ששת הקצינים במיל' שהתיישבו סביב שולחן אחד בחודש יוני 2024 ידעו שצה"ל הרשמי לא יהיה קשוב יותר מדי אליהם, וגם לא ימהר לספק להם את החומרים שהם צריכים. הלחימה בעזה לא הראתה סימני דעיכה, גזרת הצפון הלכה והתחממה, ולכל אלה נוספה גם מתקפת הטילים האיראנית הראשונה על ישראל, שבועות ספורים קודם לכן. ובכל זאת, מהפגישה ההיא יצאו השישה למשימה שנתפסה בעיניהם כדחופה ומיידית, בלתי ניתנת לדיחוי: למצוא כמה חיילים חסרים לצה"ל לצורך משימות ההגנה והלחימה, ובהתאם לכך לשרטט מתווה לגיוס חרדים, שימלא את הפערים בכוח האדם.
"הייתה תחושה של מלחמה שעוד תלך ותתרחב ותייצר עומס גדול", מספר אל"מ במיל' ניר ינאי, שעד השנה שעברה עמד בראש המחלקה לתכנון אסטרטגי במטכ"ל. "אמרנו שמדינת ישראל נמצאת בחוויה של איום כמעט קיומי, מיידי אך גם ארוך טווח, וצריך להתארגן לזה בצורה נכונה. הדיון לא מתמצה 'בין הפוליטיקה ללוגיסטיקה', כפי שקראנו לזה. כי השיח הזה נע בין צד שדורש שוויון מוחלט לצד שאומר 'רק לימוד תורה', ואין דיון על כך שצה"ל יכול לגייס בפועל רק 3,000 חרדים, כי אין מספיק מיטות בעיר הבה"דים".
תא"ל במיל' איתמר רייכל, שהיה בתפקידו האחרון בצה"ל ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, מסביר כי אחרי ההכרעה של בג"ץ בנושא חוק הגיוס החל שיח ער שכלל נרטיבים רבים – ערכי, משפטי ותורני – אך חסר בו רכיב אחד, חשוב במיוחד: הצורך הביטחוני. "אנחנו אומרים את זה לא כהקטנה של שאר השיקולים, אבל הרגשנו שחסר הבסיס. רצינו להתחיל מהליבה, לשאול מה נדרש כדי שיהיה בטוח לחיות פה, לפני שכל צד בזירה הפוליטית מוסיף את הגישה שלו. ניסינו לחשוב איך אנחנו יכולים להביא את הערך המוסף שלנו, והגענו למסקנה שיש לנו יכולת לנתח את המצב האסטרטגי ואת הצרכים של צה"ל, גם ב'כמה' וגם ב'מה'. זאת הייתה נקודה עיוורת בשיח, שהלך בקלות לכיוון הפוליטי. במצב רגיל, צה"ל היה מציג את הדברים האלה בבירור, אבל המצב באמצע 2024 היה בהחלט לא רגיל".
"הייתה לנו אמפתיה לצבא", מוסיף ינאי. "הבנו שבעיצומה של מלחמה מטורפת, לצה"ל יש מעט מאוד קשב, וכנראה גם אין רצון לפתוח עוד חזית פנימית ולהיכנס לאירוע כבד מאוד מבחינה פוליטית. לכן אמרנו שננסה לראות אם אנחנו יכולים להביא תוכנית שממוקדת בשאלה מה הצבא צריך, ואיך אפשר לממש זאת".
כלומר, צה"ל הוא השחקן המרכזי, אבל מכיוון שהוא לא עלה למגרש, אתם עושים את זה במקומו?
רייכל: "מבחינתנו באנו לעזרה ולסיוע. הרצון של צה"ל לשמר את עצמו בקונצנזוס בעת לחימה הוא בריא ונכון. אתה לא רוצה לתפוס צד בחברה הישראלית כשבכל יום נהרגים חיילים. זה אירוע מורכב והצבא התעסק בעיקר בניצחון במלחמה. לא יצאנו החוצה עם הסיפור הזה עד עכשיו, כי לא רצינו שישתמע כאילו אנחנו מתנגחים בצה"ל או מנסים לגרום לו נזק".
ועכשיו זה לא מצטייר כהתנגחות בצה"ל?
"הצבא עכשיו יוצא ואומר בעצמו את הדברים שזיהינו לפני כמה חודשים. ראש אכ"א דדו בר־כליפא אמר בשבוע שעבר שהוא צריך עשרת אלפים חיילים. אלה אותם המספרים שאנחנו דיברנו עליהם".
