בתום פרשת התביעה: כל מה שצריך לדעת על משפט נתניהו וסיכויי ההרשעה

באולם בית המשפט המחוזי בירושלים הסתיימה אתמול "פרשת התביעה", כלומר החלק הראשון של שלב ההוכחות, במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו (והנאשמים האחרים שלצידו). במשך יותר משלוש שנים, מאז 5 באפריל 2021, הציגה התביעה את עדיה, והתובעים והסנגורים חקרו אותם בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. מתוך יותר מ־300 עדי תביעה שהופיעו ברשימה שהוגשה בראשית המשפט, כ־120 עדים עלו על הדוכן. חלקם העידו במשך שבועות, ועדותם של אחרים נמשכה לעיתים שעות ספורות בלבד. עוד כמה עשרות עדויות הוגשו לבית המשפט בהסכמה, או בדרך של הגשת תמליל במשטרה או הגשת עובדות מוסכמות.

כמו בכל משפט פלילי, מטרת צוות התביעה בראשות הפרקליטה עו"ד ליאת בן־ארי־שווקי, הייתה להציג לשופטים את מכלול הראיות שכתב האישום מבוסס עליהן, ולהסביר כיצד היא מקשרת בין הראיות הללו ובין סעיפי החוק. מטרת הסנגורים הייתה לסדוק ולמוטט את האישומים, דרך עימות עדי התביעה עם סתירות פנימיות בעדותם, או עם עדויות סותרות שהביאה ההגנה. כל זאת עוד לפני שההגנה מציגה את התזה שלה במלואה, באמצעות העדים שלה. לעורכי דינו של נתניהו היו כמה הישגים בשלב הזה, אבל גם התביעה הצליחה לבסס חלק ניכר מטענותיה. בדקנו מהן ההתפתחויות העיקריות בהתייחס לטענות הליבה המוצגות בכתב האישום.

פרשת וואלה־בזק (תיק 4000)

הצלחתה הגדולה ביותר של ההגנה הייתה בתיק 4000, שבו השופטים הציעו לתביעה לחזור בה מהאישום בשוחד. גם בשאלת הפרת האמונים נוקבו טענות יסוד של הפרקליטות. איש העסקים שאול אילוביץ' בדיון נגד נתניהו. צילום: יונתן זינדל – פלאש 90

תמצית האישום נגד נתניהו

"כחלק ממערכת היחסים ההדדית של 'תן וקח'… הפנו הנאשם נתניהו ובני משפחתו דרישות מסוגים שונים אל הנאשם (שאול) אלוביץ', ובהמשך גם אל הנאשמת איריס אלוביץ', במישרין ובאמצעות מתווכים. דרישות אלה עסקו באופן הסיקור של הנאשם נתניהו ובני משפחתו באתר וואלה, ואף נגעו לסיקור של יריביו הפוליטיים של נתניהו… הנאשם אלוביץ' נענה, ככלל, לדרישותיו של הנאשם נתניהו, באשר הן. … הנאשם נתניהו ידע כי מידת ההתגייסות וההיענות של בני הזוג אלוביץ' לדרישותיו הייתה חריגה.

"במסגרת יחסי ה'תן וקח' כאמור לעיל, הפעיל הנאשם נתניהו את כוחו וסמכויותיו כעובד ציבור כדי לקדם נושאים שבקידומם רצה הנאשם אלוביץ', בעבורו או בעבור חברות שונות שבשליטתו, ושהיו בעלי ערך כלכלי רב ביותר עבורו… בעשותו כאמור לעיל, לקח הנאשם נתניהו את טובות ההנאה המפורטות לעיל מבני הזוג אלוביץ' ביודעו כי הוא לוקח שוחד כעובד ציבור בעד פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים".

נפילתו של האישום בשוחד

האישום החמור ביותר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו במשפט נגדו הוא האישום בשוחד בתיק 4000. את השוחד קיבל נתניהו בדמות היענות חריגה לבקשות סיקור שהעבירו אנשים מסביבתו הקרובה לעורכי אתר וואלה – לעיתים דרך בני הזוג אלוביץ', ולעיתים ישירות לאנשי האתר. הסרת ידיעות, הבלטת ידיעות אחרות, ואפילו דרישות לסיקור של אירועים ומעשים, היו לפי כתב האישום חלק אינטגרלי מהשוחד. בתמורה, כך נטען, סייע נתניהו בתפקידו כשר התקשורת לענייניו העסקיים של שאול אלוביץ', בין השאר באישור עסקאות ובהפחתת דרישות רגולציה. במקביל להאשמת נתניהו בקבלת שוחד, בני הזוג אלוביץ' הואשמו במתן שוחד. אולם במהלך "פרשת התביעה" בבית המשפט התברר שבתמונה הזאת יש סדקים רבים.

