לפני הטלפון הסלולרי, זימוניות היו כלי חשוב להעברת מסרים קצרים. זימונית (או איתורית, ובישראל "ביפר", על שם החברה שסיפקה שירותי זימונית) היא מכשיר קשר קטן, ולכל זימונית יש קוד נמען משלה. אותו השידור נשלח לכל הזימוניות במקביל, אבל הן מתעלמות מכל הודעה שלא כוללת את הקוד האישי שלהן. אם השידור כולל את הקוד האישי של הזימונית, היא מצפצפת, וההודעה נמסרת ללקוח. כך אפשר לשלוח הודעה אחת ללקוחות רבים.
סוג ההודעה התפתח לאורך הזמן
((∗)) צפצוף בלבד – כדי לקבל את ההודעה היה עליכם להתקשר למי ששלח את הצפצוף. למשל, רופא היה מתקשר למוקד בבית החולים, ושואל היכן צריכים אותו
((…)) הודעה מוקלטת קצרה – באמצעות חיבור אוזנייה לזימונית
((012)) מספר עד 10 ספרות – על מסך LCD נומרי. למשל, מספר טלפון של שולח ההודעה
((TEXT)) הודעת טקסט – על מסך LCD מורכב יותר, שיכול להציג טקסט
מספר הלקוחות האפשרי במערכת זימוניות יחידה גדל בהתמדה – מכאלף לקוחות ל־100 אלף ואז למיליון ויותר.
דרך אחת להגדיל את מספר הלקוחות האפשריים היא לחלק את המנויים לשתי קבוצות: אחת נמצאת במשך דקה במצב המתנה לקליטה ואחת "ישנה", ואחר כך המצב מתחלף. בכל דקה משודרות רק ההודעות הרלוונטיות לקבוצה הערה.
עלייתה ונפילתה:
1921 ⇐ מערכת זימוניות פרימיטיבית מומצאת במשטרת דטרויט
1949 ⇐ הממציא הקנדי היהודי אלפרד ג'יי גרוס מפתח את הזימונית הראשונה, כבדה ונייחת
1956 ⇐ מוטורולה מפתחת את הזימונית הניידת הראשונה. היא משווקת בעיקר לבתי חולים ולמפעלים*
1974 ⇐ פייג'בוי 1 היא הזימונית הראשונה שמשיגה הצלחה מסחרית כללית
1986 ⇐ בראבו היא הזימונית הראשונה שמציגה מספר על מסך
1993 ⇐ באמצעות טכנולוגיית תדרים ופרוטוקולי קשר, מוטורולה מרחיבה את מספר המנויים האפשרי ל־5 מיליון לקוחות
1996 ⇐ שיא עידן הזימוניות: מספר מנויי הזימוניות ביפן הוא 10 מיליון
2019 ⇐ מערכת הזימוניות האחרונה ביפן נסגרת. מערכות זימון עדיין קיימות בשאר העולם, אבל מספר הלקוחות נמוך
*פטנט הזימונית של מוטורולה משנת 1960
בירוק: הרמקול ושקע האוזניות
בצהוב: אנטנת הרדיו
באדום: מתג התדרים
שרטוט: פטנט 2,924,705 מאת דונלד ג'ונס, מוטורולה, באדיבות משרד הפטנטים וסימני המסחר של ארה"ב
מגבלות
⊗היקף המידע שיכול לעבור בתדר הרדיו
⊗מרחק מהאנטנות
⊗פריסת האנטנות
⊗זמן הסוללה של הזימוניות, שצריכות לקלוט כל הזמן
