אולם ההתעלמות
בבירת צרפת ציפו לבום תיירותי. עכשיו מנסים למלא את החדרים הריקים
המשחקים האולימפיים הביאו איתם לפריז לא רק את מיטב הספורטאים בעולם ואווירה של קרנבל בינלאומי, אלא גם שאיפות גבוהות לצמיחה כלכלית. העיר המארחת התכוננה במשך שנים לקראת האירוע המיוחל, והשקיעה הון תועפות בפיתוח תשתיות ובבנייה ושיפוץ של אולמות ואצטדיונים, בתקווה לקטוף את הפירות במזומן במהלך השבועיים הקרובים. הציפיות האלה מלוות כל אולימפיאדה, אך בשורה התחתונה, הן כמעט אף פעם לא מתממשות במלואן. במקרי קיצון, כמו אחרי משחקי אתונה 2004, התוצאה אף עלולה להיות הידרדרות של מדינה שלמה לעבר פשיטת רגל.
גם בצרפת נראה שהחגיגות היו מוקדמות. הצפי למיליוני תיירים מרחבי העולם שיפקדו את העיר בשבועות הקרובים, הולך ומתגלה כפנטזיה מנותקת מהמציאות. "חובבי הספורט שרצו לבוא לפריז בשביל האולימפיאדה חששו בסופו דבר להגיע. ומהצד השני, גם הקהל הרגיל שמבקר כאן בקיץ נעדר הפעם, בגלל החשש מהעומס", אומרת נעמי, נציגת חברה גדולה למלונאות בצרפת, שמעדיפה לא לחשוף את שמה המלא. "כרגע ערים אחרות בצרפת נהנות ממספרים נהדרים של מבקרים, ואילו בפריז אני רואה יותר שוטרים מתיירים". אגב, 3,000 סטודנטים נאלצו לוותר על חדרי המגורים שלהם באוניברסיטאות, כדי שיהיה מקום לשכן שוטרים וכבאים רבים שהוצבו בעיר. וכך, רבים מהסטודנטים שנשארו בפריז כדי להמשיך במחקריהם גם בקיץ, מצאו עצמם מחוסרי דיור.
הציפייה לקהל המונים שיציף את העיר, מספרת נעמי, הביאה כבר לפני שנה לעלייה אסטרונומית במחירם של חדרי המלון שהוזמנו לקיץ 2024 – לפעמים אפילו פי שניים ושלושה ממחירם הרגיל. "כשפתחנו את המכירה, מכרנו במחירים גבוהים מאוד ובלי אפשרות לבטל, אבל בששת החודשים האחרונים התעריפים רק יורדים ויורדים. יש בעיר עשרות אלפי חדרי מלון פנויים, ואנחנו מורידים מדי יום את המחיר גם במלונות היוקרתיים ביותר שלנו, כמו באזור השאנז־אליזה, כי אנחנו לא רוצים להישאר ריקים.
"הרבה תושבים מקומיים חשבו שיוכלו לעשות קופה בזמן המשחקים, והציעו את בתיהם להשכרה. זה הגדיל פי ארבעה את ההיצע של מקומות לינה. גם במקרה הזה, מי שהצליח להשכיר לפני שנה הרוויח, ומי חשב שכדאי לחכות לפתיחת המשחקים ולדרוש סכומים מוגזמים, נתקע".
באולימפיאדה הקודמת שהתקיימה במדינה אירופית, לונדון 2012, קרה בדיוק אותו הדבר. איך לא למדתם מהניסיון?
"האמנו שזה לא ייגמר באכזבה גדולה כמו שם, וטעינו. הפגיעה בעיר היא הרבה מעבר למשחקים האולימפיים, כי כבר מחודש מאי לא מתקיימים כאן כנסים, קונצרטים ואירועים אחרים שתמיד מביאים קהל גדול לעיר. כך יהיה לצערי גם בחודשים ספטמבר ואוקטובר. הכול נחסם בשביל האולימפיאדה, אך בפועל חלק גדול מהכרטיסים למשחקים עצמם לא נמכרו, ועכשיו הם מוצעים במחיר של 25 אירו בלבד. אנשי תעשיית האירוח נמצאים בדיכאון".
מרתון בישולים
הנציג המבטיח ביותר של ישראל במשחקים האולימפיים הוא בכלל שף
אם יש משהו שהצרפתים גאים בו במיוחד, זהו המטבח הצרפתי, שמכיל בתוכו מגוון רחב של טעמים וסגנונות ייחודיים לו. "יש הטוענים שהמטבח הצרפתי הקלאסי שייך כבר לימים עברו, אבל אני באופן אישי לא מאמין שטכניקות הבישול האדירות שהתפתחו כאן ייעלמו אי פעם", אומר השף הצרפתי־ישראלי מתן זקן. עם זאת, הוא מודה, "בשנים האחרונות המטבח הצרפתי עובר שינוי גדול, והוא מתקרב ומתחבר למטבחים אחרים. כמו בכל העולם, לכל תקופה יש טרנד משלה. האוכל היפני היה כאן פופולרי מאוד במשך כמה שנים, ועכשיו הלהיט הוא בישול בסגנון נורדי".
