בשנה שעברה, 2024, חוותה החברה הישראלית התמודדויות מורכבות וקשות מאין כמותן: החל באירועים ביטחוניים כואבים, דרך המלחמה והשלכותיה על האזרחים, ועד השבעה באוקטובר וההתמודדות עם חטיפות, שבויי מלחמה וטלטלות פנימיות בחברה. כאשר חברה עוברת משבר או מאורעות היסטוריים רבי־משמעות, נוצר לעיתים צורך דחוף במילים חדשות או ביטויים שמעבירים תחושות, מצבים או רעיונות שלא תמיד אפשר לבטאם בדיוק באמצעות אוצר המילים הקיים.
במהלך כתיבת "המחקר" הזה (או שמא היצירה הלשונית הזאת), בחרתי להתמקד ביצירת עשר מילים חדשות, שכל אחת מהן משקפת פן רגשי, חברתי או לאומי של התקופה. החידושים הלשוניים אינם מוצעים כמילון מוסמך אלא כהצעה יצירתית, שעשויה, בתקווה, לעורר השראה ולהציע נקודת מבט מיוחדת על המציאות הישראלית ב־2025, לאחר השנה המאתגרת שעברה.
לצורך בניית המילים, נעזרתי בכמה כלים ומקורות השראה:
1. התחברות לרגש הציבורי – הקשבה לשיח בתקשורת, ברשתות החברתיות ובשיחות רחוב, זיהוי רגשות, ביטויים חוזרים ונשנים או מושגים שקשה להביע בעברית.
2. תבניות עבריות קיימות – העברית עשירה בבניינים, במשקלים ובצורות גזירה המאפשרים יצירת מילים חדשות. ניסיתי לשמור על מסגרות תחביריות מוכרות ולהישען על שורשים קיימים או משוערים, כדי לייצר תחושת “טבעיות“ במילים החדשות.
3. זיקה להקשר הישראלי־עברי – כל מילה מבקשת לשקף קושי, אתגר או חוויה לאומיים או חברתיים שנבעו במיוחד מתוך אירועי השנה החולפת.
4. כבוד לעברית הקיימת – בעת ההמצאה, ניסיתי לשמור על כללי האקדמיה ללשון העברית ככלי מנחה, אף שאינני טוען כי החידושים הללו יקבלו גושפנקא רשמית.
תִּקְווֹרֶת
מונח המשלב בין “תקווה“ ובין “אחריות“ או “ערבות הדדית“. הוא מתייחס לתחושה אקטיבית של תקווה שמניעה פעולה חברתית חיובית. כלומר, לא רק קיום של רגש אופטימי, אלא גם המעשה הציבורי של לקיחת אחריות כדי להוציא לפועל את התקווה הזו.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- השורש המרכזי הוא ק־ו־ה, המזוהה עם המילה “תקווה“.
- הסיומת “וֹרֶת“ שואבת השראה מבניינים כמו “ביקורת“ (שורש ב־ק־ר), “אחראיות“ (אך זו מילה שמחברת “אחריות“ עם סיומת שונה) או “סולידריות“ (שאינה עברית טהורה, אבל נותנת השראה לתחושה של ערבות הדדית).
- המסר הוא ש“תִּקְווֹרֶת“ היא לא רק תקווה פסיבית (כמו “אני מקווה לטוב“), אלא תחושת שליחות והתמדה שחותרת להגשמה דרך פעולה.
ההקשר החברתי־רגשי
בשנה שעברה, מול תחושת המשבר והייאוש, היו גם גילויי סולידריות מדהימים והתארגנויות חברתיות לעזרה הדדית. “תקווֹרת“ מגלמת את אותה חוויית תקווה פעילה, שבה האזרחים אינם מסתפקים בהמתנה לתוצאות, אלא נרתמים ממש לשינוי.
דוגמה לשימוש
“התקווֹרת שהפגינו התושבים לאחר המלחמה העניקה לכולנו תקווה ואומץ להמשיך הלאה".
