הבית // הם גרים בבית אבן עתיק בקצה השכונה־כפר עין־כרם בירושלים, “בסוף השביל המוביל מן המעיין". יחד עם עוד שני בתים שכנים בלבד, הבית מוקף בנוף הרי ירושלים, “תחושה מיוחדת של חווה מבודדת בלב הטבע". למרגלות הבית נמצאים מרחב הסדנאות, דיר עיזים וחלקות גידול.
הבוקר // הם קמים מוקדם, ואומרים שלום זה לזה וגם “לטבע המופלא שסביבם" ולבעלי החיים: לכלבים, לעיזים ולחמורים. סופיה מכינה מעדני בוקר לילדים, והם לוקחים אותם לבתי הספר ולגן הקהילתי. בחלק מהימים ישר מקיים ימי יער במרחב הבית והיער, ואז כמה מהילדים מצטרפים אליו ולא הולכים למוסדות החינוך.
האוהל // סופיה: "כשהייתי בת 24 וישר היה בן 28 חיפשנו דירה בעין־כרם, וכשהגענו לפה התאהבנו מיד: עמדנו על האדמה והרגשנו חיבור נשמתי עם המקום". השכירות הייתה גבוהה מדי בשבילם, זוג בתחילת דרכו, אבל אמא של ישר אהבה גם היא את המקום ושכרה אותו. “כשאדם נולד הבנו איך אנחנו חולמים לגדל את ילדינו: על האדמה, באוהל. חמותי ז"ל אמרה – מה הבעיה? תקימו אוהל בשטח הבית שלי. ישר בנה אוהל ועברנו לגור ממש על האדמה. פרשנו שטיחים מצמר עיזים, הדלת הייתה פתח יריעות צמר עיזים והיה תנור עצים שדלק בחורף".
ימי האוהל // בתקופת האוהל נולדו נהרה, יער וסינאיה, “תינוקות שלמדו לזחול וללכת על האדמה, ככה, כמו שהיא. לאחר שחמותי נפטרה, כשהייתי בעיצומו של ההיריון החמישי, עברנו לגור בבית עצמו, ואנחנו גרים בו עד היום".
מלאכת החיבור // סופיה היא מורה ליוגה, דולה ומדריכת הכנה ללידה, וגם מנחה לנשיות, זוגיות ומיניות בריאה ולאורח חיים בריא. “אני מביאה איתי רוח של חופש אמיתי, שמאפשר הקשבה עמוקה לגוף, לנפש ולנשמה. המלאכה שלי היא החיבור בין הגוף לנשמה, כלי העבודה הם הקול והתנועה. כך מתאפשר ביטוי חי ופועם של מעיין חיים נובע".
עבריאני // ישר הוא אומן בנשמתו, ומשלב בין עולם המלאכה ובין המוזיקה. דרך הסדנאות שהוא מנחה הוא "מביא את המשתתפים למסע חווייתי ברוח שבטית, שבו מלאכה ושירים משתלבים יחד ויוצרים מפגש קסום עם הטבע ובעלי החיים". הסדנאות שלו נובעות להגדרתו מתוך חיבור למסורות שבטיות, והוא משלב בהן “את הידע והחוכמה של טקס הסווטלודג‘ האינדיאני", טקס שהוא הפך ל"אוהל רפואה עִבְרִיָאנִי", המחבר באופן ייחודי בין המסורת האינדיאנית העתיקה ובין מסורת ישראל. שניהם יחד מנחים "ריטריטים" ברחבי הבית.
רש"י // ישר נולד בניו־יורק, השלישי מחמישה ילדים. כשהיה בן חצי שנה משפחתו עלתה ארצה והתיישבה בקריית־ארבע. “נולדתי למשפחה ייחודית. אבא מוזיקאי ויוצר קולנוע, צאצא ישיר של רש"י הפרשן. אמא ציירת, תופרת ומפסלת, צאצאית ישירה של ג‘ורג וושינגטון. הם נפגשו לקול צלילי נגינתו של אבי ברחובות ניו־יורק. כמה ימים אחרי שהכירו, הוא סיפר לה שהוא יהודי.
"היא החלה במסע גילוי בעקבות עם ישראל, שגרם לה להבין שלא רק שהיא מצאה את איש חייה, היא גם מצאה את העם שלה. היא הובילה את אבא ואת המשפחה לעלות לארץ. כולנו, כל האחים במשפחה, קרויים בשמות המבוססים על שורש האותיות של רש"י, ומכאן שמי – ישר".
סיביר // סופיה נולדה בסיביר, “במשפחה רוסית רגילה. גרנו עם סבא וסבתא בדירה קטנה בעיר טומסק. היה לנו בית קיץ, דאצ‘ה, שהיינו נוסעים אליו בכל קיץ, וזה היה האור של חיי. מרחבים של טבע, גינה עם ירקות ופירות יער, חיות משק, נהר עצום. עלינו לארץ בשנות התשעים, כשהייתי בת ארבע. אמא שלי רשמה אותי בגיל חמש לחוג התעמלות אומנותית ואחר כך לבלט. בתור ילדה התחלתי להכיר את הגוף והתנועה שלי". בתוך ההסתגלות הלא פשוטה בעלייה לארץ, היא נסעה מדי קיץ עם ההורים לסבא וסבתא בדאצ‘ה, ורכשה לעצמה “ידיעה עמוקה שכך אני רוצה לחיות".
דולפינריום // כשהייתה בת 15, יצאה סופיה עם עוד ארבעה חברים למסיבה במתחם הדולפינריום בתל־אביב. מחבל מתאבד התפוצץ בתוך קבוצת הצעירים, רצח 21 מהם ופצע יותר ממאה. “שלושה מחבריי נהרגו, אני נפצעתי אנושות. הגעתי לבית החולים בידיעה שהנשמה שלי יצאה מהגוף ועלתה לעולמות עליונים. התעוררתי אחרי שבוע שהייתי מורדמת ומונשמת. כשהתודעה שלי חזרה אליי, לאט־לאט, הרגשתי אור, כאילו נולדתי מחדש".
השיקום היה ארוך וכאוב. “שכבתי במיטה בלי לזוז במשך שלושה חודשים. האחיות היו מגלגלות אותי מצד לצד כדי שלא יהיו פצעי לחץ". לאחר ניתוחים לא מעטים היא חזרה לעצמה בהדרגה, ו“אחרי שלוש שנים אפילו חזרתי לרקוד". למרות הקושי, “חוויית השיקום שלי הייתה חוויה של אור. אולי חוויתי מוות קליני, אני לא יודעת".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