הלימון כבר סחוט
רייכל וינאי הם היחידים מהחבורה שמוכנים להתראיין. כל השאר בחרו להישאר מאחורי הקלעים, ואף לא לחשוף את שמותיהם. אפשר רק לספר שהשישייה מורכבת מאלוף אחד, שלושה תתי־אלופים, אלוף־משנה ורב־סרן, ושהם הכירו במהלך שירותם הצבאי. כולם עסקו במחוזות התכנון והאסטרטגיה בצה"ל, והם מבינים היטב מה צה"ל צריך ומה הוא יכול לעשות כדי לקלוט מאסה של חיילים שאורח חייהם שונה כל כך מהליכות הצבא. כל השישה השתחררו מצה"ל במהלך השנתיים האחרונות, אך בחרו להמשיך להיות מעורבים בתפר בין הצבא לחברה.
אל"מ במיל' ניר ינאי: "עד עכשיו לא רצינו להיחשף בתקשורת, וגם כשקיימנו כנס עם פורום של נשות מילואימניקים, התעקשנו לטשטש את הנוכחות שלנו. אף שזו סוגיה פוליטית, אנחנו לא מפלגתיים ולא משרתים אף אחד. אנחנו נפגשים עם כל מי שרוצה לשמוע אותנו, בכל המפלגות הציוניות, ואומרים את הדברים כמו שהם"
לפני שיציגו את מתווה הגיוס שעליו עמלו בחודשים האחרונים, רייכל וינאי מבקשים להדגיש כמה עקרונות שנקבעו כבר בפגישתם הראשונה, בבית קפה במרכז הארץ. "קודם כול, להיות מקצועיים נטו", אומר ינאי. "שנית, לפעול בשקט. עד עכשיו לא רצינו להיחשף בתקשורת, וגם כשקיימנו כנס עם פורום של נשות מילואימניקים, התעקשנו לטשטש את הנוכחות שלנו. שלישית, אנחנו לא מתנגחים באף אחד. צה"ל הוא הצבא היחידי שיש לנו, וחשוב לשמר לכידות, בעיקר בשעת מלחמה. והדבר האחרון: אף שזו סוגיה פוליטית, אנחנו לא מפלגתיים ולא משרתים אף אחד. אנחנו נפגשים עם כל מי שרוצה לשמוע אותנו, בכל המפלגות הציוניות, ואומרים את הדברים כמו שהם". הוא מציין שבחודשים האחרונים התפתחו לא מעט חיבורים בינם ובין קבוצות וארגונים חברתיים־ביטחוניים, שחלקם הוקמו לאחר תחילת המלחמה כדי לדרוש שוויון בנטל. רבות מהקבוצות האלה, אומר ינאי, צמחו מהמגזר הדתי־לאומי.
רייכל: "דיברנו עם כל מי שהיה מוכן לשמוע, העברנו את החומרים לכל מי שרצה לקרוא ולהחכים, וגם נתנו לאנשים לבדוק את הדברים כדי להעשיר ולהעמיק. אנחנו רוצים שיח שמבוסס על נתונים מקצועיים ונכונים שקשורים לביטחון ישראל, ולא לדברים אחרים".
אז מה כולל המתווה שלהם לגיוס חרדים? הוא מתחיל במציאת תשובה לשאלה החשובה ביותר בעיני חברי הצוות – כמה חיילים חסרים לצה"ל. מניתוח הנתונים הם הגיעו למסקנה שדרישות המלחמה והביטחון מחייבות את הצבא לגדול במהירות בכ־15 אלף חיילי חובה, ועוד יותר מ־100 אלף אנשי מילואים. לפי התוכנית שלהם, שזכתה לשם הלא מתחכם "המתווה הביטחוני", גיוס חרדים כשירים בתהליך מותאם ומהיר יכול לתת מענה מיטבי. אבל יש לעשות כמה צעדים מכינים שיאפשרו את המהלך, הם קובעים. ראשית, מנגנון הגיוס ישתנה: במשרד הביטחון תוקם מנהלת חרדים, בראשות קצין בכיר שיעבוד בשילוב ובתיאום עם המגזר החרדי, ויגובה במשאבים. המנהלת תשלח "צו מקדים", עוד לפני צו ראשון, לכל מחזור הגיוס במגזר החרדי – כ־15 אלף גברים. היא גם תעסוק בהנחיה, מיון ראשוני, אכיפה ובקרה.
