הרב המהפכן שמנסה לגייס חרדים ולהשאיר אותם חרדים

יום חמישי לפני שבועיים, רחוב הרב גמליאל בבני־ברק. מאות מפגינים חרדים מהפלג הירושלמי צבאו על ביתו של הרב דוד לייבל, נשיא רשת הקהילות "אחוות תורה". "מות יומת", הם קראו, "דוד לייבל רוצח", "חוטא ומחטיא", "צא טמא מחיינו". כמה מהם תקפו את רעייתו, אחרים שברו מצלמות או ניסו לטפס ולהגיע לחלונות הבית. מפגינים נכנסו גם לחדר המדרגות, צלצלו בפעמון, דפקו בדלת במשך שעות, השתוללו וגרמו נזקים. המשטרה התקשתה להרחיק אותם מהמקום. בימים שלאחר מכן התקיימו שם הפגנות נוספות, והרב נאלץ לעזוב את ביתו עד יעבור זעם.

זה עשרות שנים הרב דוד לייבל מעורב בפעילות ציבורית במגזר החרדי – תחילה בהקמת מוסדות מהסוג המקובל, כמו כוללים וישיבה, ובהמשך בסדרת מפעלים פורצי דרך ובהם כוללים לחרדים עובדים, מכללה המשלבת לימודי מחשבים עם לימודי קודש, בית תוכנה שמטרתו שילוב חרדים בהיי־טק, וישיבה שמציעה גם לימודים אקדמיים. הוא תומך בהצטרפות בתי ספר לזרם הממלכתי־חרדי, ומאמין שנשים צריכות להשתתף בלימוד התורה ולא רק להיות "עזר כנגדו". לאורך השנים זכו מפעליו למעין הסכמה שבשתיקה מצד הממסד החרדי, לפעמים אפילו לעידוד, ולעיתים להתנגדויות מאופקות. אבל יוזמתו להקמת חטיבה חרדית בצה"ל, שעלתה על רקע הלחץ הפוליטי־משפטי לגיוס החרדים, עוררה נגדו לראשונה מחאה חריפה.

כבר בימים הראשונים של המלחמה נסע הרב לייבל, בן 70, לחזק חיילים בדרום. הוא נפגש ועודד, בירך וחיבק. קהילות אחוות תורה הקימו חמ"ל מתנדבים לסיוע בחזית ובעורף. מקהילת הלומדים ביקש הרב לייבל ש"יקרעו את עצמם" בלימוד התורה, כפי שהחיילים קורעים את עצמם בלחימה. אך ככל שהמלחמה הלכה והתארכה, הוא הבין שאין די בכך. בכירים בצה"ל פנו אליו, כמנהיג המזוהה עם הציבור החרדי הפתוח, וביקשו שיסייע להם בקידום הגיוס. בימים אלו הוא עמל על הקמת ישיבת הסדר חרדית, "משמר התורה", שתלמידיה יתגייסו למגוון תפקידי לחימה בחטיבה החרדית החדשה, ליחידות מובחרות, וגם לתפקידים בחיל המודיעין, בשב"כ ובמוסד, לפי יכולותיהם והתאמתם. השירות יתקיים תוך הקפדה על הפרדה בין המינים ועל תנאים נוספים.

מקורב לרב לייבל: "אין עדיין מח"ט ומג"דים חרדים שיכולים להוביל את החטיבה החרדית, אבל המטרה היא שמתפקיד מ"פ ומטה יהיו חרדים. בצבא הבטיחו הרבה דברים לחרדים במשך השנים, ולא קיימו. הפעם יש רצון לעשות את זה אחרת. לדאוג שכל חרדי שיתגייס – יצא חרדי. זה יהיה המבחן"

"בצה"ל ביקשו מהרב להקים גדוד, אבל הוא אמר שיפעל להקמת חטיבה, כי חשוב לו שהדברים ייעשו ברצינות ובצורה הכי טובה", אומר אחד ממקורביו של הרב לייבל. השאיפה היא לפתוח שני גדודים של חיילים בשירות סדיר וגדוד אחד של חיילי מילואים בשנות העשרים לחייהם. "חטיבה היא מערכת בפני עצמה, ואפשר לבנות בתוכה הכול כמו שצריך, עם כל ההידורים וההקפדה. מסגרת כזו גם תאפשר שמי שהתגייס כלוחם אבל עזב את הלחימה, יוכל להישאר בתוכה בתפקיד תומך לחימה".

