היחיד מחברי הממשלה שמתגורר בעוטף עזה הוא שר התקשורת שלמה קרעי: ביתו נמצא במושב זמרת, סמוך לנתיבות. כשהוא מדבר על הטבח בשמחת תורה, אפשר לחוש שהמראות הקשים שראה במו עיניו עודם צרובים בו. "הייתי באותו הבוקר במושב, ולא הצלחתי להבין מה קורה. איך המאבטח מספר לי על סרטונים שמראים עשרות פלסטינים פורצים את הגדר בכמה מקומות. איך יכול להיות שחטופים מועברים לעזה? איפה המסוקים? איפה חיל האוויר? איפה צה"ל? יצאנו לישיבת הממשלה, ובדרך ראינו גופות מוטלות לאורך הכביש. זה היה נורא ואיום".
השר ומשפחתו פונו מביתם, ורק כעבור חודשים רבים שבו אליו. כמעט שנה לאחר פרוץ המלחמה, הוא מקפיד לשדר אופטימיות אף ש"עם ישראל נמצא בתקופה קשה", ודורש מעמיתיו בשמאל לתת יותר גיבוי לממשלת ישראל. "כואב הלב על כל לוחם שלנו שנופל בקרב, על כל פצוע שיישא על גופו את החבלות לכל חייו, על החטופים שכמעט הצלחנו להביא במבצעי גבורה ולפעמים נכשלנו. אבל מה שמחזק אותי זה שראש ממשלת ישראל קם ואמר 'לא עוד'. שלא תתבלבלו, אנחנו נשמיד אתכם עד האחרון. נשמיד את חמאס, עזה לא תהיה יותר גוף טרור, ונעשה מה שנדרש גם בצפון כדי שהתושבים יוכלו לחזור לבתיהם.
"כל ציר הרשע מביט עלינו ומחכה לראות: האם נמצמץ? האם ניכנע? האם נפגין חולשה? אנחנו בג'ונגל, ואם יזהו אצלנו חולשה – יטרפו אותנו. אסור להפגין חולשה. כשאתה רואה את חברי האופוזיציה תוקפים את הממשלה ואת ראש הממשלה נאבק כל הזמן בניסיון להחליש אותו, מי שמח על המתקפות האלה? מי מרוצה יותר מסנוואר, שרואה שדף המסרים שלו עובד כמתוכנן?"
מה שאתה אומר מעלה בי תחושה של בריחה מאחריות. הממשלה פשוט מתעלמת מאחריותה למחדל שהביא לטבח. ב־15 השנים האחרונות נתניהו היה ראש הממשלה ב־90 אחוז מהזמן, ואיכשהו כולם אשמים חוץ ממנו.
"ראש הממשלה והממשלה לא מתחמקים מאחריות. יש אחריות על כל מי שנמצא בהנהגה, אין פה שאלה. נעשו טעויות. השאלה היא מה גרם לטעויות הללו. הממשלה הרי לא יודעת הכול, היא מסתמכת על עבודה של גורמי מקצוע. אז מה קורה אם באים גורמי המקצוע ואומרים 'המדיניות טובה, תמשיכו בה, הכול בסדר'? מי היה צריך לפעול אחרת? אולי הממשלה לא אתגרה מספיק את גורמי המקצוע, יכול להיות. אבל אנשי מודיעין לא עשו את מה שנדרש כשראו את תוכניות הטבח שבועות לפני 7 באוקטובר ואפילו ימים לפני כן, לא הזעיקו את מי שהיה צריך להזעיק, לא העירו את ראש הממשלה באותו הלילה. אני חושב שכובד המשקל מוטל על הכתפיים של מי שהתרשל.
"ראש הממשלה והממשלה לא מתחמקים מאחריות. ודאי יש אחריות על כל מי שנמצא בהנהגה, נעשו טעויות. השאלה היא מה גרם לטעויות הללו. הממשלה הרי מסתמכת על גורמי מקצוע, ומה קורה אם הם באים ואומרים 'המדיניות טובה, תמשיכו בה, הכול בסדר'? מי היה צריך לפעול אחרת? אולי הממשלה לא אתגרה מספיק את גורמי המקצוע"
"יש גם דברים שנעשו בשגגה מצד ההנהגה, כמובן. לא לאתגר מספיק את התפיסות השגויות, זה עצמו דבר שגוי. אבל הממשלה לא מתנערת מאחריות, להפך. הממשלה התעשתה והיא פועלת בכל הכוח. מהר מאוד היא יצאה לקרב על חייה של מדינת ישראל, והיא לא מוכנה לוותר. ראש הממשלה עומד מול כל הלחצים מבית ומחוץ, ועושה כל מה שנדרש כדי לתקן את מה שקרה. אני לא רואה כאן בריחה מאחריות. אולי להתפטר זה לברוח מאחריות. אנחנו עושים כל מה שנדרש, ויש הרבה אתגרים שניצבים מולנו".
