האישה שהסתובבה באזור התעשייה של שירובאד, פרוור דרומי של טהרן, לא עוררה כל חשד. לבושה היה אופייני לנשות המקום, והשפה שבפיה הייתה פרסית שוטפת. היא מעולם לא יצאה לרחוב בגפה: תמיד התלווה אליה גבר, כמקובל במדינות מוסלמיות שמרניות. גם המאבטחים ששמרו בשעות היום על אחד המבנים באזור התעשייה – מחסן פשוט למראה ונטול ייחוד – לא הקדישו לה תשומת לב רבה. אולי הם אפילו לא הבחינו שאותה האישה חולפת בקרבתם שוב ושוב, מכיוון שהיא הקפידה להיראות מעט שונה בכל פעם. הם בוודאי לא העלו בדעתם שהיא ישראלית, סוכנת מוסד בעלת תואר בהנדסה, שהגיעה לשירובאד כדי לאסוף מודיעין על האתר שהם מופקדים על שמירתו. לו חשדו בכך, ייתכן שאחת הפעולות הנועזות ביותר בתולדות המוסד – גנבת ארכיון הגרעין של איראן – הייתה נכשלת.
סיפור שיגורה של הסוכנת הישראלית לאיראן, במבצע שהדיו נשמעו בעולם כולו, הוא אחד הגילויים המרתקים הרבים בספר חדש, "המוסד בטהרן". הספר ראה אור באנגלית בספטמבר, זמן קצר לפני מתקפת חמאס, ולאחרונה הופיע גם בעברית בהוצאת ידיעות ספרים. צמד המחברים, יונה ג'רמי בוב ואילן אביתר, מספקים הצצה לקרביים של המלחמה הסודית והממושכת שמנהל המוסד נגד תוכנית הגרעין של איראן, מלחמה שבה המציאות עולה לא פעם על כל דמיון.
לצד המבצע של גנבת הארכיון הם עוסקים גם בפעולות חשאיות רבות שישראל הרשמית מעולם לא נטלה עליהן אחריות, כמו למשל סדרת פיצוצים מסתוריים שאירעו במתקני הגרעין באיראן בין 26 ביוני ל־19 ביולי 2020. האיראנים עצמם לא הודו שהייתה זאת מתקפה שתוכננה בידי גורם חיצוני, אך אין ספק שהנזק שנגרם למתקני הגרעין, ובראשם המתקן בנתנז, היה כבד. הספר מגולל גם את סיפור חיסולו של מוחסן פח'רי־זאדה, ראש תוכנית הגרעין האיראנית שכונה "רוברט אופנהיימר של איראן" ו"אבי הפצצה האיראנית", וכן חושף פרטים על ניסיונות התנקשות קודמים בו שלא צלחו מסיבות שונות.
בשעה 22:31 נטרלה חוליית האלקטרוניקה את מערכת האזעקה, ומיד אחר כך הכניעה חוליית הפריצה את דלתות הברזל הכבדות של המחסן. אבל אז צצה בעיה: התברר שבדיוק ביממה החולפת, הסידור של תכולת המחסן השתנה, וכמה פריטים הוזזו ממקומם. חודשים רבים של איסוף מודיעין ותכנון מדוקדק היו עלולים לרדת לטמיון
שני המחברים הם עיתונאים בעלי רקע עשיר בסיקור נושאים ביטחוניים: בוב הוא הפרשן הצבאי של הג'רוזלם פוסט, אביתר היה בעבר העורך הראשי של הג'רוזלם ריפורט. הרעיון לכתיבת הספר, הם מספרים, עלה בעקבות מסיבת העיתונאים הידועה שבה הציג נתניהו את הקלסרים והדיסקים מהארכיון, והשתמש בתוצרי המבצע כדי להוכיח שאיראן מפרה את הסכם הגרעין וממשיכה את המירוץ שלה אל הפצצה. "זה נתן לנו עוגן שממנו אפשר להתחיל לכתוב ספר כזה", אומר אביתר. "בדרך כלל לא חושפים דברים כאלו, וכאן הייתה החלטה לעשות שימוש פומבי במבצע ובהישגיו לכל מיני מטרות".
