צלצול טלפון העיר את ראש מועצת קצרין יהודה דואה בשעה ארבע לפנות בוקר ביום רביעי שעבר. על הקו היה קצין מאוגדת הבשן, הממונה על גזרת רמת הגולן. "אתם בכוננות ספיגה", הודיע הקצין לראש המועצה. דואה הכריז מיד על סגירת כל מבני המועצה ביממה הקרובה, וביקש מהתושבים לשהות סמוך למרחבים מוגנים. כמה שעות אחר כך, בשמונה וחצי בבוקר, התחיל "היום הקשה ביותר בתולדות קצרין", לדבריו, כשארגון הטרור חיזבאללה ירה יותר מחמישים רקטות לעבר בירת הגולן. שבע מהן חמקו ממיירטי כיפת ברזל, חמש פגעו פגיעה ישירה בבתי תושבים, וארבעה בתים עלו באש.
המלחמה מורגשת היטב בדרך לגולן, חמישה ימים אחרי המתקפה. אוגוסט, שיא "בין הזמנים", אבל הכבישים ריקים. מעט מאוד כלי רכב חונים לצד הכבישים בחניוני המעיינות והנחלים. אוטו גלידה עומד בצד הדרך ומחכה לקונים שלא יגיעו. יום שני השבוע נחשב ליום "רגוע" יחסית בזירה הצפונית: עד הצהריים "רק" כטב"ם אחד חצה את הגבול ויורט סמוך לכינרת. יום לפני כן שוגרו בשעות הבוקר מאות רקטות וכטב"מים לעבר ישראל, במה שחיזבאללה כינה "תגובה" לחיסול בכיר חיזבאללה פואד שוכר בביירות ארבעים יום לפני כן; בצה"ל הודיעו שסיכלו מתקפה נרחבת הרבה יותר, בהפצצת מאות מטרות ברחבי לבנון. דואה לא התקשר ביום ראשון לדחות את הריאיון: בישראל של 2024, כמעט־מלחמה בבוקר אחד לא צריכה להשפיע על התוכניות לבוקר המחרת.
על השולחן של דואה, ליד המחשב, יש קסדה, וסט ומכשיר קשר – ציוד חובה לראש מועצה בזמן מלחמה. הוא לוקח את מכשיר הקשר ואנחנו יוצאים לסיור בבתים שנשרפו מפגיעת הרקטות בשבוע שעבר. צעצועים פזורים בחצר אחד הבתים שנפגעו. "מדובר בבתים בלי מרחבים מוגנים, שתושביהם רצים למקלט כשיש אזעקה, ויש להם רק שלושים שניות להגיע למרחב המוגן", אומר דואה. "אחד מהתושבים לא הגיע למקלט ונפצע באופן בינוני מקיר שקרס עליו. בנס הוא נשאר בחיים.
"כששמעתי שיש פגיעה ישירה קפצתי מיד לשטח. לא הייתי מוכן לחכות עשר דקות עד סוף המטח. מול הבתים שעלו באש פגשתי תושבים צורחים ובוכים, אנשים שאיבדו את כל חייהם ברגע אחד. ניסינו לברר אם יש הרוגים בתוך הבתים. אחרי כמה דקות מורטות עצבים הבנו שלמעט פצוע אחד לא היו פגיעות בנפש, ברוך השם".
"יש פה 400 ילדים שנוסעים בכל בוקר למסגרות חינוך מיוחד מחוץ למועצה, אבל ב־1 בספטמבר נפתח פה בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים ובעתיד נפתח עוד מערכות של חינוך מיוחד. אני רוצה שקצרין תהיה מופת של מענה לבעלי צרכים מיוחדים, ממעון מותאם ועד לגיל המבוגר"
לדבריו, כשלושים תושבים איבדו את מקום מגוריהם בגלל הפגיעות הישירות. "למדינה לוקח המון זמן לעזור לאנשים שצריכים עזרה מיידית ואפילו אין להם בגדים ללבוש. אם אתה לא בעל הנכס, אתה לא מקבל פיצוי מיד. אז אספנו לדיירים בגדים, ציוד בסיסי, שכרנו להם צימרים, קנינו רהיטים. את הכסף הוצאתי מתקציב המועצה, אבל אני לא יודע אם אקבל עליו החזר. עכשיו, אחרי שבוע, הם כבר עוברים לשכירות.
