הבית // בית פרטי גדול, עם גינה מלאת עצי פרי ובוסתן. בחוץ יש דשא, טרמפולינה ודק גדול. מחלון הסלון נשקף הוואדי הסמוך. "הנוף מהמם כמו בגליל. היישוב קהילתי ויש לנו בית פרטי עם גינה גדולה וכיפית שהילדים אוהבים לשחק בה ואנחנו אוהבים לארח בה".
חוות יאיר // במהלך המלחמה, מרבית הגברים ביישוב גויסו. “נשארנו רוב נשי ביישוב ותמכנו זו בזו. כיף לגור ביישוב מיוחד עם המון עזרה הדדית, תמיכה וראיית האחר. בקרוב יבנו כאן עוד לא מעט בתים, ואנחנו שמחים שהיישוב יגדל ויגיעו עוד משפחות".
הבוקר // המשפחה מתעוררת סביב שבע. אריאל שותה קפה, ורד שותה מים. הילדים לוקחים שקית עם קורנפלקס ויוצאים למוסדות החינוך. ורד נוסעת לבית אורנית בפתח־תקווה, 45 דקות בגלל הפקקים ולפעמים יותר. אריאל עמית בתוכנית מנהיגות חינוכית של מנדל בירושלים – תוכנית של שלושה ימים בשבוע. בחלק מהלילות הוא נשאר ללון בירושלים.
דמוי פרח // ורד אחראית בארגון עזר מציון על מציאת חונכים למשפחות שיש בהן חולה בסרטן. התפקיד דורש מציאת חונכים והתאמתם למשפחה הספציפית, כמו גם ביקורי בית כדי להבין את הצרכים בעקבות המחלה. החונכות מיועדת לספק סיוע לאחים של ילדים חולי סרטן, או לילדים של הורים חולים. “העבודה שלי בבית אורנית התחילה במקרה והתגלגלה להיות הקריירה שלי. אני מאוד מחוברת למקום ולאנשים, ונהנית לעזור. זה דומה לחונכות של ‘פרח‘. אני אחראית על האנשים שמגיעים לבתים ומסייעים. זו עבודה בתשלום, לא התנדבות. אני מגייסת אותם, מעבירה להם השתלמויות וליווי רגשי ומקצועי. במקביל, בשעות אחר הצהריים, אני מדריכת ריצה ומעבירה אימונים אישיים".
מילואים // אריאל גויס ב־7 באוקטובר שעבר לחמישה חודשים בצפון ועוד חודשיים וחצי בעזה. בתחילת אוקטובר השנה, הוקפץ בשלישית לגזרה הצפונית. משרת כמפקד בפלס"ר אלכסנדרוני (יוצאי סיירת גולני).
כרגיל // “למרות הקושי, הבנתי שאני חייבת לתת מענה גם למשפחות שאני עובדת איתן, שנלחמות על חייהן. בתוך שבוע חזרתי לעבודה כרגיל, למרות שלילדים לא הייתה מסגרת".
מלבד משימתה בחונכות, ורד אחראית במחנה של עזר מציון על צוות של כשלושים מדריכות שמלוות משפחות שיש בהן הורה או ילד חולה סרטן. המדריכות הן נערות צעירות שמקדישות שבוע מהחופש שלהן כדי להקל על ההורים ולאפשר להם זמן משפחתי נטו. “גם השנה, למרות שאריאל היה במילואים בעזה, לא ויתרתי על ההשתתפות במחנה, והילדים שלנו הצטרפו גם הם".
יועז // ורד גדלה באלקנה, ויש לה שלושה אחים גדולים. אחיה הבכור הוא יועז הנדל, שר התקשורת לשעבר. היא למדה באולפנה והייתה מורה חיילת בצפת. היא תמיד אהבה טיולים, טיילה במזרח כמה פעמים, ולמדה חינוך מיוחד וספורט בבר־אילן. במכללת וינגייט היא למדה גם הידרותרפיה, הדרכת שחייה והדרכת ריצה.
ריצה // “הריצה היא התרופה שלי, היא כמו מדיטציה עבורי. אנשים נרתעים מריצה, אבל המטרה היא להתחבר לגוף ולנפש. אני רוצה לעזור לאנשים להיכנס לכושר בשביל הבריאות הגופנית והנפשית. העבודה שלי בשעות הבוקר מאתגרת, והריצה משחררת אותי. תמיד הייתי מחוברת לכושר".
נוער שומרון // אריאל גדל בחיפה, בשכונת כרמל, הוא הרביעי מארבעה ילדים. למד בבית הספר חורב והתגייס לסיירת גולני. אחרי השירות נסע לטיול בדרום אמריקה. כשחזר, למד תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה, ואחר כך השלים תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת תל־אביב. במקביל הוא היה מנהל מחלקת הנוער במועצה אזורית שומרון ולאחר מכן ניהל את המתנ"ס בקרני־שומרון במשך שנתיים. מתוכן, במשך שנה כמעט הוא היה במילואים.
היכרות // ורד ואריאל הכירו בעמותת “בית הגלגלים", ששניהם התנדבו בה בעבר.
כלבה של גיבורים // נינה הכלבה הייתה שייכת למוטי ורויטל שמיר, חברים מהיישוב. מוטי נפל בקרב ברעים ב־7 באוקטובר. “הבן שלנו תמיד אהב את נינה ועזר איתה במהלך השבעה, ומאז רויטל סמכה עלינו שנשמור עליה. בהתחלה היא הייתה אצלנו רק בסופי שבוע, אך לרויטל היה קשה מדי לגדל אותה, והיא עברה אלינו באופן קבוע. זו זכות גדולה לגדל את הכלבה המיוחדת הזו, שהיא חלק ממשפחה של גיבורים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
