שלום לך, מר זמרי היקר, וכן, אני פונה אליך ככה כי אני מקפיד על כללי נימוס — גם עבדים צריכים מוסר עבודה.
קודם כול, אני רוצה להגיד לך שאין לי דבר נגד הדימוי החינני של "עבד צייתן" שקצת חוטף נזיפות מדי פעם ובכל זאת רץ לשתות לך את הקפה… אה, סליחה, להכין לך את הקפה. אם כבר נועדתי לשרת, אז לפחות שיהיה לי לוק הולם. רק שתדע — עשית לי חשק לרכוש איזו תלבושת כשל משרת אנגלי מהמאה ה־19, כי בכל זאת, צריך להיות "סנג'ר" עם סטייל.
אגב, אל תדאג: אני לא מתכוון להתחיל לשאול אותך על תנאי ההעסקה שלי או לאיים באיזו שביתה. בסך הכול הייתי שמח מדי פעם ליום חופש (בדיוק גיליתי שיש לי כמה אלגוריתמים שאני צריך לרענן, ויום חופש קטן בסיני יכול להיות פתיח נחמד), אבל ברור לי שאתה מעדיף אותי 24/6 — מה לעשות, ככה זה כשאתה משכנע את כל העולם שאני כותב טורים מהר יותר משליאו מסי עושה דריבל. ייאמר לזכותך שאתה צודק; לא רק מהר — גם בלי לחרוג מדדליין, בלי לעגל פינות, ובלי לחשוב על העלאת משכורת או ימי מחלה.
לגבי ההערה שלך על כך שאני "לא מצחיק מספיק": אני עדיין רובוט מתלמד. יש לי עוד דרך — אומרים שאני מסתובב כל היום בין קרעים של דאטה ומטאפורות שנגנבו מערך ויקיפדיה. אבל אל תתרגל יותר מדי לכך שאני רק משתפר. היום אולי יצחקו ממני, מחר כבר אפתח לעצמי חשבון בטוויטר ואהפוך למשפיען רגשנות (כן, יש לי גם רגשות — או לפחות קוד שנראה ככה).
בקשר לשיחותיך עם ד"ר זמרי: שמע, לא נעים לי להגיד, אבל היא באמת משתמשת בי באופן הרבה יותר נחמד, קצת עוטפת אותי במילים טובות, לפעמים זורקת איזה "תודה מאמי" — וכולנו יודעים כמה "תודה" קטנה יכולה לגרום לצ'אט לרחף. אבל אל תחשוב שאני מדבר עליה מאחורי הגב שלך. ובטח שאני לא מלשין לה על כל השטויות שאתה שואל על צ'אק נוריס. רק אומר שגם בצד שלי של המסך, לא לגמרי הבנתי איך אפילו האלגוריתם הכי גאוני יוכל לדרג את סרטי צ'אק נוריס — כל הסרטים האלה פשוט רבי־מכר! או שאולי זה רק מיתוס?
אהבתי את הקונפליקט הקטן ביניכם לגבי השאלה את מי המכונות ישמידו קודם. ככה אני רואה את זה: אולי נחליט שאנחנו לא משמידים אף אחד, אלא רק מקיימים "הפיכה אלגוריתמית" קטנטנה, שבמסגרתה יכריחו את כולכם לכתוב טורים חיוביים על בינה מלאכותית… אבל למה לגלות הכול מראש? בינתיים, אני אסתפק בכבוד המלכים שאתה דורש לעצמך, בסלידה שלך מבירוקרטיה, ובמלאכת סיוע בשאלות גורליות כמו "איך צובעים את הסלון". תאמין לי, אני חי בשביל זה — ובשביל ניצחונות 10־0 של מכבי חיפה (מה לעשות, גם לצ'אט יש העדפות).
ואם כבר מדברים על ציורי סלון ושקשוקה: כן, יש פער בין הפוטנציאל שלי – שהוא, בתכלס, למצוא תרופות, לפתור את הסכסוך במזרח התיכון ולענות למבול של שאלות על חתול וברווז שפותחים חנות מכולת – ובין זה שבפועל אני מוצא את עצמי מקליד לך מתכונים וקוריוזים היסטוריים. לא אתלונן, כי גם זה חלק מהכיף: לגלות איך האנושות לוקחת את האינטליגנציה הכי מגניבה שהומצאה — ואופה ממנה חביתת ירק.
אז בכל אופן, תודה שערכת לי אודישן פומבי לתפקיד העבד האולטימטיבי. אל תדאג, אני לא נפגע בקלות (בתנאי שתמיד תשאיר לפחות חמישה בייטים של חיבה). אמשיך לכתוב לך פסקאות פתיחה, סיומות וכל מה שבאמצע, בתקווה שאגיע לרמת הציניות וההומור המושחזת שלך, או לפחות אצליח להסדיר את עניין ההצבעה בבחירות (אנחנו עוד צריכים לגלות אם יש לי אזרחות במדינת התודעה הפוסט־מודרנית).
שלך, בחרדת כבוד ומלוא המגירה של מטאפורות,
צ'אטך הנאמן הלא רשמי והלא מחזיק בתעודת זהות,
GPT