זקן נולד בישראל, גדל בירושלים עד גיל 12, ואז עבר עם משפחתו לדרום צרפת. כבר בגיל 15 החל לעבוד כמתמחה במטבחים שזכו בכוכבי מישלן. בגיל 19 חזר ארצה, שירת בגולני כחייל בודד, ולאחר מכן שב לצרפת ולסירים. לפני חמש שנים פתח את המסעדה הראשונה שלו, NHOMe. לאחרונה, בגיל 31, הפך לישראלי הצעיר ביותר שמתעטר בכוכב מישלן יוקרתי. "אני עדיין מתרגש ממנו, ואני שמח מאוד לדבר איתך בעברית ולספר על כך לקהל הישראלי, אבל זו גם תקופה מאוד לא פשוטה עבורי. אני פועל כדי לשמר את הצוות ואת המסעדה, ומנסה לא להכניס פוליטיקה לצלחת.
"כשפרצה המלחמה חשבתי לחזור ארצה למילואים, אבל החלטתי להישאר כאן כדי שהמסעדה שלי תשרוד. מה שאני מנסה לעשות עכשיו זה להביא קצת יותר ישראליות במנות שאני מגיש. אני מרגיש היום קרוב לעם ישראל יותר מאי פעם. כציוני גאה, אני מרגיש רע עם זה שעכשיו אני צריך קצת להסתתר, פחות להגיד מי אני ומה המקור שלי, בגלל האנטישמיות האינטנסיבית פה. אני נמנע ממלחמות ברשתות החברתיות ומתנהל בזהירות, מתחת לרדאר".
כבעל עסק, גם הוא מרגיש היטב את התנפצות בועת האשליות. "השנה, בניגוד לעבר, החלטתי להשאיר את המסעדה פתוחה באוגוסט, מתוך ציפייה להרבה עבודה מול קהל לקוחות מרחבי העולם. חשבנו שיהיה כאן משוגע, אבל אין מספיק תיירים, וכרגע עדיין לא כיף ולא שמח. יש כאן כוח אבטחה שמעולם לא ראיתי כמוהו ברחובות, ולנהל עסק בימים כאלה זה ממש לא קל. לספקים קשה להביא את חומרי הגלם, ואנחנו מקבלים את המשאיות באמצע הלילה".
אבל האולימפיאדה גם הביאה לפתחו אתגר מקצועי וכבוד יוצא דופן: מארגני האירוע בחרו בו כאחד מארבעים שפים שיבשלו לשועי עולם במהלך המשחקים. "אני אבשל בשבוע של תחרויות האתלטיקה, במטבח פתוח שהוקם באצטדיון", מספר זקן. "אגיש תפריטים מיוחדים שהכנתי לשבוע הזה. המארגנים דחפו אותנו לבנות תפריטים שבהם הדגש הוא יותר על אוכל צמחוני, שיתאים למגוון רחב של סועדים".
הליכה לגובה
כולם רואים את האייפל, להגיע אליו זה כבר סיפור אחר
אין מונומנט שמייצג את פריז יותר ממגדל אייפל, נפיל הברזל העוצמתי שהוקם ב־1889 בשאן־דה־מארס ליד נהר הסן, ומתנשא לגובה 330 מטרים. בכל שנה פוקדים אותו קרוב ל־6 מיליוני מבקרים, ולאורך השנים כבר הגיע מספרם המצטבר למאות מיליונים. כעת הפך המגדל לחלק בלתי נפרד מהמשחקים – הוא נכלל בעיצוב המדליות האולימפיות והפראלימפיות ובעיצוב פודיום המנצחים, עומד לככב בטקס הפתיחה של האירוע הספורטיבי הגדול בעולם, והונצח גם על גבי 24 מיליוני מטבעות של שני אירו שנוצקו בצרפת ביוני השנה. מיקומו של האייפל, בין אצטדיונים מרכזיים, הופך אותו לחלק אינטגרלי מהנוף של כל באי האולימפיאדה. הבעיה היא שבגלל אותו מיקום, הגישה אל המגדל חסומה כמעט לחלוטין. כשניסיתי לעשות זאת השבוע, רק בזכות תעודת העיתונאי נפתחו בפניי מחסומי המשטרה, וחסכו צעידה ארוכה מאוד.
"הקרבה של המגדל לנהר שיהיה חלק מטקס הפתיחה, הופכת את האזור כולו למאובטח ברמות הגבוהות ביותר", מסביר לי מאבטח באחת מנקודות החסימה הבלתי נגמרות. "כולנו שומעים את האיומים ואת התרחישים לאירוע טרור או צרות מסוגים שונים, ולכן נעשית כאן פעילות אינטנסיבית לשמירה על הביטחון של כולם".