מתוך 15 אלף המועמדים לשירות, כ־3,000 יוגדרו "עילויים" ויקבלו פטור משירות צבאי או דחייה של השירות, לפי קריטריונים שתקבע הממשלה. 10־12 אלף צעירים חרדים ימשיכו בהליך המיון, ובסופו של דבר כ־8,000 יעלו על מדים. הפער בין המספרים נובע מההבנה שנדרש מרחב מיון גדול, שיקיף את מי שיימצאו לא מתאימים לשירות צבאי. חלק מהם יקבלו פטור או יופנו לשירות מסוג אחר. כל מי שהתייצב לתהליך, גם אם לא הגיע בסופו לשירות בצה"ל, יקבל זכויות והטבות, אך יהיו גם זכויות שיישמרו רק למשרתים בפועל.
ומה לגבי סנקציות למשתמטים? מי שלא ייענה לצו המקדים או לצו הראשון, יושתו עליו הסנקציות הקבועות בחוק, כמו כל צעיר ישראלי המחויב בגיוס. לצד זאת, מי שגילו בזמן העברת החוק יהיה מעל 22, יקבל פטור מגיוס ויוכל לצאת לעבודה. גם בפניו תיפתח האפשרות לעבור הכשרת שלב ב' ולשרת במילואים.
החרדים נוהגים לשאול מדוע דחוף לגייס דווקא אותם, בזמן שרבים אחרים מצליחים להשתמט משירות. מה אתם עונים להם?
רייכל: "אפשר לסחוט עוד את הלימון של הציבור המשרת, אבל הוא בסך הכול סחוט. לפי נתוני הכנסת, 88 אחוזים מהציבור החילוני ו־85 אחוזים מקרב הגברים בציבור הדתי־לאומי מתגייסים לצבא. יש שוליים שאפשר למצות, אבל משם לא תבוא הבשורה. המגזר המרכזי שלא משרת הוא החברה החרדית – לא יותר מ־13 אחוזים מתגייסים. התוספת לחיילי החובה בצה"ל יכולה לבוא רק משם. במקביל צריך לעשות מאמצים להביא כל אדם שיכול לשרת, מכל המגזרים".
דוקטרינת השלייקס
את הדרך אל המסקנות הללו התחילו חברי הצוות מניתוח התמונה הצבאית־אסטרטגית של ישראל בשנים האחרונות. הם התבססו על מאמר שפורסם בתחילת 2023 בביטאון הצה"לי "מערכות", וחתומים עליו ניר ינאי, ראש אג"ת לשעבר אלוף ד"ר יעקב בנג'ו, וראש המדור הבינלאומי במחלקה לתכנון אסטרטגי רס"ן יונתן נבו. במאמר נטען כי "תור הזהב" הביטחוני של ישראל, שנמשך עשור, עומד להגיע אל סופו בעקבות שלוש תמורות: האיום המוגבל בזמן ובמרחב יתחלף במערכה מתמשכת בכמה זירות; התמיכה האמריקנית הדו־מפלגתית בישראל תיפסק; וסדקים דרמטיים ייווצרו בתפיסת האתוס המשותף של החברה הישראלית. חלק נכבד מההערכות הללו התממשו בהמשך השנה, ב־7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל.
המחברים הגדירו את המצב באזור בכלל ובישראל בפרט כ"נקודת פיתול" – רגע שבו הדינמיקה כולה משתנה. מי שישכיל להתאים את עצמו למציאות החדשה, כך כתבו, ייהנה מצמיחה. מי שיתמהמה – יפסיד. "בינואר 2025, גם אחרי המכה שהחטפנו לחיזבאללה, התמוטטות שלטון אסד וההתכווצות הקטנה בכוחה של איראן, המזרח התיכון עדיין נמצא בעיצומה של השתנות נרחבת", אומר ינאי. "האזור עומד בנקודת פיתול שמאופיינת באי יציבות וחוסר ודאות. לכן אנחנו סבורים שצריך צבא גדול וחזק, שידע למלא את המשימות הנדרשות ממנו. בנקודת הזמן הזאת נכון לקחת בחשבון, לצורך קבלת החלטות, את התרחיש החמור־סביר שמחייב אותנו להיערך בכל הגבולות, ולא את התרחיש המקל".
