יותר טוב ממלון? מסע חוצה אירופה ברכבות שינה

במסע רכבות לילה באירופה, ישנתי – או לפחות ניסיתי לישון – דרך חלקים מגרמניה, שווייץ והונגריה הנחות תחת השמיים האפלים. על רקע נחרותיהן של נוסעות אחרות המרוחקות רק סנטימטרים אחדים מפניי, ובשעה שילדי בית ספר שמתעלמים ממלוויהם מתרוצצים במסדרונות. מיציאת הרכבת בלילה ועד הנהירה לחדרי השירותים בבוקר, ומשם החוצה אל תחנת הרכבת ואל העיר. כשהתעוררתי, בכל יום, הייתי בברלין, בציריך, בבודפשט. כאילו נכנסתי לחדר מלון וגיליתי משגר סודי מאחורי וילון המקלחת.

רכבות השינה פורחות באירופה. חברות הרכבת חונכות קווים חדשים, שירותים מורחבים וקרונות מעודכנים. אוהבי הרכבות מתרגשים מפריחת רכבות הלילה, כמובן, אבל כך גם אוהבי הסביבה, מעודדי התיירות האיטית, לקוחות חסכנים ופוליטיקאים הנאבקים בשינוי האקלים.

"לאנשים שנוסעים ברכבות שינה נמאס מהחוויה שמציעים נמלי התעופה וחברות הטיסה", אומר מארק סמית, מייסד "האדם במושב 61", מדריך רכבות מקוון. "הם גם רוצים לקצץ בפליטות הפחמן".

רכבות שינה הן מעין הוסטל נייד. כמו חדר שינה רגיל, קרונות השינה מציעים מגוון רמות של פרטיות ונוחות, ומתאימים לטווח תקציבים גדול. אם אתם בוחרים בתא שינה פרטי עם מקלחת או בתא משותף לשישה זרים שחולקים מקלחת יחידה, היתרון זהה. אתם יכולים לישון במהלך המסע בחופשה האירופית שלכם, ולהתעורר לחלק החשוב ביותר בה: היעד. "רכבות שינה הן בחזית התיירות", אומר סמית. "עכשיו הבעיה היא היעדר קיבולת. פשוט לא בונים אותן מהר מספיק".

בפעם האחרונה שישנתי ברכבת לילה, הייתי בקולג'. במשך רוב הנסיעה סבלתי מצוואר מעוקם ומבחילה שנבעה מחוסר שינה. עשורים לאחר מכן, הייתי מוכנה למסע נוסף על המסילה.

וכך, בתחילת יוני, עליתי לראשונה מבין שלוש רכבות שינה שאעלה אליהן במסעי. וזה היה בסופו של דבר המבחן: האם אצא מתאי מוכנה לתייר בכל עיר כשאגיע אליה, או שרק אחפש לי מיטת מלון להתכרבל בה ולנוח מהמסע הקשה?

שמונה שעות שינה

רכבות השינה כותבות מחדש את חוקי הנסיעה. קצר יותר הוא לא בהכרח טוב יותר, למשל. משך הנסיעה צריך לכלול לכל הפחות את משך השינה המומלץ – שבע או שמונה שעות. כדאי גם להתחשב בזמן הדרוש כדי להתארגן בתא וליהנות מארוחת בוקר לפני היציאה מהרכבת.

דברים אחרים לקחת בחשבון: אתם לא רוצים לעלות לרכבת מאוחר מדי ולהסתכן בהירדמות בתחנה, או להגיע לעיר החדשה מוקדם מדי ולהיאלץ לחכות עד שייפתחו המסעדות, החנויות והאטרקציות. "אם רכבת הלילה עוזבת בשבע או שמונה בערב, יכול להיות לכם די זמן לפתוח בקבוק יין ולקרוא ספר לאור מנורת הדרגש שלכם", אומר סמית. "ואתם לא רוצים להגיע בשש בבוקר".

במסע שלי, שעת היציאה המאוחרת ביותר הייתה עשר וחצי בלילה (באמסטרדם) ושעת ההגעה המוקדמת ביותר הייתה שש וחצי בבוקר (ברלין). התירוץ שלי: זאת הפעם הראשונה שיצאתי למסע כזה.

בפעם האחרונה שישנתי ברכבת לילה, הייתי בקולג'. במשך רוב הנסיעה סבלתי מצוואר מעוקם ומבחילה שנבעה מחוסר שינה. עשורים לאחר מכן, הייתי מוכנה למסע נוסף על המסילה. האם אצא מתאי מוכנה לתייר בכל עיר כשאגיע אליה, או שרק אחפש לי מיטת מלון להתכרבל בה ולנוח מהמסע הקשה?