כמה "חריגה" ההיענות החריגה

הסדק הראשון שההגנה הצליחה לייצר נגע לסוגיית בקשות הסיקור ולשאלת "ההיענות החריגה". בין השאר הצליחו הסנגורים להראות, מתוך החומר שנאסף במשטרה, כי מנכ"ל האתר אילן ישועה נהג להיענות לבקשות סיקור של פוליטיקאים רבים. מכשיר הטלפון הסלולרי שלו הכיל התכתבויות עם עוד גורמים במערכת הפוליטית, אולם המשטרה לא חקרה ולא בדקה בשום שלב את טיב קשריו איתם, וממילא לטענת ההגנה אי אפשר לקבוע שההיענות של אתר וואלה לדרישות הסיקור של משפחת נתניהו הייתה "חריגה". או בלשונו של עו"ד ז'ק חן, סנגורם של בני הזוג אלוביץ': "כדי לקבוע מה חריג, צריך קודם כול לדעת מה רגיל".

ההגנה הצליחה גם להראות שהתיאור של חלק מאירועי "ההיענות החריגה" בכתב האישום, אינו תואם את מה שהתרחש באמת. למשל, התביעה ייחסה משקל נכבד לשרשרת אירועים סביב ריאיון שערך העיתונאי דב גיל־הר עם נתניהו. הריאיון פוצץ תחילה בידי ראש הממשלה, אולם גם לאחר שנערך והושלם, ישועה עיכב את פרסומו – לכאורה בעקבות דרישתם של אנשי נתניהו. במהלך עדותו של ברוך שי, שהיה אז ראש מחלקת החדשות בוואלה, הראה לו הסנגור חן שהתיאור שסיפק חלקי, ושהוא לא היה מודע לכל ההתרחשויות הקשורות בריאיון. הסיבה האמיתית להתנהגותם של נתניהו ואנשיו בנושא הייתה מה שנתפס בעיניהם כהפרה של התחייבות מצד וואלה, ששי לא ידע על קיומה.

פגישה ללא מקום וזמן

הסדק הדרמטי ביותר בתמונת האישומים, וההצלחה הפנומנלית כמעט של הסנגור בעז בן־צור (המוחלף כעת על ידי עו"ד עמית חדד, שצפוי לייצג את נתניהו בפרשת ההגנה בכל התיקים), היה חיסולה של "פגישת ההנחיה".

פגישת ההנחיה היא האירוע המרכזי שהפרקליטות התבססה עליו בהחלטתה להאשים את נתניהו בעבירת שוחד בפרשת בזק־וואלה. לפי עדותו של עד המדינה שלמה פילבר, הפגישה התקיימה בלשכת נתניהו, בנוכחות איש אמונו דוד שרן. מועד הפגישה: בשבוע הראשון לאחר שפילבר מונה רשמית למנכ"ל משרד התקשורת. בעדותו במשטרה ובבית המשפט ידע פילבר לתאר במדויק את מה שאירע שם, מה דובר בינו ובין ראש הממשלה, וחשוב מכול – מה נאמר לו סמוך לדלת היציאה בתום הפגישה, ובאיזו תנועת יד השתמש נתניהו כדי להבהיר את כוונתו. מעל דוכן העדים סיפר פילבר כי נתניהו הנחה אותו להשלים את אישור העסקה לרכישת מניות yes בידי חברת בזק (מהלך שהיה רווחי מאוד עבור חברת יורוקום, שבבעלות אלוביץ'), וכן אמר לו, בליווי תנועת יד תואמת, למתן את ירידת המחירים שתספוג בזק ברפורמת השוק הסיטונאי.

