הבית // קרוואן קטן עם שני חדרי שינה, סלון ומטבח. בחוץ יש גינה גדולה והרבה דשא. רוני: "אנחנו לא חברי קיבוץ, ובקרוב נצטרך לקבל החלטה לגבי המשך המגורים כאן. לגור בקיבוץ זה כיף חיים, יש לילדים וגם לנו מרחבים של דשא וחינוך מצוין. רעש המטוסים מלמעלה נסבל".
סוציאלית // רוני היא עובדת סוציאלית, ובשנה וחצי האחרונות עושה הסבה לסיעוד כדי להיות אחות. "כשהשתחררתי מהצבא נרשמתי ללימודי אחיות וחטפתי רגליים קרות, אז הלכתי ללימודי עבודה סוציאלית. אחרי שנחשפתי למה שקורה בבתי החולים, בגלל המחלה של מעין חיים, הבנתי שזה מה שמתאים לי, להצטרף להצלת חיים. הקושי היחיד כרגע זה ללמוד ולעבוד במקביל במאה אחוז משרה".
רפואה // יאיר סטודנט לרפואה, שנה חמישית, ועובד כמדריך במכינה הקדם־צבאית רוח השדה בקיבוץ. "תמיד ברחתי מלהגיד שאני רוצה ללמוד רפואה, כדי שלא יגידו שאני הולך לזה בעקבות אמא שלי. כשהשתחררתי מהצבא היה לי ברור שאני רוצה לעבוד עם אנשים – התלבטתי בין חינוך, פסיכולוגיה ורפואה, ולבסוף החלטתי על רפואה".
בן קיבוץ // יאיר גדל בבארות־יצחק. הוריו עלו מדרום אפריקה למרכז קליטה ברעננה, ואחרי שנתיים עברו לקיבוץ. הוא השני משישה אחים – ארבעה בנים ושתי בנות. אמא שלו רופאת משפחה, אביו עורך דין. הוא למד בישיבת קריית הרצוג ואז בישיבה הגבוהה באיתמר, והתגייס לשריון לחטיבה 401.
צבא // הוא התחיל את השירות דרך ישיבת ההסדר, אבל בהמשך חתם ויתור כדי ללכת לקורס קצינים. "בשירות הסדיר שלי לא הייתה שום מלחמה. מ־7 באוקטובר 2023 שירתי 250 ימי מילואים, וזה לא משתווה לשום דבר שהיה לי בשירות. זאת מלחמה של ממש, מלחמה על הבית. אני מרגיש סיפוק גדול ממה שעשינו, גם אם היה קשה ומאתגר לנהל את הלימודים ואת הבית במקביל ללחימה".
בת עיר // רוני גדלה בשכונת הדר גנים בפתח־תקווה. "הייתה לי ילדות די משעממת, רגילה כזאת. אני הרביעית מחמישה אחים, הבת היחידה". היא למדה באולפנת ישורון, שירתה שירות לאומי של שנה אחת בכפר הילדים כרמיאל, ואז התגייסה לצבא ושירתה בבסיס מחו"ה אלון, בתוכנית הגיור הצבאית נתיב. אחר כך למדה עבודה סוציאלית ועבדה במחלקת הרווחה בלוד.
ההיכרות // הם נפגשו בכיתה י' כשהתנדבו יחד בקייטנת איל״ן לילדים עם צרכים מיוחדים. "יצאנו במשך ארבע שנים, התחתנו, גרנו שבעה חודשים באיתמר עד שיאיר התגייס, ומשם עברנו לקיבוץ".
חיים // לפני שלוש שנים חלה מעין חיים בסרטן נוירובלסטומה מתקדם. אחרי שמונה חודשי טיפול בארץ שלא הצליחו להקטין את הגרורות שהתפשטו בגופו, הם טסו לשנתיים של טיפולים בניו־יורק. יאיר: "לפני שנה וחצי חזרנו לארץ בבריאות שלמה אחרי נס גדול".
אופטימיות // "כשהוא אובחן הרגשנו כאילו תהום נפערה לנו מתחת לרגליים. אני ראיתי רק שחור ולא הצלחתי לראות מעבר לכך. למזלי רוני היא קרקע יציבה ובנאדם אופטימי".
