעמים עושים שטויות, אבל איכשהו, כקולקטיב אנחנו לרוב בסדר".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il