לכאורה זה היה האקדח המעשן, ראיה נסיבתית רבת עוצמה לקיומם של יחסי שוחד בין ראש הממשלה לאיש העסקים. אם נתניהו הורה במפורש לסייע לאלוביץ', בזמן שהוא ומקורביו מעבירים לבני הזוג אלוביץ' דרישות בנושאי סיקור, הוא היה חייב להיות מודע לכך שמדובר ביחסי תן וקח. לכך הצטרפו עדויות רבות על התבטאויותיו של אלוביץ' בעניין מחויבותו, בתמורה, לסייע לנתניהו באמצעות אתר וואלה שהיה אז בבעלותו.

הכול התהפך כשעו"ד בן־צור נטל לידיו את מושכות החקירה הנגדית של פילבר, בבוקר 11 במאי 2023. הסנגור פתח בהכרזה הבומבסטית שסיפורו של פילבר "בלתי נכון בתכלית", ובתוך שעות אחדות פרע את השטר במלואו. בעזרת נתוני המיקום שאספה המשטרה לגבי פילבר, התיעוד ביומני נתניהו ואפילו תמונה מתוך עמוד הפייסבוק של אחיו של פילבר, עמיחי, שנכח באולם בשעת העדות, הוכיח בן־צור שהפגישה – במועד ובמקום שנקב כתב האישום – לא הייתה ולא נבראה.

לאחר מכן הפרקליטות ניסתה נואשות להחזיר לחיים את פגישת ההנחיה, בין השאר באמצעות בקשה לתיקון כתב האישום, אך הבקשה הזאת נדחתה, והאישום בשוחד כבר ספג מכה אנושה. השופטים המליצו לפרקליטות לפני יותר משנה שתחזור בה מהאישום הזה, ואף שסירבה, קשה לראות את בית המשפט מקבל את גרסתה לאירועים. לפי כל ההערכות, אם לא יקרה משהו דרמטי בחקירתו הנגדית של נתניהו – הסיכוי להרשעתו בשוחד לא קיים למעשה.

 

בין חברות לידידות

ומה באשר לעבירה השנייה שנתניהו מואשם בה בתיק הזה, מרמה והפרת אמונים? לפי סעיף 284 לחוק העונשין, "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". החוק קובע אם כן שיש עבירה שנקראת "הפרת אמונים", אך תוכנה אינו ברור. מהו "מעשה של הפרת אמונים"? כיצד מחליטים אם הוא "פוגע בציבור"? משפטנים רבים מתחו ביקורת על עצם קיומה של העבירה הזו וקראו לבטל אותה, אולם בתי המשפט השתמשו בה במגוון מצבים כדי להרשיע אישי ציבור ועובדי ציבור שסרחו. הפסיקה המפורסמת ביותר הייתה בפרשת שמעון שבס, כשבית המשפט העליון קבע שפעולה בניגוד עניינים היא הפרת אמונים. בתיקים אחרים נקבע שעבירת הפרת האמונים חלה גם כשאיש הציבור מקבל הטבות ניכרות, כאשר מהנסיבות ברור שהסיבה למתן ההטבות היא תפקידו ומעמדו.

לפי כתב האישום, בני הזוג נתניהו קיימו קשרי ידידות אישיים עם בני הזוג אלוביץ', ובכל זאת ראש הממשלה, בתפקידו כשר התקשורת, לא נמנע מקבלת החלטות בעלות משמעות כלכלית דרמטית עבור חברו. שאול אלוביץ' היה אז אחד השחקנים המרכזיים בשוק התקשורת הישראלי, בעליה של קבוצה ענקית שכללה בין השאר את חברת הטלפון הקווי בזק, חברת הטלוויזיה בלוויין yes, חברת הסלולר פלאפון, "חלל תקשורת" ועוד. החלטותיו של נתניהו הניבו לאלוביץ' רווחים של מאות מיליוני שקלים, והקלות רגולטוריות ששוויין עשוי לעלות על מיליארד שקלים. אין חולק שנתניהו חתם על החלטות שנגעו לאלוביץ', בלי להודיע שהוא מצוי בניגוד עניינים. אך האם הם באמת ידידים אישיים?

