הבית // חדר של 26 מ"ר במלון הרודס בתל־אביב. "יש לנו ספה קטנטנה ששנינו נדחקים אליה כשאנחנו יושבים ממש צמוד, לצידה מקרר מיני וכמה כוסות וצלחות". בחדר מפוזרות תמונות של המשפחה ותמונת היריון חדשה של מאיה. המזוודות מלאות בבגדים ובחפצים. בחדר יש טלוויזיה, מיטה נוחה ונוף חצוי: בניינים וחוף. "הנוף יפה אבל בסוף זה חדר במלון".
בוקר טוב // "בחודש האחרון חזרנו לכתוב בבוקר וגם קצת לעשות מדיטציות, כשיוצא. כל מה שיכול לעזור לנפש. אחרי זה אנחנו הולכים בחדר או למטה בחדר הכושר של המלון. פעם בשבועיים אנחנו פותחים בוקר בים, לנשום ולבכות".
תרחיש אימים // מאיה היא שחקנית ותסריטאית. בעבר הקימה תוכנית שנקראה "המסע שלך", שכללה קהילה גדולה של נשים מכל הארץ. "לפני 7 באוקטובר עמדתי לצאת להפקה עם הסרט שכתבתי על עוטף עזה, ובו מתקיים תרחיש אימים. הרגשתי שהדמיון הפך למציאות. עד עכשיו אני מנסה לחשוב איך אפשר לחזור לעוטף ולצלם את הסרט. אסור שישכחו לעולם מה קרה לנו".
קליניקה // עפר הוא מדריך טיסה, וגם מטפל ברפואה סינית ומורה לקראטה. עד 7 באוקטובר הייתה לו קליניקה בקיבוץ, ועכשיו הוא התחיל ללמוד רפואה יפנית לילדים, תחום שנקרא "שונישין": "כרגע אני לומד ומתמחה, עד שאמצא קליניקה מתאימה לקבל בה מטופלים".
שונישין // הרפואה היפנית לילדים מבוססת על הרפואה הסינית, ומתאימה את הדיקור הסיני לילדים. "דיקור סיני משמש לטיפול במגוון תופעות, מדלקות באוזניים ועד להתמודדות עם שינויים בהתנהגות או הפרעות קשב וריכוז. אבל הורים מתקשים לבחור בדיקור סיני לילדיהם, כי לא קל להכיל את המחשבה על מחט שחודרת את העור, למרות שהיא דקה ועדינה. גם הקונטציה של החיסון מרחיקה אותם מהאפשרות הזו. שונישין היא חלופה שקל לילדים וגם להורים לקבל: הטיפול נעשה ישירות על העור ללא כאב, בכל מפגש יש שיח לגבי התסמינים והאפקט של הטיפול הקודם, ויש בחינה של התזונה והמעטפת שתומכת את הילד כדי לראות איך לתמוך בו טוב יותר. המטפל יכול גם ללמד את ההורים לעשות לילד חלק מהטיפול בבית, וזה מוסיף זמן איכות משותף ומפחית את התסכול כי ההורה הופך לפעיל".
היסטוריה // מאיה נולדה וגדלה בניר־עם. "סבתא וסבא שלי, שעלו מארגנטינה, הם ממייסדי הקיבוץ. אני הבת השנייה מארבע אחיות, ובצבא שירתּי כמפקדת במחו"ה אלון". עפר גדל בראשון־לציון, והוא האח השלישי משלושה בנים. בצבא היה קצין בחיל האוויר.
ההיכרות // הם נפגשו בטיול בארגנטינה אחרי הצבא. היו כימיה ואהבה ממבט ראשון. "עפר הצחיק אותי ממש, וזה היה כמו איזה כוח עליון כי לא חיפשנו זוגיות אז. ניסינו להמשיך את הטיול בנפרד, וזה לא עבד. שוב ושוב נפגשנו מחדש ושקענו בהתאהבות של פעם בחיים. חזרנו לארץ והיינו בלתי נפרדים".
7 באוקטובר // "החיים שלנו השתנו מקצה לקצה. איבדנו המון אנשים יקרים והצער אינסופי. אנחנו גם מכירים לא מעט חטופים שעוד נמצאים שם, בגיהינום. לבית שלנו אי אפשר לחזור וכל מה שהכרנו השתנה לבלי הכר. כמה חודשים לפני 7 באוקטובר סיימנו לבנות את הבית שלנו בקיבוץ, והספקנו לגור בו ארבעה חודשים בלבד. בשבת השחורה עצמה היינו כל המשפחה בחופשה שתכננו במשך שנים. היינו אמורים לצאת אליה בספטמבר וברגע האחרון דחינו. ב־7 באוקטובר היינו בדרך לשדה התעופה כדי לחזור לארץ".
מלון אורחים // "המגורים במלון מורכבים. אנחנו פשוט לא מאמינים שעבר כל כך הרבה זמן מאז שהגענו לכאן. ממש כואב לנו הדיסוננס בין התפיסה של מלון, חופש והתפנקות, ובין העובדה שאנחנו פה כי אנחנו לא יכולים לגור בבית כבר יותר מתשעה חודשים. העצב חותך את העצמות. העובדים במלון מדהימים ומנסים להנעים את השהות שלנו כאן, כולם כבר מכירים את כולם ומנסים לעשות את הכי טוב שאפשר, אבל זה רחוק מאוד מהבית שלנו בקיבוץ, שהשקענו בו את כל ליבנו, והיו בו מרחבים ואוויר".
הורים // "קשה לנו מאוד גם בלי הבית של ההורים. אין באמת איפה להניח את הראש, להוריד הילוך ולחזור להרגיש ילדים לרגע. ארוחות שישי המשפחתיות בבית שלהם בקיבוץ היו שיא השבוע, והן כמובן כבר לא קיימות. היינו מחכים לזה כל כך, כמה שמחה ואור היו שם".
לידה // מאיה נמצאת בחודשי היריון מתקדמים. "אני באמצע החודש השביעי. אין ספק שההיריון הגיע בתזמון מטורף בתוך כל החושך הזה, הוא מאוד הפתיע אותנו. אני עובדת מאוד על לבחור באור בשביל התינוקת שתיוולד. לקראת הלידה אנחנו מחפשים דירה, מרחב כדי לגדל אותה בקן הפרטי שלנו. לעוטף עזה עוד לא בטוח לחזור ואנחנו לא מוכנים שהתינוקת שלנו תגדל למציאות טילים בלתי פוסקת ולסכנת חדירת מחבלים. חשבנו הרבה איפה אנחנו רוצים להיות בזמן הקרוב ותל־אביב נראית לנו כרגע כמו בועה טובה. יש בה המון חיים. אחרי שלקחו מאיתנו בלי סוף, אנחנו זקוקים להרגשת חיות סביבנו. אם במקרה אנשים טובים שומעים על דירה שמתפנה בקרוב, זה יהיה חלום".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