"במהלך המתקפה נפגעו גם תשתיות ברחבי המועצה, ובמוזיאון שלנו נפגע כד עתיק. הנחינו את המורים והגננות לשוחח עם כל תלמיד. ראש מועצת מג'דל־שמס וראש מועצת עין־כיליא הגיעו לפה אחרי המתקפה, חיבקו ושאלו מה אנחנו צריכים. אחרי האסון במגרש הכדורגל במג'דל־שמס אני סייעתי להם. הם אחים שלנו, יש לנו גורל אחד".
ביתה של חנה סקלי ניזוק באופן קל מאחד הטילים בבוקר המתקפה. היא הייתה אז בחופשה ביוון, ורק לפני יומיים חזרה לקצרין. "השכנה שלי התקשרה וסיפרה שהחלון של הבית שלי נפגע מטיל", היא מספרת לראש המועצה ולי כשאנחנו הולכים בשכונה הפגועה. "התחלתי לבכות, זה הרס לי את החופשה, אבל אם הייתי כאן, רק האזעקה הייתה נותנת לי התקף לב. זה אף פעם לא קרה בקצרין. עד לאחרונה היה פה שקט, עכשיו הבנות שלי לוחיצות עליי לעבור אליהן למרכז הארץ. אבל אנחנו נשארים פה, לא עוזבים את הרמה. הרי זה מה שנסראללה רוצה".
כשסקלי מבקשת מראש המועצה עזרה בהגשת תביעה לשיפוץ הבית, דואה מעביר לה מספר טלפון של מי שיוכל לסייע לה. "זה אירוע שקצרין לא חוותה בעבר ולא הכירה", הוא אומר בדרך בחזרה ללשכתו. "קצרין הוקמה ב־1977 וחוותה את מלחמת לבנון השנייה. הייתה כאן רק פגיעה אחת, והטיל לא התפוצץ. אבל בחודשים האחרונים, מאז מרץ, אנחנו חווים פה הסלמה שלא הייתה כמוה. 70 אחוז מהשטחים החקלאיים שסביב קצרין עלו באש".
חלומות של מחר
דואה נבחר לראשות המועצה במרץ 2024, כמה שבועות לפני יום הולדתו ה־31. הוא נולד בקצרין. בגלל מום בלב, הרופאים אמרו לאמו שהסיכוי שישרוד בלידה הוא "פיפטי־פיפטי". אחרי הלידה המוצלחת הוא נדרש לעבור כמה ניתוחי לב מורכבים. על הפוליטיקה הוא חלם כבר כשהיה תלמיד בתיכון קצרין: בסיום כיתה י"ב אמר לחבריו שבעוד עשר שנים, שתי קדנציות, הוא יהיה ראש המועצה.
בקצרין הוא גם הכיר את אשתו מאור, בת למשפחה ממייסדות העיר, אבל אחרי החתונה הם עברו להתגורר במרכז הארץ. "צריך לעבור למרכז כדי להתפתח מקצועית", הוא אומר. "הרבה מילדי קצרין רוצים להישאר פה, אבל מקומות העבודה באזור דלים. אנחנו עובדים כדי לשנות את זה".
רק כשנולדה בתם הבכורה חזרה המשפחה הצעירה לצפון, "כדי לקחת את קצרין קדימה". בבחירות המקומיות שנערכו בעיצומה של המלחמה הוא הביס בפער של כ־6.5 אחוזים את דמיטרי אפרצב, ראש המועצה במשך עשור. "חזרתי לפה לפני ארבע שנים כדי להיבחר", מסביר דואה. "הציבור רצה לראות שינוי תפיסה, קשר בלתי אמצעי, התושב במרכז. פעם בשבוע יש לי פה מדיניות של דלת פתוחה. כל אחד יכול לקבוע פגישה ולהיכנס".
