האלקטורים
538 האנשים שיקבעו מי יהיה הנשיא הבא – או הנשיאה הבאה – של ארה"ב. לכל אחת מחמישים המדינות מוקצה מספר אלקטורים בהתאם לגודל אוכלוסייתה. קליפורניה, המדינה בעלת מספר התושבים הגדול ביותר, אוחזת ב־54 אלקטורים (ירידה של אחד מהבחירות הקודמות, עקב התכווצות האוכלוסייה). לעומתה שש מדינות קטנות ודלילות תושבים נהנות משלושה אלקטורים בלבד לכל אחת – אלסקה, דלאוור, דקוטה הצפונית, דקוטה הדרומית, ורמונט ו־ויומינג (ע"ע). ברוב מוחלט של המדינות, למעט שני אזורים קטנים במיין ובנברסקה, השיטה היא "המנצח לוקח הכול": מועמד שיקבל אפילו קול אחד יותר ממתחרהו, יזכה בכל האלקטורים של המדינה. בגלל השיטה הזאת, תוצאות הבחירות לנשיאות ידועות מראש ב־43 מתוך 50 המדינות, ורק בשבע יש התמודדות אמיתית.
בית הנבחרים
הבית התחתון של הקונגרס האמריקני היושב בוושינגטון. במוסד שלטוני זה, שאפשר להשוות אותו לכנסת אם ממש רוצים, יש 435 מושבים, ואלה מחולקים בין המדינות באופן פרופורציונלי לגודלן. כיום יש שם רוב זעום לרפובליקנים, 220־212 (ושלושה מקומות פנויים). הקדנציה בבית הנבחרים נמשכת שנתיים בלבד, מה שאומר שהחברים נמצאים כל הזמן בתוך מערכת בחירות. הרציונל מאחורי האינטנסיביות הזאת הוא שכך הם חייבים לעסוק ללא הרף בקידום הצרכים של המחוז שבחר אותם, ולא רק להיתקע במשרד בוושינגטון ולהעביר את הזמן. לעומת זאת כהונת סנאטור היא בת שש שנים, וזאת כדי לאפשר לו להתעמק ולהתמקצע בעבודת הסנאט, שכוללת בין השאר נושאים של יחסי חוץ וביטחון לאומי. פעמים רבות יש בבתי הקונגרס רוב ל"אופוזיציה" ולא למפלגתו של הנשיא, בעיקר בחצייה השני של כהונתו, ומצב כזה מקשה על הממשל לתפקד.
ג'יל סטיין
אין חוק בארה"ב שקובע כי על השלטון ייאבקו שתי מפלגות בלבד, הדמוקרטים והרפובליקנים. לאורך ההיסטוריה היו לא מעט מפלגות "שלישיות" שניסו להיכנס בתווך שבין השמרנים לליברלים, אך ללא הצלחה יתרה. כך יהיה גם בבחירות 2024, שבהן מתמודדת ג'יל סטיין כמועמדת המפלגה הירוקה לנשיאות ארה"ב. אין לה שום סיכוי לאתגר את טראמפ או את האריס, אבל הדמוקרטים חרדים משחזור של תרחיש בחירות 2016 – אז ניצח טראמפ את הילארי קלינטון, ויש הטוענים כי הדבר קרה "בזכות" סטיין. המתמודדת השלישית קיבלה רק אחוז אחד מקולות הבוחרים, אבל מכיוון שניצחונו של טראמפ במדינות "החומה הכחולה" (ע"ע) היה בהפרש זעיר, אותם קולות ירוקים היו יכולים להטות את הכף לטובת קלינטון – שבוודאי קרובה אידיאולוגית לליבם הרבה יותר מהרפובליקנים. לאורך רוב מערכת הבחירות הנוכחית נדמה היה שגם הימין עומד לאבד קולות, בשל ריצתו של המועמד העצמאי רוברט קנדי ג'וניור. אלא שבחודש אוגוסט החליט קנדי לפרוש מהמירוץ, והעביר את תמיכתו לטראמפ.