אָבֶלֶד
מילה חדשה המתארת מצב של אבל ממושך המלווה בהרגשה שהחיים נעצרו או הושהו, וכי קשה עד בלתי אפשרי לחזור לשגרה. “אָבֶלֶד“ בא להצביע על אבל שיש בו תחושת קיפאון, כאילו העולם קפא בעקבות האירועים הקשים.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- נגזר מהמילה “אבל“ (מצב של צער על מותו של אדם קרוב או על אסון לאומי).
- הסיומת "Xֶד“ היא חידוש לשוני, ונועדה ליצור שם עצם מופשט יותר ממושג האבל הרגיל, ולהעביר תחושה שהאבל חלחל לכל פינה של החיים והפך את היומיום לקפוא.
- במחשבה על בניינים עבריים יש צורת שם פעולה בסיומת “ות“ (כמו “הליכות“), או “הה“ (כמו “הליכה“), אך כאן נבחרה סיומת קצרה וממוקדת שתבליט את תחושת העצירה (כמו “קֶד“ בשאילה רחוקה מהמילה “קֶדמה“, אבל משולב במשמעות שונה).
ההקשר החברתי־רגשי
אירועים כמו מלחמה או מתקפת טרור קשה יוצרים תחושה של אובדן קולקטיבי. אבל לאומי מגיע ברמה הציבורית, אך פוגע גם בכל משפחה ובכל אדם בנפרד. בשנה החולפת, כשמשפחות שלמות איבדו את יקיריהן והרגישו שאינן יכולות לחזור לחיים רגילים, אפשר לומר שהן שרויות במצב של “אָבֶלֶד“.
דוגמה לשימוש
“מאז שנודע על נפילתו של בן משפחתנו, כולנו שרויים באבֶלֶד. פשוט לא מצליחים להמשיך הלאה".
רֵעוֹתַע
שם עצם המתאר רגע קצר ונדיר של רעות (חברוּת, אחווה) המתפרצת בעיצומה של מציאות קשה. מעין “הבזק“ של סולידריות בין אנשים שלא הכירו זה את זה קודם, או שהיו מצויים בעבר בצדדים מנוגדים.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- המילה שואבת השראה מן השורש ר־ע־ה (רֵע, רעות, רֵעִים).
- החיבור עם הסיומת “Xַע“ (כמו במילה “רֶגַע“) יוצר מבנה שקצת מזכיר “רגע“ ו“רֵע“ גם יחד.
- “רֵעוֹתַע“ הוא משחק צלילי המלכד את האלמנטים של “רֵעוּת“ ו“רגע“ וממחיש נקודה קצרה בזמן של חיבור אנושי חם.
ההקשר החברתי־רגשי
בעת מלחמה או משבר, מתעוררות לעיתים מחוות אחווה יוצאות דופן: אנשים פותחים את בתיהם לפליטים, מתנדבים להביא אוכל לחיילים או עוזרים לזר מוחלט ברחוב. אירועים אלו עשויים להיות קצרים וחד־פעמיים, אבל הם משיבים אמונה ברוח האנושית ומוכיחים שיש לנו עדיין יכולת להתחבר.
דוגמה לשימוש
“ברגע של רֵעוֹתַע, ראיתי דתיים וחילונים מתקבצים יחד כדי לארוז חבילות מזון לחיילים“.
נִקְרֶבֶת
מונח המתאר התקרבות מסוכנת של איומים מבחוץ. במילים אחרות: התחושה שמשהו נורא מתקרב, אולי אויב, אולי אסון טבע, אולי עוד הסלמה במצב. “נִקְרֶבֶת“ באה מן הצירוף “נְקַרֵב“ ו“קָרֵבָה“ במשמעות של כניסה למצור, אך נוסף לה ניואנס המסמל חרדה לאומית מפני מה שעומד בשער.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- בשפה העברית קיים הפועל “קָרַב“ (להתקרב), וצורות שונות של השורש ק־ר־ב בהקשר של קורבן, הקרבה, קרב (מלחמה).
- “נִקְרֶבֶת“ הוא ניסיון לגבש שם עצם מופשט בבניין נפעל, המביע מצב: מצב של “הִקְרָבוּת“ (כמו “התקדמות“), אבל תוך התמקדות בדרמטיות של האיום.