חיוביות // במהלך הטיפולים בארצות הברית הם התלבטו מה לעשות מבחינת הקריירה והלימודים – לעצור הכול או לנסות להמשיך בכל זאת. יאיר: "היה ברור שאחד מאיתנו צריך לקחת הפסקה מהעבודה. החלטנו שאני אמשיך בלימודים, לא רק מתוך עניין לימודי אלא מתוך האופטימיות שלנו בתור משפחה והרצון להמשיך בעשייה חיובית".
קהילה // רוני: "כשהגענו לניו־יורק, זוג עם ארבע מזוודות ושני ילדים, היינו בודדים למדי. ההתחלה הייתה קשוחה. בדרך נס הגענו למשפחה יהודית מהממת, שפרסה עלינו חסות. עם הזמן הכרנו לא מעט ישראלים שהיו מאושפזים איתנו, ונהיינו מעין חבורה כזאת. יש משהו בישראלים שהם כמו דבק. הייתה המון עזרה הדדית.
"פעם ניגשה אליי אחות שעבדה בבית החולים שהיינו מאושפזים בו, ושאלה אותי: מה הסיכוי שכולכם חולים ביחד, וגם מכירים זה את זה? הסברנו לה שלא הכרנו לפני המחלה. ישראלים פשוט זורמים זה עם זה. יש משהו במנטליות הישראלית שהוא חם ומחבק. גם ילדתי באמריקה, והלידה הייתה משהו פסטורלי ומהמם במהלך כל הסיפור".
לימודים // יאיר טס בכל שישה שבועות ללימודים בארץ. "האוניברסיטה אפשרה לי היעדרות ארוכה והקלה איפה שאפשר כדי שאצליח ללמוד. כשהייתי מגיע, חברים מהלימודים וחברים אחרים היו יושבים איתי ולומדים איתי את החומר. הרבה מאוד למדתי גם באופן עצמאי".
ניסים בעולם // "למדנו על בשרנו שיש ניסים בעולם ולמדנו על כוחה של תפילה. אנחנו דווקא יצאנו מהמחלה הזאת מחוזקים".
מילואים // חודשיים אחרי שחזרו לארץ פרצה המלחמה, ויאיר גויס. "אני מפקד מחלקה, שני טנקים. נכנסנו לחאן־יונס יומיים לפני חנוכה. לא הכרנו את השטח, היינו ארבעה ימים בתוך הטנק בלי לצאת. יש קושי גדול כשלא יודעים מתי הסבב ייגמר".
כוח // "הכרנו שם הרבה גיבורים, ובהם אלישע לוינשטיין ז"ל, שתמיד גרם לאנשים סביבו להרגיש אהובים. זכינו להכיר את אשתו הדס, שנותנת המון כוח. היא שמה את המטרה מול העיניים בלי להתבלבל. הכוח הגיע מרוני. הידיעה שהיא תומכת בי. היו חיילים בצוות שחזרו הביתה כי האישה לא הייתה יכולה עוד. אני יכול להבין אותם, זה לא פשוט. התמיכה של רוני מחזקת אותי. אני גם מקבל כוח מהחיילים שלי ומהאחריות שלי עליהם, ממה שאני מקבל מהם ומהיכולת שלי להשפיע עליהם. אני חושב שמה שאנחנו עושים במלחמה הזאת זה הדבר הכי גדול, הכי חשוב".
תומכת // רוני: "את התמיכה הגדולה אני מקבלת מהחברות, במיוחד נשות חיילי מילואים כמוני, שמכירות את הסבבים של המילואים. טוב לדעת שאני לא לבד ושיש אחרות שחוות כמוני את התקופה הזאת, ושאנחנו יכולות להבין זו את זו, לתמוך ולהיתמך. בהתחלה היה ברור שאין ברירה, הייתה רוח לחימה, אבל המבחן האמיתי היה בסבבים הבאים, אז היה קשוח.
"בתקופה הארוכה ששהינו בארה"ב היינו בצד הנתמך, המקבל. זאת זכות גדולה בשבילנו להיות בצד הנותן. זה מה שייחלתי שיקרה, שנוכל לתת, ואכן עכשיו אנחנו נותנים – יאיר בלחימה ואני בעורף, וזה מה שמחזק אותי".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
