האווירה בבסיס חיל האוויר ברמת־דוד מתעתעת. לפני חצי שנה החלה מלחמה רב־זירתית שדורשת ממטוסינו גיחות הפצצה בלתי פוסקות; לפני שלושה ימים יצא חיל האוויר למשימת יירוט מול מתקפת טילים וכטב"מים, שכוונה בין השאר לבסיסיו; ובעוד שנייה, מי יודע, אולי תצא ממש מכאן התגובה הישראלית, ומטוסים ישעטו על מסלולי ההמראה, בדרכם להפציץ מטרות באיראן או באחת משלוחותיה. אבל דבר מכל אלה לא ניכר בחיוך הרחב שעל פני סא"ל ת', מפקד טייסת 105, כשהוא מקדם את פנינו במשרדו. הוא נינוח, אוחז בידו כוס קפה ומציע לנו שוקולד בצורת לב. מצד שני, הוא לא נפרד מסרבל הטיסה, כאילו ממש עכשיו ירד אלינו מהאוויר ומהקוקפיט. "הבת האמצעית שלי, כמעט בת שלוש, מבקשת ממני להוריד את הסרבל כשאני בא הביתה", הוא מספר. "כי היא יודעת שאם אני לא מוריד אותו, זה אומר שאולי אלך עוד מעט. מבחינתה רק כשאני בלי הסרבל זה אומר שאני באמת בבית".
בהמשך הביקור מוביל אותנו ת' לראות את אחד המטוסים העומדים הכן. "אנחנו בדת"ק הכוננות של הטייסת", מסביר המפקד. "דת"ק הוא 'דיר תת־קרקעי', כשהכוונה היא לסככות מטוסים. המטוס שאתם רואים הוא אף־16־די, דו־מושבי. זה מטוס נוח מאוד לתפעול. הרבה מערכות הן אוטומטיות, כולל ההיגוי. זה מטוס שיכול לבצע ביום ובלילה ובכל מזג אוויר את כל המשימות – תקיפה, יירוט ועוד. המטוס הספציפי הזה חמוש עכשיו בטילי אוויר־אוויר, כי הוא נמצא בכוננות יירוט. אם תהיה פה אזעקה נצטרך לפנות קצת את המרחב, זה קורה מדי פעם.
סא"ל ת': "ב־7 באוקטובר נכשלנו במשימה הכי בסיסית שלנו – להגן על אזרחי המדינה. כולם מתייחסים לזה ברצינות, הופכים כל אבן ומתחקרים עד תום. האירוע בסוף השבוע שעבר הוא אירוע הגנה מוצלח מאוד, שגם הוא יילמד וייחקר, וגם בו יש עוד הרבה מה להשתפר"
"מטוסים אחרים עומדים בכוננות תקיפה. הרבה 'אפִּים' של מטוסים מופנים צפונה, הזירה חמה ובכל יום אנחנו תוקפים נכסים משמעותיים של חיזבאללה וגורעים לאט־לאט מהיכולות של הארגון. חיל האוויר הוא חלק מהמשימה של השבת תחושת הביטחון לתושבי גבול הצפון, כדי שיוכלו לחזור לבתיהם".
בדת"ק יש ווים שכתוב מעליהם "נווט" ו"טייס". הווים האלה משמשים לתליית תיקים שצוות המטוס לוקח איתו לפני ההמראה. כעת הם ריקים – אות לכך שהתיקים ובעליהם כנראה באוויר. סא"ל ת' ממשיך ומסביר לנו על משימותיה הרבות של הטייסת, אך אנחנו מתקשים לפעמים לשמוע את דבריו, בגלל הרעש החזק של עוד מטוס שממריא למשימה.
מה התחושה כאן בבסיס מאז היירוטים המוצלחים של הכטב"מים האיראניים?
"תחושה שאנחנו חלק מאירוע היסטורי. האנשים כאן גאים, דרוכים. מן הסתם מול אירוע כזה יש מתח, אבל המתח הזה מביא לדריכות ולחדות. אנחנו מנתבים את כל הרגשות לעבודה מקצועית, ומודעים לגודל האחריות".
בלילה ההוא חיל האוויר אומנם הגן על המדינה, אבל נדרש גם להתגונן בעצמו. כולנו ראינו את הפגיעות בבסיס נבטים.
