"ידענו שהווירוס האנטישמי לא נעלם – אך אמריקה תמיד הייתה שונה"

הכנס שנערך בחודש שעבר בבית הכנסת החופשי ע"ש סטיבן וייז באפר־וסט־סייד במנהטן היה מלא מפה לפה. מאות רבנים, נשיאי קהילות, חזנים ומחנכים של התנועה הרפורמית התאספו לדון בסוגיות הבוערות שסערו מאז טבח 7 באוקטובר. נאום הפתיחה של מארגן הכנס הרב עמיאל הירש, מהקולות הבולטים בתנועה, היה נוקב. הוא מתח ביקורת על החברים האנטי־ציונים בתנועה בצטטו את הפסוק שהיה למוטו היהדות הרפורמית, "צדק צדק תרדוף", והאשים אותם ששכחו את המשכו: "למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' א־לוהיך נותן לך". הירש גם פסק שאין להם עתיד, השווה אותם לעלים ברוח שינשרו מעץ היהדות, וקבע באופן חסר תקדים כי אין לאפשר לרבנים בעלי עמדות אנטי־ציוניות לעמוד בראש קהילה.

"אין ספק שהקול היהודי האנטי־ציוני קיבל תאוצה ויצא מהארון מאז 7 באוקטובר", אומר לי הירש כשאני שואלת אותו על הקרע בין הציונים ללא ציונים בתנועתו, שמתקיים זה שנים. "אומנם לפי הסקרים האנטי־ציונים הם רק כ־15 אחוזים מהקהילה היהודית הצפון־אמריקנית, אבל יש להם השפעה רבה על השיח הציבורי בארה"ב. זאת קבוצה רעשנית מאוד שמכשירה את אויבינו המוחשיים. אני אף פעם לא מגדיר יהודי כאויב, אבל הם בהחלט יריבים אידיאולוגיים, וצריך להתמודד איתם כי יש לתופעה הזו השלכות מטרידות ומדאיגות לטווח הארוך".

ומה לגבי שאר התנועה?

"תיבת פנדורה נפתחה ביום הטבח, וכל הרוע והאנטישמיות שיצאו ממנה, כולל הקשר בין אנטי־ציונות לאנטישמיות, נחשפו לעיני רבים והפתיעו אותם. זה קשה ליהודי אמריקה. מבחינה מספרית, כאמור, כ־80 עד 85 אחוזים הם במחנה הפרו־ישראלי, חלקם הגדול מגדירים את עצמם כציונים והרבה מהם רואים בישראל חלק חשוב של הזהות היהודית שלהם".

מה ההבדל בין ציוני לפרו־ישראלי? אם אתה פרו־ישראל, בעיניך יש לה זכות קיום.

"אני באמת לא מפריד בין השניים, אבל בשיח הציבורי אנשים מתקשים להזדהות עם המילה 'ציונות'. יש לה משמעות אידיאולוגית. ל'פרו־ישראלי' יש משמעות פוליטית. לרבים מהם, למרות שהם בעד ישראל, קשה עם אופן ניהול המלחמה בעזה, כי הם חשופים למדיה שמסקרת באופן מעוות רק את הנרטיב של הסבל הפלסטיני".

איך הקהילה היהודית מגיבה לאנטישמיות החדשה?

"לאורך הדורות אנטישמיות הובילה לשני תהליכים הפוכים: אצל חלק היא עוררה רצון להתרחק ‫מהיהדות ולהתבולל, ואצל חלק היא עוררה רצון להתכנס פנימה, גיבוש של הקהילה היהודית, ‫וזה בדיוק מה שאנחנו רואים גם פה עכשיו".

איך אפשר לנהל תנועה עם שתי אידיאולוגיות סותרות?

"אי אפשר. אנחנו פלורליסטים, אז באופן עקרוני אני מאמין באוהל הרחב ביותר, וכדי להיות תנועה גדולה של מיליוני אנשים חייבים גמישות אידיאולוגית. אבל תנועה ללא מסגרת או גבולות, שמקבלת את כל האמונות, למעשה לא מאמינה בכלום. הקו האדום שלי עובר באנטי־ציונות".

