הכרזה שעוצבה לכבוד היום הפתוח של המכללה האקדמית תל־חי מיטיבה להמחיש את הדיסוננס שהמוסד האקדמי הזה שרוי בו מאז תחילתה של מלחמת חרבות ברזל. היא מציגה צעיר הצופה במשקפת – כנראה מביט לעבר מקום שההגעה הפיזית אליו לא מתאפשרת בימים אלה. ואכן, הקמפוס של מכללת תל־חי מוגדר כבר יותר משבעה חודשים כשטח צבאי סגור; את "היום הפתוח" שלה נאלצה המכללה לערוך במרחק של יותר מ־150 קילומטרים משם, בזאפה בפארק הירקון בתל־אביב.
מצד שני, בימים אלה ממש עומדת המכללה השוממה בפני שדרוג דרמטי. המועצה להשכלה גבוהה אישרה פה אחד בחודש שעבר את הליך הפיכתה לאוניברסיטה, וייקרא שמה בישראל: אוניברסיטת קריית־שמונה בגליל. "נכון שאין לנו כרגע גישה למקום, אבל אנחנו עוד נחזור", מבטיח נשיא המכללה, פרופ' אליעזר שלו. "אני מסתכל על המשקפת שבכרזה שלנו כמבט אל מה שנוכל לראות בעתיד".
אנו נפגשים בחצר ביתו בבנימינה. הפרופסור עובד היום מהבית, במכנסיים קצרים ובחולצה ירוקה הנושאת את סמל סיירת גולני. מעל ראשינו מרעימים כל העת מטוסי חיל האוויר, חוצים את השמיים בדרכם צפונה ובחזרה לבסיס ברמת־דוד. "לפי הכמות אני יודע להעריך מה יהיה היקף ההפצצה", אומר שלו. "אם תתרחב המערכה בצפון, לצערי נראה גם מסוקים שיעברו פה".
מספיק לראות את הנזקים שנגרמו בסוף השבוע שעבר מפגיעה ישירה בבסיס "גיבור", ואת שרפות הענק שליחכו השבוע את קריית־שמונה, כדי להבין עד כמה רחוקה החזרה לשגרה בקמפוס הסמוך לעיר. "כשהחלה המלחמה, העברנו את מרכז הכובד לקמפוס שלנו בקצרין", מספר שלו. "למזלנו הוא ממשיך לפעול, אם כי גם שם, השרפות בתחילת השבוע הגיעו עד הקמפוס. יצרנו קשר עם כל האוניברסיטאות והעברנו את המעבדות שלנו אליהן, כי אם חוקר עובד חמש שנים על מודל, ואז מפסיק את העבודה – הכול עלול לרדת לטמיון. כל אוניברסיטה או מכון מחקר שביקשנו מהם שטחי מעבדה נענו לבקשה. זו עוד עדות לחוזק של החברה הישראלית.
"כשהחלה המלחמה, יצרנו קשר עם כל האוניברסיטאות והעברנו את המעבדות שלנו אליהן, כי אם חוקר עובד חמש שנים על מודל, ואז מפסיק את העבודה – הכול עלול לרדת לטמיון. כל אוניברסיטה או מכון מחקר שביקשנו מהם שטחי מעבדה נענו לבקשה. זו עוד עדות לחוזק של החברה הישראלית"
"במקביל התחלנו לעבוד על הרחבת השטחים שלנו והכנת שטחים למעבדות חדשות. לקראת השנה הבאה אנו נמצאים בתהליך נמרץ של שכירת אתרים מחוץ לקו האש – בחיפה, בתל־אביב ובכל מקום שנמצא".
ומה קורה בינתיים בקמפוס שאי אפשר להגיע אליו? איך מתחזקים אותו פיזית?
"יש שם צוות שלנו, וגם אני פוקד את המקום לפעמים, אם כי פחות מכפי שהייתי רוצה. אנחנו מתמודדים עם אתגרים יומיומיים, אך מבחינת המחקר הדברים הסתדרו בסופו של דבר, ואנשים יושבים במעבדות. קורה שהם נאלצים לעזוב מקום מסוים, אבל הם מסתדרים מיד במקום אחר".
איך מנהלים מכללה שאין לה בסיס פיזי, והיא מבוזרת ברחבי הארץ?
"זה מאתגר מאוד, ומתאפשר בזכות שיתוף הפעולה הנפלא של חברי הסגל. לכל תוכנית לימודים יש כמה מרצים, ונדרש תיאום. לכאורה הכי פשוט ללמד בזום, אבל הוראה מקוונת היא פחות טובה, ולכן אנחנו מנסים בשנה הקרובה לעבור ל־80 אחוזי הוראה פיזית לפחות. צריך לזכור שהמל"ג ממילא ביקש שחלק משעות ההוראה יהיו מקוונות. זה התחיל בתקופת הקורונה והוטבע מאז במערכת, כי זה נכון אקדמית, לא רק בגלל הצורך. יש תהליך שינוי בהוראה, והוא כולל הכנה למיומנויות חדשות וחיזוק מיומנויות. אבל יש קורסים שאי אפשר להעביר באופן מקוון, כמו קורסים טיפוליים או סדנאות. אנחנו עובדים על שכירת שטחים שיספיקו לכל תוכניות הלימודים. זה מסובך, נצטרך להסתובב בין הקמפוסים, אבל אפשר לעבוד נכון ולהצליח. הדקאנים עובדים עם ראשי החוגים, וכל אחד מהם אחראי על פריט אחד. זה כמו מג"ד שהיחידות שלו מבוזרות בגזרה שלמה, והוא שומר על קשר עם כולן".