"מסיבת העיתונאים הזאת הקלה על הגישה שלי לאנשי מוסד, מבחינת הנכונות שלהם לדבר על הנושא", אומר בוב. "משם זאת כבר הייתה העבודה שלי כעיתונאי להבין איך אפשר להגיע לאנשים ולגרום להם לסמוך עליי ולספר לי את הדברים".
הספר שלכם מתאר סדרת פעולות שנועדו לפגוע בתוכנית הגרעין של איראן. עד כמה המבצע של גנבת הארכיון היה יוצא דופן?
בוב: "אני חושב שהוא היה הדרמטי ביותר. רמת התחכום והתעוזה במבצע הזה הייתה לא רגילה, וגם ההשפעות שלו, ובראשן פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, היו מרחיקות לכת".
אביתר: "צריך גם לומר שמכל המבצעים והמהלכים שכתבנו עליהם, זה היחיד שישראל לקחה עליו אחריות באופן רשמי. כל שאר הפעולות יוחסו למוסד רק לפי מקורות זרים. לצד זה חשוב לזכור שהמלחמה של המוסד בתוכנית הגרעין האיראנית לא מתמצה באירוע אחד, מדהים ככל שיהיה. כבר באמצע שנות התשעים העריכו שאיראן יכולה להגיע לפצצה גרעינית בתוך שנתיים. עברו שלושה עשורים כמעט, ואיראן עדיין לא השיגה פצצה. זה קרה גם בעקבות לחצים דיפלומטיים על טהרן, וגם כתוצאה ממאמצי ישראל ומדינות אחרות. אפשר לומר שלמוסד הייתה הצלחה מרשימה בהאטת ההתגרענות של איראן".
24 סוכנים, שש שעות וחצי
סיפורה של גנבת ארכיון הגרעין האיראני, חושפים בוב ואביתר בספרם, מתחיל כבר ב־2016, זמן קצר לאחר שיוסי כהן נכנס לתפקיד ראש המוסד במקומו של תמיר פרדו. כהן היה תמים דעות עם ראש הממשלה נתניהו שיש לעשות הכול כדי לפוצץ את הסכם הגרעין שחתמו מעצמות המערב עם איראן. "אנחנו צריכים לא רק לשכנע את העולם שאיראן משקרת בנוגע לתוכנית הגרעין שלה – אנחנו חייבים להראות זאת", אמר נתניהו לכהן, והטיל עליו להשיג את ההוכחות.
באותה תקופה המוסד כבר ידע על עצם קיומו של ארכיון הגרעין, אך מיקומו ותכולתו היו עדיין בגדר תעלומה. כהן החליט לתכנן מבצע לגנבת הארכיון הזה, וכינס לשם כך את רבי המרגלים של המוסד. רשימת המשתתפים בפגישה הגורלית כללה בין השאר את סגנו אהוד לביא, שעמד לפני כן בראש אגף "קיסריה" במוסד, המופקד על הפעלת סוכנים במדינות אויב; דדי ברנע, כיום ראש המוסד ואז ראש אגף "צומת" העוסק בגיוס מקורות והפעלתם; ואיל חולתא, דוקטור לפיזיקה שעמד בראש אגף הטכנולוגיה של הארגון ולימים מונה לראש המל"ל.
לאחר התכנון הראשוני, החל המוסד לנסות לאתר את הארכיון. החיפוש לא התחיל מאפס; לקהיליית המודיעין המערבית כבר היו מקורות מידע בדרג הבכיר של תוכנית הגרעין האיראנית. שילוב של מודיעין אנושי ומודיעין אותות הניב מידע רב על התוכנית, ובתוכו גם קצות חוט שיכולים להוביל אל ארכיון הגרעין. התברר שזמן קצר לפני כן החליטו האיראנים להעתיק את מיקומו, במטרה לחמוק מיישום אחת ההתחייבות המרכזיות שלהם בהסכם – להעניק לסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) גישה בלתי מוגבלת לתיעוד פעילותם בתחום הגרעין בעבר. שר ההגנה האיראני וראש תוכנית הגרעין פרופ' מוחסן פח'רי־זאדה בחרו במחסן בשירובאד מתוך רשימה של אתרים אפשריים להסלקת הארכיון, בהנחה שהמבנה המוזנח והרעוע יישאר מתחת לרדאר של ארגוני הביון הזרים. הם רק לא שיערו שהמוסד יתחקה אחר תנועותיהם של אנשי המפתח בתוכנית הגרעין, וכך יעקוב אחר העברת המסמכים.
