הבית // בית קרקע במושב רשפון. סבו וסבתו של נועם היו ממקימי המושב וכאן נולדה אמא של נועם. הבית שופץ ועבר כמה גלגולים. הם חולקים את המשק עם ההורים של נועם שגרים לידם.
הבוקר // ליבי מתעוררת ראשונה, קוראת ומתארגנת, ויעל קמה בשש וחצי כדי לצאת לעבודה. הבנות הגדולות מתארגנות לבד להסעה, ונועם יוצא לעבודה אחרי שהקפיץ את ליבי לבית הספר.
פיתוח // נועם היה במשך שנים רבות מנהל באיסתא, ועסק בשיווק ובפיתוח עסקי. "התפקיד האחרון שלי באיסתא היה סמנכ"ל השיווק והמכירות הגלובלי של חברה בת בקבוצה, ואז קיבלתי הצעה לעבור לנהל את חברת הסחר האלקטרוני לתיירות 'איזי גו'". בתקופת הקורונה פנה ליזמות והקים חברת הזנק בתחום הפודטק. "אז נפגשתי לראשונה עם קרנות הון סיכון ומשקיעים. היום אני מייעץ לכמה גופים ובוחן אפשרויות לשלב הבא בקריירה במגוון תחומים".
באמנות כמו באמנות // יעל מטפלת באמנות בהורים ובמערכות היחסים שלהם עם ילדיהם, ולצד זאת מרצה באקדמיה בתחום ומדריכה מטפלים. היא גם יו"ר משותף בוועדת ההורות באגודה הישראלית לטיפול באמנות (יה"ת). "אני מרכזת במשותף את הסטודיו הבטוח־פתוח לנפגעי 7 באוקטובר, ומטפלת בהם בקליניקה באופן פרטני, תחת מטריית מרכזי חוסן שדרות ושער הנגב, משרד הביטחון והביטוח הלאומי. אני גם מדריכה את המטפלים והמטפלות של השירות הפסיכולוגי־חינוכי של שער הנגב".
יש סוסים // נועם נולד בכפר־הריף, וכשהיה בן ארבע משפחתו עברה לרשפון. "אמי למעשה חזרה הביתה, למשק שנולדה בו". בתיכון למד בשפיים: "תמיד העדפתי להבריז כדי לבלות בחוות הסוסים 'לירון ג'וקי קלאב'. רכבתי שעות בכל יום, ובשבתות הייתי מתחרה בתחרויות קפיצה עם סוסים ברחבי הארץ. הציונים שלי היו די סבירים אך בסוף כיתה י' התגלה להנהלת בית הספר שהברזתי כל כך הרבה שלא תועדו לי מספיק ימי לימוד כדי לעלות כיתה. רצו שאעשה מבחנים בקיץ, אבל בחרתי לוותר עליהם ועברתי ללמוד בתיכון אקסטרני באנקורי. להפתעת המורים משפיים סיימתי עם בגרות מלאה. אחרי השירות הצבאי למדתי גם לתואר ראשון ושני במנהל עסקים".
רק את הלובי // יעל גדלה בירושלים, ולמדה בבית הספר המסורתי ובתיכון רנה קאסן. "בשנות ילדותי גדלתי במלון המלך דוד בירושלים. התגוררנו שם כי אבי היה מנכ"ל המלון, וזכיתי לפגוש מנהיגים ושועי עולם. חוויתי הרבה חוויות לא סטנדרטיות שהיו בעיניי חלק טריוויאלי מהחיים. עשיתי קניות בסופר וכיבסתי בעצמי במכונת כביסה רק כשגדלתי והיה לי בית משלי. כבר מילדות אמנות הייתה תחום קרוב לליבי. בנעוריי מרדתי ולא רצתי ללכת לבית ספר, אז אמי הסכימה לכך בתנאי שאירשם לחוג בשעות הבוקר בתחום שמעניין אותי, וכך מצאתי את עצמי מבלה בבקרים במוזיאון ישראל".
ההיכרות // הם נפגשו אחרי הצבא. יעל הייתה מנהלת משמרת ונועם היה ברמן במסעדת הטרסה, המשקיפה על חוף הרצליה. "התחלנו לצאת, ואחרי כמה שנים יחד, כשסיימתי את לימודי התואר הראשון בבצלאל, קבענו תאריך לחתונה. שריינו מקום על שפת הבריכה, די־ג'יי ושמלה, ואז נועם התפטר מעבודתו כמנהל באיסתא ויצאנו לטיול של שנה במזרח. אחרי הטיול נחתנו בארץ כחודש לפני תאריך החתונה, כדי לסגור סידורים אחרונים לאירוע שהתקיים בכ"ח באלול. השנה חגגנו 18 שנים יחד. זכינו ומי שחיתן אותנו היה הרב ישראל מאיר לאו, שחיתן גם את אחותי הבכורה".