"זאת לא הפתעה. גם לפני המתקפה מאיראן היה ברור לנו שבסיסי חיל האוויר הם יעד אסטרטגי. זה נכס של מדינת ישראל, וצריך לעשות הכול כדי להגן עליו, כמו על הרבה נכסים אסטרטגיים. אנחנו מתרגלים את זה ומוכנים לזה – גם מנטלית, גם פיזית, גם ברמת הנהלים".
אתה מעריך שתהיה תקיפה באיראן?
"יש מפקדים מעולים, יש אנשים מעולים במוקדי קבלת ההחלטות, ואני סומך עליהם שיעשו את הדבר הנכון למדינת ישראל. נבצע כל מה שידרשו מאיתנו, בכל תחום וזירה. אנחנו פה גם כדי לתת את ההגנה החזקה ביותר, וגם כדי לתקוף היכן שצריך ואת מה שצריך".
כמו המלחמה, גם הכתבה הזאת היא רב־זירתית. חצייה ברמת־דוד שבשולי עמק יזרעאל בצפון, וחצייה בקריה בתל־אביב. כאשר תבוא התגובה הישראלית למתקפה האיראנית, בהחלט ייתכן שהפקודה תינתן מתא התקיפה של סא"ל במיל' ר', קצין תקיפה ראשי (קת"ר) בתא התקיפה של מחלקת השתתפות בבור חיל האוויר בקריה. התא הזה אחראי על התקיפות של מטוסי הקרב, הכטמ"מים ומסוקי הקרב שמשותפות לבור ולפיקודי צה"ל, וכן לשלל יוזמות תקיפה שהוא לא שש להרחיב עליהן את הדיבור.
מכיוון שהדיפת טילים וכטב"מים היא באופייה משימת הגנה, התא של סא"ל ר' לא היה שותף ישיר בה; הוא עוסק במשימות תקיפה. "חברים טובים שלי טסו באירוע ההגנה על שמי הארץ מפני התקיפה האיראנית", אומר ר'. "אני גאה להיות חלק מהמערכת הזאת, אבל מעבר לזה פשוט ראינו במוצאי שבת עוד אלמנט בתוך המלחמה הכוללת".
לא יכול להיות. המתקפה האיראנית הייתה אירוע שלא דומה לשום דבר שהכרנו.
"האמת היא שדברים רבים במלחמת חרבות ברזל הם חסרי תקדים. יש לנו זיכרון קצר, אבל גם מה שעברנו בשבועיים הראשונים למלחמה לא דומה לשום דבר שקרה לפני כן. שברנו במלחמה הזאת שיאים מטורפים, ובהרבה פרמטרים – גם ביכולת שלנו לתקוף בכמה גזרות במקביל, וגם בכמות החימושים. אבל אנחנו מתאמנים כבר שנים על היכולת לייצר מאסה של תקיפות, זה לא מגיע משום מקום, ועדיין – התיאוריה מתגמדת לעומת מה שקורה בקרב עצמו. אני לא היסטוריון, אבל לדעתי מעולם לא הוטלה תחמושת רבה כל כך בזמן קצר כל כך".
האם בזמן שאנחנו מדברים, בבור לידנו מתכננים תקיפה באיראן?
"לא אתייחס לאירוע הזה מן הסתם. זה מעל הדרגה שלי".
רק לא להפריע
הריאיון עם סא"ל ר' עמד בסימן שאלה עד הרגע האחרון, בשל המתקפה האיראנית והמתיחות באזור לקראת תגובה ישראלית אפשרית. במקום לבקר בבור עצמו, הותר לנו רק לחלוף לידו, שלושה ימים בלבד אחרי שנוהל ממנו מבצע הגנה חסר תקדים. צלם של חיל האוויר נכנס במקומנו, להביא לנו משם תמונות בזמן אמת.
סא"ל ר' (53) החל את דרכו בחיל האוויר בתור נווט אף־16. הוא מתגורר במרכז הארץ, נשוי ואב לשלושה. היום הוא משרת בחיל האוויר כאיש מילואים; באזרחות הוא המנכ"ל של חברת היי־טק שהוא אחד ממייסדיה. מאז 7 באוקטובר לא פקד כמעט את משרדי החברה.