הארכיון אותר, אך המוסד נזקק לפרטים ונתונים מוכמנים שיאפשרו להוציא לפועל את מבצע הגנבה: מכיוון שאי אפשר להבריח את כל הררי המסמכים – אילו מהם מכילים את המידע המרשיע ביותר, האקדח המעשן שיחשוף את שקרי משטר האייתוללות? מהם סידורי האבטחה במחסן, וכיצד אפשר לעקוף אותם? אילו אמצעים דרושים כדי לפרוץ את הכספות שהמסמכים הרגישים מוחזקים בהן? ומעבר לכל אלה, הייתה גם שאלת הרגע שאחרי – כיצד ממלטים מהמקום הן את החומרים והן את צוות הפריצה? כדי להשיג תשובות מדויקות ואמינות לכמה מהשאלות הללו, החליט יוסי כהן לשלוח לאיראן סוכן ישראלי, וליתר דיוק את הסוכנת הנזכרת לעיל. במשך תקופה היא שהתה בשירובאד, וקידמה את ההכנות לגנבת הארכיון.
אילן אביתר: "אני לא חושב שאיראן רוצה את הפצצה כדי להפיל אותה על ישראל. לדעתי היא שואפת לחנוק את ישראל לאט־לאט, לערער את הכלכלה, להגיע למצב שאזרחים לא חוזרים לבתים שלהם. מתקפת הטילים ב־14 באפריל הייתה הרגע הדרמטי ביותר במלחמה בין ישראל לאיראן עד היום, אבל בכלל לא בטוח שזה השיא"
לבסוף יצאה ממטה המוסד בתל־אביב הפקודה "בצע". צוות של 24 סוכנים, שהורכב ככל הנראה מישראלים ואיראנים, הגיע למחסן באזור התעשייה. לרשותם עמדו שש שעות וחצי כדי להשלים את המשימה לפני שהמאבטחים יתחילו את משמרת הבוקר שלהם. בשעה 22:31 נטרלה חוליית האלקטרוניקה את מערכת האזעקה, ומיד אחר כך הכניעה חוליית הפריצה את דלתות הברזל הכבדות של המחסן. שלב הכניסה עבר ללא תקלות, אבל אז צצה בעיה: התברר שבדיוק ביממה החולפת, הסידור של תכולת המחסן השתנה, וכמה פריטים הוזזו ממקומם. חודשים רבים של איסוף מודיעין ותכנון מדוקדק עלולים היו לרדת לטמיון. לאחר התייעצות עם מטה המוסד הוחלט להמשיך במשימה. חברי הצוות השתמשו בידע הרב שלהם על המתקן כדי למצוא את מבוקשם. אחת החוליות השתמשה בלהביורים מיוחדים שמסוגלים לייצר טמפרטורה של כ־3,600 מעלות, וכך ניסרה את דופנותיהן של שש מ־32 כספות הענק שהוסתרו במקום. חברי חוליה אחרת החלו לשלוף את התיקים המבוקשים, תוך שהם מסננים ומותירים בכספות חומרים חשובים פחות.