ההחלטה המכרעת האחרת היא סוג החדר שתזמינו. האפשרויות נעות בין חדר פרטי לחלוטין, אם אתם מוכנים לשכור תא שלם, ובין חדר משותף לעד שישה זרים. יש גם תאים לנשים בלבד.

סביר להניח שתרצו מיטה, וזאת לא בקשה גדולה: רוב הקרונות מתאימים לשינה אופקית. אבל אם אתם בעלי אופי קשוח יותר, אתם יכולים להזמין מקום בקרון עם כיסאות פשוטים, ולישון בישיבה.

מקטע א'

אמסטרדם > ברלין

לצורך ניסוי מסע הרכבת שלי, הזמנתי שלושה לילות רצופים, החל באמסטרדם. היה לי יום שלם בכל אחד משלושת היעדים: ברלין, ציריך ובודפשט. את המזוודות השארתי בכל בוקר בתחנות הרכבת, וכשהיה צורך גם התרחצתי בהן. הרשיתי לעצמי להיכנס למלונות במהלך היום, אבל רק כדי לטעון את הטלפון שלי ולהירגע. השינה אסורה.

נרשמתי למקטע הראשון של המסע ב"יורופיאן סליפר", חברת הזנק בבעלות קהילתית שהושקה במאי 2023. במרץ היא האריכה את קו בריסל־ברלין שלה עד פראג, נסיעה שנמשכת כמעט 16 שעות. הזמנתי חדר במחלקה הראשונה, בתא שינה עם מיטה אמיתית. כמה ימים לפני המסע קיבלתי דוא"ל: החברה התנצלה והודיעה לי שהזמנתי שונמכה, מכיוון שהתא היה מקולקל. החברה לא ציינה מה בדיוק התקלקל. אחד העובדים סיפר לי לאחר מעשה שהקרונות יוצרו בין שנות החמישים לשנות התשעים. הוא אמר שקרונות חדשים עשויים לעלות בין 5 ל־8 מיליון אירו כל אחד, ולכן חברות הרכבת נוהגות לשפץ ולעדכן קרונות משומשים. "העובדה שהרכבת הזאת בכלל נוסעת היא לא פחות מנס", הוא אמר.

בתאי החדש היו עוד שלוש שותפות, אותו המספר ואותו המגדר שהיו אמורות להיות בתא המקורי. אבל עכשיו הייתי בתא "קוּשֶׁה", כך חברות הרכבת מכנות חדר עם מושבים שהופכים למיטות. גם איבדתי רבות מההטבות, כמו שמיכת הפוך (כעת שמיכה פשוטה), הכיור בתוך התא (כעת כיור במסדרון, משותף לכל נוסעי הקרון), כוס היין או הסודה (כעת בקבוק מים) והמגבת ומוצרי הטואלטיקה (נאלצתי להביא מוצרים משלי).

כשנכנסתי לתא, הנחתי את ידי על הדרגש העליון והרגשתי משהו רך וחם. זאת הייתה שותפתי לתא, שנכנסה אליו בבריסל, שעתיים לפניי. שותפה אחרת, שעלתה לרכבת בהאג, תכננה להגיע לפגישת בוקר מוקדמת בברלין. בלי לבזבז זמן היא הפכה את המושב שלה למיטה, ופרשה עליה את שק השינה, השמיכה האפורה הדקיקה והכרית. לפני שזחלה לתוך הגולם שיצרה לעצמה, היא מתחה את זרועה והגישה לי שקיק כותנה ובתוכו אטמי אוזניים. "אני נוחרת", היא אמרה. "הבאתי לך את אלה".

לא הייתי עייפה, אז יצאתי לחפש הסחת דעת, אתגר ברכבת שהפעילות העיקרית בה היא שינה. מצאתי את אחראית הקרון בתאה ושאלתי על קרון הקפה. היא הצביעה על קומקום שנח על המדף מאחוריה ולצידו סל עם שקיקי קפה ושקיות תה. היא הביטה בי באהדה ובצער והציעה לי קפה חינם.

"כי שונמכתי?", שאלתי.

"לא, כי את נחמדה", היא ענתה.

לא הייתי עייפה, אז יצאתי לחפש הסחת דעת, אתגר ברכבת שהפעילות העיקרית בה היא שינה. מצאתי את אחראית הקרון בתאה ושאלתי על קרון הקפה. היא הצביעה על קומקום שנח על המדף מאחוריה ולצידו סל עם שקיקי קפה ושקיות תה. היא הביטה בי באהדה ובצער והציעה לי קפה חינם

המשכתי בנדודיי והתיישבתי באזור אחסון האופניים, האזור הרחב היחיד. שיירת קנדים חלפו שם, כולם אוחזים בידיהם בקבוקי בירה. אחד מחברי התהלוכה התיישב לצידי על הרצפה. טובי אמר שהם 18 חברים, וזהו טיול ההפתעה השנתי השמיני שלהם. רק שניים מהמארגנים יודעים מה התוכנית. הוא מעולם לא שאל לאן אני נוסעת.

