הבית // דירת שותפות קטנה במרכז העיר, קרוב לים. השותפה, בת 24, עלתה מצרפת לפני שבועיים. לכל אחת חדר פרטי משלה. יש מסדרון צר שמוביל לחדרים, סלון ומטבח. "הדירה קטנה מאוד אבל במיקום מצוין, והכי חשוב שהיא קרובה מאוד לחוף. אני מבלה בים הרבה. כמי שגדלה בארצות הברית עם ביתן חוף בלונג איילנד, חופי תל־אביב מעוררים בי נוסטלגיה. אני צופה בשקיעה כמעט מדי יום ומרגישה שזה חלק חיוני מהחיבור שלי לבית ולהתחלות חדשות".
הבוקר // היא מתעוררת בכל בוקר בחמש, עם עלות השחר, שותה קפה נמס ישראלי עם כפית ספלנדה וחלב שיבולת שועל, ומתחילה את היום. "הימים שלי משתנים ואין יום שדומה לקודמו, הכול תלוי בפגישות שנקבעו ובדברים נוספים שקשורים לעבודה שלי".
פרנסה // היא עובדת במתנ"סים וגם מתעסקת בסטארטאפים בתור פרילנסרית. "אני מבלה את זמני במפגש עם חברים, בונה את חיי כאן בישראל, ועם הזמן מעורבת יותר ויותר בסטארטאפים ובהשקעות. אני מתכנתת, כותבת ומעצבת בקהילת הסטארטאפים וההשקעות התוססת כאן".
מורשת // היא בת לאב שאינו יהודי ולאם יהודייה. "מצד אמי אני אחת מ־14 בני דודים. המעבר לכאן היה חיוני לשימור המורשת של הסבים והסבתות שלנו. בני משפחתי אינם דוברים עברית ורובם מעולם לא ביקרו בישראל, אבל הם נתנו לי מתנה עצומה כששלחו אותי לבית ספר יהודי יומי. החינוך שקיבלתי שם סיפק לי שפה, כלים ותובנות תרבותיות שסללו את הדרך לחיים שלי כאן. בתור הדור הבא, זו האחריות שלי להמשיך את הערכים הציוניים שלנו כמשפחה יהודית".
היסטוריה // "גדלתי בלונג איילנד במדינת ניו־יורק, ואני הבכורה משלוש אחיות. למדתי בבית הספר שכטר בלונג איילנד מגן הילדים ועד כיתה י"ב. לאחר מכן למדתי תואר ראשון בפילוסופיה, פוליטיקה, משפטים ויהדות באוניברסיטת בינגהמטון. השורשים שלי עמוקים בניו־יורק, אמא שלי מלונג איילנד ואבא שלי מברוקלין. עליתי לארץ באופן רשמי ביום העלייה, 17 באפריל".
אמריקנית // "בתור מהגרת שואלים אותי לעיתים קרובות מאיפה אני. זאת תזכורת מתמדת לכך שתמיד יראו בי אאוטסיידרית, שתמיד לא ארגיש כאחת שגדלה פה. החיים בישראל הם מסע למידה מתמשך, ואני כאן אבל אולי לעולם לא אהיה 'ישראלית' לגמרי. אני מקווה שילדיי יהיו כאלו וירגישו חלק בלתי נפרד מהוויה הישראלית".
ישראלית // "כשהחברים שלי מניו־יורק מבקרים בקיץ או מגיעים לתוכניות תגלית ומסע, אני הופכת להיות 'המקומית', זאת שמכירה ויודעת. אני מארחת אותם לארוחות שבת, עוזרת להם לנווט בעיר עם מוביט. בסופי שבוע אני אחראית על הכביסה השבועית לחבר הילדות שלי, בן קרלטון, שהוא חייל בודד, כשהוא חוזר מהבסיס. הרגעים האלה הם לא רק אירוח; הם נועדו לבנות את חיי ואת שורשיי בארץ הזאת, ולאפשר לאחרים לעשות זאת דרכי. אני מרגישה שליחות להראות לחבריי שבאים לביקור שאפשר לעלות לארץ. זה מורכב אבל זה שווה את המאמץ. אני לחלוטין מרגישה שבניתי פה את חיי וזה הכי נכון לי".
עלייה // היא עלתה לארץ בסיוע ארגון "נפש בנפש" ובשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו־JNF ארצות הברית. "במשך חודש טיילתי בארץ בפרויקט תגלית, ובדצמבר הגעתי להתנדב בחווה בצפון הארץ, ומצאתי את עצמי מאריכה את שהותי בכל פעם מחדש. אחר כך הייתי חודש בסמינר של אש התורה, ואז היה לי זמן לחפש דירה בנחת".
זרז // "העיסוק שלי בחיים היהודיים תמיד היה חלק משמעותי ממי שאני, אבל אירוע אישי עמוק זירז עבור המעבר שלי לארץ: חבר ילדות שלי, עומר נטורה, הוא אחד מבני הערובה החטופים בידי חמאס. למדנו יחד בשכטר, אבל הוא דחה את לימודיו באוניברסיטת בינגהמטון כדי לשרת כחייל בודד בצה"ל. זה היה סופר־חשוב בשבילו. הוא נחטף ב־7 באוקטובר ועד היום הוא בעזה".
פחד // "שואלים אותי אם לא חששתי לעלות דווקא עכשיו. האמת שהשאלה הזו ממש מעצבנת אותי. ישראלים שגרים פה מפחדים לגור בישראל? לא! שואלים אותם את זה כל יום? כנראה שלא! אי אפשר לגור בישראל כשמרגישים בטוח, ואי אפשר לעזוב כשמרגישים לא בטוחים. לישראלים אין פריווילגיה כזאת. זה חלק מעובדת היותנו ישראלים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