"לדעתי התא שלנו אחראי ל־70 עד 80 אחוזים מהתקיפות שהיו מאז 7 באוקטובר", אומר לנו סא"ל ר'. "אנחנו מאשרים את התכנון, לפעמים גם מתכננים בעצמנו אם יש פגם בתוכנית המקורית, נותנים אישור לתקיפות ושולטים במטוסים. אנחנו השלב האחרון לפני המבצע עצמו, אלה שמוודאים שהביצוע הוא הכי מושלם ומותאם למשימה".
וכשהמטוסים כבר באוויר, מה התפקיד שלך כקת"ר?
"אני מסנכרן בין הדסקים שיש בתוך התא, וגם בין התא שלנו לתאים אחרים – בתוך חיל האוויר ובפיקודים. צריך לוודא שלא קורות טעויות, לזהות צווארי בקבוק, לוודא שהכול מתנהל כשורה, ובינינו, בעיקר לא להפריע".
סא"ל ת' (36), נשוי פלוס שתי בנות ותינוק בן חודש, מתגורר בשיכון הטייסים בבסיס רמת־דוד. אביו היה מפקד אוגדה ושירת שנים בקבע, ואחיו הוא קצין שריון בכיר במילואים, ששירת במלחמה הנוכחית בכל הגזרות ברצועת עזה ובקרוב מתגייס שוב למילואים. אחותו משרתת במילואים ביחידת המודיעין 8200 ופוקחת משם עיניים על עזה. ת' מרמת־דוד ור' מהקריה נמצאים בקשר יומיומי זה עם זה, לתיאום התקיפות. מעבר לכך, אפשר לומר שהם ממחישים את המושג "משפחת חיל האוויר": בתו של סא"ל ר' מהקריה היא פקידת מבצעים ברמת־דוד, ומשרתת תחת פיקודו של סא"ל ת'.
טייסת 105, "טייסת העקרב", ידועה כזו שביצעה את מספר הגיחות והתקיפות הגדול ביותר ברצועת עזה, ותוקפת בעוצמה גם בלבנון. ת' לא מכחיש שהטייסת שלו הייתה מעורבת במשימות גם במחוזות אחרים. במהלך הריאיון הוא גם יקשור את הטייסת לאחד החיסולים הבולטים ביותר במלחמה בעזה, אבל לא יסכים שנפרסם את שם המחוסל. "אי אפשר להתייחס פה לאירועים נקודתיים, אבל אני יכול להגיד שאנחנו תוקפים בכל הזירות", הוא אומר לנו.
לתפקידו כמפקד הטייסת נכנס ת' בתקופת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, כאשר טייסי מילואים הצהירו בראיונות ובעצומות שאם החקיקה תעבור, הם יפסיקו את התנדבותם ולא יתייצבו ביום פקודה. והנה, יום פקודה הגיע, ולדברי ת' כולם התייצבו. "כשנקראנו לדגל, אף אחד לא מצמץ. מאותו רגע ואילך האירוע היה מאחורינו".
שני הראיונות עלולים להיקטע בכל רגע, אם אחד המרואיינים יוזנק לתא התקיפה או לתא הטייס. "בשונה מהקצינים של 'הירוקים', למשל מפקדי גדודים בזרוע היבשה, בתפקיד של מפקד טייסת יש מתח מבחינת השאלה איפה נכון שהוא יהיה. לפעמים זה על הקרקע, בניהול פעילות הטייסת, בניית תמונה, הנחיות, מדיניות וכדומה – ולפעמים זה באוויר", אומר ת'.
אני חוזרת עם כל אחד מהם ל־7 באוקטובר. חיל האוויר ספג לא מעט ביקורת ציבורית על תפקודו באותו היום. שני המסק"רים המפורסמים יצאו אומנם מבסיס רמת־דוד וניהלו קרב בלימה תוך נטילת יוזמה אישית, אך רבים סבורים כי לנוכחות רבה יותר של מסוקים ומטוסי קרב בשמי ישראל הייתה יכולה להיות השפעה מכרעת על האירועים הקשים. בבוקר שמחת תורה ת' לא היה בכוננות כלשהי. חלק מהטייסת היה ב"הדממה", אך הוא מדגיש שהכוננות המבצעית נשמרת באדיקות תמיד. "הופתענו כמו כל מדינת ישראל", הוא מודה. "מהר מאוד מצאתי את עצמי פה בטייסת. התמונה לא הייתה ברורה בשלבים הראשונים, וכמו כל הצבא גם אנחנו נמצאים בתחקירים בימים אלה".
