המורה שהפך את משחקי המילים לעסק משגשג שסוחף המונים

ג'מוס עומד בתוך ספק־נהר ספק־ימה, ואומר: "יש לי מזל". שש אותיות. קדימה.

 

מאי אשתקד למניינם, אני לוחצת על לינק מקרי שקיבלתי בוואטסאפ, ומגיעה לארץ פלאות. מסיבה לא ברורה, ותוך עיגול פינות בתחום חיות הבר, התשובה שלי לחידה הייתה "מזל שור". טעות של טירונים. שום חידת היגיון שמכבדת את עצמה לא תשתמש במילה שמופיעה בפתרון. מה גם שאם אומרים לך שש אותיות זה שש אותיות. בלי רווחים, בלי התחכמויות. המענה הדיגיטלי דחה את תשובתי בנימוס. ביקשתי לנסות שוב: "תאומים". בינגו. הדיגיטלי הגיב ברצף מילים שיהפוך להתמכרות היומית החדשה שלי: "אליפות! עלית על זה!". מהר מאוד התברר שהג'מוס רועה בטריטוריית החידות הקלות, וגם שיש חיה שנקראת תאו־מים. ככה, עם ה"מים" בגוף השם. הישות הדיגיטלית גם פתחה שיח מתוזמן היטב, שהתחיל ב"אם אנחנו כבר כאן" והגיע ל"יש לנו פעילויות נוספות בשבילך", בצד הצעה להצטרף לקהילת החידה היומית.

ברוכים הבאים לעולם של "אפשר לחשוב", שהולדתו קשורה ישירות בעיתון שאתם אוחזים בידכם. זרעי העסק היצירתי הזה נטמנו, די בטעות, לפני שבע שנים בדיוק, כשבנם של מיכל וחובב יחיאלי מהיישוב אפרת הגיע לגיל מצוות. "העלייה לתורה הייתה בשבת קיץ ארוכה, וחיפשנו משהו מעניין לעשות עם האורחים", נזכר חובב (42). בגיליון יום העצמאות של דיוקן באותה השנה פורסם לראשונה "חדר בריחה" מודפס, בעריכתו המבריקה של אורי גליקמן. "פתחתי את העיתון, ואמרתי לאשתי: מצאנו. חדר בריחה בלי חדר בריחה". וכך, בין חזרות עם בנו על קריאת הפרשה ובין הזמנת הקייטרינג, הוא פיתח את מה שיהפוך לפרי הביכורים בעסק המצליח שלו: הפעלה מבוססת חידות, מותאמת לאישיותו ולתחביביו של חתן בר המצווה, וגם לשדרת האורחים הרב־גילית שבמקרה שלו כללה שישים בני משפחה. "השתמשנו בקופסאות שצריך לפתוח, והלכתי לקנות מנעולים בסכום כולל של כאלף שקלים. מיכל חשבה שזה יקר, אבל אמרתי שיש לי הרגשה שהשימוש לא יהיה חד־פעמי, ושאנחנו הולכים להחזיר את ההשקעה. וכך היה. אחרי השבת ההיא הבנו שיש לנו משהו ביד. בנינו עסק משפחתי לגמרי, שנקרא אז 'בצופן מפתיע', ואחר כך שינה שמו ל'אפשר לחשוב'".

"לקראת הפעילות בשבת הבר מצווה של הבן הלכתי לקנות מנעולים בסכום כולל של כאלף שקלים. מיכל חשבה שזה יקר, אבל אני אמרתי שיש לי הרגשה שהשימוש לא יהיה חד־פעמי, ושאנחנו הולכים להחזיר את ההשקעה. וכך היה. אחרי השבת ההיא הבנו שיש לנו משהו ביד"

זה התחיל בפעילויות בסגנון חדר בריחה לבר מצווה ובת מצווה, והמשיך לחגיגות ימי הולדת, חתונות זהב ואפילו אזכרה. "זה היה אחד האירועים היותר משעשעים שלנו – משפחה מגוש עציון שציינה עשר שנים לפטירת הסבתא. הם הסבירו שהנכדים והנינים כבר לא מכירים את הסיפור המשפחתי, ואפילו לא זה את זה. היה ערב מטורף ונפלא".