דונלד טראמפ
מה עוד אפשר לכתוב על האיש שפרץ בסערה לצמרת המערכת הפוליטית האמריקנית לפני קרוב לעשור, ומאז לא מפסיק לטלטל אותה כרצונו. איש העסקים וכוכב הריאליטי עשה את הלא ייאמן בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית ב־2016, דרס את כל מועמדי הממסד השמרני, והמשיך משם לניצחון בבחירות לנשיאות. כנגד כל הסיכויים והסקרים (ע"ע) הוא נכנס לבית הלבן, כשהוא סוחף את המפלגה כולה וגורם לה להיוולד מחדש בצלמו וכדמותו. בבחירות 2020 הודח טראמפ על ידי ג'ו ביידן, אך עד היום לא הודה בהפסדו. כעת הוא נמצא בעמדה מצוינת להיכנס שוב לבניין הנכסף בשדרות פנסילבניה (ע"ע) מספר 1600 בוושינגטון הבירה. הפעם – אם לא ישנה את החוקה, כפי שמתנגדיו מזהירים שיקרה – זו גם תהיה הפעם האחרונה שלו.
הצבעה מוקדמת
הצבעה מוקדמת הייתה נהוגה בארצות הברית כבר בעשורים הראשונים להקמתה. הבחירות בשנים ההן נמשכו כשבוע ימים, כדי לאפשר לאנשים הגרים באזורים מרוחקים להגיע לקלפי בהתאם ליכולותיהם. המסורת הזו התחדשה בתחילת שנות השמונים של המאה ה־20, וכיום 47 מתוך 50 מדינות ארה"ב מציעות אפשרויות כאלה ואחרות של הצבעה מוקדמת. האמריקנים מאמצים את השיטה בהתלהבות: בבחירות אמצע הקדנציה שהתקיימו לפני שנתיים, כמעט מחצית מהבוחרים עשו זאת בהצבעה מוקדמת כלשהי – בקלפי או באמצעות הדואר. ההצבעה המוקדמת, יש לציין, אהודה בקרב הדמוקרטים הרבה יותר מאשר אצל תומכי הרפובליקנים.
ויומינג
המדינה הכי פחות מאוכלסת בארה"ב, ויש שיגידו שגם היפה ביותר. היא זוכה להיכנס למילון הזה לא עקב חשיבותה במערכת הבחירות – מדובר באחת המדינות הכי "אדומות" שיש, וניצחונם של הרפובליקנים שם מובטח – אלא כדי להמחיש עד כמה הסנאט האמריקני אינו מייצג את אוכלוסיית ארה"ב.
בסנאט יש מאה חברים, וכל מדינה שולחת אליו שני סנאטורים בדיוק, לא יותר ולא פחות. כך הדבר בקליפורניה, על כ־40 מיליון תושביה, וכך בוויומינג, עם חצי מיליון נפש בלבד. המשמעות היא שתושב ויומינג שווה בסנאט פי שמונים מתושב קליפורניה. נשמע לא הוגן? כך סבורים גם רבים מהדמוקרטים, מכיוון שרוב המדינות דלילות האוכלוסייה נוטות לרפובליקנים, מה שיוצר עיוות משמעותי בייצוג הפוליטי בוושינגטון. הרפובליקנים עונים להם על כך – אדרבה, בואו ליישב את הספר הקשוח, ותיהנו גם אתם מייצוג־יתר.
זכות הצבעה
באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת פרסם אייזק אסימוב, גדול סופרי המדע הבדיוני, סיפור קצר הנושא את שמו של הערך הזה. גיבורו הוא נורמן מולר, תושב העיירה בלומינגטון שבאינדיאנה. בסיפור העתידני־דאז נבחר מולר על ידי מחשב־העל "מולטיווק" לאדם האחד והיחיד שיצביע בבחירות 2008, ועל פי הצבעתו תוכרע זהותו של הנשיא. עד לבחירות הוא זוכה לשמירה קפדנית של האף־בי־איי, וביום הגורלי הוא מוכנס לחדר מאובטח, נשאל סדרה של שאלות בידי המחשב, ולפי תשובותיו נבחר הנשיא.
החזון של אסימוב לא התממש אומנם, אך הוא אינו רחוק מאוד מהמציאות. החברה האמריקנית מקוטבת מתמיד, שני המחנות שרויים בשיווי משקל שנדמה נצחי, והבחירות מוכרעות בידי מספר מצומצם מאוד של אזרחים – המצביעים המתנדנדים בתוך המדינות המתנדנדות. בשורה התחתונה מדובר בלא יותר מכמה מאות אלפים מתוך 330 מיליון אזרחי ארה"ב.
