האנשים, הפתקים וההדלפות: מאחורי הקלעים של ישיבות הקבינט

ב־11 באוקטובר 2023 התכנסו שרי הקבינט המדיני־ביטחוני בבור בקריה, לדיון שרבים ממשתתפיו מאמינים שהיה הדרמטי ביותר במהלך מלחמת חרבות ברזל. על הפרק: לבנון. האם לצאת למתקפת מנע נגד ארגון הטרור חיזבאללה, או רק לאבטח את גבול הצפון ולהתרכז במתקפה בעזה? עוד לפני כינוס הקבינט הורה שר הביטחון דאז יואב גלנט להזניק עשרות מטוסים לאוויר, בהבנה שאם תתקבל ההחלטה לתקוף בלבנון, ההזדמנות המבצעית של השמדת יכולות חיזבאללה עלולה לחמוק בתוך זמן קצר.

"הקבינט אמור להיות פורום לקבלת החלטות, אבל זה לא המצב", טוען מקור ביטחוני ששוחחנו עמו בשבועות האחרונים. "הקבינט אינו רלוונטי. גם כשמדברים על עסקת חטופים ושרים מודיעים על התנגדותם, למעשה רק ראש הממשלה ושר הביטחון בקיאים בפרטים. זה הפך לפורום פוליטי למטרות תקשורת. אין לו תרומה אמיתית למלחמה". בכיר בממשלה אומר ש"נתניהו סירס את הקבינט במשך שנים, וההדלפות פגעו עוד במעמדו של הגוף הזה. הקבינט אמור להיות פורום ביטחוני מצומצם ודרמטי, אבל היום זה גוף שמי שצריך פיצוי פוליטי מקבל כרטיס כניסה אליו". למרות זאת, ביומה החמישי של מלחמת חרבות ברזל הקבינט דווקא כן קיבל החלטה נדירה, מנוגדת לעמדתה של צמרת מערכת הביטחון. במידה רבה, זה קרה מכיוון שהישיבה התקיימה אחרי הכישלון האדיר של אותה מערכת.

הקצינים הבכירים ובראשם הרמטכ"ל הגיעו לדיון ההוא ביום רביעי אחר הצהריים חבולים ממתקפת הטרור הרצחנית של חמאס. בשדות העוטף עוד הסתתרו מחבלי נוח'בה שטרם נתפסו, ומשפחות רבות אפילו לא הספיקו לקבל הודעה מסודרת על גורל יקיריהם – הרוגים, פצועים, חטופים או עדיין נעדרים. בכירי צה"ל היו נחושים להוציא אל הפועל מתקפת מנע מול האויב בצפון, והגיעו לדיון בדעה אחת, למעט אולי קצין בכיר יחיד. שר הביטחון גלנט השתכנע, ובכינוס הקבינט ביקש לגייס להחלטה גם את שאר חבריו לפורום.

לימינו של ראש הממשלה נתניהו בדיון הזה ניצבו יריביו הפוליטיים: שני רמטכ"לים לשעבר, חברי הכנסת בני גנץ וגדי איזנקוט. שעות ספורות לפני ישיבת הקבינט חתמו השניים עם נתניהו על הסכם להקמת ממשלת חירום לאומית בהשתתפותם. הם הובהלו לדיון הגורלי אף שטכנית עדיין לא היו חברים בממשלה. בחדר הסגור הוביל איזנקוט קו לעומתי לגלנט ולמטכ"ל. הוא הביע התנגדות חריפה לתקיפה בלבנון, בטענה שהיא עלולה לפגוע בפעולה ההכרחית בעזה, עד כדי ויתור על מאות הישראלים שנחטפו לשם בידי הפלסטינים.

באופן חריג, רבים מהשרים הצטרפו לעמדת איזנקוט והתנגדו לתוכניתם של בכירי הצבא. "הביאו להצבעה בקשה של צה״ל לתקוף מטרה איכותית מאוד בלבנון", נזכר חבר הקבינט השר אבי דיכטר בשיחה עם מקור ראשון. "אני הבהרתי לשרים שההצבעה אינה על 'תקיפה', אלא על יציאה למלחמה בלבנון. לא הייתי השר היחיד שחשב כך. הדינמיקה בדיון הייתה מנוגדת לעמדת המערכת הצבאית והביטחונית. אילו יצאנו באותו היום למלחמה מלאה בצפון, היינו נקלעים למציאות קשה ביותר. ספק רב אם היינו יכולים להשיג את יעדי המלחמה שקבע הקבינט ארבעה ימים קודם לכן".

ראש הממשלה נתניהו הקשיב לשרים שהתנגדו לעמדת צה"ל, ומכיוון שבסמכותו לקבוע אילו החלטות יעלו להצבעה ואילו לא, הוא הכריע לא להצביע על תקיפה בלבנון. כך נהוג בדרך כלל כשמסתמנת מחלוקת בקבינט: כל עוד אין הסכמה רחבה על המדיניות, ההצעה פשוט אינה מובאת להצבעה – וכך היא יורדת מהפרק. הימנעות מקיום הצבעה פירושה, בכל מובן מעשי, הצבעה נגד. מטוסי חיל האוויר נחתו בבסיסיהם עם הפצצות שנשאו. חטיבות שלמות שהיו תלויות בין חזית הצפון לחזית הדרום מאז 7 באוקטובר, קיבלו סוף־סוף את הפקודה להדרים לקראת התמרון הקרקעי בעזה. "ב־11 באוקטובר הקבינט הציל את הצבא מעצמו", טענו גורמים צבאיים כמה חודשים לאחר מכן.