בנימין נתניהו ובני הזוג אלוביץ' טרם העידו בנושא, אך בבית המשפט כבר הוצגו ראיות מעניינות. בשבוע שעבר, במהלך עדותו של עו"ד דוד שִׁמְרוֹן, מקורבו של נתניהו ובן דודו, הוצגו לעד שני מסמכים שהוא חתום עליהם. הראשון: חוות דעת שהכין לבקשת נתניהו, ובה קבע כי נתניהו אינו חייב להדיר את עצמו מעיסוק בעניינים הקשורים בשאול אלוביץ', שאינו אלא "מכר" של נתניהו. בעדותו הסביר שמרון שהוא יודע היטב שבני הזוג אלוביץ' אינם ידידים אישיים של ראש הממשלה. "היחסים שלי עם נתניהו היו ארוכי שנים וקרובים. אני יודע להגיד מי באי הבית, מי מוזמן לאירועים בבית, מי האנשים הקרובים אליו. את מר אלוביץ' לא פגשתי מעולם במעון הרשמי. להגיד שהוא חבר קרוב? לא נראה לי. על רקע זה כתבתי מה שכתבתי", העיד שמרון בביטחון רב, אך ציין גם כי מנוסח חוות הדעת ברור שהוא שאל על כך את ראש הממשלה עצמו, וקיבל תשובה דומה.

אולם לאחר מכן הוצג לשמרון מסמך נוסף, כתב תגובה לעתירתו של עו"ד שחר בן־מאיר לבג"ץ. בעתירה התבקש נתניהו לחשוף את מועדי פגישותיו עם אלוביץ', ובכתב התגובה, בחתימתו של שמרון עצמו, הוצגו נתניהו ואלוביץ' כחברים קרובים המיודדים זה יותר משני עשורים. "קיימת חברות ארוכת שנים… אין הוא מנוע מלהיפגש עם מר אלוביץ' במסגרת חברית, רעו וחברו האישי זה כעשרים שנה", טען שם שמרון. על התצהיר התומך בכתב התשובה חתם ראש הממשלה נתניהו, לאחר ששמרון עצמו הזהיר אותו שעליו לומר את האמת. לנוכח זאת העלתה התובעת במשפט את ההשערה שנתניהו הסתיר מעורך הדין שמרון את טיבה האמיתי של מערכת היחסים בינו ובין אלוביץ'.

ראיית זהב ניצחת בנוגע לטיב הקשר בין ראש הממשלה ובין בני הזוג אלוביץ', שתכריע את שאלת סעיף הפרת האמונים בתיק 4000, לא הוצגה עדיין בבית המשפט. ככל הנראה אחד הדברים שינסו התביעה וההגנה להשיג בחקירתם של נתניהו ואלוביץ' במהלך פרשת ההגנה, יהיה אישוש או הפרכה של הטענות בנוגע לקרבה הרבה בין הנאשמים.

שוברים את ההסכם עם פילבר

בפרשת צד שנבעה מניהול תיק 4000, התעורר בפרקליטות תסכול רב בעקבות כישלון עדותו של שלמה פילבר לגבי פגישת ההנחיה. בחקירתו הראשית אומנם נצמד פילבר לעדותו במשטרה כשתיאר את ההנחיות שקיבל מנתניהו, אך בחקירה הנגדית הוא כבר הסכים עם הסנגור שייתכן שכוונתו של נתניהו הייתה אחרת. עוד אמר בעדותו בבית המשפט – בניגוד לדברים שאמר במשטרה – שכל ההחלטות שקיבל כמנכ"ל משרד התקשורת היו נכונות מבחינה מקצועית, ואלוביץ' לא זכה בשום הטבה בדרך שאינה ראויה.

פילבר הוא עד מדינה: בתמורה לעדותו נגד נתניהו "ויתרה" הפרקליטות על העמדתו לדין בעבירות שנחשד בהן. הסנקציה החמורה ביותר שיכולה הפרקליטות להטיל על עד מדינה שלא עמד בציפיותיה, היא ביטול ההסכם והעמדתו לדין בגין אותן עבירות. במקרה של פילבר, שלדעת הפרקליטות סטה בעדותו במשפט מהעדות שמסר במשטרה לאחר חתימת ההסכם, אכן יש כוונה להשתמש בסנקציה הזאת. בצעד דרמטי הודיעה לו הפרקליטות לפני כשלושה חודשים כי תזמן אותו לשימוע לקראת ביטול ההסכם – צעד ראשון לקראת העמדתו לדין. האם פילבר באמת הפר הסכם, או שהפרקליטות נוקטת צעד נקמני שנועד לחפות על כישלונה וכישלון המשטרה בסוגיית פגישת ההנחיה? תלוי את מי שואלים.