ובתוך כל זה, אתם בעיצומו של תהליך מעבר ממכללה לאוניברסיטה.
"האמת היא שזה לא נפל עלינו כרעם ביום בהיר, כי אנחנו עובדים על זה כבר עשר שנים. ברגע שהגענו להסכמה עם שר החינוך על השם שיינתן לאוניברסיטה, הבנו שזה אכן קורה".
ומתי זה קורה באופן רשמי ומלא?
"מבחינתי אנחנו אוניברסיטה כבר מאתמול. בשנתיים האחרונות נכנסנו יותר ויותר לקריטריונים האקדמיים שמאפיינים אוניברסיטה. אנחנו מוכנים מהרבה בחינות שהן קריטיות לסטודנטים, כמו רמת ההוראה, שטחי הוראה, וחשיפה למיומנויות למידה.
"להערכתי בתוך שנתיים כל התוכניות שלנו יאושרו, ועוד קודם לכן, בתוך פחות משנה, נוכל בהחלט לתפקד כאוניברסיטה טובה עד מצוינת. יש נהלים של מל“ג ובחלקם אנחנו כבר עומדים, אבל דרוש מספר מסוים של פרופסורים – במקרה הצורך, נוכל להחזיר כמה גמלאים שלנו. דרישה נוספת היא שיהיו לנו יותר ממאה בוגרים שעשו תואר שני עם תזה בשנתיים האחרונות. ובכל אשכול הוראה צריכה להיות תוכנית דגל שאפשר להנחות בה דוקטורנטים, וזאת בעצם המטרה הגדולה. הייחוד שלנו הוא שהאשכולות יישענו לא רק על מחקר והוראה, אלא גם על קשר עם הקהילה בצפון – מודל שכבר מתקיים, ובהצלחה רבה".
מסלול לשבעה סטודנטים
פרופ' אליעזר שלו, 75, החל את דרכו המקצועית כרופא נשים, והיה ממייסדי תחום האולטרסאונד הגיניקולוגי בישראל. מאז פברואר 2022 הוא מכהן כנשיא מכללת תל־חי. במקביל הוא משמש יו"ר המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה במשרד הבריאות.
הוא נשוי לפרופ' סתוית אלון־שלו, רופאה גנטיקאית. הם הורים לחמישה ילדים וחובקים שבעה נכדים. על הפסנתר בביתם ניצבות תמונות ממוסגרות של בחור יפה תואר. זהו בנו בכורו איתי ז"ל, שנהרג ב־8 במאי 1992 בתאונת דרכים בצומת גלילות, זמן קצר אחרי שהתגייס לחטיבת גולני. "איתי היה החתיך של הכיתה, וגם תלמיד מחונן", מספר אביו. "הוא רצה להגיע לסיירת גולני, אבל לא הספיק. עד היום מגיעים לאזכרות שלו החבר'ה שלי מהסיירת. הוא נהרג למחרת יום העצמאות, ומאז זה השבוע הכי נורא עבורי בשנה".
אליעזר שלו, שדלצקי במקור, נולד וגדל בעפולה. כילד אהב לשוטט ולא אהב ללמוד. אביו, שהיה פעיל ב"אחדות העבודה", עבד בסיקול אבנים ובסלילת הכביש לחיפה, ובהמשך קיבל עבודה כפקיד בקופת חולים. "שם נחשפתי למקצוע הרפואה", משתף שלו. "בתור נער עשיתי שם עבודה משרדית, עברתי על תיקי המטופלים. עשיתי גם משמרות לילה, והרופאים היו לוקחים אותי עמם לביקורי חולים".
הוא התגייס לצבא בנובמבר 1966 והגיע לסיירת גולני. טבילת האש שלו הייתה במלחמת ששת הימים, בקרב תל־פאחר בגולן. בהמשך יצא לקורס חובשים. כשאני שואלת אם הוא מדמיין את עצמו לפעמים נלחם ברחובות ג'בליה או רפיח, שלו משיב: "אם הייתי בתקופה המתאימה, הייתי רוצה להיות שם. בדקתי אם אני יכול להשתלב בכיתות כוננות בצפון, ואמרו לי ש־65 הוא הגיל המרבי".
"כשקריית־שמונה תהיה חזקה, גם הקיבוצים על הגבול ירוויחו מכך. מה רע בזה? הלא גם הם צריכים להתקיים. הקיבוצים כבר מזמן לא חזקים. הם חיו על חקלאות, אבל החקלאות של היום לא חזקה, והם סובלים מנטישה"
בסיירת פגש שלו אחר, מאיר שלו, והשניים הפכו לחברים קרובים. "זה היה כמו בנישואין, כל אחד העריך את היתרונות של האחר", הוא אומר בגעגוע על הסופר המנוח. "מאיר היה יכול להיות אקדמאי נהדר, אבל הוא בחר להיות סופר. הייתי חלק מקבוצת החברים המטיילים שהוא ייסד עם חיליק מגנוס. היום אנחנו ממשיכים לטייל בלעדיו. נסענו לוואדי זרחן בנגב וראינו תופעת טבע נהדרת – בור נסתר שיש בו תמיד מים. הבור הזה מתואר באחד הספרים של מאיר, 'בביתו במדבר'".