"מכיוון ש־90 אחוזים מיהודי אמריקה הם לא אורתודוקסים, העתיד שלנו כתנועה חזקה גם חשוב לכם בישראל. לולא יהדות אמריקה סביר להניח שמדיניות החוץ של ארה"ב הייתה דומה יותר למדיניות החוץ של מערב אירופה. לכן גם אם לא אכפת לכם מאיתנו, כדאי שנבנה יחדיו שותפויות"

לפי הדו"ח האחרון של מכון פיו, שנערך בשנת 2020, 37 אחוזים מיהודי ארה"ב משתייכים לתנועה הרפורמית. התנועה נחשבה במשך שנים לגדולה ביותר בצפון אמריקה, אך בשנים האחרונות היא הולכת ומתכווצת והדור הצעיר בוחר להתנתק ממנה. הירש מתנער מהחלק האנטי־ציוני שמתפתח בה לא רק מסיבות אידיאולוגיות אלא כי הוא לא רואה עתיד לתנועה שתפנה את גבה למחצית מהעם היהודי. "המשכיות התנועה חשובה מאוד לעתיד היהודי גם לכם בארץ", הוא אומר. "גם אם הרבה מקוראי העיתון שלכם לא מסכימים עם הדעות וההגדרות שלנו, מכיוון ש־90 אחוזים מיהודי אמריקה הם לא אורתודוקסים ולעולם גם לא יהיו, העתיד שלנו כתנועה חזקה, כבית לעקרונות ליברליים יהודיים, קריטי לא רק להמשך קיום הקהילה שלנו אלא בהגדרה גם חשוב מאוד לכם בישראל".

מדוע?

"משתי סיבות. ראשית, יש לנו ברית דתית והיסטורית, אנחנו עם אחד. כולנו עמדנו במעמד הר סיני ויש בינינו ברית נצח. אם אתה יהודי מאמין זה חשוב יותר מכל דבר אחר, יותר מפוליטיקה או מדינמיקה תנועתית. שנית, לולא יהדות אמריקה סביר להניח שמדיניות החוץ של ארצות הברית הייתה דומה יותר למדיניות החוץ של מערב אירופה. לכן גם אם לא אכפת לכם מאיתנו בכלל, לפחות מתוך האינטרס הצר הזה כדאי שנבנה יחדיו שותפויות, ונפנה אליהן תקציבים. אתם לא צריכים להסכים עם העקרונות של התנועה הרפורמית או הקונסרבטיבית, זה לא משנה. העובדה הפשוטה היא שאלו היהודים שנמצאים פה, וצריך להשקיע בהם, דווקא בהם, כי הם החוליה החלשה".

אנחנו ומשפחות האדמה

גם בבני הדור הצעיר עסק הירש, בן 65, בנאומו. זהו אולי הנושא הרגיש ביותר שחברי התנועה מתמודדים איתו בימים אלה. הם חווים כעת בגידה כפולה – הן מהמוסדות הליברליים ומחבריהם הלא יהודים שמתנכרים אליהם, אבל בעיקר מילדיהם שלהם, בשר מבשרם, שלא רק באים בטענות לישראל אלא גם מאשימים את התנועה הרפורמית בשיתוף פעולה עִם "רצח עַם", "טיהור אתני" ו"קולוניאליזם". יותר מ־1,200 בוגרי ה־URJ, ארגן הגג של הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה, הטיחו את ההאשמות הללו במכתב שפורסם בדצמבר 2023. "הם לא הביעו חום יהודי, אפילו מילה של אהדה לישראלים או חמלה כלפי מי שנרצחו, עונו, הותקפו מינית ונחטפו מבני עמנו", הגיב על כך הירש בוועידה. "לא הייתה הכרת תודה או צער על חיילים ישראלים בני גילם, שמסרו את נפשם בהגנה על עם ישראל. כאילו כל הסולידריות היהודית, האמפתיה, האחריות וההדדיות נשללו מהצעירים היהודים הללו".