סביב השולחן

בשנה שלפני המלחמה מיעט נתניהו לכנס את הקבינט המדיני־ביטחוני. הקואליציה עסקה בעיקר בקידום הרפורמה המשפטית ופחות בדיונים מעמיקים על עזה. בשנה הראשונה של המלחמה, לעומת זאת, הקבינט התכנס עשרות פעמים, לפחות פעם בשבוע, בדרך כלל בבור בקריה בתל־אביב ולעיתים בירושלים. חבריו היו שותפים למאות שעות של דיונים היסטוריים ולהחלטות חורצות גורלות. הם אישרו את יעדי המלחמה הראשוניים ואת היציאה לתמרון בעזה, את עסקת השבת החטופים תמורת הפסקת אש קצרה בעזה ושחרור מחבלים מעטים, את התקיפות באיראן ובתימן, את שינוי יעדי המלחמה כדי לכלול בהם את השבת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה, ואת פיצוץ הביפרים, חיסול נסראללה, התמרון בלבנון והפסקת האש בחזית הצפון. אבל ראש הממשלה נתניהו העדיף בבירור שההחלטות החשובות יתקבלו בפורומים אחרים, בין השאר בשל זהות חברי הקבינט ומספרם הרב.

"ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי", שמו הרשמי של הקבינט, ממונה על פי חוק ועל פי החלטות הממשלה "לקבל החלטה על מלחמה או על נקיטת פעולה צבאית משמעותית שעלולה להוביל ברמת הסתברות קרובה לוודאי למלחמה", וכן לנהל את כל "ענייני הביטחון הלאומי של מדינת ישראל". הפורום נועד להיות מצומצם, מה שיקל על שמירת הסודיות, אך הוא רחוק מלהיות כזה. על פי חוק, חברי הקבינט הם לפחות שישה: יושב ראש הקבינט שהוא ראש הממשלה (בנימין נתניהו), שר הביטחון (ישראל כ"ץ, שגם לפני פיטוריו של גלנט היה חבר הקבינט כשר החוץ), שר המשפטים (יריב לוין), שר החוץ (גדעון סער), השר לביטחון לאומי (איתמר בן־גביר) ושר האוצר (בצלאל סמוטריץ'. יש המכנים אותו "השטייניץ של הקבינט", בשל נטייתו להאריך בדיבור).

אפשר לצרף לקבינט שרים נוספים, אך אסור שמספר חברי הוועדה יעלה על מחצית מספרם של חברי הממשלה. הטווח הזה מנוצל היטב בממשלה הנוכחית: מתוך 33 שרים מכהנים, מספר חברי הקבינט הוא לא פחות מ־16, אם כי חלקם נמצאים שם על תקן משקיפים בלבד. החברים בעלי זכות ההצבעה הם השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, שר האנרגיה אלי כהן, שר החקלאות אבי דיכטר, שרת התחבורה מירי רגב והשר זאב אלקין. מלבדם יש ארבעה שרים משקיפים – שרת המדע גילה גמליאל, השר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם, השרה למשימות לאומיות אורית סטרוק ושר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף. כמו כן יש משקיף בכיר שאינו שר, ח"כ אריה דרעי, אך הוא אינו משתתף כמעט בישיבות הקבינט המלא.

לפורום מגיעים גם אנשי מקצוע. המטה לביטחון לאומי מנהל את הפורום ואחראי למגוון תחומים סביב קיום הישיבות. המל"ל יוצג בעבר בידי ראש המל"ל צחי הנגבי, אך בחודשים האחרונים נבצר ממנו להשתתף בדיונים מסיבות בריאותיות, וסגנו גיל רייך מחליף אותו. פקידה אחרת החברה בפורום היא היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה. גם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה רומן גופמן משתתף בישיבות הקבינט, וכן ראשי מערכת הביטחון: הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דוד ברנע וראש השב"כ רונן בר. לפורום מוזמנים על פי צורך גם כמה עוזרים, ראשי לשכות וקצינים בכירים, והם יושבים בפאתי החדר, לצד אנשי ראש הממשלה. לא תמיד מתירים את כניסתם של עוזרים: פעם סירבו במל"ל להכניס את אחד מיועציו של גלנט, ובתגובה השר החרים את הדיון.

