הבית // דירת בנות שירות מרווחת בקומה הראשונה בבניין לא חדש בגבעת־שמואל. 11 בנות שירות נוספות גרות בדירה. ברוב החדרים גרות שלוש בנות, ובחדר אחד מתגוררות ארבע. למטה ישנה גינה גדולה.
הפרדת כוחות // "בבית, אצל המשפחה, שתינו ישנות באותו החדר, אז כאן החלטנו להפריד כוחות. כיף לגור בדירה אחת עם חברות מהשירות.
"בהתחלה זה דרש מאיתנו הסתגלות – לא פשוט ללמוד לחיות יחד ולחלק אחריות – אבל בסופו של דבר זאת חוויה מעצימה לכולנו. וכולנו הגענו לכאן כדי לתרום. אנחנו חבורה מגובשת, כל אחת מגיעה ממקום אחר ומרקע קצת שונה ויצרנו לעצמנו פה מקום שנעים וטוב לכולנו".
בילויים // "האווירה בדירה נעימה וכיפית, יש לנו הווי שכולל הכנת ארוחות ערב מושקעות, ניקיונות וגם יציאות בערב מדי פעם. אף פעם לא נמאס לבלות יחד".
רמת בית־שמש // נעמי ובת־שבע הן תאומות. הן גדלו ברמת בית־שמש להורים שעלו מארצות הברית. אמא שלהן מורה לחינוך מיוחד ואביהן עורך פטנטים. יש להן שני אחים גדולים ואח ואחות קטנים. "ברמת בית־שמש יש אווירה קהילתית נחמדה. זה כמעט כמו יישוב מבחינת האווירה והנוער. השכונה קולטת הרבה עולים חדשים, והיא מאוד מכילה".
מסלול // הן למדו בבית הספר אהבת ישראל, בכיתות נפרדות, ולאחר מכן המשיכו יחד לאותה הכיתה באולפנת אהבת ישראל. שתיהן תמיד התחברו לתחום החינוך המיוחד, ובתיכון התנדבו בעמותת "עת לעשות", ובהמשך אף היו רכזות בעמותה.
ללמוד יחד // בת־שבע: "תמיד היינו עושות הכול ביחד, ומכיתה ט' הסיפור שלנו נהיה הרבה יותר חווייתי כשהתחלנו ללמוד באותה הכיתה. אפשר לומר שנהנינו מכל רגע, אבל האנשים סביבנו קצת פחות. המורים בעיקר: כל אחת הייתה עושה חצי משיעורי הבית והמטלות. בימי הקורונה היינו נכנסות לשיעורי הזום אחת של השנייה, ואחת מאיתנו הייתה מכינה אוכל תוך כדי".
חברות // "מאז שאנחנו זוכרות את עצמנו היו לנו הרבה חברות משותפות, אבל לכל אחת מאיתנו הייתה גם חבורה משלה. בחלוף הזמן פיתחנו אופי שונה, אבל אנחנו עדיין חברות טובות מאוד".
שירות לאומי // "בהתחלה ממש לא תכננו לעשות את השירות יחד. כל אחת מאיתנו התעניינה בתחום אחר ורצתה לעשות משהו עצמאי. אבל החלטנו לבדוק מקום אחד יחד". הן שמעו דברים טובים על עמותת "עלה" (מקום "עם נשמה") והרגישו חיבור יוצא דופן אליה. "בהמשך סגרנו את השירות כאן. זאת לא הייתה החלטה פשוטה, התלבטנו אם נכון לנו להמשיך יחד ולא להתפצל, כי התכנון המקורי היה שכל אחת תלך למקום אחר ,אבל בסוף החלטנו שזה הדבר הנכון".
דומות // בת־שבע: "אנחנו לא יודעות איך זה לחיות בלי להיות תאומות. אבל אנחנו נהנות מכל רגע יחד. מנצלות את זה עד תום". נעמי: "כשגדלנו, הדמיון בינינו היה הרבה יותר מובהק. היינו רגילות להסתובב ולהגיב ביחד כשקוראים לאחת מאיתנו. כדי להבדיל בינינו בילדות שמו לנו עגילים בצבעים שונים". בת־שבע: "כשהיינו בגן, למשל, נעמי דחפה ילד אחד, וכשאמא שאלה למה, היא ענתה: 'מה זאת אומרת? הוא הרביץ לבת־שבע אז החזרתי לו!'"
גם היום הדמיון יוצר מצבים משעשעים. "לפעמים מישהו פוגש אחת מאיתנו ברחוב ומתחיל שיחה, אבל אין לה מושג מי הוא. גם בשירות הלאומי לקח לצוות זמן להבין שיש פה שתיים ולא אחת. בהתחלה הם לא הבינו למה אותה בת כל הזמן מחליפה בגדים".
עלה // הן משרתות במרכז "עלה" בבית הספר בית חיל בבני־ברק, מוסד לילדים עם צרכים מיוחדים, חלקם סיעודיים. "העבודה כוללת סיוע בהתפתחות הילדים בתחומים כמו פיזיותרפיה, תקשורת ועוד, אבל בעיקר לתת להם חום ואהבה. אנחנו שם כדי שהילדים ירגישו שיש מישהו שמרגיש אותם ורוצה ליהנות איתם".
סיפוק // "כיף לעבוד במקום שמעריך את העשייה של בנות השירות. אנחנו מרגישות שאנחנו עוזרות לקדם את הילדים ולתת תקווה להם ולמשפחות שלהם. יש תחושת סיפוק אדירה ודרייב לקום בבוקר ולעשות. זאת זכות לשרת שירות כזה".
תוכניות לעתיד // בת־שבע מתכננת ללמוד שנה במדרשה, אולי בשילוב לימודים אקדמיים. נעמי מתעניינת מאוד בתחומים ביולוגיים וברפואה, ושוקלת להתחיל לימודים כבר בשנה הבאה. "כל האפשרויות פתוחות בינתיים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