חומה כחולה
כינוי לשלוש מדינות מתנדנדות שכנות בצפון ארה"ב – פנסילבניה, ויסקונסין ומישיגן. במשך עשורים ניצחו בהן המועמדים הדמוקרטים, עד שב־2016 הצליח דונלד טראמפ להעביר את שלושתן גם יחד לצד הרפובליקני, ה"אדום". הניצחון הזה הושג בפער זעום, כמה עשרות אלפי קולות בשלוש המדינות יחדיו. ב־2020 שוב נעו השלוש לצד הדמוקרטי, וגם הפעם היה זה בשיעור זעיר, כשביידן ניצח בהן בפער של אחוז וקצת. שאלת השאלות במערכת הבחירות הזאת היא מה יקרה הפעם: אם קמלה האריס תצליח לשמור על החומה הכחולה, קרוב לוודאי שהיא תזכה ברוב האלקטורים או לפחות תשיג תיקו (ע"ע). אם תפסיד ולו באחת מהשלוש, סיכוייה לנצח בבחירות יצנחו.
טוויטר
כן, אילון מאסק החליט לשנות את שמה של הרשת החברתית ל־"X", אבל בשביל רוב משתמשיה היא תישאר כנראה טוויטר עוד שנים רבות. מה שאיל ההון השנוי במחלוקת הצליח בהחלט לעשות זה להתברג היטב בקמפיין של טראמפ. מאסק מצייץ (סליחה, "מעלה פוסטים") לטובתו בזה אחר זה, מגריל מיליון דולר ביום בין אזרחים ממדינות המפתח שמתחייבים להצביע לרפובליקנים, ובאופן כללי מגייס את כל יכולותיו – והן רבות – כדי שהאריס תפסיד. הלשונות הטובות בוושינגטון מלחשות שהיעד האמיתי של מאסק הוא להפוך לנשיא בעצמו, אלא שכרגע החוקה האמריקנית לא מאפשרת זאת למי שלא נולד בארצות הברית. מאסק, יליד דרום־אפריקה, אולי בונה על טראמפ שיסדר עבורו את העניין הפעוט הזה בדרך למעלה.
יהודים
המיעוט המצליח והמשגשג ביותר בארה"ב מונה בסך הכול כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה, אבל השפעתו רבה וניכרת כמעט בכל תחומי החיים. באשר לפוליטיקה, ליהודים יש נטייה מובהקת: כבר כמעט מאה שנים הם מצביעים ברוב מוחץ למפלגה הדמוקרטית, שלקחה על עצמה להיות "האוהל הגדול" שתחת כנפיו יחסו כל המיעוטים באשר הם ויתגוננו מפני עריצותו האפשרית של הרוב הנוצרי הלבן. אלא שבכל הקשור ליחס למדינת ישראל, הממסד הרפובליקני הוא פרו־ישראלי הרבה יותר מזה הדמוקרטי, מה שמעמיד כיום בדילמה גדולה מתמיד מצביעים יהודים רבים. רבים ציפו שקמלה האריס תמנה לסגנה את מושל פנסילבניה ג'וש שפירו, פוליטיקאי יהודי אהוד, וכשבחרה לא לעשות זאת, הדבר קומם עליה לא מעט יהודים במדינות המתנדנדות. ההערכות הן שבבחירות הקרובות יזכו הרפובליקנים לכ־35 אחוזים מקולות היהודים. אם זו אכן תהיה התוצאה, יהיה אפשר לדבר על קרע ממשי בין היהודים לדמוקרטים.
כדורי מיפפריסטון
בית המשפט העליון של ארה"ב, שבו יש רוב שמרני מובהק, ביטל ביוני 2022 את ההגנה החוקתית על הזכות לעבור הפלה, ואפשר לכל מדינה לקבוע חוקים משלה בנושא. הפסיקה הזאת גררה תגובת־נגד ליברלית בבחירות אמצע הקדנציה שהתקיימו חודשים אחדים לאחר מכן, והרוב הגדול שצפו לרפובליקנים הצטמק מאוד. הציבור האמריקני, גם זה השמרני, אוחז בעמדות ליברליות הרבה יותר מאלה של בית המשפט העליון בסוגיית ההפלות, ולכן הדמוקרטים הציבו את הנושא גם על סדר היום של הבחירות לנשיאות. טראמפ ואנשיו מנסים להתרחק מהתבטאויות בסוגיה, ופסיקת נוספת של בית המשפט העליון, שהתקבלה פה אחד ביוני השנה, עשויה לסייע להם לעבור את הבחירות בשלום: השופטים קבעו כי מכירתם של כדורי "מיפפריסטון", גלולות שאחראיות לשני שלישים מהפסקות ההריון באמריקה, לא תוגבל באף מדינה בארה"ב. הפסיקה הזאת מקהה מאוד את עוקץ ביטול הזכות להפלות, שיצא מאותו בית משפט לפני שנתיים.