בתו אליה בת החמש, באווירת אוגוסט, התלוותה הבוקר לעבודה של אבא. שניים מהילדים נולדו כשכבר גרו בקצרין: ניתאי וריף. "ניתאי לא יודע לעשות דברים לבד", אומרת אליה. "הוא עם צרכים מיוחדים", מסביר דואה על בנו: "הוא מתמודד עם CP ברמת תפקוד הכי נמוכה שיש, 260 אחוזי נכות. הוא ילד חכם מאוד שמבין הכול, אבל יש לו קושי בדיבור ואפס עצמאות. מאתגר, לא פשוט. אבל זה הוביל אותי כראש הרשות לקדם את נושא החינוך המיוחד בקצרין.
"יש פה 400 ילדים שנוסעים בכל בוקר למסגרות חינוך מיוחד מחוץ למועצה, אבל ב־1 בספטמבר נפתח פה בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים ובעתיד נפתח עוד מערכות של חינוך מיוחד. אני רוצה שקצרין תהיה מופת של מענה לבעלי צרכים מיוחדים, ממעון מותאם ועד לגיל המבוגר. זאת אוכלוסייה שקופה שלא מקבלת מספיק מענה בישראל".
חלום אחר שלו הוא יותר קלאסי, בוודאי למועצה מקומית בלב הגולן: הוא רוצה להרחיב את התיירות באזור ולבנות מלונות בקצרין. "בגלל המלחמה התיירות התרסקה לאפס", אומר דואה. "צפון הגולן ומרכז הגולן איבדו את כל התיירים. אחרי מאבק ארוך מול האוצר הגענו עם סמוטריץ' להסכם שיהיו פיצויים לעסקים. חבל שזה היה צריך לקרות אחרי מאבק, אבל זה קרה". דואה גם מקווה, בקדנציה שלו, לקלוט עוד עלייה לקצרין. קבוצת עולים מארצות הברית אמורה להגיע למועצה בשבועות הקרובים, ולפי דואה ייבנו בעיר בשנים הקרובות עוד אלפיים יחידות דיור, שייפתחו גם בפני עולים חדשים. "אנחנו רוצים ליישב את הארץ", הוא מכריז.
בשביל ישראלים רבים, קצרין מוכרת בתור מקום הירצחה של תאיר ראדה בתא השירותים של בית הספר המקומי – רצח שטרם פוענח. דואה שותק לרגע בעצב כשאני מזכיר את שמה. "גדלתי עם תאיר, היא הייתה חברת ילדות שלי", הוא אומר לבסוף. "היינו באותה הכיתה. אני אזכור אותה לעד". יום הרצח, לדבריו, היה מטלטל. "כולנו, כל ילדי הכיתה, חיפשנו אותה שעות ארוכות. אני וכל החברים לא דמיינו שזה יכול להיות, שימצאו אותה ללא רוח חיים. לקראת הערב ראינו המון ניידות משטרה והבנו את גודל האסון".
לדבריו, הטראומה גרמה לו לעבור טיפול פסיכולוגי במשך ארבע שנים. "האירוע הזה הוא טראומה קשה במיוחד משום שמדינת ישראל לא מצליחה לאתר את הרוצח השפל. גם לי אין קצה חוט". תושב העיר רומן זדורוב, שהואשם ברצח, זוכה לפני יותר משנה ושוחרר לחופשי. "כשרומן חזר לפה היה מתח, ונערכו שיחות להורים בקצרין ולתלמידים בבתי הספר, אבל אנחנו ישראלים, ומסתגלים מהר. תאיר תמיד תלווה אותנו. בדצמבר הקרוב נציין 18 שנה למותה".
הסיפור שלה מרתיע אנשים מלגור פה?
