ליוספוס פלביוס, ההיסטוריון הנודע שתיאר את תקופת חורבן בית שני, לא היה ספק היכן שוכנת תיבת נח מאז שסיימה את תפקידה החשוב בהצלת החיים על פני האדמה. בספרו "קדמוניות היהודים" הוא כותב: "המקום אשר נחה עליו תיבת נח יקראו הארמינים בשם אפובאטעריון, פתרונו מוצא, כי שם יצא נח וכל אשר איתו מן התיבה, ואנשי המקום יראו עד היום את שארית הפליטה אשר נשארה שם מתיבת נח. זולת תורת משה יספרו גם סופרי העמים את דבר המבול והתיבה איש איש בלשון עמו; בין הסופרים ההם, יכתוב בעראסוס הכשדי אודות המבול כדברים האלה: 'רבים אומרים כי על הרי קודרו בארץ ארמיניה יימצאו עוד קרשים אחדים מקרשי התיבה אשר עשה נח, ואנשי המקום ייקחו מהם כֹּפר לרפאות חוליים רבים ושונים'".
השבוע חל התאריך העברי שבו יצאה תיבת נח למסעה הגורלי – י"ז בחשוון (לשיטת רבי אליעזר), כנאמר בפרשה השנייה בספר בראשית. אף שהתיבה עצמה אינה חפץ מקודש, הניסיון למצוא אותה העסיק רבים במרוצת אלפי השנים מאז המבול. רוב המחפשים אימצו את הגרסה של פלביוס ומקורות קדומים אחרים באשר למקום שבו יצאו החיות זוגות־זוגות אל עולם חדש ושומם. במהלך המאה ה־17 החלו משלחות חיפוש לפקוד את הנקודה שזוהתה כהרי אררט – אז בשטח ארמניה והיום במזרח טורקיה. מדובר בשתי פסגות של הרי געש לא פעילים, האחת מתנשאת לגובה של קצת יותר מ־5,000 מטר והשנייה מתקרבת ל־4,000, ושתיהן מכוסות שלג בכל ימות השנה.
בשנת 1977 סיפר רון בנט, צלם של הבית הלבן, כי במהלך טיסה לאיראן יחד עם הנשיא קרטר הוא הביט למטה מחלון המטוס, וראה בין ההרים האלה ספינה גדולה, מכוסה חלקית בשלג. "אני משוכנע שמה שראיתי הייתה תיבת נח", אמר בנט. רון וייט, חוקר שאינו ארכיאולוג, יצא לאזור בעקבות המידע המרעיש, ולאחר כמה ביקורים ואיסוף ממצאים פרסם דו"ח שפסק: אכן מדובר בתיבה המקורית. אחרי שסיימה את מסעה על פני המים, קבע וייט, התכסתה התיבה בלבה והשתמרה כמעין קפסולת זמן. ממשלת טורקיה הכירה רשמית בדו"ח שלו, ולפני כשנתיים אף נפתח בשיפולי ההר אתר מבקרים שמזמין את כל בני הדתות להתחבר לסיפור המקראי, סמוך לאתר שבו נמצאת התיבה. אבל אם תשאלו את הרב אלי פרץ, כל הסצנה התיירותית הזו מתרחשת במרחק אלפי קילומטרים משרידיה של תיבת נח האמיתית.
פרץ (58), צאצא לשושלת ארוכה של רבנים ושוחטים שפעלו בצפון אפריקה, כבר חולל מהפכה יהודית־הלכתית כשהצליח לחדש את מסורת השחיטה הספרדית של אנטילופות. הראיות שהציג שכנעו את הרב אליהו בקשי־דורון ואת הרב שלמה עמאר כי יש להכשיר את בשר האנטילופה, שהודר מהמטבח היהודי במשך מאות שנים. הרב עובדיה יוסף ובנו הרב יצחק יוסף נתנו אף הם את הסכמתם. פרץ גם הוציא לאור למעלה משלושים ספרים שאותרו בגניזות של קהילות יהודיות נידחות בצפון אפריקה. כעת הוא מוציא ספר חדש שנחשף כאן לראשונה, "תיבת עץ נחלי עדן" (הוצאה עצמית), ובו הוא מודיע: מצאתי את תיבת נוח בזימבבואה שבאפריקה.
מדובר על פניו בממצא מרעיש, שסותר את כל הנחותיהם ותגליותיהם של מחפשי התיבה עד היום. איך בכלל קישרת את התיבה לאפריקה?