לטינים (היספנים)
גם יוצאי אמריקה הלטינית נהגו להצביע בהמוניהם למפלגה הדמוקרטית, אלא שבניגוד ליהודים, חל אצלם שינוי מרתק שהפך לסוגיה דמוגרפית מרכזית. הדור השלישי של ההיספנים מקיף קרוב לעשרים אחוזים מכלל אוכלוסיית ארה"ב, והמספרים גדלים במהירות. בני הדור הזה, שכבר אינם חשים עצמם מיעוט נרדף, חושבים פעמיים ושלוש אם להמשיך בהצבעה למפלגה הליברלית יותר, כשהם עצמם באים ברובם מבתים שמרניים־קתוליים בעלי ערכי משפחה מובהקים. בפלורידה אחראים ההיספנים לשינוי אלקטורלי ממשי – הפיכת המדינה הדרומית ממתנדנדת לאדומה בתוך כעשר שנים בלבד. רוב ההיספנים בפלורידה הם קובנים, והתהליכים החברתיים אצלם מהירים יותר מאשר אצל המקסיקנים למשל, אבל אם המגמה תשכפל את עצמה למדינות נוספות, הדמוקרטים יהיו בבעיה ארוכת שנים. לפי סקרים עדכניים, שיעורי התמיכה בטראמפ בקרב ההיספנים, בעיקר גברים, רק הולכים וגדלים.
מומנטום
מערכת הבחירות הנוכחית היא אחת הצמודות ביותר שנרשמו בארצות הברית בעשורים האחרונים. על כל סקר (ע"ע) שמנבא יתרון לטראמפ, צץ חברו שמראה בדיוק את ההפך, ולרוב שניהם בטווח טעות הדגימה. לאור זאת, כל שנותר כדי לנסות להעריך מי ינצח, הוא המומנטום. בתחילה הוא היה לצידו של טראמפ, בפרט אחרי ניסיון ההתנקשות שהתרחש בעצרת בפנסילבניה באמצע יולי. לזמן קצר כולם היו בטוחים שהבחירות נגמרו למעשה, ושהמועמד הרפובליקני יצעד לבית הלבן בקלילות. אחרי כך הגיע גם העימות בין ביידן לטראמפ, שסימן את הנשיא הנוכחי כאסון אלקטורלי. אלא שאז ביידן פרש מהמירוץ, והאריס נבחרה להחליף אותו. היא החלה לצבור תנופה, וכשניצחה את טראמפ בעימות טלוויזיוני, המומנטום עבר אליה. התפנית הבאה הגיעה כשהאריס התחילה להתראיין, ואחרי שעימות הסגנים הסתיים בניצחון רפובליקני. נכון לעכשיו, ימים אחדים לפני הבחירות, המומנטום אצל טראמפ. אם לא תקרה הפתעה מרעישה, סיכוייו לנצח נראים משופרים.
נתניהו
כן, אתם עדיין במילון שעוסק בבחירות בארה"ב. ראש ממשלת ישראל לא התבטא כמובן בפומבי בעד טראמפ, אבל ברור לכול כי הוא מחכה לניצחונו בנשימה עצורה. מעבר לכך שממשלת ימין בירושלים תסתדר אידיאולוגית טוב יותר עם ממשל רפובליקני בוושינגטון מאשר עם הדמוקרטים, ישנו גם האלמנט של היחסים האישיים הלא־טובים, בלשון המעטה, בין ביידן לנתניהו. יחד עם זאת צריך לזכור שאת טראמפ מעניין קודם כול טראמפ. הוא כבר עקץ בלשונו החדה את נתניהו, וגם אם ייבחר, כלל לא בטוח שישראל תקבל ממנו כל מה שתרצה. מה שכן, הסיכוי לסיום שלטון האייתוללות באיראן – חלומו של נתניהו, ושל כל ישראלי שפוי – נראה סביר יותר במשמרת של טראמפ, מאשר אם האריס תיבחר.