ר', כאיש מילואים, היה באותו הבוקר בביתו, ומיהר לדהור לקריה. "הבנתי שזה אירוע שונה מכל מה שהתרגלנו אליו במבצעים אחרים. ב־9:30 הייתי פה, והתחלתי את המשמרת הראשונה של התא יחד עם מפקד התא המוביל".
הסא"ל ר': "התקיפות האינטנסיביות נמשכו כמה ימים. כל עוד כוחות הקרקע לא היו בתמרון בתוך הרצועה, הייתה אפשרות לייצר את הכמויות האלה, שבסופו של דבר גם סייעו לכוחות להכין את התמרון שלהם. מה שמדהים בימים כאלה הוא השקט ששורר בתא. כל אחד עסוק בתפקידו, כי רק כשתוקפים מעט, יש הרבה על מה לדבר"
הבור של חיל האוויר, הוא מסביר, מורכב מכמה תאי תקיפה, שכל אחד מהם מופקד על משימות מסוימות. "כאחד משני תאי התקיפה העיקריים, התחלנו את הפעילויות הגדולות שלנו רק במוצאי שבת, אך התא שממונה על סיוע לכוחותו היה פעיל כמובן הרבה קודם. כשהגעתי כבר היו כאן המון אנשים, אני לא רוצה להיכנס למי המריא מתי, אבל אני יכול להגיד לך שהבת שלי, שמשרתת בטייסת 105, הייתה בפעילות משש וחצי בבוקר".
אתה מדבר מן הסתם על הפצצות ברצועת עזה. לא היה מקום ליזום גיחות של מטוסי קרב שיתקפו מחבלים בתוך שטח המדינה?
"תקיפות של מטוסי קרב בשטחנו הן לא דבר שקרה או נהוג, לפחות מהחוויה שלי. כן נפתחו הרבה מאוד תחומים במלחמה הזו, כי חיל האוויר יודע להתאים את עצמו מהר מאוד למצבים משתנים. היוזמות החדשות והמיוחדות לא חייבות לבוא מלמעלה, ולא אחת מדובר ביוזמות של אנשים שיושבים בתאי התקיפה".
"גם זה תחום שראוי להתייחס אליו ולתחקר אותו", אומר ת' כשאני מעלה בפניו את השאלה. "חושבים ומנסים להתאים את השיטות ואת הפעולות, גם כלקחים מ־7 באוקטובר, וגם כדי להיות טובים יותר".
תצוגת התכלית של ההגנה במוצאי השבת שעברה פיצתה לדעתך על היעדר הנוכחות של חיל האוויר בשמי הארץ בשעות הראשונות והקריטיות של 7 באוקטובר?
"אני לא רואה קו מקשר בין שני האירועים. הם עומדים בפני עצמם. על 7 באוקטובר אפשר להגיד בבירור שהיה כישלון של צבא ההגנה לישראל, של חיל האוויר ושל כולם. נכשלנו במשימה הכי בסיסית שלנו – להגן על אזרחי המדינה. כולם מתייחסים לזה ברצינות, הופכים כל אבן ומתחקרים עד תום. האירוע בסוף השבוע שעבר הוא אירוע הגנה מוצלח מאוד, שגם הוא יילמד וייחקר, וגם בו יש עוד איך להשתפר".
מה האתגר הכי גדול במשימות התקיפה בעזה?
"לא לפגוע בטעות בכוחותינו במרחב צפוף כל כך, ולא לפגוע בחטופים. לזה אנחנו מקדישים חלק גדול מהקשב בתכנון המשימות, בביצוע ובשיתוף הפעולה עם הבור בחיל האוויר, וזו אחת המשימות החשובות של החיל: לסייע בלי לעשות טעויות גדולות. זה בא לידי ביטוי בפרקטיקה ובכובד הראש שמייחסים לכל מטרה".