היעד העיקרי של המשימה היה אוסף קלסרים שחורים שהכילו את תוכניות הפצצה שאיראן רצתה לבנות, אבל תוך כדי סריקת הכספות גילו סוכני המוסד שלל בלתי צפוי: יותר ממאה דיסקים ובהם 55 אלף קבצים וסרטוני וידאו המתעדים את תוכנית הגרעין, ומטמון נוסף של תצלומי ניסויים סודיים. אנשי הצוות פעלו במהירות, ובפרק הזמן שהוקצב להם הצליחו לשלוף חצי טונה של דיסקים ומסמכים. החומרים הועמסו על שתי משאיות, ואלה עזבו את המקום בשעה חמש בדיוק ויצאו בנתיבים נפרדים לכיוון אזרבייג'ן. שעתיים לאחר שהצוות עזב את המחסן, גילו האיראנים את דבר הפריצה, אך זה היה מאוחר מדי: בחסות תוכנית הטעיה מורכבת הצליחו סוכני המוסד להוציא את המשאיות דרך הגבול המחורר בין איראן לאזרבייג'ן. בהמשך חולצו גם כל הסוכנים שהשתתפו במבצע. ב־30 באפריל 2018, בנאום מיוחד ששודר מבסיס הקריה, חשף נתניהו את הממצאים המעידים כי המשטר בטהרן לא הפסיק לחתור לעבר פצצה גרעינית.
המבצע הזה היה אולי הנועז ביותר, אך כאמור הוא לא היה הפעולה היחידה שעשה המוסד במאמץ לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. בספרם מציינים בוב ואביתר את מאיר דגן, ראש המוסד בשנים 2002־2011, כמי שלקח את הנושא קדימה. "דגן האמין במה שהוא כינה 'התערבות א־לוהית'. כלומר, כל מיני דברים שקרו באופן מסתורי והאטו את התוכנית האיראנית", מספר אביתר. "ועם כל זאת, צריך לומר שהפצצה האיראנית קרובה היום הרבה יותר מאי פעם. רק לפני כמה ימים סבא"א התריעה שאיראן נמצאת במרחק של שבועות ספורים מהעשרה של אורניום בכמות מספקת ליצירת פצצה".
אז יכול להיות שפעולות מדהימות כמו גנבת הארכיון היו למעשה כישלון? המשימה בוצעה להפליא, אך התוצאה לא הושגה?
בוב: "התוצאה המרכזית של מבצע הגנבה הייתה הפרישה של ארה"ב מהסכם הגרעין, ובנושא הזה יש דעות שונות. אני באופן אישי מאמץ את עמדתו של ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין: לשיטתו אכן היה צורך לצאת מההסכם, אבל לא ב־2018 אלא עכשיו, לקראת פקיעת ההגבלות על פעילות הצנטריפוגות באיראן ב־2025. לפרוש לפני שש שנים, בלי תוכנית גיבוי – ייתכן שזה היה מוקדם, אבל בסופו של דבר המעצמות היו צריכות לעשות זאת, כדי לא לתת לאיראן אור ירוק להגיע לנשק גרעיני. ומה שחשוב עוד יותר: חשיפת החומרים מהארכיון הובילה את סבא"א להפעיל הרבה יותר לחץ על איראן, וזה משפיע עד היום.
"אני חושב שהדיבורים על כישלון נובעים מחוסר הבנה. בלי ההתערבות הישראלית, לאיראן היה נשק גרעיני כבר בשנות התשעים, כך שיש לנו 25 שנות הצלחה. האם זה סוף הסיפור? ודאי שלא. אבל אי אפשר לדבר על כישלון".
יונה ג'רמי בוב: "איראן אומנם לא הייתה מעורבת ישירות בטבח 7 באוקטובר, אך היא בהחלט הנחתה את חיזבאללה מ־8 באוקטובר לתקוף את ישראל ולא להפסיק. היה ברור שאנחנו חייבים להתייחס לזה בספר, ומצד שני, אי אפשר כל הזמן לשבת, לחכות ולראות מה יקרה הלאה. אנחנו הרי לא יודעים מה יהיו ההתפתחויות בחודש הבא או בזה שאחריו"
אביתר דווקא מביע ספקנות באשר לרעיון שעמד מאחורי גנבת הארכיון. "יש בקהילת הביטחון הישראלית אנשים שבהחלט התנגדו לשימוש שנעשה בחומרים. אנחנו מביאים בספר כמה מהמחלוקות שהיו בעניין. רק ההיסטוריה תשפוט אם הגנבה הייתה המעשה הנכון או לא. המציאות היא שכרגע איראן קרובה מאוד להשגת פצצה. בדרך כלל אין טעם לבנות תרחישים אלטרנטיביים ולשאול 'מה היה קורה אילו?', אבל זו נקודה חשובה. אם הסכם הגרעין היה נשאר תקף, איראן עדיין הייתה לכאורה תחת הגבלות שלא היו נותנות לה לפרוץ לעבר הפצצה".