פרשת נתניהו־מוזס (תיק 2000)

ההגנה ניסתה לפגוע בתזת התביעה, שטענה שנתניהו אותת למוזס שהוא שוקל לקבל את הצעת השוחד שלו. כדי למוטט את האישום לחלוטין, היא תזדקק גם לתימוכין מדברי נתניהו בעדותו.

תמצית האישום נגד נתניהו

"הנאשם נתניהו לא סירב להצעת השוחד ולא הפסיק בעטיה את השיחה עם הנאשם מוזס, והגם שלא התכוון לקדם את הצעת החוק, המשיך לנהל עם הנאשם מוזס שיחה ארוכה ומפורטת על מרכיבי ההצעה והציג בפניו מצג לפיו יש אפשרות של ממש שיעשה שימוש בכוחו השלטוני על מנת לקדם חקיקה המיטיבה עם הנאשם מוזס… במעשיו אלה עשה הנאשם נתניהו מעשה הפרת אמונים הפוגע פגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור ובנבחריו ובטוהר המידות של האחרונים".

האם נתניהו נמנע מבלימת חוק ישראל היום?

ארנון מוזס מואשם בעבירה של הצעת שוחד: על פי כתב האישום, הבעלים של "ידיעות אחרונות" הציע כי ידאג לשפר את הסיקור של נתניהו בעיתונו, אם ראש הממשלה יקדם חוק שיפגע בתפוצת "ישראל היום", המתחרה המר של ידיעות. נתניהו, גם לפי כתב האישום, מעולם לא הסכים לעסקה, אך פעל ליצור אצל מוזס את התחושה שהוא שוקל אותה, במטרה לזכות ליחס חיובי יותר מעל דפי ידיעות אחרונות. בכך לכאורה ניצל את כוחו השלטוני כדי לקבל ממוזס טובת הנאה, ועל כן עבר עבירה של הפרת אמונים.

במהלך פרשת התביעה התגלו בקיעים בסיפור. התביעה התקשתה להוכיח שנתניהו אכן עשה "צעדים בוני אמון" כדי להטעות את מוזס ולגרום לו לחשוב שהוא נכון לעסקה. אחד המרכיבים החשובים בתזה של התביעה נוגע לאירוע שהתרחש בשנת 2014, והוצג בפרוטרוט בעדותו של השר יריב לוין לפני כמה שבועות. ראש הממשלה נתניהו החליט אז לאפשר חופש הצבעה לחברי הקואליציה בכל הנוגע לחוק ישראל היום, שהועלה על ידי ח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה. לטענת התביעה, ראש הממשלה היה יכול למנוע את העלאת החוק להצבעה, ולכל הפחות להשיג התנגדות גורפת בקואליציה ולהפיל את ההצעה מיד; מתן חופש הצבעה היה צעד בונה אמון מול מוזס, במטרה לגרום לו להאמין שהעסקה עדיין נמצאת על הפרק.

לוין הסביר בעדותו מדוע זוהי הצגה לא מדויקת של המציאות, לנוכח מצבה העגום של הקואליציה אז, ולנוכח חוסר היכולת של הממשלה למנוע העלאת הצעות חוק פרטיות. הוא הודה שנתניהו היה עשוי להצליח ברגע האמת להפיל את החוק, אך לדבריו היה גם סיכוי גבוה לכישלון, והסיכון לקואליציה השברירית היה גבוה מדי.

ההסבר עוד לא הגיע

הקלטות השיחות בין נתניהו למוזס הוגשו לבית המשפט באמצעות עדותו של עד המדינה ארי הרו, אך הוא כמעט לא נחקר על תוכנן. רק בשלב עדויות הנאשמים, כאשר תגיע החקירה הנגדית, תוכל התביעה לעמת את נתניהו ואת מוזס עם תוכן ההקלטה ועם ראיות נוספות, ולנסות להוכיח דרך תשובותיהם את הלך הרוח שלהם ואת כוונותיהם.

