הבית // בית פרטי בשכונת קריית דוד במזרח רחובות: חמישה חדרים וסוויטה בעליית הגג. החצר מטופחת ומלאה עצי פרי: תפוז, לימון, משמש, שסק, מנגו, אבוקדו ואשכולית אדומה, והמון עציצים עם סוקולנטים שענת אוהבת ומטפחת. "קנינו את הבית לפני 22 שנה ושיפצנו אותו כהוגן. הבית מלא צעצועים ומשחקים. אנחנו אוהבים אותו, וכבר סיכמנו בינינו שאנחנו יותר לא עוברים דירה. מכאן אנחנו עוברים רק לדיור מוגן, אבל של הביוקר".
ילדים // יש להם ארבעה ילדים: ערן, בן 35, הוא מהנדס אזרחי, נשוי לטל, תושב אריאל ואב לארבעה; נוי, בת 33, היא יועצת חינוכית, נשואה לכפיר, תושבת רחובות ואם לארבעה; נטע, בת 30, היא בוגרת לימודי פסיכולוגיה ומגייסת כוח אדם בחברת מובילאיי, נשואה ליואב, תושבת ירושלים ואם לתאומים שנולדו ב־7 באוקטובר; ונעה הקטנה, שמאז 7 באוקטובר גרה אצל עופר וענת. "בשבת השחורה לקח לנו חצי שעה, שנראתה כמו נצח, להבין שהם לא בבית אלא אצל אמא של ינון בקיבוץ לביא".
התקף לב // "הבוקר של 7 באוקטובר חרות בכולנו. נעה לא ענתה לטלפון, ולא ידענו אם הם נמצאים בביתם בנחל־עוז או שנסעו. ערן, הבן הגדול, הצליח ליצור איתה קשר, והבנו שהם נסעו לחמותה בלביא. נשמנו לרווחה, אבל הזדקנו בעשר שנים. יכולנו להיות בסרט אחר לגמרי. ואז היא אפילו לא ידעה שהיא בהיריון. הלב שלנו עם משפחות החטופים ואנו מייחלים לשובם בבריאות ובמהירות".
יקום מקביל // "באותו היום נטע הייתה בחדר לידה, עם אמא ענת שמשמשת כדולה. סביב 12 בצהריים נוספו לנו זוג נכדים מתוקים ויפים, קדם ויגל".
חרבות ברזל // "המלחמה שיבשה לכולנו את החיים. הבן והחתנים גויסו מהר למילואים, ואנחנו השתדלנו לקפוץ ולעזור ככל האפשר לכלה ולבנות עם הנכדים. נעה וינון עברו לגור אצלנו. פינינו להם את הסוויטה בעליית הגג, כדי שתהיה להם פרטיות מרבית. ינון עדיין במילואים, וצריך להשתחרר בקרוב. נעה לומדת סיעוד באוניברסיטה העברית ותסיים את התואר השנה, במקביל לקבלת התואר 'אמא', בעזרת השם".
תרופות // ענת עובדת כבר יותר מעשרים שנה בחברת תרופות גדולה, בתפקיד מנהלת שכר והטבות. היא גם הדולה של בנותיה ובנות המשפחה המורחבת, ומדריכת עיסוי. "אני אוהבת את התחום אבל עובדת במשרה מלאה ולא פנויה לזה. זאת התוכנית שלי לפנסיה המקודמת".
מנהל // עפר עבד 32 שנה בחברת תוכנה מובילה, ובתפקידו האחרון היה סמנכ"ל שירות לקוחות. לאחרונה עבר למשרת מנכ"ל עמותת שב"ל (שהכול ברא לכבודו), המקדמת שיח, חינוך והסברה למען קבלתם של להט"בים בחברה הדתית. "כשסיימתי לעבוד במגזר הציבורי, רציתי לעשות שינוי. חשבתי בהתחלה על עמותה של טבעונים, כי זה קרוב לליבי, אבל התגלגלתי דווקא לעמותה הזאת"
פסח שני // אחד ממיזמי שב"ל, "פסח שני", כולל עשרות מפגשים בקהילות דתיות בכל רחבי הארץ, שבהם להט"בים דתיים מספרים את סיפורם האישי ומדברים על אמונה, התמודדות וכוחה של קהילה.
טבעונות // "אני טבעוני שמונה שנים, וכדרכי אני הולך עם זה עד הסוף. לא מעגל פינות ולא כלום. הבנות שלי חשפו אותי לתעשייה הצינית והמתעללת בבעלי חיים. אי אפשר לא להיחרד מכמותן ומאיכותן של הזוועות שבעלי החיים עוברים. חשבתי בטעות שהיהדות מעודדת אכילת בשר, אבל אם מתעמקים מעט אפשר לראות איך התורה מתייחסת לאכילת בשר כדיעבד גמור, עם אינספור ניואנסים שרומזים לנו שמוטב שנתרחק כליל מאכילת בשר. בקיצור, למדתי שאפשר להיות יהודי ירא שמיים וטבעוני. אני מפרסם תוכן בפייסבוק, בעיקר בקבוצות טבעוניות, ופונות אליי יצרניות מזון טבעוני ומבקשות שכמשפיען אקדם בשבילן מוצרים כאלה ואחרים. אז הנה עוד סימן שהמשיח קרוב: בגילי המופלג הפכתי לג'ורג' קלוני של הטבעונים, רק מעט פחות יפה – או הרבה, אבל מי סופר".
התנדבות // עפר וענת מתנדבים בעמותה "גיבורים קטנים", שמלווה בתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים בטיולי ג'יפים בכל רחבי הארץ. "בכל טיול כזה מצטרפים אלינו לג'יפ ילד או שניים והורה או מורה. אנחנו נוסעים בשיירה ומטיילים בשטח. הילדים אוהבים את הקפיצות של הג'יפ, והכניסה לשלוליות בחורף מוציאה מהם קריאות של התרגשות ושמחה. השפיץ של כל טיול כזה היא הפריסה שאנו עורכים להם ולצוות במהלך המסלול. חוץ מאוכל טעים, אנו משמיעים להם מוזיקה ושירים שהם אוהבים ורוקדים איתם כאילו אין מחר. זה מטורף כמה שזה מרגש. אני ממליץ בחום לג'יפאים להצטרף ולהתנדב בעמותה הזאת".
למה עיר // "יש לנו חלום מתוק, שנקנה נחלה יפה במושב ונעבור לשם כל השבט, על ילדינו וטפנו. לכל משפחה יהיה בית כיפי ובין הבתים תהיה חצר ענקית עם בריכה משותפת, ונעשה ארוחות שבת ביחד. מה שקורה בדרך כלל הוא שאני מתעורר מהחלום שטוף זיעה קרה ותהייה איך משלמים על חלום כזה, ונרגע שזה היה רק חלום".
עצה // "קבלו טיפ לחיים – לא צריך לחכות לפנסיה כדי ליהנות מהחיים, אבל ליתר ביטחון פתחנו קבוצת ואטסאפ רק לשנינו, 'הפנסיונרים', ובכל פעם שאנחנו נתקלים בכתבה יפה על אזור קסום לטיול, או על מסע רכבות מיוחד בעמק טיזאלנאבב – מיד אנחנו רושמים אותו בקבוצה, שבעזרת השם תשמש אותנו ברגע שנחליט לפרוש. נדרנו, בלי נדר, ליישם לפחות חלק מהתוכניות הרבות שכתבנו שם, אלא אם כן נצטרך לעשות בייביסיטר לנכדים. בכל זאת, כולנו גרים ביחד במושב, אז איך נברח?"
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