"עבדתי הרבה בנמיביה, שם היה בסיס הפעילות שלי סביב האנטילופות ועסקי הבשר. באחד הימים, לפני 11 שנה, מישהו ראה אותי הולך ברחוב עם כיפה, ושאל אם הוא יכול לדבר איתי. התברר שהוא נוצרי מאמין, והוא רוצה לדבר על יהדות. בשיחה שלנו הוא סיפר שבזימבבואה השכנה ישנו שבט עתיק בשם השונה, שאנשיו סוברים שגן העדן נמצא בשטחם, ושמפלי ויקטוריה הם תחילתם של ארבעת הנהרות המוזכרים בפרשת בראשית. הוא ידע לספר שבני השבט הקדמון עושים ברית מילה ושומרים על כמה מנהגים יהודיים, ושגם נשיא זימבבואה דאז, רוברט מוגאבה, שייך לשבט הזה.
"התחלתי לחקור את סיפורם של בני השונה, ובמקביל למדתי את דברי החכמים על גן עדן. מצאתי שהאבן עזרא כותב בפירושו לספר בראשית: 'וידענו כי גן עדן תחת הקו השווה, שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה. וריקי מוח תמהו איך ייתכן זה. והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם'. זה כבר ממש הדליק אותי. עברתי על הרבה ספרים של רבותינו ופרשנינו, ומצאתי עוד ראיה ועוד ראיה שגן עדן הוא מקום מציאותי. הרמב"ם למשל אומר שיש שם הרבה מים ואילנות, ושהקב"ה יגלה מתישהו לאנושות את מקומו".
אז גן העדן הוא אתר ממשי שנמצא באפריקה. איך מגיעים מפה לתיבת נח?
"בזימבבואה יש אתר עתיקות ששמו 'גרייט זימבבואה'. קראתי עליו מחקרים, וכולם תמהים מה הסיפור של המקום הזה; לאף אחד אין מושג מי בנה אותו. ארכיאולוגים בדקו אותו כבר לפני מאתיים שנה ולא הגיעו למסקנה. יש כל מיני השערות, למשל שאלה היו הרומאים או הפיניקים, אבל אין מסקנה חותכת. בני השבט המקומי, השונה, טוענים שאבותיהם בנו אותו, אבל כל המומחים אומרים שאין שום סיכוי שזה נכון.
"כשמדדתי את המבנה שנמצא שם, גיליתי שהוא מתאים כמעט במדויק למידות של תיבת נח: שלוש מאות אמה אורך, חמישים אמה רוחב ושלושים אמה גובה. אני אומר שמי שבנה את האתר הם לאו דווקא יוצאי התיבה, אלא הדורות הבאים. הם ידעו שהעץ יירקב, ורצו לשמר את צורת התיבה. לכן הם ציפו את העץ באבנים, וכך נוצר האתר"
"כשמדדתי את המבנה שנמצא שם, גיליתי שהוא מתאים כמעט במדויק למידות של תיבת נח: שלוש מאות אמה אורך, חמישים אמה רוחב ושלושים אמה גובה. הרד"ק כותב שנח, בצאתו מן התיבה, חזר למקומו הראשון, כלומר לגן עדן. כך שאם גן עדן נמצא פה, אין סיבה שהתיבה לא תהיה פה גם היא".
גרייט זימבבואה הוא אכן אתר חשוב, שאף הוכרז על ידי אונסק"ו בשנת 1986 כאתר מורשת עולמית, אבל הוא בנוי כולו אבן, והתיבה הייתה עשויה מעץ.
"יש מאמר של קרל מאוץ', מגלה ארצות גרמני שחקר את המקום ב־1871, כשחיפש את 'ארץ החוילה' המקראית. הוא הסתקרן, חצב בתוך האבנים שמהן עשויות החומות של האתר, ומצא בתוכן עץ. מאוץ' לקח כמה חתיכות לגרמניה, חקר אותן וגילה שמדובר בעץ אפריקני, לא ארז הלבנון כפי שחשב בתחילה. אני אומר שמי שבנה את האתר הם לאו דווקא יוצאי התיבה, אלא הדורות הבאים. הם ידעו שהעץ יירקב, ורצו לשמר את צורת התיבה. לכן הם ציפו את העץ באבנים, וכך נוצר האתר".