"אני לא יודע, אבל אסור להעלים את זה ולטאטא מתחת לשטיח. זה חלק מההיסטוריה של קצרין. עד היום הסיפור המזעזע הזה עולה בשיח, ולא נסתיר אותו, נסביר עליו לכל ילד שגדל פה".
על נתניהו המלאכה
בעקבות המטח ההרסני לעבר העיר בשבוע שעבר הגיעו שרים בממשלה לתמוך בקצרין, וראש הממשלה בנימין נתניהו הזמין את דואה ואת עמיתו, ראש המועצה האזורית גולן אורי קלנר, לפגישה בלשכתו. "בפגישה איתנו נתניהו הביא לנו דף לבן ואמר 'תרשמו לי מה אתם צריכים'", אומר דואה. "הגיע הזמן שהממשלה תחליט אם היא רוצה שהצפון יהיה שוקק חיים או שוקק טילים. אנחנו לא מוכנים להיות סוג ב' ואני לא רוצה להיות השכפ"ץ של תל־אביב. אין הלימה בין ירי לצפון לירי למרכז הארץ, וזאת החלטה שאנחנו לא יכולים להבין. אני לא מקבל את העובדה הזאת. הממשלה צריכה להשיב את הביטחון לקצרין ולגולן, וזה יכול לקרות רק באמצעות מלחמה, אין שום דרך אחרת.
בת עמי אגוזי, בעלת חומוסייה: "אנשים פה אומרים בצחוק, 'אתה לא מתל־אביב אז אתה לא שווה כלום'. היה מעליב לראות שכאשר יש ירי לתל־אביב כל המדינה על הרגליים, אבל קצרין כבר עשרה חודשים עם טילים וזה עובר. ואני מבינה את מי שלא מגיע לטייל פה, זה 'ונשמרתם לנפשותיכם' לגמרי"
"במלחמה הזאת צריך לקחת בחשבון גם את מדינת לבנון ולא רק את חיזבאללה: לבנון היא מדינה ריבונית, וצריך לפגוע בתשתיות המים והחשמל שלה, בנמל התעופה ובנמל הימי, ולהחזיר אותה 200 שנה אחורה. זה היה צריך לקרות כבר ברקטה הראשונה, אבל הם ראו שאנחנו רק במדיניות של תגובה. אני לא יכול לשמוע את המילה 'תגובה'. צריך לעשות שינוי משוואה, ועד שזה לא יקרה אנחנו הופכים את קצרין לעוטף לבנון. המדינה מנרמלת את זה".
ישבת עם נתניהו. זה לא הבעת תמיכה בהתנהלות שלו, שלפיה ילדים בקצרין פחות חשובים מילדים במרכז הארץ?
"מה שהיה בחדר הסגור אני לא אוציא החוצה – יש שיקולים שלא כולם מודעים אליהם ואת חלקם נתניהו השמיע לי בחדר הסגור. אפשר להבין את השיקולים הללו, אבל זה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון ביטחון תושבי קצרין והגולן. יש פתרונות. נתניהו יכול לעשות את זה, ועליו המלאכה. אבל אני לא מעוניין להוסיף פילוג ושסע, אז אני מחזק את ממשלת ישראל ומחזק את צבא ההגנה לישראל".
ממשלת ישראל לא "מכרה את הצפון"?
"אני לא חושב שנמכרנו. אני לא אוהב את המילה הזאת. כן אגיד שסדר העדיפויות לוקה בחסר. אנחנו בקצרין מרגישים כשחקן משנה, ומדינת ישראל לא שמה אותנו בעדיפות כמו תל־אביב. צריך להיות דין שווה בין קצרין לתל־אביב, אבל כרגע מדינת ישראל מאבדת את הצפון במודע. מתחילה שנת הלימודים – ויש עשרות אלפי מפונים. אז אנחנו מפסידים.