כל מה שנדרש? גם להחזרת החטופים?
"בוודאי. כשאתה רואה את דף המסרים של חמאס, שאומר 'החוליה החלשה היא שר הביטחון, אנחנו צריכים להאשים את נתניהו', אתה מבין את זה. למה מצפים כל מי שתוקפים את ראש הממשלה? שנגיד לחמאס 'רצחתם שישה חטופים, עכשיו ניכנע לכם'? הדרך של הממשלה היא להמשיך בנחישות. דבר עם הלוחמים בשטח, הם גאים על כל שעל שהם מתקדמים, על כל דגל שהם מניפים. הם מרגישים שהם נאבקים בציפורניים כדי לחלץ את החטופים, את יקירינו, כשהם בחיים. הדרך לעשות את זה היא להמשיך להילחם, לא להיכנע".
על רקע המלחמה המתמשכת והמחאה הגוברת, כמה זמן להערכתך הממשלה תצליח לשרוד?
"מהרגע הראשון אמרתי שהממשלה תשרוד עד 2026. אני לא יודע אם תחילת 2026 או סוף 2026, אבל היא תמלא את ימיה, או כמעט תמלא את ימיה. נכון, היה לנו שבר גדול אחרי שפרצה המלחמה, דברים נוראים שעוד יתבררו. אבל צריך לזכור שיש כאן ממשלה נחושה שמטרתה בראש ובראשונה להגן על ביטחון ישראל ולשמור על האינטרסים של מדינת ישראל. זה נכון במיוחד אחרי שראינו בתקופת הממשלה הקודמת מה יכול להיות – בחתימה על הסכם כניעה מול חיזבאללה, ועוד לפני כן, בהקמת קואליציה עם תנועה־אחות של חמאס. הם עשו את זה בלי להתבייש ובלי להתבלבל, הכול היה כשר כדי לכבוש את השלטון. חברי הקואליציה הנוכחית – למרות חילוקי הדעות, וגם אם הסגנון של מישהו לא מוצא חן בעיני אחרים – יודעים שמול הסכנות הללו אנחנו חייבים לעמוד יחד. ונמשיך לעשות את זה".
שלושה ערוצים, קול אחד
אנחנו נפגשים בלשכתו של השר קרעי בכנסת רגע אחרי שהצביע על החוק להארכת כהונתה של מועצת הרבנות הראשית. מענייני הביטחון אנחנו עוברים לשוחח על הסוגיות שבתחומי משרדו, משרד התקשורת. בכמעט־שנתיים שלו בתפקיד אירעו לא מעט התנגשויות בינו ובין תאגיד השידור הציבורי: קרעי טען שוב ושוב כי התאגיד נותן במה לדעות אנטי־ישראליות, וכי עצם קיומו של גוף שידור כזה מנוגד לעקרונות השוק החופשי, ועל כן יש להפריט אותו. בימים אלה ניתנת בידו הזדמנות להשפיע על דמותו ורוחו של השידור הציבורי: מתוך 12 המושבים במועצת התאגיד, שניים אינם מאוישים, שלושה יתפנו ב־19 בנובמבר, ושני חברים נוספים יסיימו באותו הזמן את כהונתם הראשונה במועצה ואפשר יהיה להחליפם. בין הפורשים יהיה גם היו"ר גיל עומר. מועצת התאגיד אומנם אינה יכולה להתערב בתכנים המשודרים, אך כמי שמפקחת על פעילותו, על לוח השידורים שלו ועל תקציבו, היא בהחלט יכולה להשפיע על מה שיוצג על המסך.
לתפקיד יו"ר ועדת האיתור שתבחר את החברים החדשים למועצה מינה קרעי את השופט בדימוס משה דרורי. עד מהרה הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי, ונטען בה שדרורי אינו מתאים לתפקיד בשל פסיקותיו כשופט, וכי עצם המינוי הוא ניסיון של השר לפגוע בשידור הציבורי. פרקליטות המדינה טרם הגישה את תגובתה לעתירה. "השופט דרורי יצא בקול קורא למינוי חבר נוסף בוועדה, ולמעשה כבר בחר את חנן עמיאור, אבל יש לנו עיכובים מצד הייעוץ המשפטי לממשלה שמשהה בכל מיני תואנות את חוות דעתו, אף שהתהליך כולו לווה בידי היועצת המשפטית של משרד התקשורת", אומר קרעי. "אני מקווה שנסיים את התהליך בקרוב, וכך יישארו לוועדת האיתור כחודשיים למנות מחליפים לחברי המועצה שאמורים לסיים בנובמבר את כהונתם.