ירושלים של אפריקה
לאחר שהגיע למסקנה הזאת, החליט פרץ ליצור קשר עם בכירים בזימבבואה וליידע אותם על התגלית. "גרייט זימבבואה הוא מקום חשוב מאוד לבני המדינה, זה לא סתם איזה חור שלאף אחד לא אכפת ממנו", הוא מסביר. "בדגל זימבבואה יש צורת ציפור, שמבוססת על פסל שהתגלה בחפירות שם. לדעתי הפסל הזה קשור ליונה של נח.
"יש לי חבר בנמיביה שמקושר דרך עסקי היהלומים לחלונות הגבוהים בכמה מדינות באפריקה. אחרי שהשלמתי את המחקר התיאורטי, ביקשתי ממנו שייצור עבורי קשרים בזימבבואה. הוא אמר לי: 'בעוד חודש יתקיים בירושלים כנס של יצרני יהלומים מרחבי העולם. שר המכרות של זימבבואה יהיה שם, ואני אחבר ביניכם'. כשנפגשתי עם השר הוא כבר היה מעודכן במסקנות שלי לגבי תיבת נח. הוא אמר לי: 'אנחנו יודעים שגן העדן נמצא אצלנו, אבל תיבת נח בגרייט זימבבואה – זה חידוש שחייבים לבדוק'".
השר מזימבבואה ביקש מפרץ לארגן פגישה עם הרב הראשי לישראל, כדי לשמוע ממנו שהזיהוי נכון. "הרב הראשי באותם ימים היה הרב שלמה עמאר, שאיתו היה לי קשר הדוק סביב הכשרות של האנטילופה. שאלתי את הרב אם אוכל להביא אליו את הפמליה מזימבבואה, והוא הסכים. בערב נפגשנו בבית הרב עמאר, והוא אישר בפניהם שלפי כל הראיות שהבאתי מדברי חכמים, המסקנה שלי נכונה. הם התפעלו מאוד, חזרו לזימבבואה, ואחרי כמה ימים קיבלתי הזמנה אישית מהמשנה לנשיא מוגאבה, דידימוס מוטסה. המכתב הגיע אליי דרך שר התקשורת של זימבבואה, שהפך לחבר אישי שלי. טסתי לשם, קיבלו אותי יפה מאוד ונתנו לי ג'יפ עם נהג למשך שבוע שלם כדי לחקור כל מה שאני צריך באזור של גרייט זימבבואה. במהלך השבוע הזה חקרתי וכתבתי את רוב הספר. בסוף הביקור שר התקשורת אמר לי: 'אני מאמין שגרייט זימבבואה תהיה ירושלים של אפריקה'.
"מאז, ביקשו ממני פעמיים להביא את הרב יצחק יוסף, הרב הראשי (היוצא – א"ש), כדי לראות את המקום. באתי אליו ואמרתי לו שנשיא זימבבואה מזמין אותו באופן רשמי. דיברתי גם עם הרב דוד רוזן, שבעבר היה הרב של אירלנד וכיום הוא המנהל הבינלאומי לעניינים בין־דתיים בוועד היהודי־אמריקני. הוא עובד גם עם הבית הלבן, והם מארגנים כנסים משותפים של נוצרים, מוסלמים ויהודים. ניסינו לארגן כנס כזה בגרייט זימבבואה, עם נשיאים מכל המדינות, כי נח שייך לכולם. הרב יצחק יוסף קרא את הספר, שלח לי הסכמה חמה ואמר שהוא מתפעל מאוד. עם זאת הניסיון לארגן ביקור שלו שם נתקע כמה פעמים. בזימבבואה עדיין מעוניינים לארח אותו וממתינים שזה יקרה".
"אשריו ואשרי חלקו שמשקיע את כישרונותיו המבורכים בענייני המחקר, להאיר פני תבל ולחזק האמונה בקרב כלל עם ישראל בארץ ובתפוצות", כך כתב הרב יצחק יוסף בהסכמה לספרו של פרץ. אני מעיר שבניגוד לפסיקה ההלכתית בסוגיית האנטילופות, במכתב הזה אין קביעה שתיבת נח נמצאת בזימבבואה. "'להאיר פני תבל' אלה מילים חזקות מאוד", משיב פרץ. "אני לא ביקשתי מהרב אישור שהתיבה שם, והוא גם לא היה נותן אישור כזה, כי לא היה במקום ולא בדק בעצמו. יחסית לממצאים שהוא ראה, מדובר בהסכמה משמעותית. קח ספרים אחרים שקיבלו הסכמות ותבדוק אם מופיעות שם המילים 'להאיר פני תבל'".