כשמלאו לבן 14 ולעסק שנה, יחיאלי הבין את הפוטנציאל והחליט להתמסר לנושא. "באתי עם הרבה ניסיון בהקמת קהילות מורים ואחרות, וגם בתמחור פרויקטים ובבניית יוזמות מאפס. לאט־לאט העסק גדל. בשבת אחת היו לנו ארבעה אירועים במקביל. הבנו שמשהו קורה פה. התרחבנו לעולם הארגוני, לפעילות גיבוש למקומות עבודה ולמוסדות שונים, כשכל אחד מקבל תוכן מותאם. לפתור חידה זה כיף, אבל כשאתה קולט שהחידות קשורות אליך ומותאמות לך, זה מקפיץ עוד יותר".

בריחת מצרים

חובב ומיכל גדלו באלון־שבות, ובנו את ביתם בגבעת הדגן שבאפרת. יש להם שמונה ילדים – שניים מהם עובדים רשמית בעסק המשפחתי – וגם נכד אחד. חובב הוא מחנך בעברו, מיכל היא אחות סיעודית, בדרך להיות מיילדת. הוא פותר חידות היגיון מגיל צעיר, והיא פתרה לו כמה פינות בדרך להקמת העסק. "למדתי הוראה וחינכתי במשך עשור", הוא מספר. "התסכול בעבודה והפער בין מה שלמדנו בהכשרת המורים ובין המציאות בשטח הביאו אותי להקים מיזם שנקרא 'החופש ללמד'. הצעתי במסגרתו רעיונות יצירתיים להנגשת חומר הלימוד בדרך מעניינת ומשכילה".

את היצירתיות הוא הביא איתו גם לעסקי החידות. "אחרי האירועים המשפחתיים והארגוניים, חשבנו איך להגיע לקהל חדש, ועלה רעיון לפתח משחקים חינמיים שאפשר לקבל בדוא"ל. התחלנו בחידות לחג הסוכות, וזה עבד יפה. בחנוכה באותה השנה כבר הגענו לעשרת אלפים הורדות. התחילה להיווצר קהילה שעוקבת אחרינו, ושלחנו לה מדי פעם חידות, כשהמוצר המסחרי שלנו הוא עדיין הפעילות של קופסאות בריחה. חודש השיא של העסק היה פברואר 2020. היו המון אירועים, תענוג צרוף".

ואז הגיעה הקורונה. ב־15 במרץ, במוצאי שבת, הודיעה ממשלת ישראל על הטלת סגר שנועד למגר את המגפה. "נזרקנו בבת אחת למציאות של עסק מת. העסק אמור להחזיק משפחה ענפה עם שמונה ילדים ואמא סטודנטית – שבדיוק הייתה אמורה להתחיל לימודי סיעוד – ופתאום כל האירועים שהתחייבנו להם בוטלו, הייתי צריך להחזיר את המקדמות שקיבלנו, ולא היה שום צפי עתידי, אף אחד לא ידע כלום. אשתי שאלה מה נעשה. עניתי – נקים עסק חדש. מקסימום, כשתיגמר הקורונה יהיו לנו שני עסקים ביד".