למבחן הפסיכומטרי הגיח שלו היישר מפעולה של הסיירת שהסתיימה לפנות בוקר. ראשו נשמט על השולחן באמצע הבחינה והוא נרדם, ולכן לא התקבל לפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. במקום זאת החל ב־1970 לימודי רפואה בבולוניה שבאיטליה. כעבור שנתיים המשיך את לימודיו בפקולטה החדשה שנפתחה בטכניון. "במלחמת יום הכיפורים עמדתי להתחיל את שנת הלימודים החמישית", הוא נזכר. "יצאתי לשלושה חודשי מילואים, והתחלתי את הלימודים חודש אחרי כולם. היינו שבעה חבר'ה שחזרו ממילואים, והטכניון טיפל בנו בנפרד משאר הסטודנטים – נתנו לנו את המרצה הטוב ביותר, סייעו לנו להשלים את החומר, וליוו אותנו עד סיום הלימודים. זה מה שאני רוצה לתת לסטודנטים המילואימניקים שלנו".
הוא התמחה ברפואת נשים, מיילדות ופריון. כרופא בבית החולים העמק בעפולה הוא הדגים כבר בראשית שנות השמונים טכניקה חדשה לזיהוי מין העובר באמצעות אולטרסאונד. ב־1988 הזמין אותו פרופ' שלמה משיח להקים יחידת אולטרסאונד בבית החולים תל השומר, אך שנה לאחר מכן חזר שלו לעפולה, לנהל שם את מחלקת נשים ויולדות. הדרכים תמיד הוליכו אותו צפונה. כשקיבל ב־2017 אות מפעל חיים לעובד במקצועות הבריאות, אחד הנימוקים היה תרומתו לקידום הפריפריה.
ב־7 באוקטובר הוא היה בבית. "אני קם מוקדם בשבתות. הדלקתי את הטלוויזיה ולא האמנתי למראה עיניי. כשהתחילו לדבר על מספר הנפגעים, אמרתי לאשתי 'יהיו פי עשרה', אך לא תיארתי לעצמי שיהיו כ־1,400 הרוגים.
"בצפון היה אז שלב של המתנה. חיזבאללה לא הצטרף מיד למלחמה. בהתחלה הייתי נוסע כרגיל לתל־חי, ולא חשבתי שיפנו אותנו. מכל המוסדות האקדמיים בישראל היינו האחרונים שפתחו את שנת הלימודים. דחינו את הפתיחה עד 14 בינואר, כי רצינו לאפשר לכמה שיותר סטודנטים וחברי סגל לחזור מהמילואים".
היגיון של ימי בחירות
מלבד סגירת הקמפוס המרכזי וגיוס מרצים וסטודנטים למילואים, נאלצה המכללה להתמודד עם אתגר נוסף: רבים מאנשי הסגל פונו מבתיהם ביישובים הסמוכים לגבול הצפון. "התחלנו את הלימודים בעיקר בזום. ההנחיה הייתה לנסות ללמד גם פרונטלית, אבל לא היה איפה". המכללה העניקה השנה מלגה מלאה לכל הסטודנטים, ולמתעניינים בלימודי תואר ראשון ושני בשנה הבאה הובטחה שנת לימודים ראשונה חינם.
כשמדברים על הזנחת הצפון, מציינים שלושה מ"מים: מיון, מיגון ומכללה. חדר המיון שהוקם בקריית־שמונה נמצא בסכנת סגירה תמידית בשל היעדר תקצוב; הגלות הממושכת של יישובי קו העימות מראה שהמדינה לא הצליחה לספק להם מיגון ראוי; אבל לפחות על המ"ם השלישי ייתכן שאפשר כעת לסמן וי, בעקבות ההכרזה של השר קיש על הפיכת המכללה האקדמית תל־חי לאוניברסיטה. כששלו נשאל אם הוא חב תודה על כך לנסראללה, הוא משיב בשלילה אבל מודה בכל זאת שהמלחמה זירזה את ההחלטה. "במשך השנים עלתה שוב ושוב השאלה בשביל מה צריך עוד אוניברסיטה, ואני חושב שעכשיו מבינים עד כמה מוסד כזה חשוב לחיזוק הצפון", הוא אומר. "האנשים הנהדרים שחיים באזור הזה מופלים כבר שנים, ולא מקבלים את המגיע להם. חלק מהמפונים כבר שכרו בתים במרכז, רשמו ילדים לבתי ספר ואפילו מצאו מקומות עבודה חדשים, והם רואים מה יש להם במרכז: תרבות, חינוך ואוניברסיטאות. אוניברסיטה בצפון היא כבר לא יתרון, אלא הכרח. התושבים לא יחזרו אם לא תהיה להם סיבה טובה לגור שם, ולכן הקמת האוניברסיטה היא מהלך קריטי".
ההחלטה על הקמת אוניברסיטה חדשה בצפון, והבחירה לבסס אותה על המכללה האקדמית תל־חי, היו כרוכות במלחמה בפני עצמה. לא כולם מברכים על הצעד הזה, ויש שגורסים כי המל"ג הייתה צריכה לבחור חלופות אחרות. כבר ב־2005 החליטה ממשלת שרון להקים אוניברסיטה בגליל, אך גם לאחר מכן שררה מחלוקת בשאלה אם אכן יש צורך לפתוח אוניברסיטה חדשה. זאב אלקין, כשהיה השר הממונה על ההשכלה גבוהה, החליט בשנת 2020 להסתפק בהפיכת האוניברסיטה בחיפה ל"אוניברסיטת חיפה והגליל". אחרים דיברו על הקמת אוניברסיטה בעכו, ואילו ראש הממשלה נתניהו, במהלך סיור בצפת במרץ 2021, אמר שיקים דווקא שם את אוניברסיטת הגליל.