לבסוף, חבר צוות שסייר בין הקרונות הורה לנו לחזור לתאינו. נכנסתי על קצות האצבעות לתא שלי, התקנתי את אטמי האוזניים והחלקתי לשק השינה שלי, שהיה מקסים כמו שק כביסה.

ברבע לשש בבוקר, אחראית הקרון הפציעה בדלתנו עם קפה ועדכון: אנחנו מקדימים את לוח הזמנים, ונאלצנו לעצור כדי להבטיח שנגיע לברלין בשעה היעודה.

מקטע ב'

ברלין > ציריך

ללילה השני משלושה הזמנתי מיטה ב"נייטג'ט", רכבת לילה שמפעילה חברת הרכבת האוסטרית או־בה־בה. גם למקטע מברלין לציריך הזמנתי תא שינה במחלקה הראשונה, ב־218 אירו לאדם (ברכבת הזאת, גם האפשרות הנוחה ביותר עדיין דרשה לחלוק את התא עם עד שלוש נוסעות נוספות, ולא הייתה אפשרות למקלחת פרטית). ועדיין, אחרי הלילה הספרטני ב"יורופיאן סליפר", קיבלתי בברכה כל נוחות כמו חברה ותיקה שהתגעגעתי אליה נואשות.

בעודי חופרת בשקית הקטנה שהעניקו לי – כפכפי בד, אטמי אוזניים, מסכת עיניים, סוכריות תותי־פרוטי – דייל נכנס לתאי כדי לקבל את הזמנת ארוחת הבוקר שלי. הוא אמר שאוכל לבחור שישה פריטים מהתפריט. התייעצתי עם השכנה בתא הסמוך, דנית תושבת ברלין שאינה אוהבת לטוס. היא לא הרכיבה את משקפיה, אז עזרתי לה לקרוא את הכתב הזעיר על התפריט: פטה כבד עגל, פרוסות גאודה, מוזלי יוגורט, סלאמי. "הרכבות באמת השתדרגו", היא התפעלה. "בעבר ארוחות הבוקר כללו רק לחמנייה יבשה וקפה גרוע".

בבוקס, התחנה האחרונה שלנו בשווייץ, הייתה המתנה של שעה. נוסעים מבוגרים ובני נוער שיצאו לטיול נשפכו אל הרציף כדי לעשן ולרקוד, בהתאמה. שוחחתי עם אחד העובדים, והוא הסביר לי שאני הייתי בחלק ההונגרי של הרכבת והוא היה בחלק האוסטרי. הוא אמר שאני מוזמנת לבלות בקרון שלו, שהיה בוהק ומודרני יותר. אולם עליי לחזור לקרון שלי עד שלוש בלילה, אחרת אגיע לווינה ולא לבודפשט, משום שהרכבת אמורה להתפצל באמצע המסע

רכנתי מול מראת המקלחת שלי כשדייל הקרון חזר עם בקבוק של יין גרמני מבעבע. שאלתי אותו אם מישהי צפויה לתפוס את אחת המיטות האחרות בתא. הוא אמר שהוא ידע בוודאות רק בלייפציג, והוסיף, "אני מקווה שהן לא יבואו, כדי שתוכלי לנוח". כדי להעביר את הזמן עד שיוחלט אם אני לבדי או עם שותפות, ערכתי סיור קצר. הדרגשים ניצבו זה מעל זה כמו מדפים. טיפסתי בסולם לדרגש העליון, שהגנה עליו רשת ביטחון. הבטתי למטה וייחלתי שתהיה לי רתמת טיפוס. שיחקתי במתג התאורה לפני שיצאתי לקדמת הקרון, כדי להתחבר לרשת הפנימית של הרכבת ולצפות בערוץ "ריילנט". בחצות הכרזתי שהתא כולו שלי. חגגתי בצחצוח שיניים בכיור הפרטי שלי.

בבוקר פקחתי את עיניי מול כלב הרים אלפיני מגזע ברנר זננהונד שטייל מעבר לחלוני. היינו בבזל, כתשעים דקות נסיעה מציריך. הדייל נכנס עם ארוחת הבוקר הטבעונית שלי – תה ירוק, שתי פרוסות של לחם שיפון וקערת ריבת פטל – שאכלתי במיטה כשנופי שווייץ חולפים מולי.

אחרי העומס בבוקר, המקלחת המשותפת הייתה פנויה. צעדתי פנימה וניסיתי לסגור את הדלת. היא נפלה מציריה, אז הבאתי אותה פנימה איתי. בדיוק כשסיימתי להסתבן המים הפסיקו לזרום. חזרתי לתא שלי כדי לשטוף את עצמי בכיור. הדלת הייתה נעולה. מצאתי את דייל הקרון, והוא פתח בשבילי את הדלת. הוא לא שאל שאלות.