רייכל: "זה עוד לפני התפניות שיכולות לקרות, למשל מכיוון ירדן ומצרים. טורקיה היא תפנית שכבר התרחשה באופן חלקי. נקודת הפיתול מייצגת מנח אסטרטגי שמחייב אותנו להיות חזקים מאוד ומוכנים לבאות. לשם כך צריך לגלות מנהיגות, לקיים הערכות מצב מתמשכות, ובעיקר צריך לרתום את המשאבים כדי לייצר 'שלייקס' – שולי ביטחון בתחומים שבהם אתה קרוב לקצה, כי אתה לא יודע מתי זה יפגוש אותך. השלייקס האלה פירושם חיזוק מערך ההגנה, שמירה על כמות כוח אדם מספקת, המשך התקדמות טכנולוגית ומילוי מצבורים. אתה חייב להיות מוכן כמה שיותר. היינו שמחים אם מחר בבוקר המשטר האיראני יקרוס ואז נצטרך לחשוב מה עושים עם כל מה שבנינו, אבל אנחנו לא שם".
תא"ל במיל' איתמר רייכל: "אפשר להקים 'ישיבות גבול', שסדר היום בהן יהיה מורכב משמונה שעות לימוד, שמונה שעות משימה ושמונה שעות שינה. בבסיס חיל האוויר ברמת־דוד יש היום שני דת"קים 'חרדיים'. החיילים יושבים בתשתיות משלהם, קרובים למטוסים, לא משפיעים על המרחב הציבורי ולא מושפעים ממנו, והתרומה שלהם משמעותית מאוד. יש צורך בעוד מסגרות כאלה"
ינאי: "אגב, את הדברים האלה אמרה גם ועדת נגל (שהגישה לפני כמה שבועות את מסקנותיה על תקציב הביטחון – י"א). היא מגדירה דרישה של תקציב גדול, אפילו חסר תקדים".
רייכל: "הוועדה הזאת הייתה זהירה יחסית באומדן כוח האדם הדרוש, כי לא רצתה להיתפס כפוליטית. אני יכול לומר מידע אישי שבתוכניות הרב־שנתיות של צה"ל, לא המשאב הכספי בולם אלא כוח האדם – אנשי הקבע וחיילי החובה. זה מה שעוצר אותנו מלפתוח יחידות חדשות. דו"ח מבקר המדינה קובע שבגלל המחסור הזה, צה"ל לא מבצע חלק ניכר מהמשימות שהוא מגדיר לעצמו".
לדברי הוגי המתווה, איתור המשימות והגזרות שצה"ל סובל בהן ממחסור אקוטי בכוח אדם מראה שאפשר לשלב בהן מתגייסים חרדים באופן שמותאם לאורחות חייהם. "הצורך הוא במשימות ההגנה בעיקר", אומר רייכל. "אחד הלקחים העיקריים מ־7 באוקטובר הוא שהמנח ההגנתי שלנו לא מספיק חזק. פוטנציאל הנזק אף היה גדול בהרבה ממה שאירע בפועל. צה"ל צריך לעבות את הגבול המזרחי, ועכשיו גם את הגבול הצפוני בעקבות האחיזה בלבנון ובסוריה שמצריכה לא מעט כוח אדם, וכמובן גם את גבול מצרים, את קו התפר ואת הכוחות ביהודה ושומרון. ואסור לשכוח גם את פרעות 'שומר החומות', והצורך בהגנה מול ערביי ישראל.
"המתווה שלנו מדבר על 'שירות ממוקד משימה'. המשמעות היא גיוס והכשרה של חיילים חרדים לגזרה אחת, ואחר כך הצבתם לשירות כקבוצה. למשל, חייל חרדי יכול להעביר את כל השירות שלו בחטיבות הבקעה. אפשר להקים שם 'ישיבות גבול', וסדר היום יהיה מורכב משמונה שעות לימוד, שמונה שעות משימה ושמונה שעות שינה. בבסיס חיל האוויר ברמת־דוד יש היום שני דת"קים (דיר תת־קרקעי, מעין מוסך למטוסים – י"א) 'חרדיים'. החיילים יושבים בתשתיות משלהם, קרובים למטוסים, בחברה הומוגנית, לא משפיעים על המרחב הציבורי ולא מושפעים ממנו, והתרומה שלהם גדולה. יש צורך בעוד מסגרות כאלה. כמובן, צריך לתת לצעיר החרדי את האופציה לשירות רגיל. מי שרוצה להגיע ליחידות מובחרות, הדלת תהיה פתוחה בפניו".