פרשת המתנות (תיק 1000)

ההגנה ניסתה לטעון, דרך חקירת העדים, שהיקף המתנות שהוצג בכתב האישום אינו מבוסס, ושנתניהו לא נתן שום דבר בתמורה ולכן לא הפר אמונים.עדותו של ארנון מילצ'ן משודרת בבית המשפט המחוזי בירושלים. צילום: חיים גולדברג – פלאש 90

תמצית האישום נגד נתניהו

"מאז 1999 התקיימה בין הנאשם נתניהו למילצ'ן מערכת יחסים אישית… טובות ההנאה ממילצ'ן ומפאקר, שעיקרן קופסאות סיגרים ומארזי שמפניות, ניתנו לנאשם נתניהו ולרעייתו, באופן רציף, במענה לבקשות ואף דרישות, בין היתר באמצעות משלוחים, גם כאשר מילצ'ן ופאקר לא שהו בישראל, עד כדי כך שהפכו למעין 'קו אספקה'. היקף טובות ההנאה הצטבר לכדי כ־690,000 שקל…

"היה על הנאשם נתניהו להימנע כליל מלעסוק בענייניו של מילצ'ן, במסגרת תפקידיו. אף על פי כן, בתקופה שבין אוקטובר 2011 לדצמבר 2016 פעל הנאשם נתניהו במסגרת מילוי תפקידיו הציבוריים לטובת מילצ'ן".

שאלה של כמות

להערכת משפטנים רבים, האישום בתיק 1000 הוא המבוסס ביותר. לפי כתב האישום נהנו נתניהו ובני ביתו ממשלוחים תדירים של צ'ופרים, בעיקר בדמות סיגרים יוקרתיים לשימושו של ראש הממשלה וארגזים של בקבוקי שמפניה ורודה לשימושה של רעייתו. מקורם של מרבית הטובין היה איש העסקים והמפיק ההוליוודי ארנון מילצ'ן, ובשלב מסוים הצטרף אליו גם המיליארדר האוסטרלי ג'יימס פאקר.

האם אכן מדובר ב"קו אספקה" של סיגרים ושמפניות בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים, כפי שניסתה להציג זאת התביעה, או שמא היו אלה מתנות אישיות לגיטימיות של אילי הון לידידים, כחלק מיחסים אישיים חמים וקרובים, כפי שטענה ההגנה?

העדות המרכזית ששמע בית המשפט בהקשר זה היא עדותה של הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר בישראל. קליין תיארה קו אספקה של ממש, ואמרה שנדרשה לעיתים מזומנות לדאוג למשלוחים של ארגזי שמפניה עבור שרה נתניהו. היא הייתה רוכשת את הארגזים, והנהג של מילצ'ן ופאקר, יונתן חסון, היה מעביר אותם למעון ראש הממשלה בירושלים או לבית משפחת נתניהו בקיסריה. בחלק מהמקרים הועברו הארגזים לקראת מפגשיהם של בני הזוג מילצ'ן עם נתניהו. קופסאות הסיגרים הוענקו לעיתים אגב פגישות, ובמקרים אחרים במשלוחים מיוחדים. הסיגרים נרכשו בחנות מסוימת, והיו מסוג יוקרתי במיוחד.

קליין סיפרה עוד כי בתחילה אלה היו מתנות של רצון טוב שניתנו מיוזמתו של מילצ'ן, אולם בהמשך נוצר דפוס שונה, ובני הזוג נתניהו החלו לדרוש את המשקאות והסיגרים. לדברי העדה, שרה נתניהו אף ביקשה תכשיט מסוים כמתנה. למילצ'ן נמאס בשלב כלשהו לממן לבדו את כל מאווייהם של בני הזוג, כך סיפרה קליין, ולכן צירף אליו את המיליארדר ג'יימס פאקר, שיישא גם הוא בחלק מהעלויות.

הסנגור עמית חדד ניסה לכרסם באמינותה של קליין. הוא הציג לה ראיות המצביעות על עוינות כללית שהיא חשה לבני משפחת נתניהו, ועימת אותה עם ראיות לאפשרות שלא כל הסיגריות והשמפניות שרכשה נועדו באמת לראש הממשלה ולרעייתו. במקום התזה של "קו אספקה", הציג חדד חלופה שאינה עבירה על החוק: לטענתו היו אלה מתנות אישיות לגיטימיות, שניתנו לקראת חגים, אירועים משפחתיים וכדומה.