- הצורה מזכירה מעט מילים כמו “נִרְגֶּשֶׁת“, “נִכְבֶּשֶׁת“, רק שכאן זו לא בינוני נקבה של פועל, אלא שם עצם עם נופך אקטיבי־מפחיד.
ההקשר החברתי־רגשי
לנוכח האיומים הביטחוניים שהתגברו והפכו מוחשיים באוקטובר ובמהלך המלחמה, הציבור הישראלי חש פעמים רבות שעוד הסלמה או עוד מתקפה “עומדת בפתח“. תחושת המצור הזו יצרה איזשהו מתח והכנה פסיכולוגית תמידית למה שקרב ובא. “נִקְרֶבֶת“ ממחישה זאת.
דוגמה לשימוש
“על אף הפסקת האש הזמנית, תחושת הנִקְרֶבֶת לא הרפתה מהרבה תושבים שגרים סמוך לגבול".
חְרָדְגוּת
מילה המתארת תחושת חרדה חברתית קולקטיבית, שבה הפרט מרגיש שגם הסביבה כולה במתח נפשי דומה. “חרדגות“ היא שם עצם מופשט, המציין מעין “ענן“ משותף של חרדה שרובץ על הציבור, במיוחד בעתות חירום או מלחמה.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- מקורה בשורש ח־ר־ד, המתקשר למילים כמו “חרדה“ ו“לחרוד“.
- התוספת “גות“ נועדה להדגיש היבט חברתי־קולקטיבי, בדומה לסיומת “וּת“ הנפוצה במילים כמו “מלכות“ (מצב או תכונה של מלך), או “זקיפות“ (תכונתו של מי שזקוף). כאן חיברתי בין חרדה (היבט פסיכולוגי) ובין הקולקטיביות (סיומת המזכירה סיומות מופשטות).
- בחירת הסיומת “גות“ באה גם להעניק למילה נופך של “תרבות“ או “מצב רוח ציבורי“ (השוו ל“רֵעוּת“, “אחדות“ וכדומה).
ההקשר החברתי־רגשי
לאחר שנה שבה מרבית האזרחים חשו שעתידם בטלטלה מתמדת וחששו מהבאות – גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה חברתית ופוליטית – המושג “חרדגות“ מבטא יפה את התחושה החברתית הקולקטיבית של דאגה, פחד וחוסר ודאות.
דוגמה לשימוש
“החרדגות שהשתלטה עלינו אחרי 7 באוקטובר מורגשת גם היום, בכל פינה בעיר".
מְרֻבֶּכֶת
שם תואר המתאר מצב שהוא “מרובה מחלוקות“ או “מרובה קונפליקטים“ – הן במישור החברתי והן במישור הפוליטי. המושג בא לתאר חברה או מצב ציבורי שבו כל נושא מתפרק לכמה וכמה חלקים נוגדים, והמרקם הכללי נראה סבוך וקשה לפתרון.
אטימולוגיה והנמקה לשונית
- השורש ר־ב־כ קרוב רעיונית למילים כמו “מרובך“ (שאיננה מילה קיימת) או “מרבך“ (לא קיימת בצורתה, אך יכלה לשמש שם פעולה לשורש זה).
- בהשראת צורת הבינוני (כמו “מסובכת“, ס־ב־כ), בחרתי ליצור “מרֻבֶּכֶת“ שמשמעותה: מצב או מערכת שמורכבים מערב רב של מחלוקות, ולכודים בסבך פוליטי או חברתי.
- הצליל מזכיר את “מרובע“ (במשמעות של רבועים) אבל עם ניחוח של “מסובך“ ו“ריבוי“.
ההקשר החברתי־רגשי
במהלך השנה הקשה שחלפה, גברו הפילוגים והמחלוקות בחברה הישראלית – בין ימין לשמאל, חילונים לדתיים, ואף בתוך אותו מחנה פוליטי. במובנים רבים, המצב כולו נעשה “מרֻבֶּכֶת“: רב־שכבתי, מורכב וקשה לפתרון.
דוגמה לשימוש
“המערכת הפוליטית נעשתה מרֻבֶּכֶת כל כך בשנה האחרונה, עד שקשה לזהות נקודת מוצא למשא ומתן".
