הבית // דירה בקומה החמישית מ־16 קומות. שישה חדרים, 160 מ"ר, ומרפסת לנוף: "אנחנו רואים את השדות המוריקים שעוד נשארו פה בסביבה, כל גבעת שמואל לפנינו, ומצד שמאל אנחנו רואים עד קריית־אונו". יש סלון, מטבח, ממ"ד שהוא גם חדר משחקים, חדר בלגן, חדר ליעל, חדר לבנים וחדר להורים.
בוקר טוב // בבוקר הם מכינים את יעלי ואז היא יוצאת במונית למעון שיקומי בעזר מציון. אסתי לוקחת את הבנים לבית הספר, ודוד מתפלל שחרית. "אני נותן שירות בבית הלקוח, כך שסדר היום שלי גמיש, ואני מצליח לרוב להגיע גם להפסקת צהריים, ולסעוד יחד עם אסתי והילדים, דבר שנמצא בראש סדר העדיפויות שלנו כמשפחה".
פרנסה // דוד הוא בעל עסק להתקנת מיגון ומערכות מדיה ולשכפול מפתחות לרכב. אסתי היא אמא במשרה מלאה ובלוגרית אוכל ביתי. "עד הלידה של יעלי העברתי סדנאות לנשים ונערות, והשאיפה שלי היא לחזור לזה כשיתאפשר לי. כרגע הכול מאוד אינטנסיבי".
יעלי // בסקירת המערכות הראשונה בהיריון של יעלי התברר שמשהו לא כשורה. "בתור יהודים מאמינים בחרנו יחד, תוך כדי חיזוק זה של זה לשמור על ההיריון למרות הכול, ולתת חיים ליעלי. היא נולדה עם מום בעמוד השדרה, שנקרא בשפה המקצועית 'ספינה ביפידה', וזה בא לידי ביטוי בכך שהיא משותקת בפלג הגוף התחתון. הלידה הייתה טבעית ומרגשת, אבל יומיים אחרי הלידה היא כבר נאלצה לעבור ניתוח מסובך".
צמיחה מן האתגר // "ההתנהלות בבית השתנתה מהרבה בחינות. אנחנו, ההורים וגם הילדים, בוחרים לראות בזה אתגר חיובי שגורם לנו הרבה סיפוק. אנחנו צומחים יחד עם יעלי ורווים ממנה נחת בלי סוף. במהלך השנה הראשונה בחרנו להתמודד עם הנושא הזה דרך יצירה של סדרת רשת אותנטית ומרגשת שנגעה במאות אלפי צופים בכל הפלטפורמות, טיקטוק, יוטיוב ועוד, והמטרה העיקרית הייתה לחזק ולרפא את עצמנו, וכפועל יוצא לחזק את הצופים, שלכל אחד מהם יש התמודדות או אתגר בחיים. קיבלנו אלפי תגובות מהצופים, שהתחזקו מאוד וקיבלו הסתכלות חיובית על המציאות".
שלושה שותפים // "לאורך כל ההיריון ליוותה אותנו האמונה שיש גם סיכוי שהיא תהיה בסדר. ברגע שהבנו שהיא תהיה בסדר מבחינה שכלית החלטנו שלא מוותרים על ההיריון, למורת רוחם של הרופאים. התחושה הייתה שקופת החולים שלנו מסתכלת עלינו כעל מקרה ביטוחי שלא בא להם לבטח, ופחות עלינו כאנשים ובטח פחות על יעלי. שלושה שותפים באדם: אביו, אמו והקב"ה. הרגשנו שהקב"ה מלווה אותנו לאורך כל ההיריון. האמנתי באמונה שלמה שהכול יהיה תקין, והפלה לא הייתה אפשרות אחרי שנקשרתי לעובר והרגשתי תנועות. הרגשתי שזה ממש רצח של תינוק ולא הייתי מסוגלת לעשות את זה. הקב"ה עזר בלידה, ויעלי היא ילדה רגילה לחלוטין מבחינה שכלית, עם נכות פיזית. היא מדברת רגיל ומתקשרת".
ליברלים בבני־ברק // דוד גדל בבני־ברק, הרביעי משמונה אחים ואחיות. "אמא שלי היא בת לזוג הורים שעבדו שנים במשרד ראש הממשלה, היום הם בני תשעים, ואמא שלי גדלה בכל העולם מתוקף עבודתם של הוריה. היא לא גדלה כישראלית, והיא דוברת שפות רבות ונושאת לא מעט גינונים אירופיים. אבא שלי מגיע מרקע דתי־לאומי וגדל במערב בני־ברק בגרעין של הציונות הדתית. בסופו של דבר הם גידלו אותנו בתוך החברה החרדית. התחנכנו בחיידר אבל הבית שלנו היה פתוח וליברלי. חינכו אותנו לאהבה ונתינה ללא תנאי ובלי לצפות לתמורה".
"קלקול" // "אבא שלי מהנדס אבל אמא שלי מורה למוזיקה ומטפלת רגשית, ואני די בטוח שמשם מגיעה היצירתיות שלי והאהבה הגדולה למוזיקה. בגיל ההתבגרות עברתי תהליך מבחינה רוחנית, אבל תמיד נשארתי מי שאני בתוך תוכי: בציבור החרדי קוראים לזה 'התקלקל' אבל אני הרגשתי דווקא יותר מחובר, פשוט בלי כל הסמלים של החברה החרדית. הרגשתי שהסגירוּת החרדית והדרישות לא מתאימות לי. בגיל 15 יצאתי לעבוד, ולמדתי לבד מתמטיקה ואנגלית, מה שעזר לי בהמשך בלימודי המקצוע שאני מתפרנס ממנו היום".
חרדים בנתיבות // אסתי גדלה בנתיבות, הבכורה במשפחה של עשרה ילדים. היא למדה בבית ספר חרדי בנתיבות, וחוותה ילדות לא פשוטה. "זאת משפחה חרדית. אנחנו לא בקשר כבר שנים".
בישול // "בגיל עשר נכנסתי למטבח וגיליתי את אהבתי לבישול. מאז זה אחד התחביבים הגדולים שלי – בישול אוכל ביתי. יצאתי לעבוד בגיל 17 ולמדתי בתיכון חרדי בפתח־תקווה. בגלל שבאתי מבית בסיכון למדתי בכל מיני סדנאות מטעם העירייה. לימים העברתי שם סדנאות בתחום הבישול והאפייה. אומנם אין לי תעודות אבל צברתי המון ידע עם הזמן. העובדה שמגיל עשר אני במטבח עזרה לי לא מעט".
ההיכרות // הם נפגשו לפני 15 שנה, ו"מהרגע הראשון ידענו שנהיה ביחד. יצאנו כמה שנים ולפני תשע שנים החלטנו להתחתן".
חב"ד // בהחלטה משותפת הם התקרבו לחסידות חב"ד. "הרגשנו שזו החסידות המתאימה לנו. היא נגעה ללב שלנו, בגלל הנתינה האינסופית ואהבת ישראל שיש בה". 0
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