"חבר מנמיביה שמקושר לחלונות הגבוהים בכמה מדינות באפריקה, אמר לי: 'בעוד חודש יתקיים בירושלים כנס של יצרני יהלומים מרחבי העולם. שר המכרות של זימבבואה יהיה שם, ואני אחבר ביניכם'. כשנפגשתי עם השר הוא כבר היה מעודכן במסקנות שלי. הוא אמר: 'אנחנו יודעים שגן העדן נמצא אצלנו, אבל תיבת נח בגרייט זימבבואה – זה חידוש שחייבים לבדוק'"
מדוע בכלל חשוב למצוא את שרידי תיבת נח? זה הרי לא מקום קדוש.
"נכון שהוא לא מקודש, אבל אנחנו רואים שהגויים מתייחסים אליו כמקום חשוב ומחפשים אותו במשך אלפי שנים. אין סיבה שאנחנו, כעם שהביא לעולם את התנ"ך, לא נהיה מובילי החיפוש הזה".
יש שיטות מדעיות שיכולות לאשש את התיאוריה שלך או להפריך אותה, כמו למשל בדיקת פחמן 14. מדוע לא ביקשת לערוך בדיקות כאלה במסגרת המחקר שלך? כרגע הכול מבוסס על השערות.
"הספר מבחינתי הוא סנונית ראשונה בדרך לשבור את התזה הרווחת שלפיה תיבת נח נמצאת בטורקיה. כל הטענה הזאת לא הגיונית: מדובר בהרים מושלגים וגבוהים שחיות לא היו יכולות לשרוד בהם, אין שם היום מגוון זואולוגי כמו שיש באפריקה, ועוד ועוד. ברגע שהספר יצליח במשימה הזאת, אני מקווה שכל מיני גורמים מארצות הברית או מאפריקה עצמה יבואו לזימבבואה כדי להתחיל לבדוק ברצינות את הנושא מבחינה ארכיאולוגית ומדעית. בדיקות של פחמן 14 וכדומה לא נעשו עד היום בשום מקום שבו גילו כביכול את תיבת נח. זה תחום בתולי לגמרי, ואני מאמין שימצאו שם תגליות גדולות".
ובכל זאת, לא היה נכון יותר מבחינתך לכלול בספר חוות דעת של מדען או ארכיאולוג?
"הספר יצא לאור ממש עכשיו, ואין לי ספק שהסיפור יתחיל לרוץ ברחבי אפריקה ומשם הדברים יתגלגלו. גופים שהנושא מעניין אותם ירימו את הכפפה ויבדקו את הממצאים הארכיאולוגיים. אני עושה את החלק שלי, החלק התורני־אמוני, ועכשיו מבחינתי הדבר עובר לידי החוקרים והמומחים.
"שגריר זימבבואה בישראל, שאני בקשר איתו, מחובר לכל הקהילות הנוצריות באפריקה, והוא כבר התחיל להחדיר שם את הרעיון. אני שובר פה גם מיתוס רציני של שבט השונה. זה מהפך תפיסתי לא פשוט, וצריך זמן כדי לעכל ולהפנים אותו".
אתה לא חושש לעורר אנטישמיות באפריקה? פתאום בא מישהו ולוקח משבט מקומי את המורשת שקושרת אותו לאתר הכי חשוב בזימבבואה.
"אני בסך הכול אומר שמי שבנו את המקום הזה היו צאצאיהם של כל יוצאי התיבה. זה כולל אתכם, בניו של כנען, אבל אתם לא היחידים. אני חושב שיש פה דווקא בשורה לשחורים; במשך מאות ואלפי שנים הם נגררו אחרי האדם הלבן, שבא אליהם ועשה שם כרצונו. החשיפה שלי טובה עבורם, כי היא אומרת שאחד האירועים הכי חשובים בתנ"ך, סיפור שמשמש בסיס לכל כך הרבה דברים בתרבות האנושית, יצא מהם ונמצא אצלם. הדבר הזה נותן להם ערך מוסף, והם יכולים רק להרוויח ממנו. גם ככה ארכיאולוגים קובעים חד־משמעית שאבותיהם של השונה לא היו מסוגלים לבנות את זה. אני דווקא מחזיר להם את הכבוד האבוד".
