הבית // קרוואן אמריקני ישן, "עם הרבה חורים ברוך השם וגם עם הרחבה של חדר". בסלון יש ספה, כורסה וכיסא שנריה שיפצה, ונדנדה לתינוק. "עורי תמיד מדייקת אותנו ומתעקשת שהמטבח הוא מטבח למרות שמבחינתנו הוא לגמרי סלון".
פרנסה // אשר הוא מוזיקאי, סטנדאפיסט ומנחה אירועים, בעל אולפן הקלטות. הוא מפיק ומקליט שירים – משירי משפחות לאירועים ועד זמרים מקצועיים. נריה עבדה בעבר כעורכת חדשות, בין השאר באתר האינטרנט של ישראל היום, אבל כבר כמה שנים היא בחופשת לידה ממושכת: "אחרי הלידה של עורי פרשתי. מאז אני קצת בחיפוש, ולאחרונה מתחילה לפתוח אוזניים להצעות מעניינות".
אנדרדוס // אשר הוא חלק מההרכב הקומי הדתי "אנדרדוס", שהקים אשר עם מתן צור, יאיר יעקבי ונדב נוה לפני יותר מעשור. "השאיפה הייתה להפיק מערכונים קומיים איכותיים מהעולם הדתי ברמה הכי גבוהה שיש. עבדנו קשה מאוד והתחלנו להעלות סרטונים ליוטיוב, ופתאום זה התפוצץ בבום. הקהל הדתי התלהב מזה ברמה מטורפת והפכנו להיות פרצופים מוכרים מאוד במגזר. כשאני ונריה התחלנו לצאת תמיד עצרו אותי להצטלם איתי וביקשו ממנה שתצלם. במגזר לא היו דברים כאלה לפנינו".
מחזמר // "אחרי שנה החלטנו להעלות מופע על במה, כי כולנו הגענו מהבמה – הופענו בישיבות, בשבת זכור ובהופעות בבני עקיבא. זה היה המכנה המשותף שלנו". בכל שנה הם מפיקים מחזמר חדש לחנוכה. בשנים האחרונות זה היצירה היחידה שלהם יחד, כהרכב. "הופענו המון במשך השנים, אבל נפרדנו כי הרגשנו שאנחנו דורכים במקום מבחינה אמנותית ואישית. רצינו להגיע לטלוויזיה, אבל זה לא צלח. והרגשנו שצריך לעשות הפסקה, להתרענן, ושאם נחזור זה יבוא ממקום של רעב או שתהיה מאחורינו פלטפורמה לעשות את הדברים שלנו".
כלכלה // הם גם התקשו להמשיך להפיק סרטונים מושקעים בלי מימון. "התחלנו צעירים מאוד, כולנו היינו רווקים והייתה לנו פריווילגיה לעשות את זה בלי שמישהו עומד מאחורינו או משלם לנו. היום זה לא מתאפשר: עם כל הכבוד לאמנות, צריך להתפרנס ולהביא כסף הביתה, כי כולנו כבר בעלי משפחות". כל אחד מחברי ההרכב פיתח במקביל גם קריירה עצמאית בתחומים משיקים, וכשההרכב התפרק כל אחד מהחברים מצא לאן ללכת.
מוזיקה // אשר גדל בגבעת־שמואל, ויש לו שני אחים. הוא למד בישיבה בגבעת־שמואל ובכיתה י' עבר ללמוד בכפר־הרא"ה. אחרי התיכון למד בישיבה הגבוהה במעלות, ובצבא שירת כמדריך בפנימייה הצבאית במרכז־שפירא. בהמשך למד מוזיקה ברימון, באקדמיה למוזיקה ועוד. "במקביל למדתי תואר בחינוך, בעיקר כדי להרגיע את אבא שלי. תמיד היה לי חיבור למוזיקה. כשהגעתי בכיתה י' לכפר־הרא"ה הייתה שם סצנה של גיטריסטים. אני לא ידעתי לנגן עדיין, אבל מדי פעם לקחתי גיטרה מחברים כדי לנסות והתלהבתי. אמא שלי קנתה לי גיטרה ליום הולדת, וקצת לפני פורים חטפתי דלקת קרום המוח ואושפזתי למשך עשרה ימים. את החודשיים הבאים ביליתי בהחלמה בבית, וניצלתי הרבה מהזמן לנגינה. כשחזרתי סוף־סוף לישיבה התברר שממש התמקצעתי. החברים אמרו לי: 'איזה מנוול, התאמנת, הא?'. אפשר לומר שבזכות המחלה קיבלתי מתנה לחיים".
נר חמישי // נריה גדלה בחברון, חמישית משמונה אחים, ונולדה בנר חמישי של חנוכה. היא למדה באולפנה במעלה־לבונה ושירתה שירות לאומי ביישוב קדימה. "למדתי רפואה משלימה, אבל עזבתי אחרי שנה, טסתי להודו, חזרתי, עבדתי בכל מיני עבודות, למדתי תואר ראשון בתקשורת ומדעי הרוח במכללת כנרת, והתחלתי לעבוד יחד עם אבא שלי נועם ארנון, בדוברות היישוב היהודי בחברון".
היכרות // הם נפגשו דרך מערכת מוצש ומקור ראשון. נריה הופיעה במגזין "50 הצעירים המבטיחים של המגזר", "כי עבדתי ביישוב היהודי בחברון והתחלתי להופיע בכל מיני תוכניות טלוויזיה וכאלה, ועשיתי עבודה מעניינת וחשובה. מפה לשם הסכמתי להצטלם למגזין, ובאותו הזמן אנדרדוס ערכו מגזין אחר של מוצש, והכירו את אנשי הצוות שם. כשיצא '50 הצעירים המבטיחים', מתן צור, חבר של אשר מאנדרדוס, דפדף ומצא תמונה שלי, וראה לנכון להציע לאשר לצאת איתי. אשר קצת נבהל בהתחלה".
בהלה // אשר: "לא הבנתי איך אני קשור למשפחה כזאת ימנית של מתנחלים בחברון. לא זכרתי מתי הפעם האחרונה שהייתי שם בכלל. זה הלחיץ אותי לצאת עם הבת של, זה נשמע רחוק מהעולם שלי. אבל אמרתי יאללה, ואז נפגשנו וגיליתי משפחה מכילה והכי לא מה שנראה מבחוץ. בפעם הראשונה שנסעתי לשם לשבת נהגתי במכונית שלי אחרי המכונית שלה, כי פחדתי לנסוע לבד. הכי לא גברי שלי. זאת הייתה שבת מפוצצת באנשים ואורחים, ופשטה השמועה בחברון שההוא מאנדרדוס מגיע וכולם יצאו מהחלונות והציצו".
יחד // הם יצאו במשך יותר משנה, כולל פרידה קצרה באמצע, ולבסוף התחתנו.
מצפה־דני // לפני שהגיעו למצפה דני התגוררו במושב תרום ליד בית־שמש. "כל מי שגר שם אי פעם יסכים שזה האזור הכי טוב בארץ. אבל, בהתאם לערכו, הנדל"ן שם שווה לא מעט, ואנחנו רצינו לבנות בית משלנו, במחיר אפשרי יותר. עברנו כל יישוב בארץ בערך, ובסוף החלטנו להתקבע על מצפה־דני – מקום עם אנשים יפים, נוף יפה, ואפשרות לבנייה בעתיד. לצערנו הבית עדיין נשאר בגדר 'אפשרות' ו'בעתיד' . נראה מה ילד יום ומה יהיה עם המלחמה הזאת".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