הביקורת של הירש מופנית לא רק כלפי הסובבים אותו, אלא בראש ובראשונה כלפי עצמו וחבריו להנהגה. אני תופסת אותו בעיצומו של חשבון נפש, כאשר הוא מנסה להבין מה השתבש וכיצד. "אנחנו חייבים לשאול את עצמנו היכן טעינו, כי ודאי שהכוונה שלנו לא הייתה שהם יגדלו כך", הוא אומר. "ביקורתיים? כן. ליברליים? כן. לוחמי זכויות אדם? כן. אבל לא תיארנו לעצמנו שהם יהפכו לאנטי־ציונים, עם ביקורת חריפה כל כך לא רק על ישראל אלא גם על הממסד היהודי־אמריקני. צריך לבחון מה היה חלקנו בחינוך שלהם שהוביל אותם להיות כאלו".

אז למה בעצם הם התרחקו מנמל הבית?

"הם טוענים שמכרנו להם סיפור לא נכון על ישראל, ושבגדנו בערכים שהשרשנו בהם כמו תיקון עולם וצדק חברתי".

בנאום דיברת על כך שבני דור ה־Z הללו אבודים ואין איך להשיבם. זו אמירה קשה ומייאשת להורה.

"לדאבוני הם כבר מרוחקים, בלי קשר למה שנעשה מעכשיו. זה לא תלוי בנו. מה שאני מבקש מחבריי זה להכיר במציאות. אין סיכוי לדעתי להחזיר את הצעירים האלו הביתה בטווח הזמן של חמש עד עשר השנים הבאות. ואם הם יחזרו אחרי עשרים שנה, כשיהיו בעלי משפחות ומשכנתא, זה לא יהיה בגלל משהו שנעשה, אלא כי אלו החיים. גם אני הייתי פעם צעיר והאמנתי בהרבה דברים שאני לא מאמין בהם עכשיו. אי אפשר לדעת. ולכן לדעתי אנחנו צריכים להשקיע במי שעוד אפשר להשפיע עליהם, הילדים שמתחת לגיל 14, כי המשאבים שלנו מוגבלים".

מה תעשו איתם אחרת?

"אנחנו עוד בעיצומו של התהליך, עוד ננתח ונסיק מסקנות. אני חושב ששמנו דגש גדול מדי על הממד היהודי של אהבת הבריות, על החלומות האוניברסליים של היהדות. 'ואעשך לגוי גדול… ונברכו בך כל משפחות האדמה'. אני מבין למה עשינו זאת, ובמובן מסוים בצדק: מי שממעיט בממד הזה של היהדות – ממעיט ביהדות. מצד שני, אוניברסליות יהודית שלא מעוגנת באהבת ישראל וכלל ישראל היא לא אוניברסליות יהודית, היא פשוט אוניברסליות. השילוב ביניהן הוא הגאוניות של היהדות ואחת התרומות החשובות שלנו לעולם. ההבנה שכדי לתקן עולם צריך קודם לאהוב את עצמך ואת המשפחה שלך".

יודעים ומתעלמים

הירש נטוע בלב האליטה הניו־יורקית. כמה מהיהודים המשפיעים והמחוברים במנהטן חברים בקהילתו. בכניסה לבית הכנסת ניצבת שמירה חמושה, וכדי לבוא בשערי הבניין יש לעבור בדיקה ביטחונית מדוקדקת, כולל מעבר בגלאי מתכות. בחודשים האחרונים גברה הפגיעה ברכוש של מוסדות יהודיים, התרבו ההטרדות ברכבת התחתית, התעצמו ההפגנות האנטישמיות. כל אלו היו נחשבים כאן עד לא מזמן לתרחיש אפוקליפטי בדיוני, אבל הם הפכו למציאות חיים. "אני חושב שזה הפתיע את כולם", אומר הירש. "ידענו שהווירוס האנטישמי לא נעלם – רק כסילים האמינו בקץ האנטישמיות – ובכל זאת אמריקה תמיד הייתה שונה מאירופה בכך שלא הייתה פה אנטישמיות מצד הממשל".