תוכנית נוספת שהם מציעים מדברת על הכשרות מזורזות לחרדים אחרי גיל הפטור, וגיוסם ישירות לכוחות המילואים. לדבריהם, כך צה"ל יכול להרוויח עוד אלפי משרתים מדי שנה. "עבדנו עם מכון מחקר חרדי, ערכנו סקרים בנושא ומצאנו שיותר מ־70 אחוזים מהחרדים יהיו מעוניינים במסלול כזה", מספר רייכל, אך מסייג מיד: "כרגע אין לצה"ל 'מכונה' מתאימה שיכולה לעשות את התהליך הזה ל־5,000 אנשים בשנה, או ל־15 אלף בשלוש שנים. אבל זה יכול ליצור שינוי של ממש במערך המילואים".
כך או כך, יש פה תהליך הדרגתי של כניסת לובשי מדים ללב החברה החרדית, מה שיכול להניע שינויים ארוכי טווח.
"נכון מאוד. מלבד התועלת המיידית של איוש משימות, זה מייצר שינוי ישיר ועקיף ביחס החברה החרדית לגיוס. כש־15 אלף חיילים עם מדי ב' ונשק אישי יסתובבו ברחובות הערים החרדיות, החברה שם לא תיראה אותו הדבר. אבל כל זה צריך להיות מנותק מחוק גיוס נורמלי, שימלא את שורות חיילי הסדיר. אפשר לראות היום פער בין מה שמושקע בגיוס מאות מלש"בים בעלי פטור מהציבור הכללי ובין גיוס עשרות אלפי אנשים מהחברה החרדית".
ינאי: "באנו מזווית שרואה את הקושי של צה"ל לעמוד במשימות שלו במלחמה הזאת ובאתגרים שאנחנו חוששים שצפויים לנו. הזווית הזאת מאתגרת אותנו מול החרדים, אבל גם מול מי שרוצים לגייס את כולם מיד, בשם השוויון". אותו "שְׁפִּיל", מרחב התמרון בין מספרם של מקבלי "הצו המקדים" למספר הסופי של המגויסים, הוא זה שיאפשר לפי ינאי להגיע לסיכומים בין הצדדים הפוליטיים.
דיברתם גם עם גורמים במגזר החרדי על הפתרונות שאתם מציעים?
"כשחברי כנסת שאלו אותנו אם דיברנו כבר עם חרדים, התשובה הראשונית הייתה שאנחנו מתמקדים בניתוח ביטחוני, ולכן אין צורך לדבר עם הצד החרדי. אבל בסופו של דבר השתכנענו והתחלנו 'לבדוק את המים'". בשיחות הגישוש הם שמעו על בעיית האמון של החברה החרדית כלפי צה"ל והרתיעה מכל סממן שמזוהה עם צבאיות. בעקבות זאת הם החליטו ש"מנהלת החרדים" שהם ממליצים להקים צריכה לפעול בתוך גוף ממשלתי – משרד הביטחון – ולהיות נטולת סמלים צה"ליים.
"אנחנו מקבלים ומבינים את הצורך ב'עילויים' שיקיימו את עולם התורה כפי שהוא אמור להתקיים במדינה יהודית", אומר ינאי. "גם מי שימשיך בתהליך ויגלו שהוא לא מתאים לשירות צבאי יוכל לקבל פטור מצה"ל, או ללכת לשירות אחר כמו זק"א או מד"א. אנחנו מייצרים פה זרימה שנעה לעבר הצורך הביטחוני, אבל לא מתעלמת מהתפניות בדרך".
בלי זק"א ובלי מד"א
שניהם מלאי הערכה להופעה של ראש אכ"א, אלוף דדו בר־כליפא, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשבוע שעבר. הדברים החדים והברורים שאמר שם באשר לצורך הדחוף של צה"ל בכוח אדם נוסף עוררו סערה. "הצורך המיידי למילוי השורות ניבט מבתי החולים ובתי העלמין", אמר ראש אכ"א. הוא הדגיש כי צה"ל צריך עשרת אלפים חיילים, כולל תומכי לחימה קדמיים. "אין לי כוונה לשנות בפרומיל את עמדת צה"ל שנאמרה. אף אחד לא סותם לי את הפה", הוסיף – כשמנגד התוכנית של שר הביטחון ישראל כ"ץ רחוקה מלמלא את הצרכים שהציג. "יש לנו המון הערכה על כל מה שבר־כליפא עשה עד עכשיו", אומרים רייכל וינאי.