גם את שרשרת הפיקוד בחטיבה רוצים מקימיה לאייש בבני המגזר. "אין עדיין מח"ט ומג"דים חרדים, אבל המטרה היא שמתפקיד מ"פ ומטה יהיו חרדים, כל תומכי הלחימה יהיו חרדים, והצוות מסביב יהיה חרדי. חידוש נוסף הוא מִנהלת אזרחית במינוי שר הביטחון שתפקח על חריגות. בצבא הבטיחו הרבה דברים לחרדים במשך השנים, ולא קיימו. הפעם יש רצון לעשות את זה אחרת. מלבד ההקפדה על עניינים הלכתיים טכניים – שלא יהיה שירות עם נשים, שתהיה שמירה על כשרות וכולי – לרב חשוב שתהיה גם רוח, שתהיה תורה. לדאוג שכל חרדי שיתגייס, יצא חרדי. זה יהיה המבחן שלנו".

ולמרות כל זאת, מיזם הגיוס הקים נגד הרב לייבל את מנהיג הציבור החרדי־ליטאי, הרב דוב לנדו. "בעת האחרונה קם מתריס בטענות כזב ושווא ותולה עצמו בנימוקי כחש ובוקי סריקי", כתב הרב לנדו במכתב שפורסם ביתד נאמן, בפריים טיים של העיתונות החרדית – יום שלישי, היום שבו העיתון מחולק חינם בתפוצה מורחבת. "הוא פועל ביוזמות מסוכנות על מנת לשנות את צביון עולם התורה ולמעט לומדי התורה, ומשפיע על שומעיו לסור מהנהגת דעת תורה לחצוב בורות נשברים, ואף מסתייע באלו אשר תכליתם לאבד את היהדות החרדית (…) והגדיל לפתוח מוסדות שעטנז לבני הישיבות. הוא זיוף גמור, ואף פועל להקים מסלולים בשם 'משמר התורה' ובזה להביא לידי גיוס בני ישיבות".

הרב לייבל עצמו, אגב, מאמין שכל עוד החטיבה החרדית לא קיימת, מוטב שהצעירים החרדים לא יתגייסו. לפני שלושה חודשים הוא פנה במכתב אל "בחורים שהחליטו כעת להתגייס כאידיאל בגלל המצב הביטחוני", והתריע שיש סיכון בצעד כזה, ובפרט ללא הכנה מספקת: "אבקש מכם, בחורים יקרים שאינם לומדים ומעוניינים לתרום למדינה, להמתין ולא להתגייס כעת לצה"ל", כתב. "רצון טוב אינו מספיק. לבחור ישיבה חרדי אורבת סכנה גדולה לאין שיעור לעומת בחור דתי־לאומי שקיבל הכנה מתאימה בישיבת הסדר או במכינה צבאית. לכן, אני פונה ומבקש מאותם בחורים להמתין קמעא, עד שנוכל לומר כי מי שתורתו אינה אומנותו יוכל להתגייס לצה"ל ללא כל חשש, דבר שלצערי עדיין איננו יכולים להתחייב עליו".

לדברי אותו מקורב, אין לפרש את האמירה הזאת כהתקפלות של הרב לייבל בעקבות המחאה נגדו: הרב חותר לגיוס מוצלח של צעירים חרדים, באופן שישאיר אותם בתוך המגזר ולא יגרום להם להיפלט החוצה. זה מורכב, אבל נכון, הוא קובע. "את הרב מובילה צדקת הדרך. גם כשמשה הלך עִם עַם ישראל במדבר, הוא לא קיבל פרחים, אלא להפך – קמו עליו ראשי העדה. אבל בסוף הם הגיעו לארץ המובטחת. קורים תהליכים, הציבור החרדי לא יכול לעמוד מנגד, והרב רגיל להיות איש במקום שאין אנשים".

האברך צריך את העובד

הרב דוד לייבל נולד בצרפת, בעיר שטרסבורג. אביו, הרב משה יואל לייבל, היה ראש ישיבת "חכמי צרפת" בעיר אקס־לה־בן וראש קהילה בשטרסבורג, ולצד זאת בעליו של מפעל לבגדים ומעילי גשם. בנו דוד היה תלמיד בישיבת גייטסהד באנגליה ולאחר מכן בישיבת פוניבז', ואף למד שם בחברותא עם הרב שך. לאחר נישואיו קבע את מושבו בישראל. הוא שימש מגיד שיעור וראש כולל, אך בהיותו אב לשבעה ילדים החליט לפנות חלק מיומו לפרנסה, והקים את חברת "לייבל אליאלי יהלומים" בבורסה ברמת־גן. הצלחתו בעסקים אפשרה לו להקדיש מזמנו גם להקמת מיזמים תורניים. את יומו הוא פותח גם היום בכמה שעות של לימוד, ובכל שבוע הוא מוסר כמה שיעורים.