ואולי בכל מקרה המלחמה נגד תוכנית הגרעין האיראנית היא חסרת תוחלת? זאת הרי טכנולוגיה שקיימת כבר שמונים שנה כמעט. יכול להיות שלא משנה מה תעשה ישראל, בסוף איראן תגיע לפצצה?
בוב: "זאת באמת הגישה של ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. הוא כועס מאוד על ההחלטה של נתניהו לדחוף לעזיבת הסכם הגרעין, ועל ערעור היחסים עם ממשל ביידן. לשיטתו, המחויבות האמריקנית להגן על ישראל גם מפני אויב חמוש בנשק גרעיני חשובה יותר מחסימת תוכנית הגרעין. לא שהוא לא רוצה לחסום את האיראנים; המוסד בתקופתו חיסל, על פי פרסומים זרים, הרבה מאוד מהמעורבים בתוכנית הגרעין. פרדו בהחלט מוכן להילחם, אבל ההשקפה העקרונית שלו שונה. לעומת זאת, ההשקפה של יוסי כהן אומרת שישראל מסוגלת לקחת על עצמה את המשימה למנוע מאיראן להגיע לפצצה אי פעם. יש בעולם בסך הכול תשע מדינות שמחזיקות בידיהן יכולת גרעינית, ואחת מהן היא ישראל, לפי פרסומים זרים. מניעת הצטרפות של מדינה נוספת למועדון המצומצם הזה היא לא בגדר הבלתי אפשרי, ולשיטתו של כהן, ישראל צריכה גם לקחת סיכונים לשם כך".
אביתר מציין כי לא חייבים לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית עד אין סוף: "איראן שועטת אומנם לעבר יכולת גרעינית, אבל אם הדהרה שלה תואט, כפי שאכן קרה בעקבות פעולותיהן של ישראל ושל מדינות נוספות, יכולים בינתיים להתרחש שינויים בתוך איראן עצמה. משטר האייתוללות ייפול בסופו של דבר, ואם נצליח לדחות עד אז את ההתגרענות של איראן, נשיג למעשה את המטרה שלנו".
כשהחרב תהיה על הצוואר
יונה ג'רמי בוב (46), נשוי ואב לארבעה, עלה ארצה לפני 15 שנה וכיום הוא מתגורר במודיעין. עמיתו אילן אביתר (58), נשוי ואב לשלוש, הוא תושב מבשרת. ההיכרות ביניהם רבת שנים: "בעבר הייתי עורך החדשות של הג'רוזלם פוסט, ושם הכרתי את יונה", מספר אביתר. "הוא כתב צבאי וכתב מודיעין, ולי היו קשרים בקהילות האלו, אז איחדנו כוחות במטרה לכתוב את הספר".
בוב מספר שהחיבור שלו לעולמות המודיעין נוצר כשעבד כמשפטן בשירות הציבורי. "למדתי משפטים באוניברסיטת קולומביה, ועוד כשהייתי סטודנט לתואר ראשון, עבדתי במשך כשנה כמתנדב בשגרירות ישראל באו"ם. לאחר סיום התואר עבדתי עוד שנה בקונסוליה הישראלית בניו־יורק. בארה"ב הייתי עורך דין במגזר הפרטי, וכאן בארץ עבדתי במחלקת הדין הבינלאומי של הפרקליטות הצבאית ובמשרד המשפטים, והייתי מעורב בין השאר בהתמודדות עם דו"ח גולדסטון ונושאים רגישים נוספים. העבודה הזאת אפשרה לי ליצור קשרים, וזה עזר לי כשהפכתי לעיתונאי, כי הסתכלו עליי קצת אחרת והרגישו שאפשר לסמוך עליי. ככה התגלגלתי לכתוב על הנושא האיראני ועל קהילת המודיעין הישראלית – המוסד ושב"כ. ראיינתי בשלב מסוים את ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, ומשם יצרתי קשר עם כל ראשי המוסד ובכירים לשעבר נוספים בארגון".
