הבית // דירת שלושה חדרים במרכז העיר, קרוב לשוק. "הכול זול, נגיש, טרי. רצינו לגור במרכז, במחיר יחסית סביר, במקום עם נגישות. הרכבת הקלה קרובה מאוד ושכר הדירה לא גבוה". הסלון "כיפי": ספה נחמדה ושטיח בלגי, "אחלה פינה שעיצבנו".
במרפסת של הדירה הם אוהבים לארח חברים וגם סתם לשבת ולהירגע. חדר אחד הוא חדר שינה, והחדר השני משמש לאירוח וכמשרד.
הבוקר // יקירה קמה לעבודה מוקדם ונוסעת למשרד. ליאיר אין לו״ז מוגדר: "רוב הדברים שאני עושה הם גמישים, גם התיווך וגם הלימודים באוניברסיטה הפתוחה".
פרנסה // יאיר עובד בתיווך, לומד מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה ועובד במותג "תנכיות" שבבעלותו. "קשוח לנהל הכול ביחד, אבל יש חדוות עשייה. העסק עובד טוב וחזק, ואנחנו מחכים שיכירו אותנו יותר בארץ ובעולם". יקירה עובדת בשיווק ומכירות, גם בעסק המשפחתי וגם בחברת "ממו גלובל" לשירותי הגירה.
מרובת ילדים // יאיר גדל בגבעת־שמואל, האח הרביעי משמונה. "אחת המתנות הגדולות שקיבלתי מהוריי הייתה שאנחנו משפחה מרובת ילדים. לכל האחים יש קשר קרוב מאוד". הוא למד בתיכון בישיבת בני עקיבא בעיר, עבר לישיבת ההסדר עתניאל, ואז שירת כלוחם ומפקד בגדוד 932 של חטיבת הנח״ל.
נדל"ן // אחרי השחרור הוא פנה ללימודי מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, ובמקביל עשה רישיון תיווך ופתח משרד לשיווק נדל"ן פרטי בגבעת־שמואל ובפתח־תקווה. "השוק כרגע בקיפאון, הביקוש לשכירות עלה אבל אין הרבה עסקאות מכירה בגלל המלחמה. אנשים לא יודעים לאן מחירי הנדל"ן ילכו, אם הם ירדו או יעלו, ובגלל האי ודאות אנשים מפחדים להתחייב למשכנתאות".
בלגיה // יקירה גדלה באנטוורפן ולמדה בבית הספר יבנה. "אני הבת הקטנה, יש לי אח בארץ ואחות בבלגיה, וגם ההורים בבלגיה. היה קצת קשה לגדול שם, כי הקהילה התכווצה במשך השנים, ויש לא מעט בדידות. בבית הספר היינו רק ארבע בנות בשכבה". היא גם הייתה פעילה בסניף בני עקיבא בעיר.
עלייה // בגיל 18, אחרי התיכון, עלתה ארצה ונרשמה ללימודים באוניברסיטת רייכמן. "למדתי תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק, ואז התחלתי לעבוד בשיווק ובמכירות. את החברות הכי טובות שלי בארץ הכרתי באוניברסיטה".
בארץ // "אין כמו החיים בארץ. ממש ציפיתי לעלות בסוף לימודי התיכון. למדתי בבית ספר ציוני, וכמעט כולם עולים לארץ. למרות כל המלחמות והקשיים, אני מרגישה פה בבית, ואין לי מקום אחר. כיף להכיר פה דברים חדשים וללמוד על הארץ. ישראל שונה מאוד מבלגיה: החוצפה הישראלית והמנטליות, אני אוהבת את זה".
תנ"כיים // יאיר התחיל למכור סנדלים "בקטנה ככה, מפה לאוזן, לא בתור עסק. אני מרגיש שיש משהו בסנדלים האלו שמחזיר אותנו לעבר, לתקופה שהכול היה פשוט ולא מתוחכם, יותר אותנטי. יש היום רצון לחזור ולהיות מה שהיינו פעם, לחזור לישראליות הישנה והטובה".
ההיכרות // יקירה עבדה כמנהלת חנות בגבעת־שמואל, והבן של המנהלת היה חבר טוב של יאיר. יאיר: "יום אחד הגעתי לחנות עם חבר אחר, אבל הדלת הייתה נעולה והיה שם שלט 'מיד אשוב', שם ומספר טלפון. התכוונו ללכת, אבל מישהי שחיכתה שם אמרה לנו: כדאי לכם לחכות, יש מוכרת חמודה. אז אמרנו יאללה, ניתן הזדמנות. אחרי כמה דקות יקירה הגיעה ובאמת הייתה חמודה. הבעיה הייתה שהיינו שם חמש דקות, ואז היא יצאה, נעלה את החנות ויצאה עם מישהו לדייט. אז המשכתי הלאה.
"אחרי כמה חודשים קיבלתי בקשת חברות בפייסבוק ממישהי שנראתה לי מוכרת, ופתאום קלטתי שזאת המוכרת מהחנות. אישרתי, ומיד אחר כך היא שלחה לי 'היי'. מהצד שלה, מה שקרה הוא שפייסבוק הציעו לה אותי בתור חבר פייסבוק, והיא חשבה שאני חמוד אז היא פשוט הלכה על זה, היא בכלל לא זכרה אותי מהמפגש בחנות".
דייט בסנדלים // "בדייט הראשון שלנו הגעתי עם הסנדלים התנ"כיים, ויקירה הבלגית לא כל כך הבינה את הקטע אבל חשבה שזה חמוד וישראלי. יום אחד חברה שלה אמרה לי שזה מגניב ושנעשה סרטון שיווק לסנדלים, והוא יצא אחד המדליקים. החלטנו שאנחנו פותחים ממש עסק, וקראנו לו 'תנכיות'. לאט־לאט זה התפתח, והיום יש כבר אתר ועמוד אינסטגרם ופייסבוק שיקירה מנהלת. המון דגמים מדהימים. כיף שיש עסק זוגי שמנהלים אותו ביחד, וכיף ליצור משהו כשותפים".
ישראליות // "כשהתחלנו לצאת, קצת היה לי מוזר לצאת פתאום עם מישהי לא ישראלית, כי אני כל כך ישראלי במהות שלי. אבל היה לי כיף להכיר לה דברים, והיא מצידה התלהבה מהישראליות שלי ומכל דבר ישראלי וחדש שהיא רואה בפעם הראשונה, כמו הכינרת או התחמקות מתשלום על חריגה ממשקל המזוודה בטיסה. מצד שני גם למדתי ממנה על החיים בבלגיה, וללמדתי ממנה לדבר צרפתית, וזה יצר בינינו חיבור של למידה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
