ממה מורכב לוגו האולימפיאדה: מסע בין הסמלים לאורך השנים

מקומי או אוניברסלי

האירוע האולימפי מחזיק מתח בין שני קצוות. מצד אחד, הוא תמיד כלל־עולמי, מבטא חיבור של כל המדינות והיבשות באמצעות הספורט והתחרות. לאולימפיאדה יש טקסיות קבועה, ששואבת את מקור עוצמתה מהמשחקים ההיסטוריים ביוון העתיקה, והעולם כולו יכול להתאחד סביבה. חמש הטבעות שבסמל האולימפי מייצגות את יבשות העולם ואת החיבור ביניהן, כשכל טבעת שזורה בחברתה. צבעי הבסיס של הטבעות מייצגים את הרבגוניות התרבותית ואת העושר האנתרופולוגי שמתקיימים בתחרות ובמפגש הבין־יבשתי.

מן הקצה השני, האולימפיאדה היא מפגן כוח אדיר של מדינה אחת – המדינה המארחת. עצם קיומה של התחרות בשטחה הופך אותה לרלוונטית מבחינה בינלאומית ולבעלת מעמד על במת העולם. לכן, על פי רוב, היא תחתור להנכחה שלה ושל ערכיה, ותציג דימויים חזותיים המזוהים איתה בשילוב הפולקלור המקומי, כדי לחגוג ולפרסם את הייחודיות שלה. בלוגו האולימפיאדה שני הקצוות האלה נפגשים: המתח ביניהם מתכנס לכדי אמירה אחת משולבת.

האש והלפיד האולימפי

האש מסמלת חיים ונחשבת לבעלת ממד מיוחד של קדושה בתרבויות רבות. כשהמשחקים התקיימו ביוון העתיקה, האש בערה לאורך כל התחרות. היא הוצתה מחדש כאלמנט שמזוהה עם התחרויות באולימפיאדת אמסטרדם 1928: שם החלה מסורת מרוץ הלפיד, שמתקיימת עד היום. בכל שנה אולימפית הלפיד מודלק באתונה, ועושה את כל הדרך מיוון אל העיר המארחת – והלפיד גם מופיע כמה פעמים בסמלי התחרויות לאורך השנים.

דגלים ובניינים

דרך פשוטה יחסית לחבר ויזואלית את האולימפיאדה עם מיקומה, היא באמצעות דגל המדינה וסמליה הבולטים של העיר המארחת. מבנים מפורסמים כמו הביג־בן בלונדון מקשרים באופן מובהק את התחרות לעיר ומשייכים אותה אליה.

דגל המדינה יכול להופיע בשלמותו או ברמז, כשאלמנטים מתוכו שזורים בין שאר חלקי הלוגו. צבעי הדגל יכולים להשתלב ולתת את הטון, צובעים את האולימפיאדה כולה בגוונים הלאומיים.

 

תנועה

כיאה לתחרות ספורט עולמית, הסמל שלה צריך לשאוף לתחושה אקטיבית, ולתת רושם של תנועה. אחת השאלות שהעסיקו את יוצרי הסמלים לדורותיהם הייתה איך הופכים לוגו, שהוא סטטי ושטוח מטבעו, לכזה שמייצג דינמיות. בחלק מהסמלים נעשה שימוש בפירוק של צורות והנחתן בזווית: כך הספירלה בלוגו אולימפיאדת מינכן 1972, או המלבנים המפורקים מטוקיו 2020.

חלק מהסמלים עשו שימוש בקווים בעובי משתנה ובזווית משתנה כדי לייצר תחושת משיכה. אחרים גייסו את האיש הרץ, עם הלפיד או בלעדיו, ובעזרת כמה משיכות קווים בודדות וחופשיות־כביכול הושג אפקט של תזוזה מהירה. מעצבי הסמל של אולימפיאדת ריו 2016 עשו שימוש בבנייה של עומק כדי לייצר את תחושת התנועה.

כוכב

הכוכב הוא אלמנט גרפי שמסמל יוקרה ואיכות, הישג או ציון לשבח. במקביל הוא גם מצביע על נקודת ציון חשובה: חלק מהאטלסים מסמנים בכוכב את ערי הבירה של המדינות, בשונה מיישובים אחרים, המסתפקים בנקודה. הכוכב יכול לעמוד לבדו ולזכות ביוקרה עצמאית משלו, או להופיע ברצף ולהצביע על חיבור. מכיוון שדגלים רבים של מדינות מתהדרים בכוכבים, אפשר להתייחס באמצעותו גם למדינה המארחת.

פוסטרים

לפני הופעת הלוגואים לאולימפיאדות, נוצרו עבורן כרזות רשמיות. גם הן הכילו את המרכיבים החזותיים הנזכרים, והציגו בציור פרטים רבים. כרזת האולימפיאדה שהתקיימה ב־1900 בפריז כללה ציור־תמונה של מגדל אייפל, העיר למרגלותיו, ומעליו מטבע מוזהב עם דמות.

החיבור ליוון העתיקה

הקישור של האירוע העכשווי לשורשיו ההיסטוריים משרת את המדינות המארחות ומעניק להן מעמד יוקרתי: הן מחוברות למקור של תרבות המערב. ההקבלה ליוון העתיקה מבהירה שהאומה המארחת היא חוליה נוספת בשרשרת ההיסטוריה האנושית, ושהיא צועדת לאורה של התרבות היוונית, המקדשת את גוף האדם ואת הניצחון.

זר עלי הדפנה נחשב לסמל ניצחון עוד בתקופה העתיקה. הזרים היו מעטרים את פסלי האלים היווניים ואת ראשי המצביאים המנצחים. כבר במשחקים האולימפיים של אז נחשבו הזרים לאלמנט חזותי מובהק שמשמעותו ברורה, אף שעלי הדפנה הוחלפו בענפי עץ הזית.

מאז המשחקים ביוון העתיקה התקבע ענף הזית כסמל לניצחון ולחיבור עם ההיסטוריה האולימפית, והוא מגיח פה ושם בכמה מסמלי האולימפיאדות לאורך השנים. השימוש הבולט ביותר בכתר הניצחון הזה מופיע בסמל המשחקים של 2004, שהתקיימו, איך לא, באתונה.

הטבעות האולימפיות

הלוגו של האולימפיאדה עצמה מופיע בתוך הסמלים של התחרויות ומשתלב עם שאר האלמנטים. בשנים האחרונות נראה בבירור שהוא איננו עובר צביעה מחדש בהתאם לשפה הגרפית של הלוגו, אלא מופיע כמו שהוא, בצבעיו המקוריים.

 

 

אות הניצחון

עיצוב הסמל של האולימפיאדה מאפשר למדינה המארחת לתקשר עם אלפי הספורטאים והמבקרים הנוסעים אליה ועם מיליוני הצופים הנושאים אליה עיניים מכל העולם. הסמל הוא כלי ויזואלי שיכול להעלות על נס את ערכי העיר המארחת והמדינה המארחת ולתת להם מקום בהיסטוריית האולימפיאדות העולמית. המסע בין סמלי האולימפיאדה לאורך השנים מציג את המתח בין לאומיות לבינלאומיות, בין שייכות לייחודיות, ומאפשר לנו לבחון איך כל אחת מהמדינות בחרה להציג את ערכיה: איך הן היו רוצות שיראו אותן, ומה היו רוצות שיראו בהן. גם אחרי 124 שנה, סמלי אולימפיאדות ממשיכים לשדר עוצמה וכוח, ומעל הכול – ניצחון.