לא רק למשפחת יחיאלי השתנו התוכניות, אלא למדינה כולה. מוסדות וארגונים ניסו להתמודד עם המציאות החדשה שכפתה ריחוק פיזי מהעובדים או מהציבור. "מכרה שלי, שעובדת במועצה האזורית הר חברון, התקשרה אליי וסיפרה שהם רוצים לחלק משהו לאנשים, לעודד אותם. היא עצמה נחשפה לפעילות שלנו בבר מצווה של אחיין, וכך עלה לה רעיון – לפנק במשחק. היא שאלה אם אולי יש לי משהו, ועניתי 'ברור שיש!'. לא היה לי כלום. היא רצתה לדעת כמה זה עולה, ואני ביקשתי רגע לחשוב ושלחתי לה הצעת מחיר. אין לי הסבר למה שקרה שם, למעט השגחה פרטית. לא ידעתי איך זה יעבוד, אבל היה לי רקע בפיתוח משחקים. השיחה הזאת אמרה לי בעצם: מה שהיה חינם, יעלה מעכשיו כסף. אנשים יושבים בבית, עוד מעט חגים – זה העסק החדש שלך. פיתחתי מיד את המשחק 'אפיקודמן', שהופך את ליל הסדר לחוויית חדר בריחה". חלק ממשחק האפיקודמן, אגב, כיכב בליל הסדר של משפחת יחיאלי שנה קודם לכן.

שיחת הטלפון ההיא הביאה בעקבותיה שיחות טלפון נוספות מנציגי רשויות מקומיות. יחיאלי כבר החל לפתח חוברת חידות ליום העצמאות "על בסיס משחק שהיה לי, אבל היה די מסורבל לפני כן". החיבור עם יישובים וקיבוצים היה מוצלח ומדויק – להם היה תקציב חגים להוציא, לו היו פעילויות שאפשר לקיים בקפסולה משפחתית. "אחת התובנות העסקיות שלי היא שאם מישהו מבקש מוצר מסוים, הוא כנראה לא היחיד שצריך את זה. התחלתי ליזום בעצמי פניות ליישובים. כשהתקשרה רכזת קיבוץ לבקש ערכת חידות, שאלתי אם היא מכירה עוד רכזות. ניצלתי גם את הטרנד החדש של קבוצות הפייבוקס, שאפשרו לאנשים להתחבר יחד לקבוצות רכישה. כשהמוצר שלך זול, עלות המשלוח 'אוכלת' לך את הרווח; קבוצת רכישה, לעומת זאת, מזמינה כמה ערכות למוקד איסוף אחד, וכך משתלם לך לשווק ולשלוח. לכל רכז שהתקשר אליי, הצעתי הנחה אם הוא מביא כמה יישובים, מה שהתאים לאווירת הקורונה וחיזוקי הביחד שהיו אז. במקביל הצעתי פעילות דיגיטלית מותאמת למשפחות שחגגו שמחות בזום, וכך נוצרה עוד נישה בעסק".

"היכולת לפתור חידות היגיון היא לא תכונה מולדת, זה שריר שצריך להפעיל, ויש לו תועלת בכל תחום. בסדנאות למורים ולבנקים אני מראה שפתרון חידות מלמד לפתור גם בעיות שהם נתקלים בהן. כולנו נולדים יצירתיים, אבל בית הספר אומר לנו שיש תשובה נכונה ותשובה לא נכונה"

חדרי הבריחה שלו התרחבו לז'אנר חדש של אתגרי חידות בהתאמה אישית: הקופסאות הפיזיות אאוט, המנעול הווירטואלי – אִין. אלה הצטרפו ל"משחקי המדף" – חידות־חגים שאינן מותאמות ללקוח מסוים אלא למועד. ביום העצמאות תש"ף הדפיס העסק הטרי 45 אלף עותקים של ערכות חידה. שנת הקורונה הפכה לשנה הרווחית ביותר. "התחילו להציע לנו עוד פרויקטים מאתגרים ומגניבים, כמו חגיגות היובל של ישיבת הר עציון. הפכנו שם את כל המתחם למשחק בריחה, כשכל הבוגרים משתתפים תוך כדי האירוע".