הוליווד זה לא כאן
10 באוקטובר, היום השלישי למלחמת חרבות ברזל, אחראי לאחד השיאים שרשם חיל האוויר במלחמה הזאת: יותר מ־1,600 חימושים הוטלו ממטוסיו, היקף ההפצצות הגבוה ביותר בתולדות המדינה. עשרות מטוסים היו בשמיים בו זמנית, וטייסים יצאו לארבע או חמש גיחות בתוך יממה אחת. "ביצענו הלילה תקיפות תקדימיות מבחינת סדר גודל ברחבי עזה", אמר אז דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי. "עברנו לשיטת התקפה אחרת, בגלי תקיפה. אנחנו תוקפים במהלומות של כל ארבע שעות, חיל האוויר במערך מלא מקצה לקצה". "מאות טונות של פצצות על אלפי מטרות", מתואר היום הזה ביומן המלחמה שבאתר צה"ל. "מטרות רבות בשכונת הפאר רימאל, המהווה סמל של הרצועה… גל תקיפה נוסף של מאות מטרות בחאן יונס, מאות מטרות ובהן תשתיות מודיעין, דירות מבצעיות, בתי פעילים של ארגוני הטרור ברצועה ונקודות כינוס של מחבלים". עשרות מטוסי קרב עטו על 250 מטרות בשכונת אל־פורקן, שפיגועים רבים יצאו ממנה. בתקיפות באותו היום חוסלו ג'ואד אבו־שמאלה, שר הכלכלה של חמאס, וזכריא אבו־מעמר, מבכירי הלשכה המדינית של הארגון. והם לא היו היחידים. בחשבון האינסטגרם של חיל האוויר עלה סרטון שמציג תיעוד ברור של חיסולים מהאוויר. הכותרת הנחרצת אמרה: "וזו רק ההתחלה". ת': "היו הרבה גיחות, אבל גם הן היו בסך הכול חלק לא גדול מהיכולת המרבית שאנחנו מתאמנים ומוכנים אליה".
מה זאת אומרת?
"שחיל האוויר יכול לעשות הרבה יותר. זאת מכונה שבנויה למלחמה מלאה בזירות המרכזיות. היה אירוע עצים, החבר'ה עבדו, אבל זה ממש לא קרוב למאה אחוז מהיכולת. זה נכון גם לגבי הטייסת שלנו".
"אני זוכר תקיפה אחת ייחודית מאוד, עם הרבה חימושים והרבה בכירים שנכחו בתא", משחזר ר'. "בתקיפה מיוחדת הוטלו מאות חימושים בפחות מחצי שעה. התקיפות האינטנסיביות נמשכו כמה ימים. כל עוד כוחות הקרקע לא היו בתמרון בתוך הרצועה, הייתה אפשרות לייצר את הכמויות האלה, שבסופו של דבר גם סייעו לכוחות להכין את התמרון שלהם ביעילות רבה יותר. אבל גם ביום כזה, ואני חייב להגיד שזה מפתיע, אין תחושה של יום היסטורי. מה שמדהים בימים כאלה הוא השקט ששורר בתא. כל אחד עסוק בתפקידו, כי רק כשתוקפים מעט, יש הרבה על מה לדבר.
סא"ל ר': "במהלך המלחמה קיבלנו הודעה קולית מסמ"פ בעזה, שאמר שחוויה כזאת של סיוע אווירי לא הייתה לו מעולם. אם הכוחות רוצים שבניין יותקף וזה לא קורה, סביר להניח שזה בגלל הסיכון לכוחותינו. אנחנו לוקחים בחשבון את החפים מפשע ונזהרים כמה שאפשר, אבל אף פעם לא על חשבון חיילנו או אזרחינו"
"המצבים שחווינו בבור מאז 7 באוקטובר מזכירים מאוד את האקשן של חדרי שליטה בסרטים הוליוודיים. אבל לא הייתי מגזים בממדי הדרמה. אנחנו מדברים עברית ולא אנגלית, אז זה פחות מרשים, אבל היו לנו שלל מצבי קצה".
למשל?