יונה ג'רמי בוב: "ההשקפה של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן אומרת שישראל מסוגלת למנוע מאיראן להגיע לפצצה אי פעם. יש בעולם בסך הכול תשע מדינות שמחזיקות בידיהן יכולת גרעינית. מניעת הצטרפות של מדינה נוספת למועדון המצומצם הזה היא לא בגדר הבלתי אפשרי, ולשיטתו של כהן, ישראל צריכה גם לקחת סיכונים לשם כך"
בהקשר הזה הוא מפנה לעמודי ההערות בספר, שם מצוין כי ראש המוסד לשעבר יוסי כהן היה שותף מרכזי באיסוף המידע לקראת הכתיבה. "קיימתי עם יוסי כהן את הריאיון הפומבי הראשון שלו באנגלית, שהיה למעשה הריאיון השני אחרי פרישתו מראשות המוסד – את הראשון הוא נתן לאילנה דיין", מציין בוב. "אביתר ואני שוחחנו עם גורמים רבים נוספים, וכולם ידעו שאני כבר לא עובד עבור המדינה, אבל הרקע שלי אפשר להם לסמוך עליי".
הריאיון הזה מתקיים פחות משבועיים אחרי המתקפה האיראנית הישירה על ישראל. בדיעבד הייתם מעדיפים להוציא את הספר מאוחר יותר, ולעדכן אותו גם בהיבט של האירוע הזה והתגובה הישראלית?
אביתר: "הריקוד של ישראל ואיראן רצוף אירועים דרמטיים. הוצאנו את הספר בארה"ב ב־26 בספטמבר 2023, ופחות משבועיים אחר כך התרחשו אירועי 7 באוקטובר, שהסיטו את הזרקור למקום אחר. לדעתי מתקפת הטרור רק הדגישה את הרלוונטיות של הספר, כי גם אם חמאס לא פעל לפי פקודה מהאיראנים, המעשה הזה התאים היטב לדוקטרינת 'טבעת האש' שלהם – הרצון לערער את ישראל ולהכניס אותה ללחימה מתמדת.
"יש מי שמאמין שאיראן רוצה פצצה גרעינית כדי להפיל אותה על ישראל. אני לא חושב ככה. לדעתי איראן רוצה את הפצצה כחלק מהאסטרטגיה של הקפת ישראל בגורמים עוינים. היא שואפת לחנוק את ישראל לאט־לאט, לערער את הכלכלה כאן, לערער את האמון של האזרחים במדינה, להגיע למצב שאזרחים לא חוזרים לבתים שלהם. זה בדיוק מה שאיראן רוצה. אז אם לחזור לשאלה שלך, הדברים משתנים כל הזמן. מתקפת הטילים והכטב"מים ב־14 באפריל הייתה אומנם הרגע הדרמטי ביותר במלחמה בין ישראל לאיראן עד היום, אבל כלל לא בטוח שזה השיא. יכול להיות שאיראן תנסה לפרוץ את הסף הגרעיני, וכשנרגיש את החרב מונחת על צווארנו, נגיע למסקנה שאין ברירה אלא לתקוף. יש הרבה תרחישים אפשריים. אז אם המהדורה באנגלית הייתה יוצאת חודשיים מוקדם יותר, זה אולי היה טוב יותר מבחינתנו; לעומת זאת, אם המהדורה העברית הייתה יוצאת חודשיים מאוחר יותר, זה לא היה תזמון מדויק כל כך כמו עכשיו".