"הם מצידם לא מרוצים מההחלפה. יו"ר מועצת התאגיד פנה בשבוע שעבר לייעוץ המשפטי לממשלה, בבקשה להאריך באופן מלאכותי את הכהונה שלו ושל חבריו בחודשיים נוספים: הוא טוען שלתקופה מסוימת בתחילת הקדנציה המועצה לא תפקדה, כי אחד החברים נפטר ולא היה קוורום. זו כמובן טענה מופרכת: היעדר קוורום הוא לא דבר חדש, ובכל זאת איש לא חשב עד היום שזה מאפשר את הארכת הכהונה. גיליתי את הפנייה והתעמתי בנושא עם המשנים ליועצת המשפטית לממשלה. אני מאמין שהסאגה הסתיימה, ושאף אחד לא יעשה צעד לא חוקי כדי להאריך באופן מלאכותי את כהונת המועצה הנוכחית".
אתה בכלל רצית לסגור את תאגיד השידור הציבורי, ולא הצלחת. מהן הציפיות שלך מהמועצה בהרכבה החדש? מה אתה רוצה שישתנה בתאגיד?
"אכן, השאיפה שלי הייתה להפריט את התאגיד. אני לא חושב שיש מקום לשידור ציבורי, בטח לא של חדשות ואקטואליה. אתה רואה היום שהקול של התאגיד בתחום הזה הוא בדיוק כמו של ערוץ 12 וערוץ 13. אני לא מדבר על יצירה ישראלית, הפקות מקור – זה דבר שהמדינה בוודאי יכולה לתמוך בו, אף שכמובן צריך לגוון יותר, להשמיע קולות נוספים, לתת יותר מקום לפריפריה. אבל בכל מה שנוגע לחדשות ולאקטואליה, צריך להפריט. זה מה שרציתי לעשות, אבל בתחילת דרכי במשרד ביקשו ממני ראשי הקואליציה לעזוב את זה. הבהירו לי שזאת חזית שהם לא מעוניינים לעסוק בה כרגע, ושגם אם הם מסכימים איתי, הנושא הזה לא עומד בראש סדר העדיפויות. קיבלתי את עמדתם, אבל לא הנחתי לזה".
אחד הכלים הכבדים שקרעי מתכוון לשנות באמצעותם את המצב הקיים הוא חקיקה מחדש של חוק השידור הציבורי. "היום התקציב של התאגיד והחלוקה הפנימית שלו קבועים בחוק; לפי החוק החדש, תקציב התאגיד יובא לאישור הממשלה והכנסת כמו כל תקציב, וגם סדרי העדיפויות בנוגע לחלוקה הפנימית יוכתבו בידי נבחרי הציבור. אולי נצמצם את ההוצאה על חדשות ואקטואליה. אלה 200 מיליון שקלים שמשלמים על שידורים שהרייטינג שלהם אפסי. בעיניי זה לא רק בזבוז כספי ציבור, זה גם פוגע בגורמים חדשים שאני רוצה שייכנסו לשוק. כשיש מישהו שנהנה מתקציב כמעט בלתי מוגבל, קשה מאוד לאחרים להתחרות בו. המטרה שלי היא להגביר את התחרות ולהגדיל את ההיצע והמגוון.
"מעבר לכך, השידור הציבורי היום לא עומד בדרישות החוק, ואני מצפה שהמועצה החדשה תדאג לכך. סעיף 7(ב) לחוק השידור הציבורי קובע שהתאגיד 'ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור בישראל'. אין מגוון דעות בתאגיד של היום, לא ברדיו ולא בטלוויזיה. יש אולי מגוון צבעים, אבל לא מגוון דעות. אילה חסון נותנת איזה גוון שונה, אבל אם תסתכל על מרחב הדעות הקיים בכנסת, שמבטא את מרחב הדעות בחברה הישראלית – הוא לא מיוצג בשידורי החדשות והאקטואליה של התאגיד, וגם לא בהפקות מקור.
"יש גם הפקות, כמו הסדרה 'היהודים באים', שפוגעות פגיעה קשה ברגשות של ציבור ישראלי גדול. אם זה היה מכסף פרטי – לא אכפת לי, תגיד מה שאתה רוצה, כל עוד זה עומד בגבולות חופש הביטוי. אבל כאן האנשים שנפגעים מהשידור גם מממנים אותו בכספי ציבור. אז הציפייה הראשונה שלי ממועצת התאגיד החדשה היא שתהיה מגוונת ותייצג את מגוון הדעות בציבור הישראלי, כמו שהחוק דורש. וכמובן, המטרה היא שהדבר הזה יבוא לידי ביטוי בשידורי התאגיד".