שני השרים־המשקיפים האחרונים שהצטרפו לישיבות הקבינט הם וסרלאוף וסטרוק. שניהם נוספו לפורום בשל לחצים פוליטיים, וביום הצטרפותם, מספרים בקבינט, לא היה כמעט מקום ליד השולחן. סדר הישיבה סביבו קבוע בדרך כלל. נתניהו יושב במרכז. לימינו יושבים ראש המל"ל והמזכיר הצבאי, ולשמאלו מזכיר הממשלה. שר הביטחון כ"ץ יושב מול נתניהו, לשמאלו הרמטכ"ל ולימינו השר דרמר. ראש השב"כ וראש המוסד תופסים את ראש השולחן, ולידם היועצת המשפטית לממשלה. בקצה הנגדי של השולחן יושב השר אמסלם. זה לא במקרה, צוחקים חברים בקבינט: אמסלם עוקץ את היועמ"שית לא פעם, ולפעמים גם את הרמטכ"ל. כשעוקצים את מיארה, לדבריהם, היא שומרת על הבעה חתומה, אך במקרים מסוימים היא עונה לשרים, אפילו בהרמת קול. מנגד, כשהרמטכ"ל הלוי מותח מעת לעת ביקורת על הדרג המדיני, סמוטריץ' ובן־גביר מזדרזים לענות לו.

חברים בקבינט מספרים על דיונים כבדי ראש, וטוענים שאין קלות דעת בחדר. "הנושאים רחוקים מלהיות מצחיקים, אז אין הרבה הומור. לפעמים מוקרנים לשרים חומרים קשים ביותר", אומרים לנו. אבל במבט מבחוץ, הם מוכנים לצחוק על המתחולל בעת התכנסות הפורום. הם מספרים למשל על שולחן הכיבוד שניצב מחוץ לחדר. בבסיס הקריה, "האוכל נוראי": טורטיות עם סלט טונה עייף, קרואסונים יבשים ותפלים. "זו כנראה שיטה, כי ככה יש מספיק אוכל לכל הלילה", משתעשע חבר בקבינט. אך כאשר הפורום מתכנס בירושלים, מספקים לו אוכל טוב יותר: בורקסים, סלטים, לפעמים גם קרמבואים.

שרים יוצאים לעיתים מהדיון כדי להכין לעצמם צלחת ולהציץ רגע בטלפון. נתניהו נוהג לכל היותר לקחת לעצמו בורקס בדרך חזרה מהשירותים. על השולחן יש גם מחם מים ישן, מלא אבנית, אך פקידות המל"ל מכינות לרמטכ"ל ולראש הממשלה שתייה חמה ממקורות איכותיים יותר. נתניהו שותה בדרך כלל סודה ולפעמים אספרסו, שנודעת לו חשיבות מכרעת בלילות הארוכים. הישיבות מתחילות לרוב בשעת ערב ומתמשכות עד שתיים בלילה. שרים "מנקרים" לפעמים תוך כדי הדיון, ומתעוררים בבהלה.

יותר אבל פחות

ישיבת קבינט נפתחת בדרך כלל בהצגת הנושאים בידי המל"ל, ובתיאור דרכי הפעולה האפשריות בכל תחום. לאחר מכן נציגי מערכת הביטחון מתייחסים לכל נושא, והשרים מציגים את דעתם. לעיתים הדיון הממושך מסתיים בהצבעה. "הקבינט אמור להתוות דרך, אבל זה לא קורה", אומר בכיר בממשלה. "הדיונים לא מעמיקים מספיק, הם כמו קריאת קטעי עיתונות. השרים מעודכנים באופן דל, ולא באמת מודעים לסודות מסוימים או לפרטים במשא ומתן לעסקה לשחרור חטופים תמורת מחבלים. החריגים הם אולי חיסול נסראללה ומתקפת הביפרים: אז חברי הקבינט נחשפו לסודות גדולים ודנו בהם ארוכות. התקיפה בתימן חידדה עד כמה הקבינט הוא חותמת גומי: השרים התבקשו לאשר את התקיפה כשהמטוסים כבר התקרבו עם הפצצות אל היעד".

"הקבינט אינו רלוונטי. זה הפך לפורום פוליטי למטרות תקשורת. אין לו תרומה אמיתית למלחמה". בכיר בממשלה אומר ש"נתניהו סירס את הקבינט במשך שנים. ההדלפות פגעו עוד במעמדו. הקבינט אמור להיות פורום ביטחוני מצומצם ודרמטי, אבל הפך לגוף שמי שצריך פיצוי פוליטי מקבל כרטיס כניסה אליו"

הבכיר מודה שעומס השרים בקבינט מקשה על יעילות התדרוך, אבל טוען שגם לצה"ל יש אחריות לכך. "גופי הביטחון עושים כרצונם", הוא מלין. "לאחרונה התכנס הקבינט בפיקוד המרכז, והסקירה הביטחונית לא כללה דבר מלבד מצגות. מי שמשפיעים על ההחלטות הביטחוניות של ראש הממשלה הם לא חברי הקבינט, אלא המזכיר הצבאי גופמן, מקורבו השר דרמר שמשמש כשליחו של נתניהו לאמריקנים, דרעי שזוכה לאמון רב מנתניהו, שר הביטחון כ"ץ וגם, במידה מעטה יותר, סמוטריץ' ולוין. השרים מקבלים עדכונים ביטחוניים, אבל אינם מעורים מספיק. אפשר להתווכח בגלל מי, אבל בשורה התחתונה מנהלי המדינה לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים, והקבינט הוא חותמת גומי".