"מי שלא רואה את עצמו יושב ולומד, או שאין לו היתכנות כלכלית, או שרוצה להגשים את עצמו – מותר לו לבחור לעצמו צורת חיים אחרת", אמר הרב לייבל בכנס "אחוות תורה" בנובמבר. "ולא רק שמותר לו, אלא כך הוא מגשים את דברי השולחן ערוך. ואף אחד לא יכול לומר שאין זו התנהלות לכתחילה"

כבר ב־1995 הקים הרב לייבל את רשת הכוללים "רבי עקיבא איגר" שלומדים בה מאות אברכים – בריכוזים חרדיים בארץ ובעיר הולדתו שטרסבורג. ב־2008 הקים את ישיבת רבנו חיים הלוי, שרוב תלמידיה היו בחורים מבוגרים ותלמידי ישיבות שהגיעו מחו"ל, בעיקר מצרפת. ב־2011, לאחר התייעצות עם הרב אהרן לייב שטינמן, עודד את תלמידיו לפתוח מסגרות לימודי ערב לחרדים עובדים, כדי שילמדו גמרא בעיון אחרי העבודה. למיזם הוא קרא בתחילה על שם הרב שלמה איגר, בנו של רבי עקיבא איגר, שעסק בתורה וגם שלח ידו במסחר. בהמשך הפכו הכוללים הללו לרשת אחוות תורה, ארגון קהילות המיועד ל"חרדים בעולם המעשה". הרשת מבקשת ליצור גאוות יחידה בקרב החרדים העובדים, כדי שלא יישארו בשולי המגזר, ועורכת אירועים חברתיים וכנסים לתלמידי הכוללים ולנשותיהם. בכנס שנערך ב־2018 בבנייני האומה בירושלים השתתפו נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, הרב יצחק אזרחי, הרב משה יהודה שלזינגר ועוד עשרות רבני קהילות, ראשי ישיבות ואדמו"רים. מנהיג הציבור החרדי אז, הרב חיים קניבסקי, שלח מכתב ברכה. על הבמה נשא הרב לייבל נאום מכונן שקיבל את הכינוי "נאום השבטים החרדי", רמיזה ל"נאום השבטים" של הנשיא ראובן ריבלין. כשהוא מתבסס על נימוקים תורניים, קבע הרב לייבל שמבחינה ערכית "האברך צריך את העובד והעובד צריך את האברך".

בעקבות הכנס נוסד כתב העת "המקום", המזוהה עם רעיונות אחוות תורה. "פתחתי את העיתון ביום למחרת וציפיתי לראות סיקור של הכנס, אבל לא ראיתי", הסביר נחמיה גלייברסון, מתלמידיו של הרב לייבל, בריאיון ליומן. "העיתונות החרדית אמורה לתת לציבור הזה לגיטימציה ואפילו מקום של כבוד, אבל התחושה היא ש'זה טוב מה שאתם עושים, אבל במה לא תקבלו'". גלייברסון, איש עסקים בבורסה ליהלומים שלומד תורה מדי יום, החליט לא להסתפק בקיטורים, ולייסד במה עיתונאית שתיתן מקום לקולות החרדים העובדים.

בכנס אחוות תורה שהתקיים בבית־שמש בחודש נובמבר שעבר, הביע הרב לייבל הערכה ללומדי התורה, אך עודד את מי שאינו מסוגל לכך לצאת לעבוד, ולא רק בדיעבד אלא לכתחילה. "מי שמרגיש שאין זה ייעודו, והוא לא רואה את עצמו יושב ולומד עשר שעות ביום, או שאין לו היתכנות כלכלית, או שרוצה להגשים את עצמו בעולם המעשה – מותר לו לבחור לעצמו צורת חיים אחרת בעולם המעשה", אמר הרב לייבל. "ולא רק שמותר לו, אלא כך הוא מגשים את ההתנהגות האולטימטיבית כפי שכותב השולחן ערוך – כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עמה עוון. ואף אחד לא יכול להעז ולומר שאין זו התנהלות לכתחילה".