"דרוש לנו מספר מסוים של פרופסורים – במקרה הצורך, נוכל להחזיר כמה גמלאים שלנו. בכל אשכול הוראה צריכה להיות תוכנית דגל להנחות בה דוקטורנטים. הייחוד שלנו הוא שהאשכולות יישענו לא רק על מחקר והוראה, אלא גם על קשר עם הקהילה בצפון – מודל שכבר מתקיים, ובהצלחה רבה"
ביולי 2021, בעת כהונתה של יפעת שאשא־ביטון כשרת החינוך, אישרה הוועדה לתכנון ותקצוב (הוות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה את הנעת המהלך להקמת אוניברסיטה בגליל, וכונסה ועדת מומחים כדי לבחון היכן היא תוקם. בדו"ח שהגישה הוועדה, בראשותו של פרופ' בנימין גיגר, נאמר כי החלופה היחידה המתאימה היא המכללה האקדמית תל־חי, וזאת אם לתוך האוניברסיטה ימוזג מכון המחקר מיגַ"ל (מרכז ידע גליל עליון), העוסק בביולוגיה, כימיה, ביוטכנולוגיה, סביבה, חקלאות וחקר תרופות. המלצות הוועדה אושרו בוות"ת ובמל"ג, והוחלט להקים ועדת היגוי שתלווה את הקמת האוניברסיטה.
כשיואב קיש נכנס לתפקיד שר החינוך ויו"ר המל"ג, הוא הודיע כי ילמד ויבחן את תהליך ההכרזה. ב־5 בדצמבר 2023 – חודשיים לאחר פרוץ המלחמה – הכריז קיש שיקדם את המהלך להקמת אוניברסיטת קריית־שמונה, כפי שהמליצה ועדת גיגר, על בסיס מכללת תל־חי ומכון מיג"ל. וכך, לפני כשבועיים, ניתן אור ירוק לוועדה המלווה להקמת האוניברסיטה. קיש הודה במפורש לשרה יפעת שאשא־ביטון, קודמתו בתפקיד, על פועלה בנושא, והקפיץ לא מעט פיוזים במערכת הפוליטית. היו שטענו כי הוא מנסה להתקרב לגדעון סער, שיפעת שאשא־ביטון היא חברת סיעתו. בסביבת ראש הממשלה, כך דווח, עלו תהיות סביב ההחלטה של קיש, הסותרת את הבטחת נתניהו להקים אוניברסיטה בצפת.
"מכיוון שמדובר במאבק פוליטי, אני לא רוצה למתוח ביקורת על שר זה או אחר", אומר שלו. "אני מכיר את הקונספירציות, ומבין שלאנשים יש דמיון מפותח. אני לא יודע מה היו המניעים של קיש, ואף שאני רופא, אני לא בוחן כליות ולב. שר החינוך בדק ולמד את הדברים, והגיע למסקנה שהמכללה שלנו צריכה להוביל את המהלך. זאת אף שהיו עליו לחצים פוליטיים לפעול אחרת".
האם ראש הממשלה בירך אותך? מה דעתך על ההבטחה שלו, שלא התגשמה?
"לא דיברתי עם ראש הממשלה מימיי. אמירות של פוליטיקאים לא תמיד מתגשמות, מאחר שההיגיון שלהן נועד לפנייה לבוחרים, והוא לא היגיון כלכלי או מקצועי".
שלו מדגיש כי אחת המטרות של הקמת האוניברסיטה החדשה היא לחזק גם את המוסדות האקדמיים האחרים באזור. "המכללות בצפון חוששות שחברי סגל שלהן יעברו אלינו", הוא אומר. "אני רוצה להרגיע אותן: חברי הסגל יוכלו גם לעבוד במכללה שלהם, וגם להנחות סטודנטים לתארים גבוהים אצלנו, והתואר שהסטודנטים יקבלו יהיה מהאוניברסיטה. אנו פותחים את שערינו לשיתופי פעולה עם מכללות אחרות. זה יחזק אותן, ויחזק את הצפון כולו".
ההייטקיסטים לא יברחו
עם מכון מיג"ל הם משתפים פעולה מאז 1992, כשהוקם במכללה בית הספר למדעים ולטכנולוגיה, וחוקרים מסגל המכון החלו להרצות בחוגי המכללה. לפני כשנה נפתח בקמפוס בתל־חי בניין מעבדות המשכן את חוקרי המכללה לצד אנשי מיג"ל, ובעתיד מתוכננים לקום עוד שני מבני מעבדות נוספים כאלה. המכון שייך לחברה לפיתוח הגליל – תאגיד בבעלותם של 34 קיבוצים ומושב אחד בגליל העליון ובצפון הגולן. ההחלטה למזג את המכון לתוך האוניברסיטה החדשה גררה גם היא ביקורת נוקבת וטענות ששוב מיטיבים עם הקיבוצים החזקים, על חשבון קריית־שמונה החלשה והמופלית. מנגד, משרד הפנים הסמיך ועדת גבולות שתדון בשרטוט תחומי השיפוט של קריית־שמונה והמועצה האזורית גליל עליון, ותקבע למי מהן ישתייכו אלפי הדונמים הרלוונטיים לאוניברסיטה החדשה. השר קיש מדגיש לאורך כל הדרך כי הקמת האוניברסיטה מתבססת על הסכמתה של המכללה לעבור לתחום השיפוט של קריית־שמונה. במכללה מעריכים שוועדת הגבולות תחליט שרק הקמפוס המזרחי יסופח לעיר; הקמפוס המערבי, סמוך לחצר תל־חי, יישאר כנראה בשטח השיפוט של המועצה האזורית.