בהמשך נוצרו שיתופי פעולה עם חברים כמו אמיר מויאל – סאטיריקן־לשון ואושיית רשת. "בפורים לפני שנתיים הרמנו יחד את 'חושבים שזה מצחיק', מופע וירטואלי של הומור וחידות על משחקי מילים. חשבתי איך לאתגר את עצמי לקראת המופע, והחלטתי שבמשך חודש אוציא חידה יומית. פתחתי קבוצת ואטסאפ לכמה אנשים, והבאתי אליה את הקהילה. בתוך שבוע היו שם 2,500 איש. התכוונתי להפעיל את זה רק עד המופע, אבל מספר המצטרפים המשיך לעלות, אנשים נהנו מאוד והאמת היא שגם אני, אז המשכתי. ברוך השם, היום יש 12 אלף איש בקהילה של החידה היומית – והכול בלי פרסום, חבר מביא חבר. בקהילת המיילים יש 32 אלף".

איך מתמידים באתגר יומי שלא מניב הכנסה?

"הבנתי שזה מחזיק אותי בכושר, מה גם שקהילה היא נכס שאין שני לו. כך אנשים נעשים מעורבים יותר, ולכן הם גם משתתפים בפרויקטים אחרים. אני שומע על משפחות שפותרות את החידה היומית יחד, זה השיח בקבוצת הוואטסאפ שלהן מדי בוקר. שכנה שעובדת בבית חולים סיפרה לי שכל משמרת במחלקה מתחילה בשאלה 'מי הצליח לפתור?'. אנשים מכורים לזה".

הבינה סוגרת פינה

גם כותבת שורות אלה מכורה כאמור לחידה היומית, ואף מנהלת קבוצת ואטסאפ קטנה של חברי מערכת שמתמסרים למשימה. בעצת נער החידות מאפרת, שם הקבוצה שונה לפני ימים אחדים מ"נפתור את זה יחד" ל"יחד נפצח".

"ב־8 באוקטובר היינו בהלם, כמו כולם. אני אעלה עכשיו חידה, בכאוס הזה? אבל אז התחיל מבול של פניות. אנשים כתבו 'תן לנו לפחות רגע אחד נורמלי בתוך המציאות המטורפת'. מילואימניקים ביקשו שיהיה להם על מה לחשוב בשמירה. אז חזרנו"

אז מה קוסם לנו כל כך בפתרון חידות? לדברי יחיאלי, זהו "המעבר החד שבין תסכול לפיצוח. לפי מחקרים, אם לא מצטבר תסכול, לא יגיע שטף הדופמין. לכן אני משתדל שהחידות לא יהיו קלות לפתרון במבט ראשון".

אז אתה עצמך מפספס בעצם את החוויה שלנו, הפותרים.

"אני מקבל את הריגוש כשאני מפצח את הכנת החידה".

יש שמכורים לאתגרים מהסוג הזה, אבל יש מי שרואים חידות היגיון ומוותרים מראש.

"היכולת לפתור אותן היא לא תכונה מוּלדת, זה שריר שצריך להפעיל, ויש לו תועלת בכל תחום. אני מעביר סדנאות למורים ולגופים כמו בנקים, ומראה להם שבאמצעות פתרון חידות אפשר ללמוד לפתור גם בעיות שהם נתקלים בהן. צריך ללמוד איך חושבים מחוץ לקופסה. כולנו נולדים יצירתיים, ילדים יודעים לקחת לגו וליצור משהו, אבל אחר כך בית הספר אומר להם שיש תשובה נכונה ותשובה לא נכונה. וכך אנחנו מאבדים את התכונה הזאת במשך השנים, כי אנחנו לא משתמשים בשריר".

בחודשים האחרונים נרתמה הבינה המלאכותית לעולם החידות של "אפשר לחשוב". חובב לא נדרש עוד לכתת אצבעותיו בתוכנות דוגמת פאואר פוינט, אלא רק נותן הוראות איור לבינה והיא מעצבת לו את החידות בהתאם לדרישותיו.

כשהבינה המלאכותית משתלטת על המרחב, במה מותר האדם מה־AI?

