על גדר הברזל המחלידה בכיכר דניאל אוסטר – ליד הצטלבות הרחובות בן מימון, בלפור ועזה – שלט חבוט מתחנן, מוסתר למחצה מאחורי תא שירותים כימיים: "אזרחים יקרים, לפי חוק עזר לירושלים אסורה תליית שלטים או הדבקת מודעות". אף אחד לא מקשיב. משם עד לבית משפחת נתניהו ברחוב עזה 35, מהפכה מתמדת בוערת על גדרות האבן, על תחנות האוטובוס, על שלטי הרחוב. רוב הכיתובים הם שמאל; שמאל פשטני, סיסמאתי, השמאל במירעו, המתעלם מהמציאות ומוכן למכור הכול בשביל אשליות, מדממות ככל שיהיו.
"לא משאירים אף אחד מאחור", אומרות כרזות תנועת השמאל "היום שאחרי", הנלחמת למען כניעה לחמאס תמורת חלק קטן מן החטופים (העסקה היחידה שעל השולחן). אחת מהן מודבקת על תחנת האוטובוס מול קפה לנדוור הסגור (בשיפוצים), לשעבר קפה מומנט המיתולוגי. ב־2002, ב־9 בחודש מרץ השחור, התפוצץ בבית הקפה מחבל מתאבד. הפיגוע אירע בשעה שהתקיימה מול בית ראש הממשלה (אז אריאל שרון) הפגנת מוצ"ש של שלום עכשיו, שדרשה לנהל משא ומתן ל"שלום" עם רוצחינו הפלסטינים. 11 הנרצחים, בני 22 עד 31, מונצחים בלוח ההנצחה הרשמי שהציבה העירייה על חומת הרחוב, ומעליו שלט נייר קרוע מכריז בכתב יד: "במלאת 22 שנה להירצחם של ילדינו, יהיה זכרם ברוך".
ראש הממשלה שרון לא היה בשעת ההפגנה ההיא בביתו בבלפור, אלא בחוות שקמים. וכך, כבר בפסגתו של רחוב עזה מוצג בגלוי העימות הפוליטי במלואו. סיסמאות השמאל, האנשים שהן הותירו מאחור, והעובדה שראש הממשלה לא גר כאן בכלל – לצד הבוז המוחלט למאמצי העירייה לאפשר למרחב הציבורי להמשיך להתקיים, נקי ומסודר, בלי שיזוהם בוויכוח פוליטי שאמור להתנהל במערכות הדמוקרטיות המיועדות לכך: הכנסת והממשלה.
בכל תחנות האוטובוס תלויות תמונות החטופים, חלקן מתקלפות, חלקן מקושקשות במסרים נוספים. סיסמאות השמאל כבשו את עזה, הכיבוש משחית, וברור לחלוטין מה התוכנית ל"יום שאחרי": ההפגנות ימשיכו לנצח. המהפכה מתמדת, והיא לא תיפסק אם ישובו כל החטופים, אם המלחמה תיגמר, אם תוחלף הממשלה בממשלת ימין אחרת, אם תעלה ממשלת שמאל שלא תיכנע לאויב. "חברי הקבינט, עכשיו זה עליכם", קובע שלט אחד על מרפסת, וממול גדרות של המשטרה, העירייה ומשרד ראש הממשלה שמונחות על המדרכה. גם על הגדרות יש מדבקות: "הופקרנו". "אתה אשם במחדל בעזה".
בכל בתי העסק מדבקת־חלון צהובה: BRING THEM HOME NOW, הן צועקות על הקונים, שלא חטפו אף אחד לעזה. כרזה סגולה של "מחאת הנשים" מציצה מחלון דירה בקומה הראשונה: "רק שלום יביא ביטחון". על שלט רחוב שמפנה את הנהגים לשערי חסד (ימינה), למלחה (ישר) ולתל־אביב (ישר) הוחלף מספרו של כביש 16 בסימן האינסוף.
פה ושם יש סימנים לנוכחות של רוח אחרת, פחות תבוסתנית, יותר ימנית. מתחת לסימן האינסוף מודבק סטיקר עם ציטוט: "'המידה הגדולה ביותר אשר יכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר'. תהיו_טובים_תהיו_שחר". מעל תמונתו של החייל על הסטיקר כתוב "מצוואתו של סמ"ר שחר פרידמן הי"ד". אזכורו של הא־ל והתפילה שייקום את דמו מבהירים את הנטייה הפוליטית של הדבקית. גם האדמו"ר מפיאסצנא מסכים עם שחר, משלט שתלוי על אחת המרפסות: "הדבר הכי חשוב בעולם הוא לעשות טובה ליהודי". ודגל ישראל מתנופף ממרפסת בעזה 15; וגם מעל קפה קרוסלה; ומודעה כחולה "יחד ננצח" על לוח מודעות ליד בנק הפועלים, והשלט "אין ימין אין שמאל רק ישראל" בצומת עזה־האר"י־מטודלה, ועוד סטיקר עם תמונה של חייל, סרן אריאל רייך, והציטוט "שתמיד נלך לישון בתחושה שעשינו את הטוב ביותר".
צבעי הימין: כחול ולבן. בתמונות החיילים מחייכים, אף שנפלו בגבורה כשנשלחו להילחם כדי לשחרר את החטופים, שמחייכים גם הם בשלטי "להחזיר את כולם" של השמאל. צבעי השמאל: אדום ושחור. כוכב החטופים ברחוב עזה הוא הירש גולדברג־פולין, ה' ישמרהו ויצילהו, העולה החדש בן ה־23 שנחטף מפסטיבל נובה. "מחזירים את הירש הביתה עכשיו", וגרפיטי "הירש חי!" או "הירש" לידו לב, וכרזה BRING HERSH HOME באדום ושחור, ומדבקות עם איור של גולדברג־פולין בשחור ובאדום לצד ציור של שעון חול. כמו זה שמופיע בתעמולת חמאס. אבל לידו נכתב במדבקה שחורה־אדומה: FCK HMS. "ואתה.", כתוב על שאריות של מדבקה לבנה קרועה על אחד מעמודי הרחוב; מה נכתב במדבקה המלאה? מה חסר?
ככל שמתקרבים לבית משפחת נתניהו בעזה 35, הגדרות מתרבות. אחרי הפילבוקס, המכולת העזתית המיתולוגית, ממש מול בית נתניהו המוקף גידור ואבטחה, נמצאת תחנת האוטובוס של קו 19. בינואר 2004, מחבל מתאבד – שוטר במשטרה הפלסטינית, בן 24 – התפוצץ באוטובוס שנסע בקו בפינת רחוב ארלוזורוב, לא רחוק מקפה מומנט, והרג 11 בני אדם. עוד 11. כחודש לפני כן הכריז שרון בכנס הרצליה על תוכניתו לטרנספר את יהודי חבל עזה. מעל החניות בבית הסמוך לבית ראש הממשלה תלוי שלט ארוך וגדול של תפילת "אחינו כל בית ישראל". על תחנת האוטובוס עצמה מישהו קילף את תמונתה של אחת החטופות, ורק המילה NOW נותרה למטה; על שאריות המדבקה נכתב בכתב יד, שוב ושוב, במעין טראנס: "ביבי הביתה! ביבי הביתה! הביתה!". וליד כל זה מודבקת הודעה של אגד: "תחנה מבוטלת זמנית. תחנת עזה/הרב ברלין, מתאריך 25.5 עד תאריך 25.5 (כולל) משעה 20:00 עד שעה 23:00, מבוטלת לקווים 17, 19, 22". סימן שבמוצאי שבת הייתה כאן הפגנה.