"כשרוצים להקים משהו חדש בצפון, מביאים מישהו מתל־אביב שייקח פיקוד, ואז חוזר לביתו במרכז. אנשים כאלה לא מכירים את העובדות. הם באים לחצי יום וחושבים שהבינו הכול. צריך לגור במקום כדי להיות חלק מהסיפור"
"אנחנו נבנה בקריית־שמונה עצמה, זה ברור לגמרי", מצהיר שלו. לפי מסמך פנימי של המוסד שהוא מוביל, "מכללת תל־חי תקים בשנה הקרובה, בתוך קריית־שמונה, את בניין התרפיות. מכון המחקר מיג"ל, הכולל 5,000 מ"ר מעבדות, שוכן באזור התעשייה הדרומי של קריית־שמונה. בליבה של העיר פועל מתחם החדשנות והיזמות של תל־חי ומיג"ל, הממוקם בתוך בניין 'מרגלית סטרטאפ סיטי'" – בניין של יזם ההיי־טק וח"כ לשעבר אראל מרגלית, שעוסק בהקמת חברות הזנק בצפון. "לא נעתיק לעיר את הבניינים הקיימים, כי זו איוולת ובזבוז כספים", אומר שלו, "אבל גם כיום אנו משתמשים במבנים בשטח השיפוט של קריית־שמונה. שכונת יובלים שנבנית בעיר כבר גובלת בגדר שלנו, ואפשר לבוא ממנה למכללה ברגל. כלומר, אנחנו כבר בקריית־שמונה".
הוא מדגיש כי הקיבוצים אינם מפיקים רווח ממכון מיג"ל. "מי שמרוויחה מקיום המכון היא הסביבה כולה: המדע, התעשייה בצפון. כשחברי הסגל של מיג"ל יהפכו לחוקרי האוניברסיטה, יהיה להם יותר זמן למחקר ולפיתוח. כך יתאפשר להביא עוד חברות לצפון ולקריית־שמונה, שבה נמצאים אזורי התעשייה הגדולים של הפודטק והאגריטק".
אחת הבשורות שיילוו להקמת האוניברסיטה בהקשר הזה, אומר שלו, היא הבאתה של חברת PTC לאזור. "זו חברת ענק מבוסטון שמייצרת תוכנות למכוניות כמו וולבו וטויוטה. יש לה מרכז בהרצליה ומרכז מחקר ופיתוח בטכניון, והיא התחייבה לפתוח מרכז מחקר ופיתוח באוניברסיטה בגליל. העובדים יהיו בוגרי האוניברסיטה, וכך ייווצרו עוד מאה מקומות עבודה לאנשים שלמדו מדעי המחשב אצלנו. עד היום הם נאלצו לברוח לתל־אביב או לחיפה, אבל כעת הם יוכלו לשבת בקריית־שמונה".
תוכנית נוספת מדברת על הקמת "מכון המזון הלאומי" בקמפוס המערבי של האוניברסיטה. "יש לנו יתרונות בתחומי החקלאות, המזון, התזונה והביוטכנולוגיה, ויש לנו מעבדות, לכן הגיוני שמכון המזון הלאומי ישב אצלנו", אומר שלו. "למכון מיג"ל יש מו"פ צפון, מרכז מחקר ופיתוח שעובד עם החקלאים. אלו הדברים שעלינו לחזק ולקדם". הוא מספר על מחקרים חקלאיים פורצי דרך של המכון, בתחומים כמו ייעול הפריה, השמדת מזיקים ופיתוח חקלאות ידידותית לסביבה. "כשקריית־שמונה תהיה חזקה, גם הקיבוצים על הגבול ירוויחו מכך. מה רע בזה?", הוא תוהה בקול. "גם הם צריכים להתקיים. הקיבוצים כבר מזמן לא חזקים. הם חיו על חקלאות, אבל החקלאות של היום לא חזקה, והם סובלים מנטישה".
אז אין פה מזימה להיטיב עם החזקים על חשבון החלשים.
"אגיד לך מהי המזימה: בכל פעם שרוצים להקים משהו חדש בצפון, מביאים מישהו מתל־אביב שייקח פיקוד על האירוע, והוא מגיע לזמן קצר ואז חוזר לביתו במרכז. כך עשו לא אחת גם בבתי החולים בצפון – הביאו רופאים מתל־אביב לנהל מחלקות. כל עוד לא לקחו רופא שנשאר לאורך זמן בתפקיד, המחלקה לא התבססה כמו שצריך. צריך לגור במקום כדי להיות חלק מהסיפור. אחרת אנשים לא מכירים את התחום, לא יודעים את העובדות. הם מסתכלים מרחוק, באים לחצי יום וחושבים שהבינו הכול. גם לי, בתור עפולאי במקור, לקח הרבה זמן להבין בדיוק את כל הדברים ולראות את התשוקה לעשייה שקיימת במכללה. זה מה שגרם לי לקחת עליי את תפקיד הנשיא".