ההלכות המיותרות
אני נפגש עם הרב אלי פרץ במשרדים באזור תעשייה אפור באשדוד, אולי המקום הכי רחוק מהטבע המתפרץ והמסתורי של אפריקה. הוא נולד בקזבלנקה שבמרוקו, וכשהיה בן שנה עלתה משפחתו ארצה דרך צרפת והשתקעה באשדוד. בגיל 13 נסע עם אחיו ללמוד בישיבה בצרפת, ושם הושפע מרבנים אנטי־ציוניים והפך לחסיד סאטמר. מאוחר יותר עזב את החסידות והחל לעבוד בארגון הג'וינט, ובמסגרת זו נסע למרוקו כדי לאתר גניזות. בגיל 32 שב ארצה, התגייס לשלב ב' ומאז שירת גם במילואים.
אם את הספר הזה על תיבת נח לא היה מפרסם אלי פרץ מאשדוד אלא אלי ליבוביץ' מבני־ברק, ואת ההסכמות היו כותבים רבני הציבור הליטאי – אתה חושב שעולם התורה היה מתייחס לנושא יותר ברצינות?
"אני לא מרגיש תסכול על רקע עדתי, אבל גם לא מתכחש לכך שיש אפליה עדתית. חשתי אותה על בשרי כשלמדתי בישיבה של סאטמר. נראיתי כמותם, למדתי כמותם, דיברתי יידיש כמותם, ובכל זאת התייחסו אליי אחרת. הגעתי לגיל עשרים, ולא הציעו לי שידוכים כמו לחבריי. אבל אני שואף לבטל את הפירוד הזה, לא להעמיק אותו.
"בספר הבא שלי אני עומד לחשוף שיש עשרות הלכות ודינים מיותרים, הרבה מאוד דברים שאנשים חושבים שהם אסורים כשלמעשה הם מותרים. אלה דברים שיכולים להקל על עם ישראל בצורה ניכרת. אני לא יכול כרגע לפרט, אבל אפרסם את הספר בקרוב ואז לרבנים לא תהיה ברירה אלא לתת תשובות. חלק מזה קשור גם למחלוקות בעם ישראל בין אשכנזים לספרדים".
"אני מקווה שכל מיני גורמים מארצות הברית או מאפריקה עצמה יבואו לזימבבואה כדי להתחיל לבדוק ברצינות את הנושא מבחינה ארכיאולוגית ומדעית. אני עושה את החלק שלי, החלק התורני־אמוני, ועכשיו מבחינתי הדבר עובר לידי החוקרים והמומחים"
אתה חושב שהעולם החרדי האשכנזי ימחק מנהגים ודינים שנהוגים אצלו ויישר קו עם עדות המזרח, רק בגלל הספר שלך?
"אני חושב שמה שיקרה זה שהחילונים יראו את הספר וידרשו תשובה מהדתיים, והדתיים לסוגיהם יהיו חייבים לדון על כך עם רבניהם ולקבל תשובות. אני לא 'ספרדי', לא 'מזרוחניק', לא 'חרדי' ולא שייך לשום קבוצה. אני יהודי נטו. מה שאני עושה יכול לסכן את החיים שלי, כי לא מעט פנאטים עלולים להגיד שיש פה איזה ישו חדש, אבל מבחינתי זו תהיה הלכה עם ראיות מוצקות. אני אניח אותה בפני עם ישראל, והתקשורת תפקידה לפרסם את הדברים ולומר לרבנים – תתייחסו. אם אני טועה, תגידו שאני טועה. אם לא, תגידו מה צריך לעשות.
"כשבאתי אל הרב עמאר עם נושא האנטילופות, הוא אמר לי: 'אנחנו רבים כל היום על כן גלאט או לא גלאט, אני לא רוצה להכניס את ידיי לעוד מחלוקת, לא נוגע בזה'. אמרתי לו: כבוד הרב, אני שוחט בן שוחט שישה־עשר דורות אחורה, אתה לא יכול להגיד לי 'לא' סתם ככה. עירבתי בזה את הרב רפאל עשור, שנחשב לראש השוחטים, והוא ביקש מהרב עמאר לבדוק את העניין ולתת לי תשובה. הרב נעתר, והשאר היסטוריה".
הפכת עם השנים לסוג של אינדיאנה ג'ונס יהודי. המשפחה לא מנסה להרגיע אותך, שתפסיק כבר את החיפושים הבלתי פוסקים אחרי ממצאים ותגליות ברחבי העולם?