בוב מציין שבגרסה העברית נוסף פרק שמתייחס ל־7 באוקטובר. "האירוע הזה הוכיח שישראל הייתה חייבת לפעול בצורה שונה בזירה הפלסטינית, ואסור היה לה להזניח את הנושא. ייתכן שהייתה צריכה לחתור בנחישות רבה יותר להסכמים, ואולי נדרשה דווקא פעולה צבאית נחושה, אבל כך או כך, ברור שהיה צריך להתנהל אחרת.
"איראן אומנם לא הייתה מעורבת ישירות בטבח 7 באוקטובר, אך היא בהחלט הנחתה את חיזבאללה מ־8 באוקטובר לתקוף את ישראל ולא להפסיק. היה ברור שאנחנו חייבים להתייחס לזה בספר, כי המצב מול איראן השתנה מהותית. מצד שני, אי אפשר כל הזמן לשבת, לחכות ולראות מה יקרה הלאה. אנחנו הרי לא יודעים מה יהיו ההתפתחויות בחודש הבא או בזה שאחריו. אנחנו יכולים רק לקוות שהמצב יהיה טוב יותר".
המרוץ האיראני לפצצה טומן בחובו סכנה גדולה, אך הוא גם אחד הגורמים לחתימת הסכמי אברהם. עד כמה ההסכמים הללו משנים את המציאות במזרח התיכון?
"אלה הסכמים דרמטיים מאוד עבור ישראל, ובזמן מתקפת הטילים האיראנית ראינו שיש להם משמעות מעשית מאוד. הסעודים יצאו בפומבי נגד איראן; הירדנים, לפי פרסומים זרים, הפילו בעצמם חימוש שהופעל נגד ישראל; איחוד האמירויות סיפקה מידע מודיעיני בזמן אמת, וגם הסעודים עשו זאת. לאיבה הערבית כלפי איראן יש אפקטים מוחשיים, ובספר אנחנו כותבים גם על בניית ההגנה האווירית המשותפת, שהופעלה ב־14 באפריל. כל זה הוא חלק מתהליך שהתהווה בשני העשורים האחרונים, ברית שנבנתה על בסיס החשש המשותף מההתחזקות של איראן".
ואם לחזור אליכם, מה למדתם מהחוויה של כתיבת ספר בשניים? במה זה שונה מכתיבה לבד?
אביתר: "מצד אחד זה קל יותר, כי כל אחד עורך מחקר עבור חלקים שונים של הספר. מצד שני, לפעמים זה קשה", הוא מחייך. "בתהליך כזה יש מחלוקות לשם שמיים, וזה טבעי".
בוב: "טוב שיש פרספקטיבה של עוד אדם, וכל אחד מאיתנו מביא כישרונות ומקורות משלו. יש כמובן דברים שלא הסכמנו בהם, והיה צורך להגיע לנוסחה ששנינו נוכל לחיות איתה. אבל בסך הכול, היתרונות עולים על הקשיים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
הכספות נפרצו באמצעות להביורים. נתניהו מציג את "ארכיון הגרעין האיראני", אפריל 2018תמך ב"התערבות א־לוהית". ראש המוסד לשעבר מאיר דגןייתכן שלא תהיה ברירה אלא לתקוף. הכור הגרעיני האיראני בבושהרצילום: קוקוצילום: יוסי זמיר – פלאש 90צילום: לירון מולדובןצילום: איי.פיהמשך בעמ' 26 >"לאיבה הערבית כלפי איראן יש אפקטים מוחשיים". יירוט טיל או כטב"ם איראני בשמי ישראל ב־14 באפרילמה חשוב יותר – המחויבות האמריקנית להגנתנו או מניעת האיום? טקס חתימת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות ב־2015התנדב בשגרירות באו"ם. יונה ג'רמי בובקשרים בקהילות המודיעין. אילן אביתרצילום: יוסי אלוניצילום: מארק ישראל סלם – הג'רוזלם פוסטצילום: אי.פי.אייצילום: גטי אימג'ס> המשך מעמ' 23