ניהול המלחמה לא באמת היה נתון בידי הקבינט במהלך המלחמה. רק החלטות הרות גורל הובאו מעת לעת לאישורו, כי החוק מחייב או כי נתניהו רצה לחלוק את האחריות במקרה של כישלון. המהלכים הטקטיים של התמרון בעזה, כולל מועד הכניסה לרפיח, הוכרעו בדרך כלל בפורום קטן יותר. בהתחלה היה זה קבינט המלחמה המצומצם, שחבריו היו נתניהו, גנץ וגלנט שנעזרו במשקיפים דרמר, דרעי ואיזנקוט.

מקור המעורה בעבודת הקבינט מספר על הרמוניה מלאה בפורום המצומצם בתחילת המלחמה. כבר ב־7 באוקטובר בשעת צהריים נפגש גנץ עם נתניהו והודיע לו שיצטרף לממשלה בתנאי שיקבל יכולת השפעה אמיתית על ניהול המלחמה. "גנץ ואיזנקוט ישבו זה לצד זה בקבינט, ובימים הראשונים נתניהו נעזר ונתמך בהם מאוד", אומר המקור. חברי הקבינט זוכרים עד כמה התחשב נתניהו בעמדת גנץ בימים ההם: כשמזכירות הממשלה זימנה את השרים לישיבת קבינט דחופה, נתניהו שלח מסוק כדי להביא את גנץ מסיור בצפון היישר אל הדיון, ובכירים בממשלה היו המומים.

אט־אט החלו לצוץ משברים. "הקש ששבר את גב הגמל היה שהפוליטי גבר על הלאומי", טוען המקור. "זה תהליך שהחל בינואר, עם השקת המיתוג 'ניצחון מוחלט'. נתניהו למעשה חזר לנהל קמפיין. מערכת היחסים השתבשה, גנץ ואיזנקוט דרשו לדון ב'יום שאחרי' והדיונים לא התקיימו, וגנץ הרגיש שתדרוכים של 'גורם מדיני בכיר' פגעו לדעתו במו"מ להחזרת החטופים (בהדרגה, תמורת שחרור מחבלים, עצירת המלחמה ונסיגה מרצועת עזה, ע"י). באפריל־מאי זה כבר היה בלתי אפשרי, נתניהו חזר לנהל את המלחמה לבד, והצמד גנץ ואיזנקוט הודרו מההחלטות". מסביבת נתניהו נמסר ש"ראש הממשלה לא מידר אף אחד. גנץ היה חלק מקבינט המלחמה המצומצם, שההכרעות התקבלו בו. נושא 'היום שאחרי' נידון באופן מתמשך, ולפי ראש הממשלה אי אפשר לממש תוכניות בנושא עד שחמאס יחוסל על כל יכולותיו. כדי לעסוק ב'יום שאחרי חמאס' צריך קודם כול לדאוג שאין חמאס, וכמובן להחזיר את חטופינו".

מיקומן של ישיבות הקבינט השפיע על הלך הרוח של קציני הצבא שהשתתפו בו. בהתחלה הישיבות כולן התקיימו בבור בקריה, ולאחר מכן בחדר הדיונים של נתניהו בקריה. בהמשך הם עברו להתקיים לעיתים במשרד ראש הממשלה בירושלים. "המיקום נראה פוליטי, וקציני צה"ל היו עולים לירושלים במיוחד, אבל פתאום היו מבטלים דיון או דוחים אותו בשעה", אומר המקור. בחלוף הזמן, הוא מסביר, הקצינים התחילו "לזרוק" על הפורום.

לוח הזמנים, מנגד, השפיע על הלך הרוח של השרים החברים בקבינט המלא. בדרך כלל התכנס הפורום המצומצם במשך השבוע, והקבינט הרחב התאסף בכל יום חמישי. לפני כינוס הקבינט המלא היו מתכנסים חברי קבינט המלחמה המצומצם לתיאום עמדות. "זה היה סיוט", מספר המקור. "היו מזמנים את השרים לדיון שיתקיים שעתיים אחרי תחילת כינוס הקבינט המצומצם, אבל ברור שהדיון המצומצם התארך, וכל שרי הקבינט חיכו בחוץ, עצבניים. באחד המקרים מירי רגב איימה שאם הדיון לא יתחיל מיד היא תלך. גם זה הוסיף ללחץ לסיים את דיוני הקבינט המצומצם".

ועדיין, המקור משוכנע שנכון לקיים את רוב הדיונים בקבינט מצומצם יחסית. "ראש הממשלה לא מקבל את ההחלטות הגדולות באמת עם שרים זוטרים. לא הגיוני שישבו שלושים איש בקבינט שמנהל מלחמה. קבינטים בעולם לא עמוסים עד כדי כך. במהלך כל המלחמה היו קבינט ענייני וקבינט עם הדלפות". לדבריו, היו בכירים במוסד ובשב"כ שפשוט יצאו החוצה כשהשר בן־גביר דיבר בקבינט המלא. אחד מהם אמר פעם מחוץ לחדר: "אני לא יכול להיות בפנים כשבן־גביר מדבר".