חוסר הגיוון הרעיוני הוא לא הסתירה היחידה שמוצא קרעי בין פעילות התאגיד לבין החובות שמוטלות עליו בחוק. על ערוץ "מכאן 33", שמשדר בשפה הערבית, אומר קרעי שהוא "לא מייצג את ערכיה של מדינת ישראל. פעם אחר פעם שלחתי מכתבים לחברי מועצת התאגיד והצגתי שלל דוגמאות להסתה נגד המדינה והשמעת קול של חמאס ושל האויבים שלנו; פעם אחר פעם קיבלתי מענה מעורך דין שבו נטען שאסור לי להתערב. ביקשתי למנות מבקר לשידורים בערבית, במיוחד בזמן מלחמה, והם מסרבים לכך בכל תוקף. ממש בימים האחרונים, ח"כ לשעבר עבד אל־מאלכ דהאמשה התראיין בערוץ הזה ואמר בשידור: 'תראו לי תמונה אחת של אנשי חמאס ששרפו, אנסו או רצחו נשים ותינוקות. מי שעשה את המעשים האלו הם העזתים האזרחים ולא חמאס. חמאס נכנסו ולחמו מול הצבא והמשטרה ולקחו שבויי מלחמה שהם אנשי צבא ומשטרה בלבד'. זה ערוץ שהציבור הישראלי מממן, ומשדרים שם את הנרטיב של חמאס. וזה לא המקרה היחיד".
כמו בית משפט בלי נשיא
בין שר התקשורת ובין היועצת המשפטית לממשלה נפתחה גם חזית הנוגעת לרשות השנייה. לאחר פרישתו של עדן בר־טל מתפקיד יו"ר הרשות, ניסה קרעי למנות את ד"ר אודליה מינס לממלאת מקום עד לבחירתו של יו"ר קבוע, אך היועצת המשפטית לממשלה בלמה את המינוי בנימוק שהוא בלתי חוקי. לדברי היועמ"שית, ד"ר מינס אינה עומדת בתנאי הסף לתפקיד, וההליך עצמו היה פגום משום שהמינוי לא נכלל בסדר היום של הממשלה. "ההחלטה של היועמ"שית היא לא פחות משערורייה", אומר קרעי. "היועצת המשפטית של משרד התקשורת כתבה למשרד המשפטים עוד קודם לכן שאין בעיה במינוי, כי ממלא מקום לא נדרש לאותם תנאי סף של יו"ר קבוע. כך היה גם בעבר: מינו לממלא מקום מישהו שהיה מורה בבית ספר, וגם אז לא התקיים דיון בממשלה. אבל במקרה שלי, הייעוץ המשפטי לממשלה נתן הנחיה ליועצת המשפטית שלי לא לאשר שום דבר, אפילו לא מה שנראה טריוויאלי בעיניה, בלי אישור שלהם. למה? כי שר התקשורת הזה רוצה להשמיע קול שהייעוץ המשפטי לא רוצה שיישמע בציבוריות הישראלית, ולכן פועלים לסכל כל מה שהוא מנסה לעשות.
"הפרט מבקש: תגנו עליי מתכנים לא רצויים. אתה יודע כמה מברכים אותי ברחוב החרדי על החזרת 'הקומה הכשרה'? אומרים לי 'תודה שאתה עוזר לנו לשמור על אורח החיים שלנו'. זה מה שהם רוצים, אז למה שהמדינה לא תאפשר את זה? בסך הכול החזרתי את השליטה של האזרחים על חייהם"
"ככה גם היה, אם נחזור אחורה, בסיפור של חנן עמיאור. אחרי שהיועצת המשפטית של המשרד ליוותה את התהליך וכתבה חוות דעת תומכת, דרשו ממנה בייעוץ המשפטי להעביר אליהם את הדברים לאישור, ואחרי חודש הם שלחו לה מחדש הרבה שאלות שהיא כבר בדקה. וככה אנחנו מתגלגלים גם בנושא ממלא המקום של יו"ר הרשות השנייה. החוק אומר שממנים אחד מחברי המועצה לממלא מקום לתקופה מוגדרת. הרי ייתכן שאף אחד מהחברים לא עומד בתנאי הכשירות לתפקיד היו"ר, אז מה נעשה? נשאיר את הרשות בלי ממלא מקום?"
נציגת הייעוץ המשפטי, מספר קרעי, טענה בדיון בממשלה שהשר יכול למנות יו"ר לכל ישיבה של המועצה. "בתגובה שאל אותה השר יריב לוין: 'אולי גם בבג"ץ נעשה ככה – בכל ישיבה נמנה נשיא לבית המשפט רק לאותה הישיבה?'. תראה מה הם עושים עכשיו – עוברים על החוק, נוטלים לעצמם סמכויות בכוח כדי למנות נשיא קבוע לבית המשפט, ומצד שני לא אכפת להם שהרשות השנייה לא תתפקד.