"תקיפות מסיביות בתנאים בעייתיים שדורשות המון דיוק. תחשבי שאת צריכה לנהל יותר ממאה מטוסים בבת אחת באוויר, בתא שטח קטן כזה. חיל האוויר יודע לעשות את זה, ועשה את זה לא מעט במלחמה. בסופו של דבר אנחנו לא פה בשביל סרט הוליוודי, אנחנו בורג במערכת משומנת שתפקידה להביא תוצאה סופית. אנחנו פה כדי להילחם על המדינה שלנו ולהחזיר את החטופים".
לאורך השנים נטען לא פעם שהתגובות של ישראל לירי הרקטות של חמאס הן בגדר "הפצצת דיונות" ופגיעה במתקנים זניחים, במקום להנחית על האויב מכה של ממש.
ת': "הצבא לא מחליט מה מטרות המלחמה ומה ההישגים הנדרשים. חיל האוויר הוא כלי למימוש מטרות אסטרטגיות, מדיניות וצבאיות, ואנחנו עושים מה שדורשים מאיתנו. אני לא זוכר שתקפתי מטרות סתם. לא תוקפים דיונות, תוקפים מטרות מבצעיות מאושרות לפי הדין הבינלאומי. לתקוף דיונות זה בזבוז של חימוש. מטרת ההתקפות היא הסרת איום – באמצעות פגיעה בתשתיות צבאיות, או בהרג פעילים ובכירים".
ובכל זאת, אחרי 7 באוקטובר הייתה תחושה של הסרת כפפות כלפי האויב.
"ברור שהמתקפה המזעזעת מצד חמאס חוללה שינוי דרמטי. במצב המבצעי ובמצב הלאומי, כשיש חטופים בשטחם ומספר גדול כל כך של הרוגים בשטחנו, צה"ל יצא למלחמה מלאה מהרגע הראשון. מה שעשו מאז הוא מה שנדרש כדי לעמוד במטרות המלחמה – להשיב מתקפה, להסיר איום ולהביא לשחרור החטופים.
"בימים הראשונים, כשעדיין לא הושבה השליטה המלאה ביישובי העוטף ובקו המגע, נוצר צורך לעשות הרבה דברים שלא עשו לפני כן במבצעים נקודתיים. לכן למשל בחלק מהמקומות היה 'הקש בגג' (אזהרה מוקדמת לפני תקיפת מבנה, לפעמים באמצעות פצצה קטנה יחסית שאינה גורמת נזק ממשי – מ"פ), ובחלק מהמקומות לא. שוב, הכול לפי הדין הבינלאומי, אבל בספיקה כזאת, עם כל כך הרבה מטרות ואויב, לא תמיד יש יכולת לעשות הקש בגג בכל מטרה".
כותבים אצלכם שמות ומסרים על הטילים?
"יש תופעה כזאת מדי פעם, אבל אנחנו לא מעודדים אותה".
דברים שרואים מלמעלה
חיילים ששבו מעזה סיפרו שלעיתים כוחות הקרקע ביקשו מחיל האוויר להוריד בניין גבוה שעשויה להיפתח ממנו אש לעברם, אך הדבר לא נעשה – והיה לכך מחיר בנפש. אני שואלת את ר' אם יכול להיות שמי שיושב בבור בקריה, ולא נמצא תחת אש, לא באמת מבין את הצרכים של הלוחמים בשטח. "התפיסה של חיל האוויר ריכוזית יותר", הוא משיב. "אנחנו רואים מכלול ויש לנו הרבה נתונים כדי להחליט, כולל חוזי וכולל שיחות עם כוחות הקרקע הפיקודיים והמודיעין. התיאום והעבודה המשותפת עם כוחות הקרקע במלחמה הנוכחית הם מעבר למה שחשבתי שאנחנו מסוגלים. היכולות המשותפות הן טובות, וזה מקבל ביטוי בעזרה לכוחות, בתיאום מולם ובעצירת התקיפות במקרה שהן מסכנות את כוחותינו.
"במהלך המלחמה קיבלנו הודעה קולית מסמ"פ בעזה, שאמר שסיוע אווירי כזה לא היה לו מעולם. אם הכוחות רוצים שבניין יותקף וזה לא קורה, סביר להניח שזה בגלל סיכון לכוחותינו, ולא רק בגלל חשש מפגיעה בחפים מפשע. מכלול השיקולים אצלנו הרבה יותר גדול מכפי שרואה המפקד שעכשיו נמצא לרגע ליד הבניין. כשזורקים פצצת טונה זה יכול לגרום יותר נזק מאשר תועלת לכוחות שלנו, כי אם אנחנו נסכן אותם ונפגע בהם, לא עשינו כלום.