גם כאן, ראיה ניצחת בשאלת הכמויות ובשאלת אופיין האמיתי של המתנות, טרם הוצגה באולם. עדותו של מילצ'ן עצמו, שהתקיימה בשיחה מבריטניה, איששה את עצם העברת המוצרים בהיקף הולך וגדל, אך לא הבהירה באילו כמויות מדובר. במהלך פרשת ההגנה ינסו הסנגורים ככל הנראה למצוא ולהעלות לדוכן עדים נוספים, כאלו שטרם העידו, ולחזק בעזרתם את הטענה שהמתנות היו מעטות מכפי שתיארה התביעה.

מילצ'ן ונתניהו היו חברים אישיים ותיקים, אין ספק, אולם ההיכרות עם ג'יימס פאקר נוצרה מאוחר יותר, וככל הנראה לא הייתה מתקיימת אם נתניהו לא היה מכהן בתפקיד בכיר כל כך. לטענת התביעה, המתנות שנתנו שני המיליארדרים נבעו ממעמדו של נתניהו, ולכן מדובר בעבירה של הפרת אמונים. אם באמת היה "קו אספקה", ולא רק מתנות מקריות בהזדמנויות חברתיות, הדבר עשוי לחזק את הטענה שלא מדובר במערכת יחסים בין חברים. ההגנה לפיכך תחתור להוכיח את ההפך.

מה שנתן נתניהו

נתניהו לא הואשם בשוחד בתיק 1000, משום שאיש אינו טוען שראש הממשלה נתן או התבקש לתת דבר מה בתמורה למתנות. אולם לטענת התביעה, נתניהו ניסה לסייע למילצ'ן בשלושה מקרים, ואף שמאמציו לא צלחו, הפעולות עצמן נעשו תוך ניגוד עניינים ולכן הן חלק מעבירה של הפרת אמונים.

המקרה הראשון היה כאשר נשללה ממילצ'ן ויזת העבודה שלו בארה"ב, מה שהיה עלול להמיט מכה קשה על עסקיו. לטענת הפרקליטות הוא ביקש מנתניהו עזרה, וראש הממשלה אכן ניסה לסייע לו. במקרה השני רצה מילצ'ן להאריך את משך הפטור ממס לתושבים חוזרים שניתן לו בישראל, דבר שהיה עשוי לחסוך לו כסף רב. במקרה השלישי שקל מילצ'ן להשקיע בשוק הטלוויזיה הישראלי, ולצורך כך בדק בשבילו נתניהו את ההיתכנות לאישור מיזוג בין זכייניות ערוץ 2 דאז קשת ורשת.

כאשר נשמעו העדויות, התמונה נעשתה מורכבת יותר. בנוגע לפרשת הוויזה העידה קליין שנתניהו נרתם לעזרתו של מילצ'ן, והיא עצמה מילאה תפקיד בשיח ביניהם. אולם מילצ'ן עצמו טען בעדותו שראש הממשלה השיב בשלילה מוחלטת לבקשתו: "קיבלתי משפט אחד מנתניהו – 'אני לא מחלק ויזות ואני לא יכול לעזור'". מילצ'ן הודה אומנם שנתניהו שוחח בנושא עם שגריר ארה"ב דאז דן שפירו, אך הדגיש שנתניהו לא עזר לו בפועל, והעניין הסתדר בדרך אחרת לגמרי.

בסוגיית הטבות המס העיד מילצ'ן ששוחח בנושא גם עם ראש הממשלה נתניהו וגם עם ידיד נוסף, שר האוצר דאז יאיר לפיד. שניהם שמעו אותו, ושניהם לא קידמו את היוזמה כפי שביקש. לפיד בעדותו סיפר שנתניהו שאל אותו מה קורה עם עניין הטבות המס, אך העיד שגם הוא עצמו נפגש עם מילצ'ן, בדק את הנושא עם גורמי המקצוע במשרד האוצר, וזנח אותו רק לנוכח ההתנגדות שלהם. לפיד התקשה להסביר מדוע ההתערבות שלו שונה מהותית מההתערבות של נתניהו, שהייתה לכל הדעות מינורית מאוד.

על סוגיית מיזוג הזכייניות העיד פילבר שנתניהו, בתפקידו כשר התקשורת, אכן ביקש ממנו לבדוק את הנושא – אבל פילבר גם ציין ששר התקשורת כלל אינו הגורם המוסמך לאשר מיזוג כזה, ולכן לא נעשתה כאן כל "פעולה" בניגוד עניינים. גם כאן תצטרך ההגנה להביא ראיות נוספות לכך שנתניהו באמת לא פעל בניגוד עניינים.