השיטה הסינית
במכללה האקדמית תל־חי בוחנים גם אפשרות לשיתוף פעולה עתידי עם הפקולטה לרפואה בצפת. שלו היה חבר בצוות של אוניברסיטת חיפה והטכניון שהגיש בשנת 2009 הצעה להקמת הפקולטה הזאת, אך לבסוף נבחרה המתחרה שלהם, אוניברסיטת בר־אילן. האם גם שם נרקחה קומבינה פוליטית? שלו לא נותן למשוך אותו בלשון לכיוון הזה, אך הוא מתאר את ההליך בתור החמצה עבור אזור הצפון כולו. "ניגשנו למכרז אף שנשיא הטכניון אמר לי שלא נזכה, כי רוצים לתת את זה לאוניברסיטת בר־אילן", הוא אומר. "המטרה של בר־אילן הייתה להחזיק פקולטה לרפואה משלהם, וזה לגיטימי; לטכניון לעומת זאת כבר הייתה פקולטה לרפואה, והמטרה שלו בהקמת פקולטה בצפת הייתה לחזק את הגליל ואת הרפואה בגליל, כחלק מהאינטרס הלאומי.
"כבר בהצעתנו כתבנו: 'בית הספר לרפואה בגליל והקריה לבריאות האדם יוכלו להיות בעתיד אבן פינה לאוניברסיטת הגליל אם אכן יוחלט על הקמתה. שני המוסדות ישתפו פעולה בהעברת הקריה לחסותה של אוניברסיטת הגליל לכשתקום'. הייתה לנו תוכנית להפוך את צפת למוקד בתחום הזה, עם מרכז רפואי גדול שיאגד את כל מקצועות הבריאות האחרים. חבל שלא נתנו לבית החולים זיו בצפת את כל המשאבים, וחבל שלא בנו את הדברים כפי שהטכניון הציג".
שלו, שהיה במשך שנים חבר סגל בטכניון ושימש שם כדקאן הפקולטה לרפואה, היה גם מאדריכלי המכון הטכנולוגי גואנגדונג־טכניון (GTIIT) בסין, שנחנך בשנת 2017 בחסות הטכניון הישראלי. בעת הקמת המכון מונה שלו לסגן הנשיא לאקדמיה ומחקר שם, ובשנה שלאחר מכן החליף את פרופ' אהרן צ'חנובר בתפקיד המשנה לנגיד המוסד. הוא מספר על שיתוף פעולה ענף, על נסיעות תכופות לסין, על שנת שבתון שבילה שם וגם על אופיים של הסינים, שהתגלו כעם קשה עורף. "קשה מאוד לעבוד איתם, אבל הם נתנו לנו יד חופשית בחלק האקדמי. המבנה שיצרנו שם דומה מאוד לזה של תל־חי: לא פקולטות, אלא תוכניות הוראה ומרכזי מחקר. כיום הקשר עמם הולך ופוחת, בין השאר משום שלסין יש בעיה פוליטית עם מדינת ישראל מאז תחילת המלחמה, והיא רק הולכת ומחריפה".
מה האקדמיה הישראלית יכולה ללמוד מהסינים?
"בסין לוקחים את הסטודנט להכיר את המקצוע כבר בשנה הראשונה, כדי לדעת אם הבחירה שלו הייתה נכונה. חשוב מאוד לחבר בין הלימודים ובין השטח, וזה אחד הדברים שהאקדמיה בארץ פספסה. רק בחמש השנים האחרונות הבינו את זה. אנשים שבאים מרקע שכולל יותר התנסות מצליחים יותר בעבודה. לבוגרי מוסדות מחקר יש פוטנציאל, אבל לוקח להם יותר זמן להביא תועלת בתוך התעשייה".
כיום שלו כבר לא עוסק בפרקטיקה רפואית, אבל כמי שלא מפסיק להתרגש מלידות, הוא עוסק במחקר מרתק הקשור בפלא בריאת החיים. "אני מנסה ליצור ביציות מתאים של קרום מי השפיר. התאים האלה נראים כביציות ומבטאים גנים של ביציות. בזרע ובביצית צריך להיות רק חצי מטען כרומוזומלי, כי כשהם נפגשים הם יוצרים מטען שלם. לכן אלה שני התאים היחידים בגוף שעוברים 'חלוקת הפחתה': יש בהם 23 כרומוזומים בלבד, לעומת 46 כרומוזומים בכל התאים האחרים. ההפחתה הזאת מתרחשת בטבע, ואני צריך ליצור אותה בתאים שאני חוקר. צריך לגרום להם להיכנס לחלוקה ולעבור אותה כמו שצריך, וזה האתגר הגדול ביותר במחקר".
ומה יהיה השימוש בביציות שיופקו במעבדה?
"באופן תיאורטי, אפשר להשתמש בהן לתרומת ביציות, אבל זו לא הכוונה שלי. אני בונה מודל שיאפשר לנו ללמוד מדוע יש שכיחות גבוהה של מומים גנטיים בזמן ההפריה ובשלבים שלאחר מכן. המטרה שלי היא ליצור מודל של תאי אדם, כי עד כה השתמשו במודלים של קופים או של עכברים, שהביולוגיה שלהם שונה. ברגע שאתה יודע איך אירוע ביולוגי מתרחש, אתה יכול למנוע אותו".
שם תואר
נראה שכאשר שלו מדבר על המחקר, כל הסוגיות הקשורות לוועדת הגבולות או לביקורת על המכללה־אוניברסיטה עוברות גם הן מבחינתו מעין חלוקת הפחתה. ובכל זאת, אנחנו חוזרים אל המציאות של ימי המלחמה ואל השלכותיה על שנת הלימודים. כ־130 מ־5,000 הסטודנטים של מכללת תל־חי עזבו אותה בחודשים האחרונים, ושלו מעריך שהיו גם מי שחדלו להגיע ללימודים בלי להודיע על כך רשמית. אבל הוא אינו מודאג: "באופן יחסי, העזיבה אינה גדולה. שיעור הפרישה מלימודים במוסד אקדמי עומד בדרך כלל על כ־10 אחוזים בשנה. אנחנו מאמינים שבעקבות ההודעה על הפיכת המכללה לאוניברסיטה, הדברים אצלנו ישתפרו עוד יותר".