ד"ר בניהו טבילה, חבר צוות ההקמה של ישיבת ההסדר החרדית "משמר התורה": "זו בשום אופן לא ישיבת נושרים. בישיבות אחרות לומדים גם לימודי חול ואפילו תואר ראשון. אנחנו בחרנו להתמקד בשנה של לימוד תורה באמת, בלי לימודי חול, ובהמשך שירות משמעותי"

תהילה גאדו, חוקרת במרכז לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, מספרת שקהילות אחוות תורה קמו בעקבות הקשר של הרב לייבל עם תלמידיו. "אצל הרבה מהתלמידים התעורר הצורך לעזוב את הכולל ולצאת לעבודה כדי לפרנס את משפחותיהם", היא מסבירה. "כשעשו זאת, הם חשו שהם כבר לא חלק מהקהילה שלהם, כי הם כבר לא אברכים. הרב לייבל ראה את המציאות הזאת, וזה ציער אותו. ופה דמותו התורנית עמדה לו, והוא הקים רשת כוללים לאנשים עובדים. זה בא מתוך מחשבה כואבת: למה בתוך הקהילה החרדית אין דבר כזה?"

רבים ממפעליו מימן הרב לייבל בעצמו, ובשנים האחרונות, עם התרחבות היוזמות, הוא נעזר גם בקרנות ובתרומות. "הוא אדם אמיד", אומרת גאדו. "הוא לא משקיע הרבה זמן בעבודה, אבל כנראה רואה ברכה בעמלו, ויש לו יכולות כלכליות. הוא לא נזקק לאחרים בעבר, הכול עשה לבד, מכספו. שיתופי הפעולה היום עם ארגונים אחרים הם גם כלכליים, אבל נובעים בעיקר מתוך הרצון לעשות משהו ביחד.

"הרב לייבל פועל מתוך מודעות מלאה למתח בין שמרנות לשינוי. הוא מכיר היטב את הקשיים ואת ההתנגדות שעלולה להתעורר. מאידך גיסא, הוא מבין את ההכרח. לשמרנות אדוקה יש מגרעות, עינה אינה פקוחה למציאות המשתנה ולצרכים המתעדכנים, והיא עלולה להוביל להתנוונות. לטענתו, היהדות מאז ומתמיד הייתה דינמית והגיבה למציאות סביבה, וכך היא צריכה להיות גם היום, אל מול השינויים שמתרחשים בעולם ומשפיעים בין השאר על הקהילה החרדית".

ההפגנות נגדו בשבועות האחרונים פגעו במעמדו?

"למרבה האירוניה, דווקא הניסיון לקעקע את דמותו מאשרר אותו. ההפגנות האלו משיגות את המטרה ההפוכה. אולי יש אנשים שמתרחקים ממנו בעקבותיהן, אבל למעשה כל מה שקורה עכשיו מחזק את הרב לייבל כתופעה".

בצבא כמו בהיי־טק

יש הרבה דרכים להגדיר את הקבוצה או הקבוצות שהרב לייבל מזוהה עמן: חרדים עובדים, חרדים מודרניים, חרדים ישראלים או "חרדים שחיים חיי תורה עם דרך ארץ לכתחילה ולא בדיעבד". כולם, אומרת גאדו, לא הולכים בתלם החרדי: "אלו אנשים שמרשים לעצמם לשאול שאלות על הנורמות בקהילה. לא בטוח שהרב לייבל מייצג את כולם, ולא בטוח שכולם אוהבים אותו ומזדהים איתו. אבל הוא כן מייצג את הרעיון של חרדים עובדים".

מה גרם לו להפוך למנהיג הציבור הזה?

"קודם כול העובדה שהוא 'חוצניק', ומגיע מרקע פתוח ולא חרדי קלאסי. שנית, הוא מכיר את המשחקים הפוליטיים של ההנהגה במגזר ושל ההגמוניה החרדית. הוא יכול לבחון את המציאות, לזהות צרכים ולמצוא פתרונות. והוא לא מפחד. גם אבא שלו היה כזה: הוא ייסד ישיבות בצרפת אחרי השואה, והיה חלוץ לפני המחנה בתחומים שלו.

"לרב לייבל יש ראש ישר, בלי קומבינות, בלי משחקים. יש לו מבט מציאותי. ההנהגה החרדית משתמשת בנרטיב של ניסים ושל 'פרנסה משמיים', אבל הוא לא קונה את הסיפורים האלו. יש פה בעיה, הוא אומר: אין סנכרון בין המציאות ובין המענה שההנהגה מציעה. אז הוא פשוט מציב את עצמו במקומות הללו".