"במלחמה הזאת צריך לקחת בחשבון גם את מדינת לבנון ולא רק את חיזבאללה: לבנון היא מדינה ריבונית, וצריך לפגוע בתשתיות המים והחשמל שלה, בנמל התעופה ובנמל הימי, ולהחזיר אותה 200 שנה אחורה. זה היה צריך לקרות כבר ברקטה הראשונה"
"היום אפגש שוב עם אלוף פיקוד הצפון אורי גורדין, עם עוד ראשי רשויות, והתחושה שאני מקבל ממנו היא שהצבא ערוך, מוכן ורוצה – אבל הוא לא מקבל את ההנחיה כרגע מהקבינט. צריך להוריד את הגדרות בצפון ולתמרן בתוך לבנון: הגיע הזמן שאזור דרום לבנון יהיה רצועת הביטחון, ולא הגליל והגולן. גם החלטה 1701 לא תיתן פיתרון. אין יכולת להגיע להסדרה עם מדינה שלא מכירה בנו ובטח לא עם ארגון טרור שחרת על דגלו לרצוח אותי ואת כל מי שגר פה. אנחנו צריכים לראות יותר יוזמה".
בתחילת השבוע, כאמור, יצא צה"ל במבצע סיכול נגד מתקפת חיזבאללה שכוונה גם למרכז הארץ ולא רק לצפונה. המבצע תסכל רבים מתושבי הצפון, דווקא משום שנסראללה וחיזבאללה הודיעו שניסו לתקוף מתקנים צה"ליים בגוש דן. "כשיוצאים למבצע כזה רק כי יש איום על תל־אביב, זה מבהיר לנו שהפכנו למגן ישראל ולקו העימות", מסביר דואה את התסכול. "יש נרמול של הירי על הגולן ושאר הצפון, ואני לא מוכן לחיות במציאות כזאת, שאם מחסלים בכיר בחיזבאללה התושבים שלי צריכים להיכנס לכוננות ספיגה. לא נסכים לחיות ככה.
"אנחנו לא מרגישים שיש אופק או שאנחנו הולכים להכרעה. כבר שנה אנחנו ליד מרחבים מוגנים וצריכים לתכנן כל נסיעה דרך הצירים שמותר לנסוע בהם. אנשי הגולן הם אנשי הבזלת, הם לא אנשים של נהי ובכי, הם כאן מתוך אידיאולוגיה. המדינה צריכה להודיע בכל יום מחדש שהיא נותנת לקצרין את המעטפת שתאפשר לה להיות עיר פורחת ומובילה".
הצפון במצב קשה, נתניהו צריך להמשיך להיות ראש ממשלה?
"כרגע צריך להתמקד בניהול המדינה ולא לחשוב על החלופה לנתניהו. הוא אחראי ויש איתו עוד אחראים, ובסופו של דבר הציבור יצטרך להכריע את מי הוא רוצה. נתניהו גם השיג הישגים בקדנציה שלו. הזמנתי אותו לסיור בגולן והוא הודיע שיבוא".
מעשים ולא שקפים
ביום ראשון תיפתח שנת הלימודים, ולמרות תקוותיהם של רבים מתושבי הצפון, עשרות אלפי המפונים יפתחו את השנה בבתי ספר חלופיים. ביישובים שלא פונו, הלימודים יחודשו תחת אש. "נערכנו כדי להיות מוכנים כמה שיותר", אומר דואה על 1 בספטמבר. "כבר היו לנו אזעקות בשנה שעברה במהלך הלימודים, והילדים עוברים הרבה תרגולים של ריצה למקלט. נפתח את השנה עם תרגול כזה. אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להיות בחרדה. אני חייב להיות בשיא הדריכות והמוכנות, ובלילה לפני אני הולך לישון עם עין פקוחה, כשאני יודע שכל ילד יודע להגיע למרחב מוגן".
לך יש ילד במעון.
"יש דאגה ויש חששות, אבל אין לנו אופציה אחרת. אם נלך מקצרין לטבריה הטילים יבואו אחרינו. לא רק קצרין לא מוגנת, כל הארץ לא מוגנת. אין ברירה אלא להוריד את חיזבאללה על הברכיים עד שיצעק הצילו. יש לנו יכולות, והגיע הזמן להפעיל אותן. אפשר להכריע את חיזבאללה. אלוף הפיקוד עצמו אמר לי שאפשר להכות באויב בדרכים שהוא עוד לא פגש.