מחודש ינואר שעבר, אומר המקור, שרים מסוימים היו מנצלים את ישיבות הקבינט כדי להטיח האשמות ברמטכ"ל או ביועמ"שית, הזדמנות נדירה מבחינתם להיפגש עם שני אלה פנים אל פנים. אנשי צבא היו אומרים בסיום הדיונים: "נכון שאנחנו הדרג המבצע, אבל לחלק מהשרים פה אין מושג בהפעלת הכוח". את תפקודו של ראש הממשלה נתניהו בקבינט המקור הזה דווקא מעריך: לדבריו הוא ישב בקבינט שעות ארוכות בלי לצאת לרגע, למעט לשיחות עם מנהיגי מדינות זרות או לעדכונים ביטחוניים סודיים ביותר.

טפטופים ודליפות

המל"ל הוא הממונה על הכשרת השרים תדרוכם והכנתם לדיונים, וכן על הכנת דיוני הקבינט עצמם, כולל בחירת דרכי הפעולה שיוצעו בפורום. "לחברים בוועדת השרים לביטחון לאומי אין בדרך כלל זמן לעקוב אחר כל החומר הביטחוני והמדיני", אומר איתן בן־דוד, שהיה המשנה לראש המל"ל בשנים 2017־2022, בממשלות נתניהו ובנט. "לא פעם השרים נעדרים מפגישות התדרוך, וכשמזמנים אותם לישיבת הקבינט הם מגיעים לא מוכנים. חלקם אף מנצלים את הישיבות הארוכות כדי לעבור על ניירת של המשרד שלהם. לכל שר בקבינט יש אחריות להחלטות הרות גורל של חיים ומוות, אבל חלק מהשרים מגיעים ופשוט 'זורמים' עם עמדת שר הביטחון וראש הממשלה ומערכת הביטחון. לדעתי כל אחד מהם צריך לשלוט בחומר ולומר את דעתו הברורה בדיונים, כי האחריות עליהם עצומה".

השרים מקבלים את כל החומר?

"יש במל"ל אנשים שכל תפקידם להכין את השרים לישיבות. מעבירים להם עדכונים שוטפים ודו"ח יומי, נפגשים איתם לתדרוך. כשיש צורך, המל״ל מביא בפני השרים גורמי מקצוע במערכת הביטחון, כדי לסקור נושאים נקודתיים בתחומי המודיעין, המבצעים, אמצעי הלחימה ועוד. השר יכול גם לשאול שאלות ולבקש עוד חומרים, ויש שרים שמעמיקים ומבקשים עוד מידע, שואלים שאלות וגם מציעים הצעות. אחרים מסתפקים במינימום, וצריך 'לנדנד' להם, וגם אז לא תמיד הם עוברים על החומר. לפעמים בכירים במל"ל הולכים לתדרך שר וברגע האחרון הוא מבטל את התדרוך בגלל לו״ז כזה או אחר, או חותך את הפגישה אחרי כמה דקות".

שרים בכירים, כמו סמוטריץ' למשל, טוענים שהם ממודרים ממידע חשוב.

"בעבר רבים משרי הקבינט הגיעו ממערכת הביטחון, והיה להם קל יותר להבין את המערכות. היום יש פחות שרים בעלי רקע ביטחוני. כמה מהם לא מבינים שמערכת הביטחון מתמודדת עם כמויות אדירות של חומר. שר בממשלה לא יכול לקרוא את אלפי המסמכים שהמודיעין משיג ומפיק מדי יום. לכן יש מערכות שלמות בצה"ל של ניטור מידע וסינונו, כדי להעביר את המסמכים החשובים. אין מידור, בוודאי לא בכוונת מכוון".

לטענת בן־דוד, הדלפת מסמכי מדיניות המשא והמתן של חמאס בפרשת הנגד אלי פלדשטיין מעידה על התנהלות "גרועה מאוד, מסוכנת ובניגוד לכל כללי העבודה המודיעינית. זאת תקלה שסיכנה אינטרסים של ביטחון לאומי". לדבריו, החוק שהקואליציה רוצה להעביר, שיתיר לכל חייל להעביר כל מסמך לראש הממשלה, הוא "מסוכן, לא הגיוני, לא מכבד את המקצוע ויגרום לכאוס עצום. יש לראש הממשלה דרכים לקבל לידיו כל מידע שירצה, עליו רק להנחות או להתוות דרך עבודה".

נושא ההדלפות עולה כמעט בכל שיחה על הקבינט. הפורום מתכנס במקום השמור במדינה, אך כולם שוקלים את הדברים שיאמרו, מתוך הבנה שהם עלולים בסבירות גבוהה לדלוף לתקשורת. על פי חוק, "הדיונים וההחלטות של הקבינט הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור", לרבות מועדי הישיבות. בדיונים מכריעים, למשל הדיון בחיסול נסראללה, החתים המל"ל את השרים על טופס "שותף סוד" המזהיר את החותם: "הנך חשוף לפוליגרף במקרה של חשד להדלפה". אבל בכיר בממשלה מודה שאין מאחורי הטופס דבר, וזהו צעד פסיכולוגי בלבד.