סקרים
ההשפלה שספגו הסוקרים האמריקנים בבחירות 2016 עדיין צרובה בהם כמכוות אש. כלי תקשורת שנחשבים רציניים, כמו הניו־יורק טיימס, הסתמכו על מומחי דעת הקהל כשהעריכו כי להילרי קלינטון יש סיכוי של יותר מתשעים אחוז לנצח את טראמפ, ודבקו בעמדתם זו גם בבוקר יום הבחירות. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. בבחירות 2020 ניסו הסוקרים לשפר את המתודולוגיה, אבל הצליחו רק במעט. למזלם ביידן אכן ניצח בסופו של דבר, אבל בהפרשים הרבה יותר קטנים מאלה שחזו. דווקא מכונים מושמצים כמו רסמוסן וטרפלגר, שנחשבים מוטים לכיוון השמרני, היו הקרובים ביותר לניבוי תוצאות האמת.
כל זה יכול אולי להסביר את הזהירות הרבה של המומחים במערכת הבחירות הנוכחית. שוב ושוב הם טורחים להדגיש כי הסקרים שלהם מורים על שוויון, ושהיתרון של צד זה או אחר נשאר בטווח טעות הדגימה. האם גם הפעם הם ייכשלו, וטראמפ יזכה בהרבה יותר קולות מכפי שחזו לו? בשבוע הבא נדע.
עדלי סטיבנסון
שם אמריקני שמתחיל באות ע' אינו דבר נפוץ, אבל אחד מסגני הנשיאים בארה"ב בסוף המאה ה־19 התהדר בשם כזה. מכיוון שמתוקף תפקידו כסגן נשיא הוא כיהן גם כנשיא הסנאט, ננצל את ההזדמנות לדבר על הבית העליון של הקונגרס האמריקני.
כיום יש בסנאט יתרון זעיר לדמוקרטים, 51־49. ביום שלישי הקרוב, כמדי שנתיים, יעמדו שליש מהמושבים לבחירה, וההערכות הן שהתמונה תתהפך והרפובליקנים יסיימו עם 51 סנאטורים לפחות. אם יתממשו התחזיות האלה, לצד ניצחון של טראמפ ושימור הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, התוצאה תהיה שליטה של השמרנים בכל ארבעת מוקדי הכוח המרכזיים בוושינגטון, כולל בית המשפט העליון. במקרה של תיקו בסנאט, 50:50, ניצחון במירוץ לבית הלבן מתורגם גם למעין ניצחון בבית העליון, שכן סגן הנשיא מקבל את הקול המכריע בהצבעות.
פנסילבניה
"מדינת אבן הראשה", כך מכונה פנסילבניה – המדינה החמישית בארה"ב מבחינת גודל האוכלוסייה, ובעלת מספר האלקטורים הרב ביותר בין שבע המדינות המתנדנדות. מתוך 93 אלקטורים מתנדנדים, 19 שייכים לפנסילבניה, ושתי המפלגות משקיעות מאמץ רב כדי לזכות בקולותיהם. הפעם האחרונה שבה הושג ניצחון מובהק במדינה זו הייתה ב־2008, כאשר ברק אובמה גבר על המועמד הרפובליקני ג'ון מקיין בפער של עשרה אחוזים. אולם פנסילבניה חזרה במהרה להתנדנד, ומאז היא מעניקה את אלקטוריה היקרים על סמך פערים זעומים בהרבה. המאבק הצמוד נובע מכך שמצד אחד יש בה ריכוזים עירוניים גדולים שנוטים לליברליות, כמו פילדלפיה ופיטסבורג; ומצד שני – אזורים כפריים נרחבים שתושביהם רוצים לשמר את תעשיית המכרות המסורתית, שהמפלגה הדמוקרטית נאבקת בה בשנים האחרונות.
צעירים
צעירי ארה"ב נוטים לכיוון הליברלי, כפי שאפשר לראות בכל סקר נתון. אלא שמחקרי עומק שנערכו לרגל הבחירות המתקרבות, העלו תופעה מעניינת: ההבדלים בדפוסי ההצבעה בין נשים לגברים בפלח האוכלוסייה הצעיר ביותר (18־29) הם הגדולים ביותר מכל שכבות הגיל. בעוד שתיים מכל שלוש נשים צעירות מצהירות כי יצביעו להאריס, קצת יותר ממחצית הגברים הצעירים מעדיפים דווקא את טראמפ. המומחים משערים שהמגמה הזו קשורה בין השאר לשוק העבודה האמריקני: יותר ויותר משרות בו מתאימות מבחינה פיזית לנשים, לעומת היעלמותם האיטית אך הברורה של מקצועות "גבריים". בנוסף המחקרים מראים כי גברים מסתגלים בצורה פחות טובה לשוק ההשכלה האמריקני, שדורש יותר ויותר כבר בגיל בית הספר העממי – שלב שבו הבנות נחשבות לשקדניות יותר, ועל כן זוכות ליתרון. גברים שחשים תסכול מהתהליכים האלה נוטים להצביע לטראמפ, שנתפס כמי שייתן לאמריקה אופי גברי־מסורתי יותר.