טיול // "התחלנו בהודו: שנינו על אופנוע אחד, ויפאסנה, הרים, חופים ומקדש החולדות. המשכנו לאורכה ולרוחבה של סין, כולל 52 שעות רצופות ברכבת. זכינו להשתתף בטקס קבורת שמיים בטיבט. מסין עברנו יבשתית לאזורים הכפריים של צפון וייטנאם, ומדלתת המקונג המשכנו בשיט עד לקמבודיה. וכמובן, אי אפשר בלי לסיים את המסע בתאילנד".
טיפול // בעבודת הגמר שלה בתואר הראשון בתקשורת חזותית בבצלאל בחרה יעל לעסוק בפוסט־טראומה, ועיצבה מסע פרסום לעמותת נט"ל, העמותה לנפגעי טראומה לאומית. "במסגרת הזאת התנדבתי בסדנת גל, המיועדת למתמודדים עם תגובת קרב מתמשכת. הבנתי שאני נמשכת יותר לתחום הטיפול, והחלטתי להמשיך ללימודי תואר שני בטיפול באומנויות באוניברסיטת לסלי בבוסטון".
ילדים והורים // אחרי סיום התואר השני והפרקטיקום היא השתלבה ביחידה להפרעות קשב ופעלתנות יתר בבית החולים לבריאות הנפש גהה. "במשך השנים ביחידה גיליתי שהטיפול הנכון בילדים יהיה לעיתים תכופות דווקא טיפול בהורים, ולא רק הדרכה פעם בחודש אלא ממש טיפול ממוקד בהורות עצמה, באמצעות מפגשים שבועיים. פעלתי למיסוד הנושא במסגרת המרפאה, ואז החלטתי לצאת לדרך עצמאית ולפתח את תחום ההורות, שהוא מרב עיסוקי היום".
השיבה להודו // כשנועם סיים את עבודתו כמנכ"ל חברת הזנק בתחום הפודטק, נוצרה הזדמנות חד־פעמית לחופשה ארוכה, והמשפחה יצאה לטיול של כמה חודשים בהודו. "הנחיתה לא הייתה פשוטה, הבנות מרדו בלילה הראשון והכריזו 'אנחנו חוזרות הביתה היום. לא מחר – היום!', וגם לנו ברגע הראשון החלו תהיות על הבחירה. מיד שלפנו את חוק שני הלילות שקובע שלא עוזבים מקום לפני שישנים בו שני לילות לפחות, מה שהוביל מהר מאוד גם את הבנות להתאהב בקסם ההודי".
סוף המסע // הם טיילו ברג'אסטן, ראו את הטאג' מאהל, ובהרי ההימלאיה זכו למפגש אישי עם הדלאי לאמה. לאחר כמה חודשים בהודו וכמה שבועות בסרי לנקה הם רצו להאריך עוד קצת את הטיול, אך מילי, הבכורה, לא הסכימה לוותר על הופעתו של ברונו מארס בפארק הירקון. "חזרנו, היינו והספקנו להגיע להופעה ולמלחמה. עד היום הבנות ואני מנסות לדחוף את נועם להתארגן שוב ולצאת למסע משפחתי נוסף".
טראומה // לאחר 7 באוקטובר יעל התנדבה בשיחות עם אזרחים בקו הסיוע של נט"ל, שהיא מתנדבת בה בתור מדריכת מטפלים. "יומיים אחרי הטבח כבר הייתי בשפיים בסטודיו הפתוח־בטוח למפוני כפר־עזה".
בטוח־פתוח // אחרי שמפוני כפר־עזה ששוכנו במלון שפיים השתתפו בפעילויות שלה, יעל התבקשה לרכז את פעילות הסטודיו הבטוח־פתוח, סטודיו קהילתי לטיפול באמנות לכל הגילאים, שפועל עד היום. בשיא הפעילות היו בו 25 מטפלות. כשמחצית מחברי הקהילה עברו ליישוב הביניים ברוחמה, הם ביקשו להקים גם ברוחמה את הסטודיו. "הוא ממשיך לפעול במקביל גם בשפיים וגם ברוחמה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