נתניהו והמל"ל ניסו במשך המלחמה להיאבק בהדלפות, באמצעות קידום חקיקה שתאפשר לכפות על מי שמפרסם מידע מתוך הקבינט לחשוף את מקורותיו, או קביעת "נוהל פוליגרף" לחברי הקבינט במקרה של הדלפה. אך מקורות פוליטיים טוענים כי גם אנשי ראש הממשלה הדליפו מהקבינט. אחרי אחד הדיונים על חוק הפוליגרף עקץ בן־גביר את ראש הממשלה נתניהו ואמר שיתמוך במהלך אם גם אנשים עם קוצב לב יעברו בדיקת פוליגרף (נתניהו נושא קוצב לב מאז יולי 2023).

בהיעדר טלפונים, התקשורת בין השרים מתנהלת בפתקים. השרים כותבים את המסר, מקפלים את הפתק וכותבים עליו את שם הנמען היושב ליד השולחן. לא פעם הפתקים ממוענים לראש הממשלה נתניהו. סער משתמש בפתקים כאלה לא מעט במהלך ישיבות הקבינט, מאז שהצטרף לממשלה

עימות של ממש בסוגיית ההדלפות פרץ במהלך המלחמה בין יועצי נתניהו לראש לשכת הרמטכ"ל. הרל"ש ביקש להקליט באופן עצמאי את דיוני הקבינט (שהמל"ל לבדו מקליט ומסכם), כדי שצה"ל לא יידרש להמתין שעות לסיכומי המל"ל אלא יחזיק בתוכן הדיון וידע כיצד לפעול, למשל בסוגיית הקמת בית חולים שדה בעזה. יועצי נתניהו סירבו לבקשה, מחשש שהתבטאויות השרים יודלפו בהתאם לאינטרסים של המטה הכללי.

הבנות של המל"ל – כינוי לחיילות המשרתות במטה לביטחון לאומי – עומדות בפתח חדר הקבינט, מוודאות שרק הרשאים נכנסים לדיון, ובודקות שטלפונים ומכשירים אחרים אינם מוכנסים פנימה אלא מונחים ב"כוורת" הטלפונים בכניסה (פעם שאלה אחת מבנות המל"ל את הרמטכ"ל הרצי הלוי על נרתיק קטן שהוא הכניס לדיון. לפי הנוכחים הוא זעם עליה ואמר שזהו נרתיק למשקפיים). כעשרים מכשירי טלפון שטמונים בהם הסודות הפוליטיים הגדולים ביותר פשוט "מופקרים" מחוץ לחדר, במילותיו של חבר קבינט אחד. כמה פעמים במהלך המלחמה נכנסו אנשי המל"ל לחדר והעירו לשרים ששכחו להותיר את המכשיר בחוץ, מה שמראה שמישהו מונה את הטלפונים שבחוץ כדי למנוע האזנות לסודות המדינה.

בהיעדר טלפונים, התקשורת בין השרים בתוך החדר מתנהלת לעיתים בפתקים. השרים לוקחים פתק מן השולחן, כותבים את המסר, מקפלים את הפתק וכותבים עליו את שם הנמען היושב ליד השולחן, ואז מעבירים את הפתק עד אליו. לא פעם הפתקים ממוענים לראש הממשלה נתניהו. סער משתמש בפתקים כאלה לא מעט במהלך ישיבות הקבינט, מאז שהצטרף לממשלה. השרים מנצלים את המפגש גם כדי לכתוב לנתניהו בענייני משרדיהם, בלי קשר למתחולל בישיבה עצמה. ראש הממשלה קורא את הפתקים ומוסר אותם ליועציו. פתקים משמשים גם לתקשורת בין החדר הסגור ובין העולם שבחוץ: הבנות של המל"ל מכניסות פתקים מאנשי צוות שמחכים על הספות בחוץ.

שרים גם סיכמו את הנאמר בדיון במחברותיהם, עד שהמל"ל אסר על הוצאת מחברות סיכומים מהחדר, בניסיון למנוע הדלפות. זה לא עזר. היועצים המחכים שעות ארוכות מחוץ לחדר התלוצצו לא פעם: "שכל אחד יכתוב בפתק מה הוא רוצה להדליף לאולפן שישי, ונסיים את הדיון". אבל חברים בקבינט מספרים כי ההדלפות פחתו מאז שהשב"כ והפרקליטות פוצצו את פרשת פלדשטיין: "המדליפים קיבלו רגליים קרות", הם אומרים.

השר אבי דיכטר מכיר את דיוני הקבינט גם בתור ראש השב"כ שהגיע לתדרוך או המתין לאור ירוק לפעילות מסווגת כזאת או אחרת, וגם בתור שר ותיק בפורום. הוא מאשר שבכירי צה"ל נזהרים בלשונם במידה שפוגעת באיכות הדיונים הרגישים ביותר. "הקבינט קיבל דימוי מוצדק של ׳פורום דליף׳", הוא אומר. "לפני עשרים שנה היו פחות הדלפות. היום בכירי מערכת הביטחון נזהרים בלשונם ולא אומרים דברים שיכולים לסכן שיטות פעולה וחיי לוחמים. בחודשים האחרונים יש פחות הדלפות, ובמתקפת הביפרים, כשהיו חייבים תשובה מיידית, סיפרו לקבינט על הנושא בפירוט רב, מה שאפשר לרוב החברים להצביע בעד המבצע".