קמלה האריס
הרבה מאוד ציפיות מונחות על כתפיה של סגנית הנשיא. אם תנצח בבחירות בשבוע הקרוב, היא תהיה האישה הראשונה שנכנסת לתפקיד הרם מכולם. כבר עכשיו האריס עושה היסטוריה, בהיותה האישה הלא־לבנה הראשונה שמועמדת לנשיאות ארה"ב. דעותיהם של האמריקנית על האריס נעות כמובן מתיעוב וזלזול מוחלט ועד הערצה עיוורת, ואפשר לנחש שהאמת – כמו בדרך כלל – נמצאת באמצע. אין ספק שמדובר באישה מוכשרת שהתקדמה בכוחות עצמה בשדה הפוליטי הסבוך והחשוב ביותר בעולם; מצד שני עומס המועמדות ניכר עליה, בעיקר כשהיא מגיעה לאולפנים של מראיינים שלא נותנים לה לדקלם סיסמאות. והנקודה שאי אפשר לא לציין – דאג אמהוף, בעלה של האריס ומי שאולי יישא בתואר "הגבר הראשון של ארה"ב", הוא יהודי.
רובים
באופן מפתיע למדי, סוגיית הנשק לא עומדת בלב מערכת הבחירות הנוכחית. הקיטוב הפוליטי בארה"ב מכתיב צידוד כמעט מוחלט של תומכי טראמפ בתיקון השני לחוקה, העוסק בזכות לשאת נשק, ומהעבר האחר תמיכה נרחבת של דמוקרטים בביטול הזכות הזאת. השורה התחתונה היא שלמעט חוקים מדינתיים שיכולים להגביל באופן ניכר את החזקת הנשק – חוקים שאכן קיימים במדינות ליברליות כמו ניו־יורק – ברור לכולם שאי אפשר כיום לשנות את החוקה גם בהקשר של הסעיף הזה. בארצות הברית, מדינה שיש בה יותר רובים מאנשים (אלה נתונים רשמיים), נראה שהצד הליברלי ויתר על ניסיונו לחולל שינוי מהותי בסוגיה.
שמש, חגורת ה־
כינוי לכמה מדינות בדרום ארה"ב שהטמפרטורות בקיץ עשויות להגיע בהן לחמישים מעלות צלזיוס. בהקשר לבחירות הקרובות מדובר בעיקר על שתיים – נבדה ואריזונה. לנבדה שישה אלקטורים בקופה, ולאריזונה 11. אלה שתי מדינות מתנדנדות שנמצאות בין הפטיש לסדן – גובלות בקליפורניה וניו־מקסיקו הכחולות, אך גם ביוטה ובאיידהו השמרניות להחריד. עיקר הפוקוס של שני המתמודדים נתון אומנם למדינות "החומה הכחולה" (ע"ע) בצפון ולג'ורג'יה בדרום־מזרח, אבל 17 האלקטורים הללו מחגורת השמש עשויים להכריע את הבחירות.
תיקו
זה כבר קרה פעמיים בהיסטוריה האמריקנית: כל אחד משני המועמדים קיבל את תמיכתם של 269 אלקטורים. הפעם הדבר עשוי לקרות אם האריס תנצח בשלוש מדינות החומה הכחולה, תפסיד לטראמפ בארבע המדינות המתנדנדות האחרות, והמחוז השני בנברסקה יפתיע וייתן גם הוא את תמיכתו למועמד הרפובליקני. במקרה כזה, בית הנבחרים של ארה"ב הוא שמקבל לידיו את ההחלטה. הנציגים של כל מדינה עורכים ביניהם הצבעה פנימית, ולאחר מכן כל מדינה מקבלת קול אחד בהצבעה שתקבע מי יוכתר לנשיא, או לנשיאה, של ארצות הברית.