ב־2013 הקים הרב לייבל מכללה שמכשירה עובדים להיי־טק בשילוב לימוד תורה. היא נקראה בתחילה "אברטק", צירוף של "אברך" ו"היי־טק". אז לראשונה הוא נתקל בהתנגדות מתוך הממסד החרדי. בעיתונים יתד נאמן והמבשר פורסם ביוני 2013 מכתבו של הרב ניסים קרליץ, בהסכמת הרב שטינמן, הרב חיים קניבסקי והרב גרשון אדלשטיין, שמתח ביקורת על כוללים מסוג זה: "עצם הדבר לשלב לימודי חול במסגרת של לימוד תורה, הוא דבר חמור גם אם יקראו לזה בשם אחר", כתב הרב קרליץ. בעקבות זאת הופרדו לימודי הקודש מלימודי החול במכללה, ושמה הוחלף ל־JBH, ראשי תיבות של Jewish Brain in HighTech (מוח יהודי בהיי־טק). כחלק מחזונה נוסד בשנת 2014 בית התוכנה RavTech, שסדר היום של עובדיו כולל לימודי תורה לצד בדיקות תוכנה ופיתוח אתרי אינטרנט ויישומונים.

אורי איזנברג, יו"ר עמותת JBH, אומר כי היוזמה התקבלה בספקנות בתחילת הדרך. "בתעשיית ההיי־טק פקפקו ביכולת של אברך מישיבות פוניבז' או חברון להשלים את הפערים הנדרשים בעודו ממשיך ללמוד לימודי קודש", הוא מספר. "היום אנחנו יודעים שזה לא מתאים לכולם, אבל בהחלט מתאים ל־15 אחוז מהאוכלוסייה, אלה שהם בעלי יכולות גבוהות. מהצד האחר, במגזר החרדי פקפקו בכך שהסטודנטים יישארו חרדים. היום אנחנו יודעים שכמעט מאה אחוז מהבוגרים שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך חרדיים קלאסיים. הם רואים עצמם חרדים לכל דבר. היכולת שלהם להישאר בתוך הקהילה החרדית היא המהפכה הכי גדולה של הרב לייבל בציבור הליטאי. גם עכשיו יש הרבה אנשים שאומרים 'אין סיכוי שצבא וחרדים ילכו יחד', אבל אני חושב שזה יכול לעבוד, אם רק נחשוב מספיק על הפתרונות".

תהילה גאדו, חוקרת החברה החרדית: "הוא אמר ברחל בתך הקטנה: אתן הנשים חייבות לקחת את החיים הדתיים לידיים שלכן, ולא להזדקק לאחרים שכאילו יחיו בשבילכן את החיים הדתיים. מה אם יום בהיר אחד יקרה משהו, ופתאום תהיה מצווה ללמוד גמרא?"

את הרב לייבל הוא מגדיר כ"מנהיג" ו"עצמאי בדעותיו". "השילוב של מעמד תורני, עצמאות כלכלית אישית והסתכלות שלא בהכרח תלויה בסביבה, אפשר לו להבין את הבעיה. יש אברכים שמקומם כבר אינו בעולם התורה, וכשהם תופסים את זה אין להם פתרון. הם לא יכולים ללכת לעבוד במכולת, זה לא לכבודם וגם באמת לא מתאים להם. לכן הוא חשב לאן אפשר לכוון אותם, בדק והבין שהיי־טק יכול להיות פתרון יצירתי".

איזנברג מאמין שהרב לייבל ישחזר את ההצלחה גם בצה"ל: "צריך לזכור שהוא עשה כבר את הבלתי ייאמן, כשהצליח להביא גברים חרדים להיי־טק. כיום יש אלפים כאלה, כולם תוצר של החידוש שלו. אחריו הגיעו עוד תוכניות דומות, אבל הוא היה הראשון".

ההתנגשות של הרב לייבל עם ההנהגה החרדית נובעת, לדברי איזנברג, מהחתירה התמידית שלו ל"תנועה שיש בה ממד רוחני עמוק. עבודה היא לא משהו אינסטרומנטלי, טכני, שנותנים לאנשים כדי שתהיה להם פרנסה, וצריך להרחיק אותה מהרוח. האדם התורני־רוחני צריך לבוא לעבודה מתוך מקום של תורה, מתוך קביעת עיתים לתורה, מתוך רצינות בתורה. במובן מסוים, הנקודה הזאת הפריעה למתנגדיו עוד יותר, כי הוא הציב בפניהם מראה. הוא הראה להם שבחו"ל יש בעלי בתים תורניים שעובדים, ויש להם לגיטימציה ומקום מכובד בחברה, גם מבחינה תורנית. בעיני אנשי ההשקפה הקלאסיים, זה משהו מסוכן מאוד והם פוסלים זאת על הסף. הם השקיעו הרבה מאוד בלבטל ולבזות את העניין הזה בציבור הליטאי".