"במהלך המתקפה נפגעו גם תשתיות ברחבי המועצה, ובמוזיאון שלנו נפגע כד עתיק. ראש מועצת מג'דל־שמס וראש מועצת עין־כיליא הגיעו לפה אחרי המתקפה, חיבקו ושאלו מה אנחנו צריכים. אחרי האסון במגרש הכדורגל במג'דל־שמס אני סייעתי להם. הם אחים שלנו, יש לנו גורל אחד"
"לצערי אני רואה שיש אנשים שחזרו להתאהב במצגות, והם לגמרי בתפיסה של 7 באוקטובר ושל משוואות: מה עשו לנו ומה עשינו להם, איך הגבנו. ההתאהבות העצמית הזאת לא מעניינת אותי. בשמחת תורה הושפלנו, ואנחנו צריכים לדבר כרגע במעשים. אם יש לך מעשים אתה לא צריך לשכנע אותי בשקפים.
"הדרג המדיני החליט שהוא לא מחליט, וזאת הבעיה. אנחנו בשעה גדולה לעם ישראל: או שנכריע וניתן שקט לדורי דורות או שכל דור פה יגדל על אזעקות והרוגים. חבל שלא נוצל המומנטום של מתקפת הנגד בתחילת השבוע. אנחנו רוצים הכרעה. בספר שופטים כתוב 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה': רק ככה נדע שיש הכרעה, שקט של עשרות שנים קדימה, ושהאויב ידע שעל כל אבן שעפה לפה אנחנו משמידים חצי מלבנון".
המרכז המסחרי בקצרין, אליו הגעתי בתום השיחה עם דואה, ריק כפי שלא ראיתי אותו מעולם. בחומוס "כולו זאכי", בת עמי אגוזי שפתחה את העסק לפני עשר שנים מספרת על קיץ קשה במיוחד. "מוות, אין פה כלום", היא אומרת על התיירות השנה. "ירידה של 60 אחוז בהכנסות. ורק בשבוע שעבר קיבלתי בפעם הראשונה מקדמה לפיצויים, אחרי חודשים ארוכים שלא קיבלתי כלום, והגענו למצב קשוח. יש ימים של אזעקות שבהם רבים מאיתנו לא פותחים את העסק. לא מעט עסקים גם נסגרו מאז תחילת המלחמה. רק במתחם הזה נסגרו ארבעה עסקים, ועוד שניים מנסים למכור".
את מתקפת הנגד ביום ראשון היא מכנה "מגן תל־אביב". "עצבים", היא פוסקת. "אנשים פה אומרים בצחוק, 'אתה לא מתל־אביב אז אתה לא שווה כלום'. היה מעליב לראות שכאשר יש ירי לתל־אביב כל המדינה על הרגליים, אבל קצרין כבר עשרה חודשים עם טילים על הראש וזה עובר. אז יש מעט מאוד מטיילים. בדרך כלל באוגוסט מפוצץ פה, המתחם מלא בילדים. בכל שנה יש לי בקיץ שלושה עובדים, אבל הקיץ הזה אני כאן לבד. ואני מבינה את מי שלא מגיע לטייל פה, הם צודקים, זה 'ונשמרתם לנפשותיכם' לגמרי".
במטח חיזבאללה ביום רביעי שעבר, אגוזי מספרת, נפלה רקטה במרחק חמישים מטר ממנה. "הגן עליי שולחן קק"ל שנכנסתי מתחתיו, וכל האדמה עפה סביבי. יש פה המון בתים ישנים ללא ממ"ד שתושביהם צריכים לרוץ למקלט. כשיש אזעקה אני עומדת עם הילדים במסדרון של הבית. אני רק מבקשת שלא יעצרו עד הניצחון המוחלט, ועד שנוכל לומר בפה מלא שאנחנו עם חופשי בארצנו. לפני שזה קורה אסור לעצור".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