"זה חמור בעיניי. מדובר בהתערבות בוטה בכוונה לשבש מדיניות של שר. עכשיו הם גם לא מאשרים לי ייצוג בבג"ץ בעתירה נגד המינוי של אודליה מינס. הם מייצגים אותי כביכול, כשבפועל הם מייצגים אותי נגדי, ואפילו לא מוכנים לתת לי להיעזר בעורך דין שיציג את עמדתי בפני בג"ץ. הייעוץ המשפטי ובג"ץ הפכו יחד לגוף שהוא שליט יחיד, אין עליו שום איזון ושום בלם. אי אפשר לערער על ההחלטה שלהם, אי אפשר למתוח עליהם ביקורת. בגלל ההזיות האלה נגיע בסוף לריאקציה קשה".
בג"ץ דן גם בעתירה נגד מינויה של יוליה שמאלוב־ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13, והוציא צו על תנאי נגד חדשות 13 ומועצת הרשות השנייה. בתור השר הממונה, מה דעתך על השתלשלות האירועים שהסתיימה בפרישתה של שמאלוב־ברקוביץ'?
"קודם כול, אני חושב שבג"ץ עשה טעות קשה כשהתערב בסוגיה שהיא עניינו של השוק הפרטי. לצערי, ההתערבות הזאת התאפשרה באמצעות פרשנות החוק הקיים, שאומר שגוף שמחזיק רישיון לשדר חדשות הוא 'גוף מיוחד'. בדירקטוריון של גוף כזה יושבים נציגי ציבור, יש הפרדה של חברת החדשות, וחלים עליו עוד כללים מיוחדים. בג"ץ השתמש בכוח הפרשנות הבלתי מוגבל שלו, וטען שאם המעמד הוא כזה, מדובר ב'גוף דו־מהותי' (שאינו שייך למדינה אך בכל זאת חלות עליו חובות מנהליות שונות – ש"פ), ואנחנו יכולים להתערב בו בכל דבר, גם הרבה מעבר לכוונת המחוקק.
"בחוק השידורים החדש, שיעבור בעזרת השם אחרי הפגרה, אני מבטל את כל הכללים הללו, וממילא תתבטל האפשרות לטעון שמדובר בגוף דו־מהותי. לא תהיה חברת חדשות נפרדת, לא יהיו דירקטורים נציגי ציבור. את הציבור ייצג הציבור עצמו. הוא יצביע בשלט, וכך יחליט את מי הוא רוצה לראות, ויקבע מה טוב לו ומה לא טוב לו. המדינה תפסיק להתערב בתכנים שמשודרים בערוצי חדשות פרטיים".
הזכרת כבר פעמיים את חוק השידורים החדש. מה עיקר החידוש בו, ולמה הוא חשוב בעיניך?
"השינוי הראשון שהחוק החדש אמור להוביל הוא הפיכה של שוק התקשורת משוק של יצרנים לשוק של צרכנים. את יצרני התקשורת היום לא מעניין מה הצרכן רוצה, כי הם קרטל. הצרכן שבוי, הוא יכול להתעצבן מול הטלוויזיה כמה שהוא רוצה – זה לא חשוב, כי אין לו חלופה. עכשיו זה מתחיל להשתנות, כי ערוץ 14 נותן פייט ומביא למסך קול אחר, אבל זה עדיין לא מספיק. בשוק היום יש רק שני קצוות, ומי שלא 'ימין מלא־מלא' הולך למקום הנוח והבטוח שהיה לו עד היום, גם אם הוא לא אוהב את מה שהוא רואה שם. כדי לפתור את זה לא צריך להוסיף עוד כללים ועוד אסדרה. את זה ניסו כבר שלושים שנה, וזה לא עובד.
"הדרך לייצר תקשורת של צרכנים היא הסרת כל התערבות של הממשלה, ומתן אפשרות להקים ערוצי חדשות וערוצי תוכן חדשים בקלות. בלי הרבה כללים, בלי להפקיד מיליוני שקלים כמו שנדרש היום, ובלי כל התקנות וההגבלות. אחרי שחוק השידורים יאושר, כל מי שירצה להקים ערוץ חדשות יוכל לעשות את זה. המדינה תקיים אומנם מרשם של ערוצי חדשות, אבל ייתכן שהוא יהיה וולונטרי, ובעיקרו הוא יהיה בגדר הטבה: מי שיירשם יוכל להיות ב'עידן פלוס' וביישומון שיקום, הוא יקבל עוד כמה דברים שיועילו לו, אבל לא יותר. זה יאפשר יותר מגוון. במקביל נפתח גם את שוק הרדיו לתחרות, ובהדרגה ניתן לתחנות הרדיו האזוריות לשדר בכל הארץ".
פירוק חבילות
שינוי נוסף שמבקש השר קרעי להוביל במסגרת החוק החדש הוא ביטול "חבילות הבסיס" של ספקי התוכן בטלוויזיה. המטרה, הוא מסביר, היא להוזיל את השירות לצרכן, ולאפשר לו לשלם רק על התוכן שמעניין אותו, בלי שיחייבו אותו לשלם גם על ערוצים נוספים. "בחזון שלי אתה יושב מול המסך, בוחר את הערוצים שבהם אתה מעוניין, ומקבל עליהם הצעת מחיר. היום יש חובה לתת לצרכן חבילת בסיס, ובחוק החדש זה יבוטל. לא תהיה גם בלעדיות על ערוצי ספורט, כפי שיש היום. כל זה יוריד את המחירים, וייתן לנו יותר ערוצים בפחות כסף.