JBH אחראית גם על תוכנית "קודקוד" לשילוב חרדים בתפקידים טכנולוגיים במערכת הביטחון. לפני כשלוש שנים, בתקופת כהונתו של בני גנץ כשר הביטחון, פנו למכללה אנשי המשרד שביקשו להגיע לציבור החרדי, להכשיר אותו ולשלב אותו בתפקידים מתאימים. "זה שיתוף פעולה פורה לשני הצדדים", אומר איזנברג. "החרדים מגיעים בשביל פרנסה, והצבא מקבל כוח אדם איכותי שלא הייתה לו גישה אליו עד היום. המלחמה טרפה את הקלפים גם בהקשר של קודקוד, אבל בעיקר בהקשרים רחבים יותר, כי הצבא צריך הרבה יותר כוח אדם, והאיש האולטימטיבי לפנות אליו בעניין הזה היה הרב לייבל".

אתה מאמין שמיזם החטיבה החרדית יצליח?

"ימים יגידו. יש כרגע ברחוב החרדי עוינות עצומה כלפי רעיון הגיוס. קשה לתפוס את זה, כי מדינת ישראל באמצע מלחמה, אבל מבחינת המתנגדים הגיוס עצמו הוא מלחמת שמד. הפסקת התקצוב מפוצצת את הבועה שאפשרה לישיבות לפעול במנותק מהמציאות במדינה – ויש בזה גם ממד מבורך. לכן האתגר גדול, אבל הרב לייבל הוא לא איש שמחפש את ההצלחה שלו דווקא; הוא רוצה שהדבר עצמו ייעשה. יכול להיות שהניסיונות שנעשים עכשיו יובילו לפירות בעתיד, מתוך הבנה מה עובד ומה לא עובד. אני חושב שלשיטתו גם מודל הגיוס צריך להתייחס לצד התורני־רוחני. זה לא יכול לעבוד אחרת. נרמול של תופעה כזאת יכול לקחת דור, אם בכלל. אבל מי שממהר להספיד את זה, צריך לזכור שהמחשבה שאברכים שמרנים יעבדו בהיי־טק או ישתלבו ב־8200 הייתה בלתי נתפסת לפני חצי דור, והנה זה קורה".

פשט התורה

למרות ההתנגדות הראשונית של הרבנים לשילוב לימודי קודש וחול, הרב לייבל לא התייאש. ב־2023 הוא פתח בירושלים את ישיבת "המתיבתא – תורה ודעת" בראשותו, המשלבת לימוד תורה כמקובל בישיבה גדולה עם לימודים אקדמיים – תחילה שנת לימודי מכינה, ולאחר מכן תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. "הציבור רואה בו פעיל חברתי, אבל במהותו הוא איש תורה", אומרת גאדו. "כבר כבחור ישיבה צעיר הוא זיהה שיש הרבה תיאוריה בדרך הלימוד בישיבות: לומדים סוגיה ואז מנסים לחלץ ממנה כל מיני עקרונות שלא בהכרח נוגעים במציאות. הוא לא אוהב סיסמאות, לא אוהב לדבר גבוהה־גבוהה, מחובר מאוד לפשט. זה קורה בלימוד, אבל גם עובר כחוט השני בעשייה הציבורית שלו".

ד"ר בניהו טבילה, אחד היזמים של זרם החינוך הממלכתי־חרדי, חבר כיום בצוות ההקמה של ישיבת ההסדר משמר התורה. לדבריו, היא עתידה להתחיל לפעול ב"זמן אלול" השנה. הרב לייבל צפוי למסור בישיבה שיעורים קבועים וללוות את הבחורים באופן פרטני. "בעיניי הוא מגדולי תלמידי החכמים בדור", אומר ד"ר טבילה. "יש לו דרך לימוד ייחודית מאוד שמדגישה את פשט הגמרא ואת המחשבה העצמאית. הוא אומר: לפני שאתה ניגש למפרשים, נסה להתעמק ולהבין בעצמך, ורק אחר כך תראה מה הם אומרים. גם בלימוד המקרא יש לו גישה מיוחדת".

מה מייחד את הישיבה החדשה?

"היא מציעה לימוד תורה לעומק ולרוחב בשנה הראשונה – לא רק גמרא בעיון, כמו שלומדים בישיבות החרדיות, אלא גם לימודי הלכה, מחשבת ישראל, תנ"ך, חסידות. גם כי הבחורים אולי סקרנים ביחס לדברים שלא מצאו בישיבות, וגם כי אנחנו רוצים לצייד אותם במטען לקראת המשך החיים – בשירות הצבאי, בעולם התעסוקה ובבניית המשפחה.

