הבית // בית פרטי בשכונת הכלניות בעיר. בכניסה יש סלון ומטבח, בקומה הראשונה חדרי השינה, ולמטה מרתף. בת־אל: "ידענו שאין סיכוי שנעבור לבית ללא מרתף, שהוא כמו ממ"ד אחד גדול. בשבת הקשה בשמחת תורה הוא הציל אותנו, ובכלל לאורך כל התקופה בשדרות. מרתף הוא דבר חשוב מאין כמוהו. הקומה התחתונה היא גם קומת העבודה, ושם גם ממוקם האולפן האקוסטי".
7 באוקטובר // "אירחנו את אבא של אבירם. בשבע התחלנו להבין שהמצב מסוכן וחריג ויש מחבלים בעיר. אבירם יצא לתת עזרה ראשונה ואנחנו ירדנו כולנו למרתף הבית, יחד עם השכנה שבעלה הוקפץ וארבעת ילדיה. 24 שעות לא יצאנו מהמרתף".
למחרת הם פונו למושב נחם ושם התגוררו במשך חמישה חודשים. "חזרנו הביתה לפני שלושה חודשים ואי אפשר להגיד שחזרנו בלי חששות. שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. היינו רגילים לקסאמים אבל פתאום יש פחד חדש, חדירת מחבלים לבית שלך, זה פחד שלא הכרנו ונהיה ממשי".
הבוקר // הם קמים סביב שבע, לוקחים את הקטנים למוסדות החינוך (מאור ישן בפנימייה), ובשעה שמונה וחצי בבוקר הבית ריק ויש שקט. בת־אל: "בדרך כלל הבוקר שלנו מתחיל אחרי ששתינו כוס קפה משותפת. אחר כך אבירם עובד בחדר עבודה ואני באולפן". מהלך היום דינמי, ותלוי בעבודות הנדרשות. "לפי זה נקבע אם אנחנו מסתובבים בחוץ או עובדים מהבית".
שירים // בת־אל יוצרת שירי ילדים ומשפחה. "בתחילת דרכי בגיל עשרים הייתי מורה ריתמיקאית, שזה אומר מורה למוזיקה בגני ילדים. היום סביר להניח שהשירים שלי נמצאים ברוב גני הילדים בארץ. העסק התחיל כי הרגשתי שיש חוסר בחומרים רלוונטיים לילדים והתחלתי לכתוב בעצמי שירים עם מסרים ותכנים שהיו חסרים לי. היו שם בין השאר גם תכנים דתיים.
"זה התחיל במקביל לעבודה שלי כריתמיקאית. קלטתי שיש ביקוש לשירים שלי, ובגנים שעבדתי בהם היו מבסוטים ממני ומהשירים החדשים שיצרתי. עם הזמן התחלתי ליצור קורסים למורות וגננות ובהם לימדתי את השירים ואת התכנים המקוריים שלי. אני יודעת שמלמדים את השירים האלה בגנים בארץ ובעולם וזה ממלא אותי בהרבה סיפוק וגאווה. כנראה שגם בארץ וגם בעולם היה מחסור בציונות, בערכים ובמשמעות".
עסקים // אבירם מנהל פרויקטים, "בעיקר בתחום הבנייה", מלווה גופים ארגוניים ומנהל את העסק של בת־אל "בהיבט הכלכלי ובשיווק ובפרסום. אני עוסק בקידום העסק שלה. כשנכנסתי למקצוע של מנהל פרויקטים הבנתי שאני צריך ידע מכל דבר. מכל תואר שלמדתי לקחתי משהו רלוונטי לתחום העיסוק שלי".
ילדות // בת־אל נולדה באילת, הרביעית מתשעה אחים. כשהייתה בת ארבע הוריה חזרו בתשובה והחליטו לעבור לירושלים, לשכונת הר נוף. היא למדה בתיכון נווה רוחמה, שירתה בגן ילדים בעתניאל, והתאהבה במוזיקה לילדים.