"שינוי מרכזי שלישי נוגע לתפקידה של המדינה: אם אין בכלל פיקוח על התוכן, המדינה צריכה רק לשמור על התחרות, וזה יהיה תפקידה של רשות התקשורת שתקום. למשל, ספק תכנים שיש לו גם ערוץ שמשדר חדשות לא יוכל למכור את הערוץ במחיר מפלה – מחיר גבוה יותר לספק אחד ומחיר נמוך יותר לספק אחר. אנחנו רוצים לדאוג שאם ערוץ חדש מנסה להיכנס לשוק, לא יחסמו אותו. לכן הספקים יהיו חייבים לשים את כל ערוצי החדשות ברצף אחד ובמקום אחד. ואם אתה גם ספק תכנים וגם ספק ספורט או חדשות, תצטרך לפרק את החבילה שלך ולאפשר לצרכן לקבל אותה בלי ספורט, או בלי חדשות. משדרי ספורט וחדשות הם מוצרים ייחודיים שאנחנו רוצים לעודד את המגוון שלהם, ולא נאפשר למכור אותם לספק תכנים אחר במחיר מפלה. זה יהיה תפקידה של הרשות החדשה".
"יש הפקות, כמו 'היהודים באים', שפוגעות פגיעה קשה ברגשות של ציבור ישראלי גדול. אם זה היה מכסף פרטי – לא אכפת לי, תגיד מה שאתה רוצה. אבל כאן האנשים שנפגעים מהשידור גם מממנים אותו בכספי ציבור. הציפייה שלי ממועצת התאגיד היא שתייצג את מגוון הדעות בציבור, ושזה יבוא לידי ביטוי בשידורי התאגיד"
השוק הישראלי גדול מספיק לשאת על גבו עוד גופי שידור? התוצאה לא תהיה קריסה של כל הערוצים?
"ערכנו מחקרים בינלאומיים ומצאנו שבמדינות בעלות אותה ייחודיות לשונית כמו שלנו, ובערך אותו גודל אוכלוסייה, כ־10 מיליוני בני אדם, יש בדרך כלל שישה עד שמונה ערוצי שידור של חדשות ותוכן. עוד מצאנו שכיוון ההשפעה אצלנו הוא הפוך בדיוק מהחשש המתואר. זה לא שיש מעט מדי הכנסות מפרסום, ולכן השוק הישראלי לא מסוגל להכיל מספר ערוצים גדול יותר; עצם זה שההכנסות מפרסום נמוכות, ולא מספיקות ליותר משניים־שלושה ערוצים, זה כי יש קרטל בתחום התקשורת, ובגלל ההתערבות של המדינה. כשבודקים את שוק הפרסום בישראל כאחוז מהתוצר, מוצאים שההכנסות מפרסום הן כשליש עד חצי לעומת מדינות אחרות. אני טוען שכאשר יש שוק חופשי, נכנס יותר כסף.
"היום אין למפרסמים סיבה להשקיע יותר, אבל כשנפתח את האפשרות לשדר פרסומות בכל הערוצים, גם בכבלים ובלוויין, יותר כסף ייכנס, והשוק יוכל להתנהל כמו שהוא רוצה ובהתאם להעדפות הצרכנים. אבל גם אם אנחנו טועים לגבי ההכנסות מפרסום, הדבר הנכון הוא לתת לשוק להחליט כמה ערוצים יהיו. אולי שישה, אולי שלושה – אבל למה לחסום את שטף המידע ואת מגוון הדעות בגלל טענות כלכליות? הכלכלה צריכה להיות חופשית, והשוק יעשה את שלו".
"בדקנו ומצאנו שבמדינות באותו גודל אוכלוסייה יש שישה עד שמונה ערוצי שידור של חדשות ותוכן. כיוון ההשפעה אצלנו הפוך בדיוק מהחשש שמדברים עליו: זה לא שיש מעט מדי הכנסות מפרסום, ולכן אי אפשר להכיל מספר ערוצים גדול יותר; ההכנסות מפרסום נמוכות רק כי יש קרטל בתחום התקשורת"
החוק הזה יעורר התנגדות קשה מצד גופי השידור, וגם בכנסת. מה הסיכוי שהוא יעבור?