בתחילת שנות הארבעים זה כמעט קרה. הנרי פורד וצ'רלס לינדברג זכו לפופולריות רבה בכינוסי התנועה הפוליטית "ועדת אמריקה תחילה". יש אומרים שעליית האנטישמיות הממוסדת בארה"ב נבלמה רק בגלל הצלחתו הכבירה של היטלר במימוש תוכניותיו השטניות, שהובילה להתנערות רבתי מהאידיאולגיה הנאצית.

"מכיוון שבפועל זה לא קרה, קשה לדעת מה היה אילו. מיומה הראשון החוקה האמריקנית הכילה זכויות שוות. גם אם המימוש לא תמיד היה מוצלח, היומרה והכוונות תמיד היו שם".

למשל, כבר ב־1790 כתב ג'ורג' וושינגטון לבית הכנסת "טורו" ברוד איילנד מכתב שבו התחייב שהממשלה תעניק חירויות דתיות לכל אזרח. "זה מכתב חשוב שנכתב ממש בתחילת ההיסטוריה האמריקנית", אומר הירש. "לא השלינו את עצמנו שהגענו לתור הזהב, אבל יהודי ארה"ב התייחסו לאנטישמיות כפי שמתייחסים למוות. אנחנו יודעים שהוא קיים, אנחנו יודעים שבסופו של דבר הוא יגיע אלינו, אבל אנחנו מתעלמים, מעדיפים לא לחשוב על זה. ולכן במובן הזה 7 באוקטובר וכל מה שבא בעקבותיו הפתיעו אותנו. אבל אני לא בטוח שהטבח יצר אנטישמיות חדשה; הוא נתן רשות ואישור לאנטישמים לצאת מבין הצללים. אני לא מומחה גדול לאנטישמיות, אבל אני חושב שההתפרצות המיידית הזו קשורה גם לכישלונות של אותו היום ולהצלחה של חמאס לפגוע בנו. זה גרם לאקסטזה אצל שונאינו בכל העולם, ולראשונה הם חשבו שאולי אפשר להכניע את היהודים האלו. זה הזמין ועודד אותם לפעול".

‫אתה צופה ‫שבשנה הבאה נראה צמיחה במספר הילדים שנשלחים לבתי ספר יהודיים, כדי שלא יצטרכו להתמודד עם הצקות אנטישמיות?

"האוכלוסייה לא תלך לחינוך יהודי ‫במספרים גדולים, זה לא חלק מההווי שלה.‫ ‫במשך הרבה זמן ‫יהודי אמריקה נאבקו ‫למען שוויון זכויות: שיוכלו להתקבל ל‫אוניברסיטאות, לפירמות נחשבות של עורכי דין וראיית חשבון, אפילו לקאנטרי קלאב. אחרי מאבק עיקש של עשרות שנים הם סוף־סוף הצליחו, אז לוותר על כל זה ‫ולחזור מבחירה לגטו, לתת למי שלא רוצה אותנו שם לנצח – אפילו מבחינה פסיכולוגית זה קשה. ‫אם ננטוש את כל המקומות הללו אנחנו משאירים את השטח ריק ליריבינו. ‫הכרטיס להצלחה ‫בחברה האמריקנית, להגשמת החלום האמריקני, עובר בבתי הספר האלה".

הקו האדום

הירש התגורר בנעוריו בישראל ואף שירת בצה"ל, והיה מפקד טנק בחיל השיריון. הוא לא רק מדבר עברית שוטפת, אלא שולט בשיח הישראלי על כל הניואנסים שלו, ועוקב אחר הלך הרוח הלאומי. אולי בשל כך כאשר האמריקנים הפסיקו את משלוחי הנשק לישראל באפריל הוא מתח ביקורת על הממשל והמפלגה הדמוקרטית, כולל בהשמעת אזהרה חסרת תקדים, בוטה ומאוד לא אמריקנית, כשפנה אליהם בדרשה השבועית שלו: "אל תיקחו את יהודי ארה"ב כמובנים מאליהם", אמר. "שוחחתי עם הרבה יהודים בחודשים האחרונים והופתעתי מכך שהם נחרדים מהרוח הנושבת במפלגה הדמוקרטית, מעוינותה לישראל ומסובלנותה לאנטישמיות ולאנטי־ציונות בקִרבה. היזהרו, תוצאות הבחירות הקרובות ייקבעו לא רק במישיגן".