יש פערים בין המספרים שהוא הציג להערכות שלכם. הוא דיבר על צורך ב־10,000 חיילים, אתם נוקבים במספר 15 אלף.
"כשבאים לנתח צורך מבצעי, תשמע דעות שונות. זה כבר לא הדיון מול המספר 3,000, שנאמר בהתחלה. עכשיו זה דיון מקצועי".
לפי רייכל, שלושה פרמטרים מגלים אם הצעת חוק הגיוס טובה או לא: "כמות, איכות וזמן, שלושתם קשורים זה לזה. באשר לכמות: חשוב שהמספרים יתייחסו למשרתים במשימות משמעותיות בצה"ל. לפי הניתוח שלנו מדובר על 8,000 בשנה. כל מספר שמערבב בתוכו שירות בזק"א, במד"א או בארגונים אחרים, שלא קשורים לצורך הביטחוני, הוא לא טוב. הפרמטר השני הוא איכות – ככל שאתה שולח פחות צווים, כך מרחב התמרון שלך במיון הוא קטן יותר. שר הביטחון אמר שבתוך שבע שנים יגיעו ל־50 אחוזים ממחזור הגיוס בציבור החרדי. זה אומר שמראש יישלחו רק 7,000 צווים. תוריד מזה רבע שלא מגיעים לבקו"ם, ומתוך הנשארים רק שליש יהיו לוחמים. זה אומר שב־2032 יהיו לצה"ל עוד 1,500 לוחמים. אלה המספרים. אם רוצים איכות, צריך לשלוח צווים לכולם, ומתוכם להתחיל למיין. כל דבר אחר לא יעבוד.
ינאי: "אנחנו מציעים תשתית שתחלץ אותנו מהמאבק הנרטיבי ותעביר אותנו לפסים היעילים, בלי לדרוס את החברה החרדית. אנחנו רוצים שהמהלך יהיה מוסכם, כי יש לו מסר מלכד ומרפא, שעובד גם פנימה וגם החוצה: ישראל נערכת מחדש, החברה שלנו עשויה מקורי ברזל, אנחנו מתלכדים ומסתכלים לאויב בעיניים. זה מסר אסטרטגי שיכול להרחיק בעצמו איומים"
"הפרמטר השלישי הוא הזמן. ההצעה של שר הביטחון מדברת על הגעה למספר מתגייסים מסוים בעוד שבע שנים, אבל במציאות הישראלית אי אפשר לדעת מה יקרה עד אז. ובכלל, צריך לדעת מה עושים כבר בשנתיים־שלוש הקרובות עם מאות ימי המילואים, המחסור בכוח אדם והצרכים הביטחוניים שלא מחכים שהציבור החרדי יקבל צווים".
ינאי מבקש לעדן מעט את הדברים: "אנחנו מבינים שגם אם התוכנית שלנו מתקבלת מחר בבוקר, צריך עוד לבנות את התשתיות בצה"ל. דדו, לשמחתי, אמר בוועדה 'תנו לנו את המשאבים, ובקיץ 2026 אני יכול לפתוח את זה'. פרק הזמן הזה מאפשר להיערך. צריך לעשות את זה נכון מבחינת התהליכים, אבל לא בעוד שבע שנים. החוק צריך להגדיר שמתחילים לנוע מעכשיו, ויכול להיות שבשנה־שנתיים הקרובות הדברים ייעשו במדורג.
"המתווה שלנו מאפשר לחרדים לשמר את עולם התורה. חרדי שדיברנו איתו שאל 'מה עם הגחלת של החברה החרדית?'. אמרתי לו שהיום זו לא גחלת, אלא שרפה. כשמגדירים 30 אחוזים מהמגזר כעילויים שצריכים ללמוד, זו אש יציבה".
מה יגרום לחרדים להסכים לזה?
רייכל: "זה לא העניין. אני לא שואל מה יביא את החרדים, אלא מהי הנקודה הארכימדית שבה מדינת ישראל מחליטה להתעקש על מימוש הצרכים הביטחוניים שלה. הרי לא התייעצו עם החברה הישראלית לפני שקבעו מה יהיה גובה המע"מ ב־2025 או מה תהיה המהירות המותרת בכבישים. המדינה מגדירה את הנקודה הארכימדית שלה, ומפה מתיישרים או שלא מתיישרים".