"אני אופטימי מטבעי, אז ההערכה שלי לא אובייקטיבית, אבל אני בהחלט חושב שהוא יעבור. במהלך החודש צריכה להגיע טיוטה סופית של תזכיר החוק, אחרי שהטמענו הערות רבות שקיבלנו מהציבור, ואז יש לייעוץ המשפטי כחודשיים לניסוח חוות דעת משפטית. ההערות הגיעו ממגוון גופים. למשל, קיבלנו הערה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שטען שהמועצה של רשות התקשורת החדשה היא מועצה פוליטית. האמת היא שמי שהציע את המבנה של המועצה היו אנשי משרד המשפטים; אני טענתי שלא צריך מועצה, הרי אין התערבות בתכנים. מספיק פקיד במשרד שיפקח על התחרות, כמו בתחום הסלולר או הסיבים.
"אבל במשרד המשפטים התעקשו ש'צריך להרחיק את זה ממך', ודרשו להקים שתי ועדות איתור שונות, אחת ליו"ר ואחת למועצה, וכן נציגות למנכ"לים שונים ולמשרדים שונים. וכך מי שראה את ההצעה להרכב הגוף המשונה הזה חשב בצדק שיש פה ניסיון של השר לייצר לעצמו איזו קומבינה. אז המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר: למה אתם ממציאים את הגלגל? יש כבר ועדת איתור למועצת התאגיד, תשתמשו בה והיא תמנה גם את המועצה של רשות התקשורת.
"קיבלתי את ההמלצה שלהם, אבל מתברר שגם זה לא היה טוב למשרד המשפטים. הם דרשו שנקים ועדת איתור דומה לזו של התאגיד, אבל לא אותה ועדה – כנראה כדי שיהיה שם שופט אחר, מישהו שמפחד מהם. הרי זאת הבעיה שלהם עם השופט דרורי: הוא לא מפחד מהם, אלא חותר להגיע למטרות שנדרשות על פי החוק. ובכל זאת, קיבלתי גם את הדרישה שלהם בנושא ועדת האיתור, וזה הוטמע בהצעה.
"עכשיו יש להם עוד דרישות, זה לא נגמר. הם מנסים לעכב בכל דרך, אבל אנחנו קיבלנו החלטה לסגור את זה, ואם תהיה בעיה נוכל אחר כך, בתקופה של ניסוח החוק ושל חוות הדעת המשפטית, להכניס תיקונים קלים. בעזרת השם, בנובמבר הצעת החוק תגיע לוועדת השרים לחקיקה, ואחר כך תעבור בקריאה ראשונה. גם בשלב הבא, הדיונים בוועדת הכלכלה בכנסת, יהיו ודאי שינויים בנוסח החוק. לא כל החוכמה אצלי, ונשמע הרבה הערות מחכימות מצד חברי הכנסת, ארגוני מגזר שלישי וחברות שנוגעות בדבר. אבל בסוף אני מקווה שנוציא מתחת ידינו מוצר טוב, שיפתח את השוק ליותר מגוון, ויציע לצרכן יותר ערוצים בפחות כסף".
תורן מבוזבז
לצד קידום רפורמות משלו, ביטל השר קרעי את הרפורמה של קודמו בתפקיד, יועז הנדל, בנושא "הקומה הכשרה" בסלולר. משמעות "הקומה" היא שמספרי טלפון מסוימים, המוגדרים "כשרים", חסומים לתכנים שאינם לרוחם של רבני הציבור החרדי. מי שמצטייד במספר כזה לא יכול לבטל את החסימה, ולא יכול לעבור עם המספר שלו לרשת אחרת, פתוחה לכל תוכן.
טענת שהצעד שלך מחזיר את החופש לצרכנים, אבל האמת הפוכה: הקומה הכשרה מאפשרת לגופים בעלי אינטרס להפעיל שליטה חברתית על אנשים שלא מעוניינים בה.
"ישראל היא מדינה חופשית, וכל אזרח יכול להחליט מה טוב לו ומה לא טוב לו. אני בסך הכול החזרתי את השליטה של האזרחים על חייהם. השר הקודם אמר לאנשים, בגסות, בהתנשאות ותוך התערבות בחיי הפרט: 'אתם לא יכולים לקבוע שיהיה מישהו שיגן עליכם ועל הילדים שלכם מפני תכנים לא רצויים. לא נאפשר לכם להתגונן מפני קווי טלפון שמכילים תכנים פוגעניים'. ההחלטה שלו ביטלה את חופש הפרט, ואני החזרתי את החופש הזה".
זאת היתממות. ברגע שאתה לא מאפשר ניוד, אתה לא רק נותן חופש לפרט, אתה גם מאפשר פיקוח על הפרט.
"למה אני לא מאפשר ניוד? אתה יכול לרכוש קו אחר, ולעשות בו כל מה שאתה רוצה. יש ערך לזה שקהילה רוצה לקבוע כללים, וכשאנשים שולחים את הילד שלהם לבית ספר מסוים, זכותם להגיד שהם רוצים לדעת שכל המשפחות שם מקפידות כמותם על אותם הכללים. זה מה שהצרכנים אומרים, אף אחד לא כופה את זה עליהם. הפרט הוא שבא ומבקש: תגנו עליי.