"בני האדם ייבחנו ביכולת שלהם לחשוב על רעיון מקורי: לזהות צורך ולתת לו מענה. בינה מלאכותית רק מפשטת את הדרך אחרי שחשבת על רעיון. כשהכלי הזה נכנס לכל מקום, היזמות הופכת ממותרות להכרח. גם אם ה־AI ידע לכתוב ספר בתוך רגע או ליצור בעצמו סרטון, הוא צריך את הרעיון הראשוני ממך".

החידה היומית דורשת ממנו לשמור על מתח תמידי עד למציאת ההברקה. פעמים רבות היא מתכתבת עם לוח השנה, עם אירועי ספורט ותרבות כמו המונדיאל והאירוויזיון, עם אירועי אקטואליה דוגמת פריצת החות'ים לחיינו (שהולידה חידת אל־חוטים נהדרת), וגם עם לוח בחינות הבגרות (שהיה אחראי בשבוע שעבר לשתי חידות לשון שמתכתבות עם מונחים מעולם המתמטיקה).

מבנה החידות משתנה – גילוי מושג המסתתר באיור, או מציאת מילה שמחברת בין חפצים שונים שבמבט ראשון קשה להבין מה משותף להם. אפשר לקבל רמז, אבל הוא עלול להיות חידה בפני עצמו. "חידה טובה צריכה להיות לא מתסכלת מדי ולא קלה מדי", אומר יחיאלי. "אני משתדל לגוון, ויום אחרי חידה קשה אני אחבר אחת קלה, כדי להחזיר את מי שהחידה הקודמת הייתה גדולה עליו. הרמז שמלווה חידה קשה לא יגלה אומנם את הפתרון, אבל יקל מאוד. חידה קלה, לעומת זאת, תלווה ברמז פחות עבה. מדי ערב אני מפרסם את הפתרון, וכך אני מאפשר לאנשים גם להיכנס לראש ולהבין איך זה עובד. דרך מספר הפותרים אני גם מקבל פרמטר לאבחון דרגת הקושי".

הוא מספר על הודעות רוטנות ששולחים לו חברי הקהילה: "אני רוצה ללכת לישון, תגידו כבר מה הייתה התשובה", או "בגללך איחרתי לעבודה, אבל היה שווה". תגובות מרגשות במיוחד הגיעו לאחר פרוץ המלחמה. "ב־8 באוקטובר היינו בהלם, כמו כולם. אני אעלה עכשיו חידה, בכאוס הזה? אבל אז התחיל מבול של פניות. אנשים כתבו 'תן לנו לפחות רגע אחד נורמלי בתוך המציאות המטורפת'. מילואימניקים ביקשו שיהיה להם על מה לחשוב בשמירה. אז חזרנו. המעורבות של החברים באה לידי ביטוי גם בהצעת חידות משלהם. אם זה מתאים, אני נותן להם קרדיט".

תכניס אותנו קצת לראש שלך. איך זה עובד?

"בחידות היגיון יש מנגנון שגורם לי לקחת מילה שקיימת בשני הקשרים שונים, ולומר לעצמי: איזה קטע, יש קשר. זאת חשיבה אסוציאטיבית. אותו המנגנון עובד בראש של אמיר מויאל, ולכן אנחנו מתכתבים בינינו לא פעם. כשאני נתקל במושג, אני מיד שואל את עצמי – איך אפשר לשמוע אותו בצורה שונה, האם אפשר לקרוא את המילים בניקוד אחר, בחלוקת אותיות אחרת או במובן אחר. למשל, בחידה שפרסמתי ביום הבגרות במתמטיקה הראיתי מאזניים שכף אחת שלהם יש ירך של עוף, ובכף השנייה שני שוקיים. הפתרון הוא משולש שווה שוקיים. יכולתי לצייר סתם משולש, אבל כשאתה שם ירך, שמכונה 'משולש' והיא חלק מהעוף, זה הרבה יותר מעניין. בכל מושג אני שומע את המילים אחרת, מדמיין אותן אחרת. זה קופץ מיד".

אז חוץ מאמיר מויאל, יש לך חברים?