"הישיבה פונה לתלמידים טובים, בני תורה בזהותם ובשאיפות שלהם, שרוצים ללמוד חלקים של התורה שלא למדו עדיין, ושחושבים שצריך לשרת בצבא. תלמידים שאומרים: עם ישראל בתקופה קשה, ואנחנו רוצים לתרום, אבל בלי לאבד את הזהות שלנו. יש להם רצון לשרת ופתיחות לעולם, הם כנראה יודעים כבר שהם ילכו לעבוד בעתיד, והם מבינים שזה לא בסדר שמי שלא מקדיש את חייו ממש רק לתורה, לא משרת בצה"ל. אותם אנחנו רוצים – אנשים שלא רואים את השירות כ'בדיעבד', אלא רואים בו ערך. אנשים שאומרים: יש כאן אתגר, לשמור על הזהות שלי במסגרת הצבאית".

קיימות כבר כמה ישיבות הסדר חרדיות, והניסיון מלמד שהרבה פעמים מגיעים אליהן צעירים שנשרו מעולם הישיבות ואולי גם מהחברה החרדית. משמר התורה תהיה שונה?

"זו בשום אופן לא ישיבת נושרים או ישיבה לתלמידים שמאסו בדרך החיים התורנית. לא אליהם אנחנו מכוונים. בישיבות האחרות האלה לומדים גם לימודי חול ואפילו לימודי תואר ראשון, ואומרים: אם כבר באתם אלינו, בואו נקדם אתכם במסלול האקדמי. אנחנו בחרנו להתמקד בשנה של לימוד תורה באמת, בלי לימודי חול, ובהמשך שירות משמעותי במסלול קרבי או טכנולוגי".

הרב נרתע מההתקפות נגדו?

"לדעתי הוא נחוש להמשיך לקדם את הישיבה ואת שאר הפעילויות. מכאיב שהקהילה שלנו מאפשרת ביזוי תלמיד חכם בסדר גודל כזה. יש כאן פגיעה גדולה ברב לייבל, בתלמידים שלו ובקהילה החרדית בכלל. לצערי אנחנו לא רואים מספיק גינויים של הדבר הזה".

בפעילותו ברשת אחוות תורה הרב לייבל מתייחס גם לתפקידן הדתי של הנשים והאימהות, כחלק חשוב מבניית הבית התורני. בשיעור שמסר בליל שבועות לפני שלוש שנים במדרשת אותות, מדרשה תורנית לנשים חרדיות, הסביר כי תפקידן של נשים אינו רק לשלוח את ילדיהן ובעליהן ללמוד. הוא חתם את השיעור בפנייה ישירה לבנות המדרשה ולאורחותיה: "אני רוצה להאמין שהדרבון שלכן ללמוד גמרא אינו פמיניסטי – 'אה, אתם הגברים לומדים גמרא, גם אנחנו לומדות גמרא' – אלא שיש לנו סוג חשיבה שמושקעת בגמרא, בתנאים, באמוראים, בראשונים, ושם אנחנו מוצאים את עומק החשיבה שלנו, את דרכי החשיבה שלנו, ולכן יש מקום ללמוד גמרא. אתן יכולות לספוג ולהפנים את הדברים האלה, ולכן – ללמוד גמרא!"

גאדו השתתפה בשיעור הזה במדרשת אותות. "הוא ממש אמר ברחל בתך הקטנה: אתן חייבות לקחת את החיים הדתיים לידיים שלכן, ולא להזדקק לאחרים שכאילו יחיו בשבילכן את החיים הדתיים", היא מספרת. "הוא אמר שהיום ההגמוניה החרדית אומרת שאסור לנשים ללמוד גמרא, אבל מה אם יום בהיר אחד יקרה משהו, ופתאום תהיה מצווה ללמוד גמרא? הוא נתן כמה דוגמאות מההיסטוריה של החרדיוּת פה בארץ, כל מיני דברים שהיו אסורים בעבר ופתאום, בגלל צורך, לא רק הותרו אלא הפכו למצווה. למשל, זכות ההצבעה לנשים. אפילו הרב אברהם יצחק קוק היה נגד זה, אבל אז הבינו שזקוקים לנשים כדי לבסס את הכוח של היהדות התורנית, ופתאום כולם היו חייבים להצביע – גברים ונשים. גם פה, אומר הרב לייבל, זה תהליך: 'חכו בסבלנות, אבל תמשיכו לעשות את זה'. בעיניי זה משקף את המנהיגות שלו".