שר האנרגיה אלי כהן סבור שחייבים להפעיל בדיקות פוליגרף כדי למנוע הדלפות. "ההדלפות בדרך כלל 'צבעוניות', וכוללות מעט מאוד תוכן ביטחוני, אבל חייבים להפעיל פוליגרף על כל הדלפה", הוא טוען. "היו פעמים שהזהירו אותנו במשנה תוקף לא להדליף, למרות שכל הדלפה אסורה. היו מקרים שהתכנסנו אחרי הדלפה שפגעה פוליטית באדם זה או אחר, והוא התלונן על כך בקבינט. בכל מקרה, הצנזור צריך יותר לאסור פרסומים מתוך הקבינט".

אתגר הקונספציה

הקבינט המצומצם התפרק כשגנץ ואיזנקוט הודיעו על פרישתם מממשלת האחדות ב־9 ביוני, יום לאחר "מבצע ארנון", בו ארבעה חטופים חיים חולצו בו מנוסייראת שברצועת עזה. גנץ האשים אז את נתניהו שהוא "מונע מאיתנו להתקדם לניצחון אמיתי". "אחרי עזיבת גנץ הקבינט נעשה מעט יותר רציני, כי כבר לא היה קבינט מצומצם רשמי", אומר בכיר בממשלה. "אחרי פיטורי גלנט, שהיה שליח צה"ל לקבינט, הקבינט נעשה עוד יותר רציני, ומספר ההדלפות הצטמצם".

זמן קצר לאחר עזיבתם של גנץ ואיזנקוט כינס נתניהו פורום מצומצם חלופי, בלתי רשמי, לניהול המלחמה: מצומצם כדי לשמור על ענייניות, ולא רשמי כדי להימנע מצירוף בן־גביר ואחרים, שדרשו להיכלל בכל פורום מצומצם אם יוקם באופן רשמי. בפורום הזה נחלש עוד יותר שר הביטחון גלנט, וההחלטות התרכזו עוד יותר בידי נתניהו. לפורום הוכנסו מדי פעם שרים ראשי סיעות, ונתניהו שינה את הרכבו מעת לעת בהתאם לסודיות הדיון ולתוכנו. שרים בממשלה מודים בשיחות סגורות כי לפעמים צורפו שרים להתייעצויות הקבינט המצומצם הבלתי רשמי במעין שוחד פוליטי.

דיכטר ושרים אחרים בקבינט מצדדים בקיומו של הפורום המצומצם הלא רשמי. "ההתייעצות חשובה, ונותנת הזדמנות טובה לחידוד הדברים", אומר דיכטר. "זה לא הופך את הקבינט לחותמת גומי. פורום ההתייעצויות המצומצם לא מקבל החלטות, הוא מקיים דיונים".

צבי האוזר, מזכיר ממשלת נתניהו השנייה בשנים 2009־2012 (ומאז הספיק כבר להתמודד לכנסת במפלגות שמתנגדות לנתניהו), שישב בדיוני הקבינט, אומר שאין חדש בקיומם של שני קבינטים, ואין כל פסול בכך. תמיד התקיימו "מטבחון", או פורומים כמו "השישייה" או "השביעייה". "ישיבה בקבינט היא עמדת השפעה על ההחלטות שמאפשרת גם נגישות למידע, והיא חלק ממשא ומתן קואליציוני ולא קשורה לכישורים או מיומנות", הוא אומר. "ההחלטות האמיתיות והחשובות מתקיימות בפורומים אינטימיים יותר, שיש בהם אמון רב יותר בין ראש הממשלה ובין המשתתפים. אלו דברים שאין בקבינט".

לדברי האוזר, כדי לקבל החלטה מדינית או ביטחונית יש לקיים דיון אינטימי שדורש אמון והרמוניה, מערכת יחסים שקיימת בדרך כלל בין ראש הממשלה לשר הביטחון ולשר החוץ, "ולפעמים היא לא קיימת אפילו ביניהם. מערכת היחסים בין גלנט לנתניהו בוודאי שיבשה את היכולת של המדינה לזהות את האינטרסים שלה. אבל אם יש פורום איכותי שאינו הקבינט, מהות 'הקבינט' מתקיימת".

לפי האוזר, קבינט מצומצם עם רמת אמון גבוהה מאפשר לנוכחים לחלוק בקלות על ראש הממשלה. בקבינט המורחב "אין אנשים בסדר הגודל הנכון להתמודד איתו, ואז אתה מגיע לקונספציות", הוא אומר. "האם היה דיון נאות לפני 7 באוקטובר? לא יודע. האם היה ראוי לאתגר את הצבא? כן. האם אתגרו? לא. האם מישהו היה צריך לומר משהו נגד אסטרטגיית סבבי הלחימה נגד חמאס? כן".

