הבית // בית משופץ במושב. סלון, מטבח, שני חדרי שינה – אחד להורים ואחד לארי – ושני חדרי שירותים. בשיפוץ נשמרו חלונות הבית המקורי, שנותנים תחושה היסטורית. מאחור חצר גדולה עם דשא ועצי פרי.
הבוקר // בשביל שיר הבוקר מתחיל עם ארי וממשיך עם העסק המשפחתי, “לוארי". אורי מנהל במקביל את עסק הגינון שלו, אך תמיד מסייע לשיר בעיצוב אירועים. השניים פותחים את היום בכוס קפה משותפת ומתחילים בעבודה.
גינון // אורי פתח לאחרונה חברה לגינון פרויקטים ציבוריים. "אני אחראי על גינון בתשתיות כמו נתיבי ישראל ונתיבי איילון".
לוארי // העסק המשפחתי מתמחה בעיצוב פרחים לאירועים, במיוחד חתונות. שיר מעצבת, אורי עוזר בסחיבות וממלא אחר ההוראות של שיר ("תרים פה, תשים שם") ואחראי להנהלת החשבונות.
המסע שלו // אורי גדל בעין־הנצי"ב, ויש לו חמישה אחים ואחות. הוא למד במכינה קדם־צבאית בחמדת ושירת ביחידת אגוז. בזמן שירותו בצבא המשפחה עברה לירושלים. אביו הוא רב ואמו אחות לטיפול בכאב בבית החולים שערי צדק. לאחר הצבא והטיול הוא למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל. “עד 7 באוקטובר עבדתי בחברה שעוסקת במנהרות של מתקני התפלה".
המסע שלה // שיר גדלה בכפר־ידידיה בעמק חפר, ויש לה אח גדול. היא הייתה מדריכת תותחנים ולאחר מכן קצינת הדרכה בשריון. אחרי הצבא והטיול הגדול בדרום אמריקה היא למדה לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת רייכמן ולתואר שני בתכנון ערים בטכניון. במקביל ללימודי התואר השני, לפני כארבע שנים, פתחה את עסק הפרחים.
ההיכרות // הם הכירו בעין־הנצי"ב, כששיר הגיעה עם חברה בת המקום לערב בירה מיוחד בקיבוץ. אורי הגיע באופנוע מירושלים, וזה מצא חן בעיני שיר, שאבא שלה אופנוען. לאחר היכרות קצרה שאלה החברה המשותפת את אורי מה הוא חושב על שיר, והוא ענה: “מלאך". משם הכול התחיל. “אנחנו ביחד כבר שמונה שנים, נשואים שלוש שנים, הורים לארי, ובקרוב תצטרף תינוקת חדשה למשפחה. בזכות המשפחה של אורי, זכיתי גם להיחשף ליהדות ולאמונה".
דתי־חילונית // כשהכירו, ההורים של אורי גרו בשכונת רמות בירושלים. "בפעם הראשונה שביקרתי אצלם לא הבנתי איפה אני או איך להתנהג. לא גדלתי קרוב לעולם הדתי ולא ידעתי למה לצפות או אפילו מה ללבוש. אני זוכרת שלבשתי מכנסיים ארוכים רחבים וחולצה קצרה גדולה, וקיוויתי שזה יתאים. כמובן שלאחר מכן גיליתי משפחה שמכילה ומקבלת את כולם, כל אחד לפי דרך החיים שהוא בוחר לעצמו. לכן החיבור היום בין העולם הדתי לחילוני הוא הכי נורמלי שיש, כל עוד יש כבוד הדדי והכלה".
אילת // אחרי התואר הראשון שלה במדע המדינה היא עברה לעבוד בכנסת כיועצת פרלמנטרית, ונרשמה לתוכנית הצוערים של משרד הפנים. תוך כדי התוכנית היא נרשמה גם לתואר שני בתכנון ערים – תחום שדורש חיזוק במגזר הציבורי. "כשסיימתי את התואר עברנו להתגורר באילת. אני עבדתי באגף ההנדסה בעירייה ואורי עבד כמהנדס ביצוע בהרחבת מתקן התפלת המים באילת. גרנו שם במשך שנה עד 7 באוקטובר".