"אל חשש", הוא צוחק. "אבל כן, זה הראש שלי. בהרבה חידות אני מכוון לכך שהפתרון יצחיק, שיהיה רגע של הפתעה משעשעת. אתם תגידו לעצמכם: 'וואלה, אף פעם לא חשבתי על זה ככה'. אבל מעכשיו, בכל פעם שידברו על ירי של החות'ים, אתם תחשבו על רשת אלחוטית, כי זה הופיע בחידה".

"אני מקפיד ככל האפשר לא לחוד חידות שמכוונות רק לציבור הדתי. הפתרון לא יהיה מושג שאינו מוכר מחוץ למגזר, כמו שילוח הקן. חידה על פרשת השבוע, לעומת זאת, נגישה לכולם, כי אתה יודע איפה לחפש. אנשים לא דתיים מספרים שהם התחילו לעבור על פרשת השבוע"

חידות שהוא מרוצה מהן במיוחד נשלחות לאמיר מויאל ולידידו־ידידנו החידונאי המוערך דקל בנו. "יש לנו סגנון חשיבה דומה. כשיש לי משהו ממש יפה או מאתגר אני שולח להם, אבל הם בתוך שנייה שולחים לי את התשובה הנכונה. אם קורה שאני מאתגר מי מהם, זאת חתיכת אירוע".

מהי חידה יפה בעיניך?

"בחידות יש אילוצים, צריך להתאים פרטים. חידה יפה במיוחד היא כזאת שכל הכוכבים מסתדרים בה – גם משחק המילים וגם כל השאר. לפעמים יש אפילו חידה תלת־פאזית, שמתחבאות בה שלוש משמעויות.

"לערכה של יום העצמאות השנה כתבתי חידות שמתייחסות לרמטכ"לים ולראשי ממשלה, והרגשתי צורך להוסיף גם מפכ"לים. הגעתי לרוני אלשיך, ומיד קפצה לי המילה שייח'. ורוני זה 'תשמחי', מילה שנשמעת גם כמו תסמכי. נוצר פה משחק מילים – תסמכי על שייח'. זה יושב כל כך יפה. אז החידה הייתה תמונה של שייח' שאומר 'תרקדי', וכיתוב צדדי שאומר 'תסמכי עליו'".

חד או פאן

יחיאלי אומר שהוא מקפיד שלחידות יהיה ערך מוסף, ושהפתרון לא יהיה סתם מילה מהמילון, "אלא אם זה מצחיק במיוחד". ויש שיאמרו שמצחיק הוא ערך בפני עצמו. עיקרון נוסף הוא בניית סיטואציה הגיונית, שהכיתוב הנלווה אינו תלוש ממנה. לדוגמה, באחת החידות הוצגה כרזת הסרט "גבעת חלפון אינה עונה", כשהמילים "חלפון" ו"אינה" מחוקות בספריי. הפתרון – תל־אביב. "בתשבץ היגיון המילים 'גבעת, עונה' היו מספיקות, אבל פה יצרתי אווירת לוח מודעות שמישהו השחית בגרפיטי, שזה אותנטי. סיטואציה יומיומית הפכה לחידה. אם אני רוצה לשלב בחידה אישיות מוכרת, התמונה שלה לא תוצג סתם אלא תהיה תלויה על הקיר בהקשר לשאר הסיטואציה, או תופיע על שטר. התמונה הכוללת צריכה להיות מתקבלת על הדעת במבט ראשון, ורק במבט השני תגידו: משהו פה מוזר, יש פה עוד משמעות".

בכל יום חמישי אתה מפרסם חידה שהפתרון שלה הוא רצף מילים מפרשת השבוע. זה לא מלמד על קהל יעד מסוים?