אפשר בכלל לאתגר את צה"ל ואת שר הביטחון?

"היכולת לאתגר תלויה לא בתואר אלא בחריצות ובניסיון. גם סמל ראשון בצה"ל יכול לאתגר את המערכת, אם הוא יובל שטייניץ. שרים צריכים להבין שהקבינט דורש כתפיים רחבות. כשהייתי מזכיר הממשלה, הפורום המצומצם שקיבל את ההחלטות עבד בהרמוניה מלאה גם אם לא כולם ראו עין בעין בכל נושא. היו מאות שעות דיונים, התכנסו לפחות פעמיים בשבוע, ולא היו הדלפות. אהוד ברק, דן מרידור, בני בגין, איווט ליברמן, בוגי יעלון ויובל שטייניץ – תחשבו בעצמכם את שנות הניסיון של האנשים האלה בתחומי החוץ והביטחון, לעומת חברי הקבינט המצומצם היום".

בפורומים שהאוזר מתגעגע אליהם, הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש המוסד מאיר דגן וראש השב"כ יובל דיסקין, לפי פרסומים, התנגדו נואשות לתקיפת תוכנית הגרעין האיראנית. בעת כהונתם ואחריה הם השתמשו בכלים מפוקפקים ביותר, כולל הדלפות ופנייה לאמריקנים, כדי לשבש את שאיפתו של נתניהו להשמיד את אתרי הגרעין באיראן. המשנה לשעבר לראש המל"ל, בן־דוד, מזכיר בעקיפין את המתח הזה בין רצון מערכת הביטחון ובין עמדת הדרג המדיני. "לא פעם הייתה למל״ל בעיה כי מערכת הביטחון העדיפה להחזיק את הקלפים אצלה ולהציג אותם רק בקבינט", הוא אומר. "צה"ל שלח בעבר לדיונים המקדימים במל"ל קצינים זוטרים, שלא מוסמכים להציג את העמדה של צה"ל. זה מנע מהמל"ל עבודת מטה מסודרת וגיבוש עמדה".

הדיון המקדים במל"ל אמור לאפשר למטה לגבש רשימת חלופות פעולה לקבינט, במצגת סדורה. לאחרונה הוצע להקים במשרד ראש הממשלה גוף נוסף שיעסוק ב"איפכא מסתברא", ויציע חלופות שחורגות מהלך הרוח של מערכת הביטחון. לדעת בן־דוד, ההצעה "מיותרת לחלוטין: חוק המל"ל מאפשר למל"ל לקיים פעילות כזאת, ומערכת הביטחון צריכה לשתף איתה פעולה". בעשור שעבר, לדבריו, דנו במל"ל פעמים רבות בדרך הטיפול בחמאס, והחלופות שהוצעו נעו מ״שקט ייענה בשקט״ ועד כיבוש הרצועה ומיטוט חמאס. "הסברנו את היתרונות והחסרונות של כל חלופה", הוא אומר, "כולל חלופות ביניים רבות נוספות".

האפשרות למוטט את חמאס הוצגה לפני 7 באוקטובר? גם בממשלת בנט?

"אלו חלופות שעלו תמיד. ממשלת בנט עסקה רוב זמנה במשבר הקורונה, אבל כן".

אז הקבינט והמל"ל יכולים לערער על קונספציות?

"הדרג המדיני מגיע לא פעם עם עמדות מוצקות 'מהבית', וקשה לשנות עמדה או אידיאולוגיה. ב־15 השנים האחרונות היה רצף שלטוני מלא כמעט, ללא הרבה שינויים אידיאולוגיים בדרג המדיני וגם בדרג הביטחוני. במקרה כזה תמיד יש חשש לקיבעון מחשבתי. בכל סוגיה הקשורה לפלסטינים, ביו״ש או ברצועת עזה, תעמוד ברקע סוגיית ההסדר המדיני, שמנוהלת תמיד מלשכת ראש הממשלה. אבל חשוב לשמוע כמה שיותר דעות ועמדות, וכשהדרג המדיני נמצא בשלטון כל כך הרבה שנים, מערכת הביטחון עלולה לספק לו את תוכניות הפעולה שהוא מצפה שתספק לו. לכן בעניין מיטוט חמאס וכיבוש הרצועה למול אפשרות ה'סבבים', נבחרו שוב ושוב מבצעים דומים, שבהם לא כובשים ולא ממוטטים, אלא תוקפים בעיקר מהאוויר וחותרים להפסקת אש.

"לא הייתה המלצה של הדרג הביטחוני למוטט את חמאס וגם לא הנחיה של הדרג המדיני לעשות זאת, בין השאר בגלל המחיר. כך נוצרה הקונספציה, ועם הזמן היא הלכה והשתכללה, בלי להבין את ההשלכות. השותפים לה היו הדרג המדיני והדרג הצבאי־ביטחוני. דרישות למיטוט חמאס הגיעו בעיקר מהאופוזיציה. תמיד קל יותר להמליץ כשאין לך אחריות, וראינו את זה מכל הצדדים".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il