היום הפתוח שלכם, שהתקיים לפני שבוע בתל־אביב, היה מוצלח?
"היה מצוין, הגיעו הרבה נרשמים. הבעיה היא הנושא של שכירת דירות, כי אנחנו נוודים, ולכן כרגע יש באמת ירידה בשיעור הרישום, דבר שלא קרה לנו אף פעם. בדרך כלל יש לנו יותר מועמדים מכפי שאנחנו יכולים לקבל, ועכשיו המספר פחת. להערכתי, ברגע שנוכל להשתמש בשם 'אוניברסיטה' זה יקל עלינו מאוד בקליטת סטודנטים, כי הם ידעו שבסופו של דבר יוענק להם תואר אוניברסיטאי. לכן אנחנו משתדלים שההליך יהיה קצר ושנוכל להשתמש כבר בשם הזה, בלי לחכות לאישורים שאינם רלוונטיים".
יש לכם תוכניות שאפתניות לבנות בשטח קריית־שמונה, אבל כרגע נראה שהעיר תצטרך שיקום של הקיים, עוד לפני בניית החדש.
"השבוע השלמנו בניית שני מבני מעונות גדולים לסטודנטים בעיר, ורסיס חדר לאחד מהם. כרגע אי אפשר להשתמש בהם, זה ברור. אבל חייבים לבנות, כי כדי לחזור לקמפוס אנחנו צריכים שיהיו מספיק מקומות לסטודנטים. כשנחזור נהיה שוב מלאים. אנחנו מבוקשים, אנחנו טובים, ואין לי ספק שיגיעו זמנים טובים. צריך סבלנות, אורך רוח, ועוד כמה דברים שכבר לא בידיים שלנו".
במצב הנוכחי, איך תצליחו למשוך סטודנטים שיכולים ללמוד בתל־אביב או בירושלים?
"אנו נותנים שנת לימודים ראשונה חינם לתואר ראשון ושני. יתרון נוסף הוא שאנחנו בעלי אופי גמיש הרבה יותר – אנחנו מוסד צעיר, ואנחנו נכנסים מהר מאוד לתחומים כמו בינה מלאכותית. כשאני למדתי, נתנו לנו לשנן חומר, כי האמינו שרופאים צריכים להיות בעלי זיכרון טוב. כיום השיח באקדמיה מדבר על הנחלת מיומנויות למידה שישמשו את הסטודנטים לאורך כל חייהם".
ולמה שמרצים יגיעו אליכם?
"מבחינת איש אקדמיה שעוסק במחקר, אם אני נותן לו את התנאים המתאימים, נותן לו חופש, נותן לו אפשרות לשתף פעולה עם קבוצת אנשים שהוא נהנה לעבוד איתם – הוא יבוא. המוסדות האקדמיים בנויים כיום על פקולטות תחומיות, שעוסקות בנושא מסוים, וגם ההוראה וגם המחקר בהן ממוקדים באותו נושא. אצלנו יש אשכולות בין־תחומיים, שיוצרים מבנה חדשני לתוכניות ההוראה. מרצה יוכל ללמד כלכלה באשכול של חברה ורוח, ולעסוק בחקר כלכלת סביבה או כלכלת חקלאות עם הקבוצה שעוסקת בנושא הזה באשכול. ההתלכדות בין מדעי החיים והטבע ופיזיקה ומתמטיקה ומדעי המחשב, החיבור שלהם לחשיבה משותפת, זה מה שמחזק אותנו. נקודה נוספת היא העובדה שאצלנו עושים סטאז' מעשי במקצועות רבים כבר בזמן הלימודים".
אתה מאמין שמרצים וסטודנטים לרפואה יבחרו בכם גם מתוך אידיאלים ורצון לסייע לצפון, או שהם צריכים קודם כול לקבל תנאים מפנקים?
"הייתי שמח לבנות על האידיאלים, אבל אני לא תמים. בעבר, רוב הסטודנטים לרפואה הלכו לתחום מתוך תחושת שליחות. כשהייתי דקאן ראיתי שהשליחות חשובה, אבל היא כבר לא המניע המרכזי. אני מאמין שאנשים יראו את פינת החמד הזאת, עם הנופים הירוקים, המים והחרמון, והם יבואו גם כדי ליישב את הגליל, אבל אני לא יכול להסתמך רק על זה. בסופו של דבר, אדם הוא אדם הוא אדם, ומעניין אותו הקידום שלו. כל אחד רוצה להגשים את עצמו, ואני צריך לתת לו את התנאים".
לא נוטשים את האריה
גם חוקרים ומרצים במכללת תל־חי מרגישים כיום את נחת זרועו של החרם האקדמי ואת העוינות הגוברת ברחבי העולם כלפי כל ייצוג של ישראל. כך קרה למשל לד"ר משה פרחי מהחוג לעבודה סוציאלית במכללה, שטס בראשית מרץ לאוסטרליה כדי להשתתף בכנס שעסק בבריאות הנפש ולהרצות על מודל ייחודי שפיתח לטיפול בפוסט־טראומה. לאחר שכבר נחת שם, התקשרו אליו מארגני הכנס וביקשו ממנו לא להגיע. לדבריהם זו הייתה המלצה של המשטרה, בעקבות איומים מגורמים פרו־פלסטיניים. בהמשך התנצלו המארגנים על ביטול ההזמנה – אולי משום שהקהילות היהודיות באוסטרליה ובניו־זילנד הפסיקו לתרום להם.
