הבית // סגנון כפרי, עם חלונות גדולים שפונים לנוף וגינה ירוקה מלאה עצי פרי ופרחים. העיצוב הוא של אורטל.
הבוקר // אחרי ההשכמה בבוקר, אורטל ומיקי משתדלים לשבת לקפה שקט וזוגי למשך חצי שעה. אחר כך מיקי יוצא לעבודה במשרדי עמותת "דם המכבים" בנוקדים. אורטל היא עצמאית, והלו"ז שלה גמיש ומשתנה בהתאם ללקוחות.
לצמוח מכאב // מיקי הצטרף לפני כשנה לחברו מהצבא שבי ספירו, בעמותת "דם המכבים". הם מגדלים פרחי דם המכבים, משמרים אותם בתהליך ייחודי שנמשך כשבוע, ומצמידים אותם לסיכה. הם מוכרים את הסיכות לקראת יום הזיכרון, ובהכנסות מהמיזם העמותה משתמשת כדי להנציח את הנופלים ולסייע למשפחות השכולות.
עיצוב // אורטל מעצבת פנים, ויומיים בשבוע היא מפעילה סטודיו בכפר הנוער בבית־חגי, ומלמדת את הנערים אמנות וקרמיקה.
היסטוריה // אורטל נולדה וגדלה בבית־חגי, שירתה שירות לאומי במשפחתון לנוער בסיכון בערד, ולמדה תואר ראשון באמנות והוראה. אחר כך המשיכה ללימודי עיצוב ואדריכלות פנים.
מיקי גדל בבית־יתיר, ואחרי השירות הצבאי עבד בכפר נוער לנוער בסיכון ואז הצטרף לצוות מכינה מעורבת של עמותת "אחריי". הוא למד מנהל עסקים לתואר ראשון ושני.
ההיכרות // כשהייתה בת 17 אורטל ארגנה מסיבת יום הולדת לאחיה, וביקשה עזרה מחברו הטוב מיקי. "אפשר לומר שהתחלתי איתו". מיקי הוקסם, ואחרי חברות של שנתיים הם התחתנו, בגיל עשרים.
משפחתון // אורטל ומיקי עבדו יחד כזוג במשפחתון בכפר הנוער בית־חגי, שהוקם לפני כ־35 שנה ומארח נערים בסיכון בני 13 עד 18. אורטל: "זה מוסד דתי על כל גווני הקשת הדתית. הגענו לשם זוג צעיר עם ילד בן שנה וחצי, אחרי החתונה ואחרי טיול של חודש וחצי. גרנו שם במשך ארבע שנים, בווילה גדולה עם ילדים בלי עורף משפחתי. בארבע השנים שלנו שם הרגשנו כאילו אנחנו נמצאים בשליחות בחוץ לארץ. יכולנו לספור על כף יד אחת כמה פעמים יצאנו לחתונה או משהו כזה, שעות הערב והלילה היו הכי קריטיות שם. גידלנו ביחד עשרה נערים לתפארת".
אמון // מיקי: "למדתי מהנערים האלה יותר ממה שלימדתי אותם, וזאת לא קלישאה. היכולת לייצר אמון עם נער בן 14 זה לא עניין של מה בכך. אלה ילדים שנזרקו מכל מסגרת אפשרית, כאלו שהמערכת איבדה בהם אמון, ילדים שגדלו בסביבה אלימה ובגיל צעיר נחשפו לסמים או לאלכוהול, שחוו גירושים קשים. צרות באמת באו אליהם בצרורות. הם התגלגלו אלינו כשמחלקת הרווחה בעיר שלהם הפנתה אותם אלינו, ואנחנו שימשנו כמשפחה שלהם לכל דבר ועניין. הכפר עטף אותם מבוקר עד ערב. עד היום אני בקשר עם הילדים, שבגרו להיות הורים ואנשים מהשורה, התגייסו לצבא ובנו משפחות. יש לנו אפילו 'נכדים' מהם, אנחנו בקשר רציף איתם".
חברתי // עד לפני כשנה מיקי ניהל את העמותה המפעילה את כפר הנוער, "קרן חג"י". "יש לי חיבור לעשייה חברתית, ובמשך שבע שנים הייתי מנהל הכספים של העמותה, ועשינו שם הרבה טוב. אחד המיזמים האחרונים שעשינו היה סטודיו האמנות שאורטל עד היום עובדת בו".
לטייל לבד // מיקי החליט שהוא רוצה הפסקה, ונסע לטייל שלושה שבועות באיסלנד לבד. "אורטל פרגנה לי, והקפתי את האי במשך שלושה שבועות. ראיתי נופים משוגעים, ישנתי בבתי מלון ובבתי חווה. מעולם לא טיילתי לבד, אבל גיליתי עולם, ואני מקווה שאעשה את זה שוב. לקחתי איתי יומן וכתבתי, והיו לי הרבה מסקנות על ההתמקדות בזמן שעושים טוב ומסתכלים על החברה ולא על האני הפרטי. החלטתי שאני צריך מקום חדש".
32 // בגיל 32 הוא החליט לתרום כליה דרך עמותת "מתנת חיים". "תרמתי למישהי שסבלה מאי ספיקת כליות והייתה על סף ייאוש".
המלחמה // מיקי הוקפץ עם הפלוגה שלו לתפוס את גזרת שילה ועלי, כדי לאפשר ללוחמי גדוד 12 של גולני לרדת לדרום ולהילחם ברצועת עזה. שבי ומיקי דאגו לכל צורכי הפלוגה, ולאחר 170 יום הם השתחררו – ממש בעונת הקטיף של פרח דם המכבים שהם מגדלים במשתלה בכרם־מהר"ל. "המלחמה גבתה מחיר כבד, כולל אחד מחבריי הטובים, רס"ן במיל' יצהר הופמן משלדג, שנפל בצפון הרצועה. את הפעילות ב'דם המכבים' אני מקדיש לזכרו".
להשתתפות במדור- dyokan@makorrishon.co.il