מי שסובלים מהסיטואציה הם תיירים שהחליטו לבקר בפריז בלי קשר לאולימפיאדה. "האמת היא שהופתענו לגלות כמה אתרי עבודות יש בעיר. לא חשבנו שנצטרך ללכת כל כך הרבה, ושיהיה קשה כל כך לעקוף את המקומות החסומים", אומר אדריאן, תושב בריסל שהגיע עם משפחתו לחופשה של כמה ימים. "אני מבין שחלק מההגבלות הן ביטחוניות, אבל אשקר אם אומר שאני אוהב את זה. הביקור בפריז נעשה הרבה פחות נעים. החניתי את הרכב במקום מסוים, ועכשיו אני צריך להקיף חצי עיר ברגל בשביל להגיע אליו. היה עדיף שנעשה את הטיול הזה בשנה הבאה".
יש פה מישהו מלונדון?
סצנת הסטנד־אפ באנגלית צוברת תאוצה, אבל לאנטישמיות אין חוש הומור
צרפתים לא אוהבים לדבר אנגלית. גם אם הם שולטים בשפה, רבים מהם יעדיפו להסתיר זאת, ואף יימנעו מלסייע לתייר שיפנה אליהם על אדמת צרפת בשפה שאינה שפת אמם. ולמרות זאת, בפריז מתנהלת סצנה תוססת למדי של סטנד־אפ באנגלית, שכוללת כמה מועדונים, קרוב ל־50 קומיקאים מקומיים, ועוד רבים אחרים שבאים להופיע מרחבי העולם. הסצנה הזו צפויה לגדול פי כמה בשבועות הקרובים, כשאת העיר יגדשו דוברי אנגלית רבים.
"בימים האחרונים החלו להגיע לפריז הרבה מאוד קומיקאים. בימי האולימפיאדה צפויות להתקיים כאן לפחות שתיים־שלוש הופעות באנגלית בכל ערב, ויותר מעשרים בשבוע", אומרת ליזה רדודניסקי, קומיקאית יהודייה שנולדה וחיה בפריז. את דרכה הבימתית היא החלה כשחקנית: ב־2010 השיקה מופע יחיד, העלתה אותו ברחבי צרפת והגיעה גם לאשדוד ולנתניה. בהמשך התגלגלה לסטנד־אפ, תחילה בצרפתית ומ־2015 גם באנגלית. היום היא מופיעה בשתי השפות. "בכל יום רביעי אני מפיקה כאן הופעה, ובשבועות האחרונים קיבלתי כמות אדירה של פניות מקומיקאים שעומדים להגיע לעיר, ורוצים להשתתף בהופעות. אבל אין לי מקום לכולם".
לקראת המשחקים האולימפיים היא הפיקה יחד עם אלן ריי, קומיקאי אמריקני ותיק, מופע שנקרא Funny Americans. "הטסנו מניו־יורק את הקומיקאי הנהדר בריאן סקוט מקפ'דן, ושלושתנו נופיע יחד עם קומיקאים מתחלפים מארצות הברית. בימי חול נהיה בפריז, ובסופי שבוע בעיר ליל, בתיאטראות של כמה מאות צופים. אני חושבת שזה מופע הסטנד־אפ באנגלית האיכותי ביותר שעלה כאן אי פעם".
רדודניסקי נאלצת גם היא להתמודד בימים אלה עם האנטישמיות הגוברת בצרפת; מספרן של תקריות השנאה זינק בחודשים האחרונים בלא פחות מאלף אחוזים. "האנטישמיות כאן היא דבר מוחשי. זה מגיע לא רק מהציבור הערבי או המוסלמי, כמו שנוהגים לחשוב, אלא מכל מקום. אם אני הולכת היום ברחוב ומספרת לחברה איפה הייתי בשישי בערב, אני אהיה זהירה ולא אשתמש במילה 'שבת'.
"גם ב־2014 האנטישמיות הורגשה היטב בצרפת. קיבלתי הרבה איומים בעמוד הפייסבוק שלי, אבל החלטתי שאני לא מתכוונת להתחבא. הסבים שלי ניצולי השואה עשו את זה מספיק, ואני לא הייתי מוכנה להמשיך. התחלתי אפילו לספר מעל הבמה בדיחות שקשורות להיותי יהודייה. אחרי 7 באוקטובר נבהלתי וחשבתי להפסיק לדבר על זה, אבל בסוף ההופעה הראשונה הייתי חייבת לומר משהו. בתגובה מישהו מהקהל אמר 'עזה'. שאלתי אותו – 'כן, מה בנוגע לזה?', והוא לא ענה. מאז אני ממשיכה כרגיל, אף שאפשר להרגיש שהקהל מתוח יותר כשהנושא של היהדות שלי עולה, גם אם אני לא מדברת על ישראל. בחודשים האחרונים, גם בהופעות באנגלית וגם בצרפתית, אני מבקשת מכל הקהל להגיד יחד 'יהודים'. השבוע ביקשתי שיגידו 'אנחנו אוהבים יהודים'. זה הפך לרגע מצחיק מאוד, שאני מתכוונת לשחזר בהופעות הבאות".