"אני מקפיד ככל האפשר לא לחוד חידות שמכוונות רק לציבור הדתי. הפתרון לא יהיה מושג שאינו מוכר מחוץ למגזר, כמו שילוח הקן. חידה על פרשת השבוע, לעומת זאת, נגישה לכולם, כי אתה יודע איפה לחפש. המידע נגיש, וזה עיקרון חשוב אצלי. אני מקבל תגובות מרגשות מאנשים לא דתיים שמספרים שהם התחילו לעבור על פרשת השבוע מדי יום חמישי, בגלל החידה. מישהי כתבה לי: 'אני לא פותרת את החידות האלה, אבל בזכותכם אני יודעת מה הפרשה השבוע'. אגב, לאחרונה פתחנו ערוץ טלגרם לטובת מי שלא בוואטסאפ, וכך אנחנו מגיעים לקהל נוסף, חרדי".

בחלוף הזמן גם העסק המקורי חזר לפעילות על קופסאותיו ומנעוליו, ועד כה "אפשר לחשוב" חתומה על יותר מאלף אירועים של משפחות וארגונים. לצד אלה ממשיך יחיאלי להתרחב בשני תחומים נוספים: משחקי חגים בשיטת "הדפס זאת בעצמך" וחדרי בריחה וירטואליים מגוונים. לדוגמה, המבקרים בעמק הצבאים בירושלים יכולים ליהנות מחידות שמלוות את הסיור במקום. פרויקט אחר הוא "צופן האחדות", שנוצר בשיתוף עם בת־גלים שער, ויוצא לדרך בימים אלו, במלאת עשור לחטיפת שלושת הנערים בגוש עציון. "יש לנו גם קייטנת קיץ וירטואלית של 'מחוץ לקופסה', שנמשכת שלושה שבועות ומתקיימת זו השנה השנייה. במסגרת הזאת ילדי כיתות ג' עד ח' יכולים לנצל את החופשה כדי ללמוד דברים מעניינים. הרעיון הוא להעיר בהם את החוש היצירתי ולראות יזמות בפעולה: איך לוקחים תחביב והופכים אותו למקצוע. חשוב להדגיש שזו לא קייטנת זום, אנחנו לא כאן כדי להיתקע מול המסכים. יש סרטוני הדרכה, ומשם הילדים ממשיכים ויוצרים בידיים".

סרטונים אחרים שהפיק יחיאלי בשביל העסק שלו הולידו שיתוף פעולה בינו ובין השחקן נעם יעקובסון. "נעם הוא חבר ושכן ותיק. בחנוכה 2021 שכרתי את שירותיו לראשונה לצורך סרטון שלנו. הוא גילם כל מיני דמויות כמו שרק הוא יודע, וירטואוז אמיתי, ומאז התחלנו לעבוד יחד. הוא מוציא בכל שבוע סרטון על הפרשה, וזאת הצלחה נהדרת. הצעתי לו שנעבוד יחד על התסריט, ומאז יש לנו מעין חברותא – אנחנו חושבים יחד על רעיון לפרשה, ואיך הופכים אותו למעניין. לסרטונים האלה יש עשרות אלפי עוקבים ברשתות. התחלנו להפיק גם סרטוני פרסום ולהעביר סדנאות להפקת סרטונים כאלה".

תן לנו עצה לסיום, איך לפתור חידות. למשל את החידות המתסכלות של המילה המשותפת.

"הבסיס של תחום החידות ותשבצי ההיגיון הוא חשיבה אסוציאטיבית, לא חשיבה ליניארית. ביצירת חידות אני לא מחפש תשובה, אלא כל מיני מילים שמתקשרות לחלק מסוים בחידה או בתמונה, ואז אני מסתכל על הכיתוב הנלווה, ומתחיל לחפש מילים נוספות. ברגע שאני מזהה מילה שנמצאת בשני המעגלים, בשני העולמות האלה, נוצרת חידה. כמו בחידת המשולש והשוקיים, שמפגישה מזון ומתמטיקה. והדרך לפתור את החידה היא לחקות את התהליך שלי. הפותר צריך לבודד את חלקי החידה ולחבר לכל אחד מהם כמה שיותר אסוציאציות, עד שמשהו נדלק. ואז מתרחש הנס הזה, מפגש שמתקיים בנקודה אחת בלבד".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il