סא"ל ת': "התחקיר של צה"ל הראה שהפגיעה באנשי הסיוע בעזה לא נבעה מטעות זיהוי של מפעילי כלי הטיס, אלא מטעות הפללה. מישהו על הקרקע חשב שזה אויב, ובדיעבד התברר שזה לא. הפללת מטרות היא דבר שמטוסי קרב פחות עסוקים בו, ואנחנו סומכים מאוד על מי שאחראי לנושא הזה. לא כי המערכת מושלמת, אלא כי מתייחסים ברצינות לכל טעות"
"בדרך כלל ההחלטות לא מתקבלות רק אצלנו. אנחנו כל הזמן ב'קו חם' עם פיקוד הדרום ולפעמים גם עם הכוחות בשטח, ובסוף יש מפקדים שצריכים להחליט ואנחנו סומכים עליהם. אין לי ספק שכל פצצה משוגרת לפי מכלול שיקולים נכון ויעיל. אנחנו כמובן לוקחים בחשבון את החפים מפשע ונזהרים כמה שאפשר, אבל אף פעם לא על חשבון חיילנו או אזרחינו".
היה לכם מידע מודיעיני מוחשי על יחיא סנוואר? משהו שמבשר על יכולת לפגוע בו מהאוויר?
"הייתי שמח, אבל מהצד שלי אני לא מכיר מודיעין כזה. וגם אם הייתי מכיר, לא הייתי אומר".
ת': "אני לא מכיר מידע כזה. אנחנו מקבלים משימות מבצעיות – איפה צריך לפגוע, כמה צריך לפגוע – ומבצעים".
כשמטילים חימוש על מבוקש, הטייס יודע את מי הוא הולך לחסל?
"לרוב כן. הטייסת השתתפה בכמה סיכולים בולטים, וההבנה היא שזאת פעולה חשובה מאוד כדי לקדם את מטרות המלחמה. אחת המטרות היא לפרק את חמאס מבחינה צבאית ושלטונית, וברור שיש לפגוע בשורות הפיקוד שלו לצורך כך".
כשאתם יורים לעברם חימושים, יש תחושת נקמה על מה שעשו לנו ב־7 באוקטובר? רואים לנגד העיניים את הבתים השרופים בקיבוצים?
"לכל אחד יש רגשות וכאבים, אנחנו לא רובוטים, אבל במשימה מבצעית, שמים את כל זה בצד. האירוע מבחינתנו מקצועי מאוד, יש לו חוקים ברורים, יש לו דרג אישורים. כשמצליחים, מרגישים שעשינו משהו חשוב, נכון, מוסרי, וצודק".
למרות מה שאומרים בעולם?
"הסטנדרטים המוסריים של צה"ל הם מהגבוהים בעולם, ואנחנו שלמים עם מה שאנחנו עושים".
ר': "אנחנו עושים את המרב כדי למנוע הרג חפים מפשע. צריך לזכור שזה באמת תא שטח קטן מאוד, ואנשי חמאס נמצאים בלב אוכלוסייה אזרחית ועוטפים את עצמם בילדים, נשים וזקנים. בזמן מלחמה, יש לכך תוצאות. אני בטוח שאם היינו צבא אחר, ההרס היה גדול פי כמה. מספר החפים מפשע שמנענו פגיעה בהם הוא עצום, למרות המצבים המורכבים ולמרות הלחימה העוצמתית. אנחנו לא יכולים לעשות בכל תקיפה 'הקש בגג', אבל יש לנו מספיק מידע וחוזי כדי למנוע פגיעה מיותרת באזרחים חפים מפשע. כמובן, קודם כול צריך לזכור למה אנחנו פה: לא כדי לא להרוס, אלא כדי להחזיר את החטופים, להגן על המדינה ולהגן על הכוחות שלנו שנמצאים שם".