הוא מחייך. "אין לאף אחד סיבה להרגיע אותי, כי יש לי קבלות על כל דבר שאני עושה, אני לא סתם מפנטז. חפרתי באפריקה והוצאתי מאות אלפי כתבי יד יהודיים עתיקים. את בשר האנטילופות הצלחתי להכשיר מחדש אחרי מאות שנים. זו לא פנטזיה, זו עשייה. אני חולם בהקיץ אבל יודע מה אני עושה, ולא פועל בדברים שאין להם אחיזה במציאות".
* הרפתקה חינוכית, לא ארכיאולוגית
ד"ר אור מרגלית, ראש החוג למקרא במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, לא נלהב יותר מדי מהאפשרויות הגלומות בחיפוש אחר הוכחות לקיומם של אירועים מהמקרא, ובפרט מחמשת חומשי התורה. "כמי שמגיע מתחום חקר הטקסטים, אני אומר שהם מעניקים מראש זווית ספקנית לגבי הקשר בין ארכיאולוגיה למקרא", הוא מסביר. "עצם ההנחה שנמצא משהו שמתאים לכרוניקה המקראית אינה מובנת מאליה בכלל, כי במשמעות של הטקסטים – בוודאי מנקודת מבט של חקר הטקסט – הדבר הראשון שאנחנו חושבים עליו הוא לא 'הנה סיפור של דברים שהיו'".
יש ממצאים ארכיאולוגיים לא מעטים שתואמים את המסופר בתנ"ך על תקופת המלכים, מהמאה העשירית לפני הספירה והלאה.
"נכון שיש ממצאים מימי המלכים והנביאים, אבל לחפש דברים מתקופת האבות, זו כבר הליכה על קרקע רעועה מאוד. אפשר לדבר על השאלה אם היו גמלים מבויתים בתקופה מסוימת שמתוארת במקרא, אבל ניסיונות למצוא ראיות למסופר בספר בראשית, זו כבר הקצנה. אם יש לך תפיסה דתית שאומרת שכל מה שכתוב בתורה אכן כך היה, אתה תחפש ראיות כאלה וכנראה גם תמצא.
"צריך לזכור שבהיסטוריה של המחקר יש גלים, אולי אפילו תנועת מטוטלת: אחת לכמה שנים מגלים משהו שמקביל לכתוב בתנ"ך, ואז יש התלהבות גדולה, ופתאום כולם מנסים למצוא עוד דברים דומים. ואז המטוטלת נעה בכיוון השני, למשל בגלל מחקר שמפריך את הקשר הקודם שהתגלה, ופתאום כולם אומרים 'רגע, נכון שגילינו משהו, אבל מה בעצם הממצא הזה מלמד?'. צריך גם לקחת בחשבון את המוטיבציות הלא מודעות של החוקרים השונים. למשל יגאל ידין, שחפר עם תנ"ך ביד – לא הייתה לו מוטיבציה אמונית־דתית, אבל כן מוטיבציה ציונית־לאומית. עם זאת, כמי שעוסק בחינוך אני בעד שהראש יהיה פתוח ושתהיה התלהבות לחשוף ממצאים גם של דברים פנטסטיים לכאורה. יש בזה משהו קוסם, ובעצם החיפוש יש הרפתקה מבחינה חינוכית ומבחינת חשיבה אקדמית ביקורתית".
מה לגבי החיפוש אחרי תיבת נוח? יש לו פוטנציאל?
"מצד אחד מדובר על חפץ ממשי לכאורה, אז למה שלא נלך לחפש אותו. מצד שני, הקריאה וההתעמקות בטקסט מובילות לכיוונים אחרים. יש הרבה סיפורים מקבילים בהיסטוריה האנושית, ודי ברור שזהו סיפור נרטיבי שמשתנה ממספר למספר. אנחנו רואים גם בטקסטים של חז"ל איך אותו סיפור נכתב בתלמוד הירושלמי בדרך אחת, בתלמוד הבבלי בדרך שנייה ובמדרש רבה בדרך שלישית. לא הייתי לוקח עכשיו סיפור שלכל הדעות הוא עתיק מאוד, ושביקורת הטקסט מצביעה על היותו משולב מכמה סיפורים שונים, ועל סמך זה מנסה למצוא משהו קונקרטי. המחשבה המחקרית הולכת לשאלות כמו מי היו הכותבים ומה הייתה הכוונה בכתיבת הטקסט, פחות על איזה הר בדיוק נחה התיבה. על פניו החיפוש הזה נראה מופרך".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