לא ידענו // ב־7 באוקטובר נסעו נועם וישי סלוטקי, שני אחיו של אורי, לסייע לתושבי עוטף עזה שזעקו לעזרה. ישי, בן 24, השאיר את אשתו והתינוקת בבית, ונועם, בן 31, הצטרף אליו. הם נסעו לעוטף עזה ונפלו בקרב בכניסה לקיבוץ עלומים.
אורי: “בבוקר קמתי וראיתי בחדשות את ההתחלה של ההתרחשות. התקשרתי לנועם, שהיה החבר הכי טוב שלי, והוא עדכן אותי שהוא בממ"ד. דיברנו פעם בחצי שעה־שעה. באחת הפעמים שמעתי שהוא מדבר מדיבורית ברכב ושאלתי אותו לאן הוא נוסע. הוא אמר לי שהוא עם ישי בדרך לעוטף. ביקשתי שיעדכן אותי מה איתם. אחרי חצי שעה בלי עדכון התקשרתי, והם לא ענו. משם החלה מסכת חיפושים. בהתחלה לא ידענו מה עלה בגורלם".
ערכים // שיר: “ישי היה דתי ונועם היה חילוני, ושניהם ביחד בחרו להציל חיים בשבת ההיא. כל אחד בחר באורח חיים שונה, אבל הערכים שגדלו עליהם הם שהובילו אותם ברגע האמת". המשפחה נשארה עם כאב וגאווה על מעשה הערבות ההדדית ומסירות הנפש של השניים. בעקבות המקרה, אורי, אביו ואחיו גויסו למילואים, וחלקם משרתים עד היום.
מילואים // אורי: “ביום האחרון של השבעה דיברנו על כך שלאבא שלי, לי ולעוד שני אחים היה ברור שאנחנו רוצים לחזור למילואים. אחרי שאמא שלנו השתכנעה בקושי, חזרנו לשרת והייתי כמעט שנה במילואים. אני משתחרר בימים אלו".
מאמץ מלחמתי // “היו לא מעט אנשים שאמרו לנו, ‘למה אתם מתגייסים, כבר שילמתם מחיר יקר‘. אני עונה להם שהמלחמה הזו צודקת, ואם כל אחד יגיד שהוא לא מתייצב אנחנו נהיה בבעיה. אני חושב שיש הרבה עזרה הדדית והרבה אנשי מילואים שעושים מעל ומעבר, ולא ראיתי סיבה שלא אתן את חלקי למאמץ המלחמתי".
בית חדש ישן // “אחרי שנועם וישי נפלו במלחמה החלטנו להתקרב למשפחות שלנו וחזרנו למרכז. למרות התקופה המורכבת, מבחינה לאומית ואישית, אנחנו ממשיכים בעשייה שלנו כדי לשמח אנשים ברגעים השמחים של החיים ולהוסיף אור, באמצעות פרחים.
"למען האמת, לא ציפיתי שנחזור מהר כל כך למושב שגדלתי בו. חשבתי שאולי זה יקרה בעתיד, אם איכשהו נצליח לבנות בית במציאות הנדל"נית המורכבת של היום. היינו מוכוונים לחיות באילת בשנים הקרובות ולהתפתח שם משפחתית ומקצועית. היה לנו באמת טוב.
"טבח 7 באוקטובר הוביל אותנו לשנות את כל התוכניות והתכנונים שהיו לנו ולהתחיל מחדש בכל מובן: עבודה, בית, מסגרת לארי ואפילו תחביבים שהספקנו לפתח באילת. מצד שני, אנחנו קרובים למשפחות, לאחים, לגיסות, לאחיינים ולחברים. ובמובן הזה זה מאוד ממלא ומחזק. לאט־לאט הפאזל מתחבר, ואנחנו מתחילים להתמסר למקום החדש".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