וכשיש פגיעה בחפים מפשע, כמו במקרה של אנשי "המטבח המרכזי העולמי" (WCK) ששבעה מהם נהרגו מירי כטב"ם, מה קורה כאן בחיל האוויר?
"זה לא אירוע שהיה אצלנו, ואין לי מספיק פרטים להתייחס אליו. אבל אני בטוח שהוא תוחקר במלואו גם בחיל".
ת': "התחקיר של צה"ל הראה שלא מדובר בטעות זיהוי של מפעילי כלי הטיס, אלא בטעות הפללה. מישהו על הקרקע חשב שזה אויב, ובדיעבד התברר שזה לא אויב. הטיפול הפיקודי של הרמטכ"ל היה בהתאם לכך".
איזה לקח הטייסת יכולה להפיק מאירוע כזה?
"הפללת מטרות היא דבר שמטוסי קרב פחות עסוקים בו, ואנחנו סומכים מאוד על מי שאחראי לנושא הזה. האמון המלא קיים לא כי המערכת מושלמת; אין מערכת מושלמת, בוודאי בערפל המלחמה, ולפעמים עושים טעות. האמון נוצר מכך שאחרי כל טעות, ולפעמים לפני שהיא מתרחשת, מתייחסים אליה בשיא הרצינות, מתחקרים אותה לעומק ומפיצים את הלקחים, ללא משוא פנים".
אתה סבור שההדחה של מפקד הסיוע החטיבתי בנח"ל ורמ"ט החטיבה הייתה עונש מוגזם?
"אני מרגיש שבצבא, ודאי בחיל האוויר, יש אווירה חזקה של גיבוי לאחר טעויות. אני לא חושש להודות בטעויות, אני אומר לפקודים שלי שאני טועה כמה פעמים ביום. לגבי האירוע הזה, אני לא מצוי בפרטים, ואני סומך על המפקדים של הצבא שמטפלים במקרים כאלה כמו שצריך. גם אם לפעמים יש עונשים או טיפול משמעתי באירועים מסוימים, זה לא גורם לי להרגיש חוסר גיבוי".
מעזה ללבנון בעשר דקות
הקריה בתל־אביב היא לא הוליווד והשפה השולטת בה אינה אנגלית, אבל זמן קצר לפני המתקפה האיראנית על ישראל ביקר בבור הזה ממש גנרל מייקל קורילה, מפקד פיקוד המרכז האמריקני. הוא ירד לבור מלווה ברמטכ"ל הרצי הלוי וצפה בהכנות למבצע ההגנה שהיה אחד הגדולים שידעו חילות האוויר בעולם, והתנהל במקביל למשימות תקיפה רב־זירתיות בלתי פוסקות.
"רב־זירתיות היא אחד האתגרים במלחמה הזאת", אומר ת'. "היה לי השבוע צוות שיצא לתקיפה בעזה, ובאותה טיסה המשיך לתקיפה בלבנון. איומים שונים, משימות שונות. זה אחד היתרונות של חיל האוויר – הגמישות. עזה נמצאת שבע דקות טיסה מכאן, לבנון – שלוש דקות, מפרץ אילת – רבע שעה. לכן המעבר של מטוס קרב ממשימה של תקיפה לפטרול הגנה, למשל, היא מאורע יומיומי".
הרב־זירתיות מתבטאת גם בכך שמתחילת המלחמה הוציא חיל האוויר לפחות ארבעים תקיפות ביהודה ושומרון, חלקן באמצעות מטוסים. "בחוויה האישית של התא שלנו, אנחנו עושים דברים שלא עשינו לפני כן", אומר סא"ל ר'. "ביהודה ושומרון המצב שונה מאוד כי אנחנו לא במלחמה, אבל גם שם אנחנו מצליחים לסייע לכוחות הקרקע בצורה כירורגית וטובה".
לקראת הפגישה איתכם ניסיתי קצת ללמוד איך טסים לאיראן, והבנתי שיש אתגרים לא פשוטים של מרחק ושל תדלוק.
ת': "איראן רחוקה אומנם, אבל יש תוכניות מבצעיות לכל אתגר".
אפשר להגיע לשם?
"זה נשמע כמו מנטרה, אבל חיל האוויר ערוך לכל מה שיבקשו ממנו, בכל זירה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