מקטע ג'

ציריך > בודפשט

רציתי להמשיך לנסוע בקרון שינה, אבל במקטע האחרון של המסע נמכרו כבר כל הכרטיסים לקרונות הללו. אז לנסיעה מציריך לבודפשט בחרתי באפשרות השנייה הטובה ביותר, קרון הקושה. ארבע משש המיטות כבר סודרו לשינה. שותפתי לתא, בעלת פוני מקניט וחיוך מתוק, עזרה לי לסדר את מיטתי – סדינים, שמיכה חומה, כרית. היא לא דיברה אנגלית, אבל שפת הגוף שלה אמרה שהיא מוכנה להירדם.

כמו ברכבות האחרות לא היה מתחם קהילתי, אבל במסדרון הותקנו מושבים מתקפלים. התיישבתי על אחד מהם ונופפתי לאם ולתינוק שישבו במושב הסמוך. בבוקס, התחנה האחרונה שלנו בשווייץ, הייתה המתנה של שעה. נוסעים מבוגרים ובני נוער שיצאו לטיול נשפכו אל הרציף כדי לעשן ולרקוד, בהתאמה. שוחחתי עם אחד העובדים, והוא הסביר לי שאני הייתי בחלק ההונגרי של הרכבת והוא היה בחלק האוסטרי. הוא אמר שאני מוזמנת לבלות בקרון שלו, שהיה בוהק ומודרני יותר. אולם עליי לחזור לקרון שלי עד שלוש בלילה, אחרת אגיע לווינה ולא לבודפשט, משום שהרכבת אמורה להתפצל באמצע המסע.

בבוקר התעוררתי מול זוג רגליים שהתנופפו בפניי. שתי הנוסעות האחרות בקרון שלי הגיעו מאוחר בלילה וטיפסו בדממה במעלה הסולמות כדי לישון. הן גרות בליכטנשטיין אבל יצאו לבקר בבודפשט, עיר מולדתה של אחת מהן. מהמיטה למעלה היא צעקה לעברי המלצות. היא המליצה מאוד על מרחצאות סצ'ניי ליד כיכר הגיבורים, שאוכל לטבול בהם בשלווה.

המסקנה

אחרי שלושה לילות ברכבות שינה, אני מוכנה לפרוש משינה במלונות ומטיסה במטוסים. אף שסבלתי מעט מהיעדר שינה ומהיעדר מקלחת, היה שווה לוותר עליהן (אם אתם מוכרחים לזכות בשמונה שעות שינה וברחצה יוקרתית, אולי תחלקו עליי).

בראש ובראשונה, חסכתי המון. הכרטיס היקר ביותר היה מברלין לציריך, 218 אירו, הרבה פחות ממחיר הטיסה, המלון והנסיעה למרכז העיר. היו לי כמה הוצאות נוספות, כמו אחסון המזוודות והתשלום על שימוש במקלחות בתחנת הרכבת, אבל הן לא הסתכמו בסכום גבוה.

בבוקר פקחתי את עיניי מול כלב הרים אלפיני שטייל מעבר לחלוני. היינו בבזל, כתשעים דקות נסיעה מציריך. הדייל נכנס עם ארוחת הבוקר הטבעונית שלי – תה ירוק, שתי פרוסות של לחם שיפון וקערת ריבת פטל – שאכלתי במיטה כשנופי שווייץ חולפים מולי

מבחינת החוויה, הערכתי את נוחות העלייה לרכבת. אין בדיקות בטיחות, אין מגבלות כבודה. טיילתי בשלוש הערים עד חצי שעה לפני הנסיעה, בלתי אפשרי למי שטס במטוס.

לאורך הדרך אספתי כמה תובנות. בפעם הבאה אדבוק בקרונות שינה, ואם אוכל אטייל עם חברים או בני משפחה שיכולים לספק אישור רופא על היעדר נחירות. בהתאם לעצתו של סמית אתפוס את רכבת הערב המוקדמת, אולי סמוך יותר לשעת ארוחת הערב, כדי שאוכל ליהנות מן החוויה על הסיפון. ואזכור תמיד לקחת איתי את מפתח החדר לפני שאצא אל המקלחת בהמשך המסדרון.

מחירי נסיעה אופייניים ברכבות לילה באירופה

תפריט ארוחת בוקר טיפוסי ב"נייטג'ט":

> כוס קפה או מיץ

> פרוסות לחם

> חמאה, מרגרינה, ריבה, דבש או שוקולד

> מוזלי יוגורט

> פרוסות גבינה או גבינה לבנה (אפשר עם שום ועשבי תיבול)

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il