"אני לא בטוח שהטבח יצר אנטישמיות חדשה; הוא נתן אישור לאנטישמים לצאת מבין הצללים. ההתפרצות המיידית הזאת קשורה גם לכישלונות של אותו היום ולהצלחה של חמאס לפגוע בנו. זה גרם לאקסטזה אצל שונאינו בכל העולם, ולראשונה הם חשבו שאולי אפשר להכניע את היהודים האלו"

כמיליון איש צפו בנאום בתוך ימים ספורים, רבים הגיבו לו, והירש קיבל אינדיקציה לכך שגם בסביבות הבית הלבן צפו בו. "רציתי לשלוח מסר", הוא מסביר את מה שעמד מאחורי הדברים. "החלטתי לדבר כי אני מוטרד מאוד וכי הביקורת צריכה לבוא ממני, מלב המחנה. ביקורת מרפובליקני לגיטימית, אבל מי יקשיב לה? אנחנו באמצע מערכת בחירות, אז באופן טבעי הרטוריקה מועצמת וצריך לדבר לבייס. ‫כל עוד היה מדובר רק במס שפתיים זה היה בסדר, אבל כשהדיבורים הפכו למדיניות והפסיקו את הזרמת החימוש לישראל – זה היה עבורי סימן לסכנה גדולה ותקדימית".

מאז מלחמת העולם השנייה רוב יהודי אמריקה מצביעים למפלגה הדמוקרטית. ‫בבחירות הקודמות 76 אחוזים מהם הצביעו לביידן, ורבים גם תמכו בו כספית, כנהוג באמריקה. "אני מדבר עם המון ‫דמוקרטים שהפתיעו אותי. ‫הם בדילמה עמוקה שרק התחדדה לאחר העימות בין טראמפ לביידן. באופן עקרוני אני לא חושב שזה בריא, למפלגות ולקהילה היהודית, ‫אם התמיכה של יהודי ארה"ב בדמוקרטים תיחשב מובנת מאליה".

זוהי תקופה שחורה ומייאשת. לאורך הדורות אנשים חיפשו אצל הרב שלהם קצת נחמה. מה תוכל לומר לנו כדי לעודד את רוחנו?

"אף על פי שהתקופה הזאת קשה מאוד, מכאיבה מאוד ומרובת סבל לבני עמנו, עברנו תקופות הרבה יותר קשות, גם בהיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל. נשרוד גם אותה, ואני מקווה שנצא חזקים יותר מהצד השני, ושזה יחזק את הקשרים בין יהדות ארה"ב לישראל".

הרב סולובייצ'יק דיבר על ברית גורל וברית ייעוד. בשנים האחרונות נדמה שהמחלוקת על הייעוד שלנו מרחיקה אותנו אלה מאלה, והנה שוב הוכח שהגורל היהודי הוא הדבר שהכי מקרב בינינו. בחודש הראשון של המלחמה הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה גייסו לבדן 600 מיליון דולר, ובסך הכול נתרמו אולי מיליארד דולר מיהודי אמריקה.

"אם יש נקודת אור בצל הצער הגדול והטרגדיות האיומות, הנקודה הזאת היא שהן הזכירו ליהודי אמריקה מה מקומה של ישראל בהיסטוריה היהודית ובזהות היהודית האישית שלהם. ואגיד עוד משהו: היו חששות לגבי הצעירים בישראל, אבל ברגע האמת הם הוכיחו את עצמם כדור נפלא, מדהים. קשה להאמין שהתגלה דור כזה בהיסטוריה המודרנית של העם היהודי, ואני מלא הערצה לחבר'ה האלו. ליהודי התפוצות בני גילם בהחלט יש מה ללמוד מהם. אני מקבל מהם כל כך הרבה השראה, ואני מניח שגם לכם הם מעניקים נחמה מאוד גדולה".