"אתה יודע כמה מברכים אותי על זה ברחוב החרדי? כמה אומרים לי 'תודה על שביטלת את הגזרות של השר הקודם, ושאתה עוזר לנו לשמור על אורח החיים שלנו'? זה מה שהם רוצים, אז למה שהמדינה לא תאפשר את זה? אתה רוצה שנהיה קומוניסטים ונחליט לפרט מה לעשות? כשאדם בוחר להיכנס למועדון, הוא מקבל עליו את כללי ההתנהגות שם. זה אומר שבעל המועדון כפה עליו משהו? לא. זאת בחירה חופשית".
תושבים ביהודה ושומרון מתלוננים זה שנים על בעיות בקליטה הסלולרית ביישובים ובדרכים, מה שעלול לעלות בחיי אדם אם יתרחש שם פיגוע. מה נעשה בנושא הזה מאז שנכנסת למשרד?
"זו אחת המשימות שלקחתי על עצמי מרגע קבלת התפקיד. הגדרתי לעצמי שעד שאני מסיים את כהונתי במשרד, הדבר הזה צריך להתבצע. הלכתי לראש הממשלה ושיתפתי אותו בדברים ששמעתי מראשי הרשויות. למשל, סיפור שקרה זמן לא רב קודם לכן: אישה התהפכה במכוניתה באחד מכבישי השומרון, ונאלצה לעלות ברגל כשהיא פצועה, עד שהגיעה לנקודה שהייתה יכולה להזעיק ממנה את כוחות ההצלה. בהמשך לכך דיווחתי לראש הממשלה שמשרד האוצר מסרב להשקיע כספים מתקציב המדינה בתשתיות תקשורת, משום שלשיטתו זהו נושא שבו צריך לתת לשוק החופשי לעשות את שלו. אני חולק על הגישה הזאת, לדעתי היא לא עבדה כמו שצריך ובגללה אנחנו במקום לא טוב בדירוג העולמי בכל מה שנוגע לתשתיות תקשורת מתקדמות, אבל ביהודה ושומרון זאת גם סכנת חיים וזאת סוגיה ביטחונית. ראש הממשלה קיבל את הטענה שלי, קרא למנכ"ל משרדו והבהיר שמבחינתו הקליטה הסלולרית ביהודה ושומרון היא נושא ביטחוני, וצריך להשיג תקציב ביטחון שיאפשר פריסת תשתיות באזור.
"מאז עבדנו לשפר את המצב ביו"ש. פעלנו להשגת תקציב, וקיבלנו צו שמאפשר לנו להשית עיצומים על חברות סלולר שלא נותנות כיסוי מספק ביהודה ושומרון. לקח יותר משנה להשיג את הצו, אבל כל עוד הוא לא נחתם לא יכולנו לפעול נגד החברות בנושא הזה. במקביל פעלנו לנטר את הצרכים בשטח, לסייע לחברות הסלולר לפרוס את התשתיות ולתאם את הדברים מול ראשי הרשויות ומול צה"ל, כדי להביא להקמה של אתרים נוספים. מאז כניסתי לתפקיד הבאנו לפריסה של כחמישים אתרי סלולר חדשים בשלושים מיקומים. במקביל השגנו תקציב של 50 מיליון שקלים מקרן ייעודית, לצורך הקמה של עוד כ־70 אתרים נדרשים. היו עם זה הרבה בעיות משפטיות, ונאלצנו להתגבר על התנגדויות של יועצים משפטיים שעיכבו את המהלך. אנחנו כבר אחרי המשוכות הללו, והמכרז ל־22 הנקודות הראשונות אמור לצאת עוד במהלך החודש הזה. זאת בשורה גדולה. המכרז הראשון נוגע לנקודות שבהן ההקמה פשוטה יותר, בשאר המקומות זה קצת יותר מורכב, אבל אנחנו עובדים על זה עם אנשי משרד האוצר במלוא המרץ".
קרעי מספר שהוא גם יוצא לשטח כדי למצוא פתרונות שיאיצו את הרחבת הקליטה הסלולרית. "רק לפני כמה ימים היינו בקדומים וגילינו שיש שם תורֶן של הצבא במיקום שיכול לתת מענה לציר 60. זה אזור שיש בו בעיות קליטה קשות, וכבר התרחשו בו כמה פיגועים. מיד שילבנו ידיים וכבר קבענו פגישה עם נציגי צה"ל במטרה לקדם את הנושא. ככה אנחנו עושים בכל הרשויות ביהודה ושומרון. אני עובר רשות אחרי רשות, יחד עם אנשי המקצוע, אנחנו שומעים את הבעיות, ומתגייסים מיד למצוא פתרונות. התהליכים הללו לוקחים זמן, אבל זה קורה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