תווים // "יש לי שמיעה אבסולוטית. מגיל צעיר הייתי שומעת שיר ברדיו ומיד רצה לנגן אותו. היום אני מזהה את זה אצל הילדים שלי, כל אחד לקח את זה לכיוון אחר. למדתי בבית המוזיקה כתיבה, עיבוד וכו', רק כדי שתהיה לי תעודה. תמיד רציתי לדעת תווים אבל לא הייתה לי סבלנות לשבת וללמוד וגם לא באמת הייתה סיבה".
נחם // אבירם גדל במושב נחם ליד בית־שמש, "ליד המאגר המפורסם", למד בתיכון בישיבת נחלים ואחר כך למד במחזור הראשון של ישיבת "לב לדעת" בשדרות. "מאז נשארתי כאן". הוא שירת בתותחנים, ואז למד מנהל עסקים, ממשל ופוליטיקה ומשפטים.
משפחה // לאבירם יש חמישה אחים, וכולם גרים באזור עוטף עזה: שלושה בשדרות, אחת בסעד ואחד בנחל־עוז. "ב־7 באוקטובר המחבלים כיתרו את הבית של נדב, שגר בנחל־עוז, ובניסים גדולים הם לא חדרו. מיכל, שמתגוררת בסעד, הייתה באותה השבת אצל חמותה באופקים. מחבלים פרצו לביתם ורצחו בדם קר את אריאל ביליה, גיסה, אחרי שהצליחו בזכותו להימלט דרך החלון ולהסתתר במשך שלוש שעות בגג, 11 נפשות".
אחות // הדס היא האחות הצעירה של אבירם. בת־אל: "אמא שלו נפטרה בגיל 47, כשהדס הייתה בת ארבע. ארבע שנים לאחר מכן החלטנו יחד עם רחמים, אבא של אבירם, שהדס תגור איתנו, ומאז היא גדלה איתנו ואנחנו משוגעים עליה וממנה". אבירם: "היינו זוג צעיר עם ילד, אבל הייתה לנו הרבה עזרה מהחברים. היו בגרעין התורני הרבה ילדים בגיל שלה, והיה יותר הגיוני שהיא תגדל אצלנו. זה הבית שלה מהתחלה ועד הסוף, וגם כשהיא הלכה לשירות לאומי היא חזרה לפה. ב־7 באוקטובר היא הייתה אמורה להיות בנירים, בעבודת קטיף, ובמזל גדול היא הייתה איתנו בחג. גם חמי רחמים היה איתנו באותה שבת".
היכרות // "אבירם היה חבר טוב של בעלה לשעבר של אחותי. כשנפגשנו באחת השבתות הוא התאהב, עד היום אני לא מבינה איך, יצאנו במשך שלוש שנים והתחתנו".
שדרות // "חשבתי שנגור פה שנה ולא יותר. פעם שדרות נראתה כמו מעברה בעיניי. היום אני חושבת שהיא מקום מדהים לגור בו למרות כל הקשיים. שדרות עברה זעזוע קשה מאוד בשנה הזאת: איבדנו חברים, משפחות רבות נפגעו, ילדים איבדו ביטחון ואמון בעיר ובעצמם".
מן המשבר // "דווקא מתוך משברים כאלו אני מוצאת כוחות ליצור מוזיקה שמרימה את הרוח. כשבועיים אחרי הפינוי נסעתי לשדרות לאולפן הביתי, ויצרתי קטע מוזיקלי שמקדיש את שמונת נרות החג, כל נר לגיבור אחר. הקטע הזה חיזק את כולנו. לקראת סוף השנה יצרתי את התוכנית 'גיבורים לנצח' לילדים, ולפני הקיץ הרמתי בעזרת אבירם פעילות אינטרנטית חווייתית שנקראת 'שירים וצעדים'".