"ברמה האישית אני יכול לומר שבכירים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם שלחו לי מכתבי עידוד ותמיכה, וכתבו שישמחו לבקר בישראל ברגע שהדבר יתאפשר", מספר שלו. "יש התפרעויות של פלסטינים במקומות רבים, אבל אני חש שהתקשורת מעצימה את האירועים. נכון גם שנשיאי כמה אוניברסיטאות בארצות הברית הם לא חכמים מספיק, ועשו טעויות. אני לא אצור קשר עם מישהו אנטי־ישראלי, אבל צריך לזכור שזה אף פעם לא המוסד אלא האנשים שמנהלים אותו, והם מתחלפים לבסוף. אפילו עם הגרמנים אנחנו נמצאים כיום ביחסים טובים, כי כשהאנשים מתחלפים, הכול משתנה".
היו מרצים או סטודנטים שהתבטאו באופן בעייתי בעקבות שבעה באוקטובר?
"הייתה טכנאית מעבדה מהחברה הערבית ששיתפה פוסט על הפצצת בית חולים בעזה, אירוע שיוחס בטעות לישראל. כשדיווחו לי על כך אמרתי שאני נפגע מזה, אבל אני לא בטוח שמדובר בהסתה. הדגשתי גם שאם יש חשש למשהו פלילי, אני מבקש שיעבירו את זה למשטרה. אני לא רוצה לטפל בהסתה פלילית, אני מוכן לעסוק במקרים שיש בהם סימני השאלה. אם חבר סגל כותב פוסט, זה מחייב אותו גם כלפיי, ואז אני מברר".
כיצד טיפלת במקרה של העובדת ההיא?
"הייתה לי שיחה איתה, והיא קיבלה עונש מנהלתי של הפסקת עבודה זמנית. היא גם מחקה את הפוסט, ולבקשתי הבהירה שהפרסום היה במחשבה שחיילי צה"ל עשו בכוונה את הדברים האלה, ואחר כך התברר לה שהאמת הפוכה".
במקרה אחר, מספר שלו, מרצה מהמכללה כתבה פוסט שהתייחס לביזת כלי אוכל מבית בעזה בשילוב מקרה של הפצצה על אמבולנס, והציגה זאת כהריגת חפים מפשע. "היא לא כתבה שהיא מתל־חי, אבל הסברתי לה שהרשת החברתית היא מרחב ציבורי שבו רואים בנקל שהיא מרצה אצלנו. זאת מרצה שעוזרת לסטודנטים במילואים, ולזכותה ייאמר שהיא ענתה 'אם אתה אומר לי שנפגעת ואחרים יכולים להיפגע, אוריד את הפוסט'. וכך עשתה".
בימים אלה מקדמת התאחדות הסטודנטים, עם יו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ, הצעת חוק שתדרוש לפטר מרצה שיתבטא נגד ישראל. שלו מדגיש שהתלונות על פוסטים בעייתיים של אנשי סגל מגיעות בדרך כלל מסטודנטים – לעיתים למורת רוחו. "מה שקורה הוא שקבוצה של סטודנטים מנטרת באופן שיטתי את מה שהמרצים כותבים ברשתות, גם חודשים אחרי שהפוסט נכתב. לעיתים הגילויים האלה גוררים פוסטים קשים מאוד נגד מרצים, וגם זה דורש פתרון. אני מסביר לסטודנטים על הכלה: צריך לכבד את הדעות, להשתדל להחליף דעות, לקיים שיח".
לא הרחק מהקמפוס המערבי של המכללה, בבית הקברות של כפר־גלעדי, טמונים יוסף טרומפלדור וחבריו שנהרגו בקרב תל־חי. ליד קברם מתנשא פסל האריה השואג, ולמרגלותיו מתנוססת האמרה המיוחסת לטרומפלדור: "טוב למות בעד ארצנו". האוניברסיטה החדשה שתקום כאן תיקרא כאמור "אוניברסיטת קריית־שמונה בגליל", אך לשלו חשוב לשמר גם את השם תל־חי, עם כל המטען ההיסטורי הנלווה אליו. "לקמפוס המערבי נקרא קמפוס תל־חי. הוא יושב על אדמות תל־חי, ולא משנה מי יקבל את הארנונה ממנו. היו שם אנשי בית"ר, ומי שמשתייך לצד הפוליטי של התנועה הזאת אמור לרצות לשמר את המסורת. לו הייתי איש בית"ר, הייתי שואל – איך מוותרים על סמל כמו תל־חי? לא צריך לבטל ולהעלים דברים. אנחנו הישראלים מומחים בכך, זה כנראה משהו בגנים שלנו, אבל בעיניי זה לא הדבר הנכון לעשותו".
מדברים על כוונה להפוך את קריית־שמונה לעיר סטודנטים תוססת, כמו שאוניברסיטת קליפורניה עשתה לברקלי. מצד שני, קצת קשה לדבר במונחי ברקלי, כשהשכנים שלך הם מחבלי חיזבאללה.
"בקריית־שמונה צריך להיות קמפוס חי ותוסס כמו ברקלי – עם פחות קיצוניות בדעות, כמובן. את חיזבאללה צריך להפוך לשכנים טובים או שכנים רחוקים. בינתיים חיזבאללה וחמאס מראים לנו שגם בתל־אביב לא בטוח. אני פטליסט בעניין הזה: פה אנחנו חיים, ואנחנו רוצים לחלום בדיוק כמו האחרים, לא פחות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
