הבית // קרוואן שכור, 50 מ"ר, עם חדר לילדים, חדר להורים וסלון־מטבח. "זה הבית במקום הכי גבוה ביישוב, 960 מטר מעל פני הים".
חלום // "לידנו נמצא האתר הארכיאולוגי של בית־אל. זה המקום שבו אומרים שיעקב אבינו חלם את החלום. יש לא מעט צליינים נוצרים שמגיעים לאזור שלנו, כך שיוצא שאנחנו יוצאים מהקרוואן בבוקר ויש חבורת מטיילים סינים מולנו. הקיץ פה מדהים, ובחורף קור כלבים שחודר לעצמות".
צעירים // "אנחנו גרים דווקא פה כי זו שכונת צעירים, שלושים זוגות. כולנו גדלנו ביחד ויש פה אווירה נעימה. כמובן, השכירות נמוכה מאוד".
הבוקר // הם מתעוררים עם הילדים סביב שש בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר, שולחים את הילדים למוסדות החינוך, וכל אחד מתפנה לעיסוקיו.
יסכה: "אני ערה בדרך כלל עד מאוחר, אני סוג של ציפור לילה. אז עקיבא הוא שאחראי על ארגון הילדים, סידור הבית וכיוצא בזה. כשהוא גויס עשיתי הכול בבית לבד מהבוקר עד הלילה, ועכשיו אני מרשה לעצמי קצת לשחרר מהלחץ ולהוריד הילוך".
אוטומציה // ליסכה יש עסק שמטמיע טכנולוגיות אוטומציה ואפליקציות לבעלי עסקים, עם צוות מנוסה. "בחודשים האחרונים אנחנו גם מבצעים מחקרים רפואיים בשיתוף פעולה עם בתי חולים כדי לשלב טכנולוגיה בעולם הרפואה בישראל".
עבודה עברית // עקיבא עוסק בעבודת כפיים, בנייה ונספחיה – מתקין חלונות, בונה בתים ועוד, הכול בעבודה עברית.
חמישה // יסכה גדלה בבית־אל, הבכורה מחמישה ילדים. שני הוריה מורים. "אני זוכרת מגיל צעיר את אבא שלי לומד, יושב עם ספר. הוא מלמד בבית הספר למחוננים בגוש עציון וגם באורט תעופה וחלל במעלה־אדומים. אמא שלי מורה באולפנת רעיה". היא עצמה למדה ברעיה, ושירתה שירות לאומי כקומונרית וכסייעת בבית ספר ראשית בגוש עציון ובשנה השנייה בבית חולים פסיכיאטרי בנס־ציונה. "שם הבנתי שאני רוצה ללכת לתחום של רפואה".
שמונה // עקיבא גדל בנווה־דניאל, הרביעי משמונה אחים. הוא למד בישיבה התיכונית במעלה־חבר, בישיבה הגבוהה באילת ובישיבת איתמר. אחרי שירות ביחידה קרבית, הוא החל לעבוד בעבודה עברית.
ההיכרות // שניהם התנדבו בעמותת עלה (היום עדי) בירושלים, לפני עשור. "ארגנו ביחד מחנות, הלכנו לבקר חניכים מהעמותה בבתי חולים, התרמנו כספים ביחד, והיינו נפגשים ברמה יומיומית. הכרנו טוב בלי שהיה קשר רומנטי רגשי וזוגי. לקחנו את הקשר למקום זוגי כשהרגשנו בוגרים מספיק, בגיל 19 ו־18".
הפתעות // "אהבנו להפתיע זה את זה בהפתעות שקשורות לחניכים מהעמותה – אני הטסתי את החניך של עקיבא לאילת כשהוא למד שם בישיבה, ועקיבא הוציא את החניכה שלי מבית החולים לכבוד היומולדת שלה ושלי, בעזרת אמבולנס המשאלות וצוות רפואי מתנדב".
קדם // כשיסכה סיימה את השירות הלאומי היא פנתה ללימודי תואר ראשון בקדם־רפואה באוניברסיטת בן־גוריון כדי שתוכל להתעסק במחקר רפואי. "לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה: רפואה או מחקר רפואי. ידעתי שהדרך השנייה תשאיר לי הרבה יותר אפשרויות פתוחות מבחינת הקריירה העתידית".
התעשייה // כשעקיבא היה בשירות הצבאי ויסכה הייתה בעיצומו של התואר, פרצה המגפה, קצת אחרי לידתה של שקד. יסכה: "הבנתי שאני רוצה לחקור בעולם הרפואה, ובמהלך התואר עשיתי כמה מחקרים, אבל עם הזמן הבנתי שקשה מאוד להתקדם באקדמיה והחלטתי לצאת החוצה ולהבין מה אני יכולה לעשות עם מה שלמדתי. בחוץ, בתעשייה, אם יש לך משהו ביד ואתה מראה שהוא עובד, לא שואלים אותך מה הכותרת שלך ומה הוותק שלך. ככה החלטתי להיכנס לתחום הטכנולוגי ולהקים עסק של הטמעת טכנולוגיות – כדי לחזור עם זה אחר כך לתחום הרפואה.
"אחרי שסיימתי את התואר, רציתי להוריד קצב ובמקביל לעשות קורס שיווק דיגיטלי במכללת IPC, היה שם פרק על אוטומציות והבנתי שזה בדיוק מה שמדבר אליי. התקשרתי למרצה הקורס ושאלתי אותו איך אני יכולה ללמוד יותר את התחום, והוא הציע לי לעבוד אצלו, עבדתי אצלו במשך חמישה חודשים, ואחר כך יצאתי לעצמאות".
קצב // אחרי 7 באוקטובר, ואחרי תקופה ארוכה שהיו הוא בצבא והיא באוניברסיטה והם נפגשו רק בסופי השבוע, הם החליטו לעבוד פחות, ולבלות יותר זה עם זה. "חשבנו לעצמנו איזה דברים היינו רוצים לעשות בפנסיה, והחלטנו לעשות אותם עכשיו. עקיבא עובד יומיים־שלושה בשבוע, אני עובדת מהבית, ובכל פעם שאנחנו רוצים לעשות משהו זוגי – אנחנו יכולים. החלטנו להפוך את חיי השגרה שלנו לכאלה שנזכור, עם כמה שיותר חוויות. קנינו סוס, הוא נמצא מחוץ לבית ואנחנו רוכבים עליו לא מעט, ויוצא שיש לנו פעילויות זוגיות וגם רכיבות עם הילדים. אנחנו גם גרים ליד ההורים שלי, כדי שיהיה כמה שיותר זמן גם עם המשפחה המורחבת כדי להתרכז בדברים שבאמת חשובים לנו בחיים". 0
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