מי המנהיג

הרב נחמיה שטיינברגר, שותף לפעילויותיו של הרב לייבל, שמע על ההפגנה מול ביתו של הרב לייבל לפני שבועיים כשערך חופה בצפון. במקום לחזור בתום החופה לביתו בירושלים, הוא החליט לעבור בבני־ברק ולחזק את ידי הרב. "התגודדו סביב האוטו מפגינים", הוא מספר. "הייתי נצור במשך שעתיים. בכל פעם שניסיתי לצאת התנפלו עליי, וכך זה נמשך עד שעה מאוחרת".

מחקרים רבים, הוא אומר, ניסו למפות את ציבור החרדים המודרניים על בסיס רמת החיים, החזקת טלפון חכם ועוד, אבל לדעתו יש מאפיין אחד שקובע יותר מכול. "השאלה המרכזית היא עד כמה אתה עצמאי או ממסדי. זאת אומרת, אתה יכול להיות מודרני ופתוח, אבל אם אתה ממסדי וכפוף לתפיסות החרדיות ולמוקדי הכוח – לא תהיה חלק מהקהילה המודרנית. אני מעריך שהציבור החרדי המודרני מונה היום בין 10 ל־20 אחוזים מהמגזר החרדי. תמיד קל לפטור אותו בתור קבוצה אזוטרית. לדעתי, כדי להגדיל את המגזר הזה צריך לעסוק בהכשרת הלבבות ובמתן ביטחון לאנשים שהם יישארו בתוך החברה החרדית. שיש להם בית.

"קהילת החרדים המודרניים יכולה להיות כמו חצר חסידית נוספת, גדולה ומשפיעה, ובשביל זה צריך לתת לה מאפיינים של חצר עצמאית. זה אומר מוסדות חינוך, קהילות, עיתון, רבנים, מרחבי חיים. אסור לשכוח שאחד המאפיינים המובהקים של הקהילה החרדית הוא כוח הסנקציה, ולכן צריך לשבור את המונופול ובתפיסה הוליסטית לבנות קהילה מובהקת. אנשים פורצי דרך במגזר כבר מייצרים מרחב חרדי מודרני שאפשר לחיות בו: החינוך הממלכתי־חרדי, ישיבה תיכונית, גיוס, אקדמיה, כל הדברים הללו, וכמובן הכול כשר לפי ההלכה.

"לגבי הרב לייבל עצמו, עמדתי היא שהוא לא המנהיג. הוא אדם אמיץ, יזם סדרתי, שבעצמו משלב עבודה ותורה, ואני חושב שיש לו יכולת להיות ראש חץ. אבל אם זה יישאר סיפור רק שלו, בלי שיבואו אחריו עוד רבנים וקהילות, אני מפקפק ביכולת של זה להצליח".

מי בעיניך המנהיג של הקהילה?

"צריכה להיות קבוצה של מנהיגים. אחד המאפיינים של הקהילה המתפתחת הוא שהיא לא בנויה באופן מונוליטי – בניגוד לקהילה החרדית הקלאסית, שיש בה 'גדול' שכולם כפופים למרותו. אגב, הרב לייבל גם לא חפץ בהנהגה. הוא לא מגלומן. אני חייב להגיד שבהרבה הזדמנויות ראיתי אצלו יכולת יוצאת דופן ללכת הצידה כשהוא מבין שהנוכחות שלו בפרויקט לא תורמת, אלא מעכבת. הוא באמת נאמן למטרה ויודע לשים את עצמו בצד".

האם הרב לייבל מטפח גם שאיפות פוליטיות? הוא ככל הנראה לא יעסוק בפוליטיקה באופן ישיר, אולם ייתכן שישמח בהקמת מפלגות שינפצו את המבנה הנוכחי של הפוליטיקה החרדית. "הציבור החרדי המודרני קיים גם ברמה האידיאולוגית", אומרת גאדו. "לפני עשור, עשור וחצי, החרדים המודרניים נחשבו לסוג ב', מעין 'היצר שלנו גבר עלינו ואין לנו מה לעשות, אז אנחנו חיים את החיים האלו, אבל לא מתוך אידיאולוגיה'. היום יש זרם גדול שיודע שחיי תורה עם דרך ארץ הם לכתחילה. הרב לייבל נותן לזה מסגרת רעיונית תומכת, והנוכחות שלו משמעותית. כתופעה, זה ודאי יצבור תאוצה. הציבור החרדי גדל, והוא לא יכול לחיות בגטו כמו לפני שבעים או חמישים שנה. הוא רוצה להשתלב".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il