יש היום חוק גיוס, ואנחנו לא רואים משטרה צבאית מסתובבת ברחוב בני־ברק ולוכדת עריקים. מה ישתנה?
"נכון, המדינה מחליטה כמה להתעסק בזה. כל עוד נחפש את ההסכמה המלאה מהצד השני, יהיה פה משחק של מעגל פתוח".
ואחרי שהצווים יישלחו והחרדים בכל זאת לא יגיעו, מה עושים?
ינאי: "על זה אמר דדו – תנו לנו סנקציות שפוגשות את האזרח ביומיום, ונעשה את זה".
רייכל: "אי אפשר להאשים את הצבא בזמן שכל חברי הממשלה אומרים משהו אחר. זאת לא בעיה של המשטרה הצבאית. צריך להתחיל מאמירה ברורה שזאת המדיניות ושמדינת ישראל עומדת מאחוריה. עדיין תידרש עבודה של הסברה, בניית תשתיות ואכיפה, זה לא ייגמר ברגע, אבל זה לא יתחיל בלי אמירה מדינתית ברורה. המתנה להסכמה של החרדים היא לא מעשית ולא רלוונטית, כי הסכמה כזאת לא תגיע. הצעירים החרדים יתגייסו לא בגלל הסנקציות, אלא מתוך הבנה שעם זה המדינה יוצאת לדרך. היום הנער החרדי או הרב שלו מסתכלים ורואים שלפי ההצעה של שר הביטחון, אין שום רלוונטיות להתגייס בשבע השנים הקרובות. אז למה להם לעשות את המהלך הזה?"
"אגב, תוקפים אותנו גם מהצד השני", מספר ינאי. "אומרים לנו 'מי אתם בכלל שתייצגו אותנו? צריך לגייס את כולם לשירות רגיל'. אני חושב שהצבא והחוק יכולים להכיר בשונות של מגזרים בתוך החברה – כמו שאנחנו רואים לגבי מכינות קדם־צבאיות, שנות שירות וגם גיוס של דרוזים ובדואים. שנית, אי אפשר להיות מנותקים מהמציאות. לאורך עשרות שנים החברה החרדית לא הגיעה לצבא, ולחבר אותה אליו עכשיו זה תהליך קשה, וצריך להכיר בכך. אנחנו לא מחפשים את המריבה. צריך צווים לכולם, סנקציות, ובעיקר אמירה מנהיגותית, מלוכדת וחוצת מגזרים: 'זו שעה קשה שמצריכה החלטות קשות ונכונות לפשרות, כולל ויתור על כור ההיתוך בצבא כדי שהחרדי יישאר בסוף חרדי. בואו נעשה את זה ביחד'. צריך לעשות לא מעט ויתורים אם רוצים לשים את המענה הביטחוני על ראש שמחתנו".
צריך גם לזכור שעד לפני שנתיים התפיסה השלטת דגלה עדיין ב"צבא קטן וחכם".
"נכון, ובהתאם לכך הייתה הגישה של הוועדה בראשות אלוף אליעזר שקדי – גיוס חרדים מתוך פשרה, בצורה מדורגת. כשהייתי ראש להק כוח אדם בחיל האוויר, זה מה שעשינו. לכן קיימת פלוגת 'נגב', שמאבטחת את בסיס נבטים. פתחתי עבור חרדים קורסים לרישיון על כלים כבדים, ובכלל הראייה הייתה הרבה יותר חברתית, הוליסטית וכלכלית, מתוך גישה שאומרת שצה"ל הוא שער הכניסה לחברה הישראלית. עכשיו הליבה של האירוע היא צורך ביטחוני אמיתי, אבל הזווית הזאת לא מקבלת ביטוי בדיון הציבורי ובוועדות בכנסת".
ועדת שקדי הגישה לפני פחות משנה את מסקנותיה, ובינתיים לא נראה שינוי בשטח, למרות העבודה הארוכה והמעמיקה שנעשתה.
רייכל: "קראנו את ההמלצות של שקדי, וחלק לא קטן מהן אימצנו, כמו הקמת המנהלת. אבל קצב השילוב שהם מציעים, ומינוחים כמו 'רגל בדלת', מראים שזה אירוע שונה ממה שאנחנו מדברים עליו היום. הוועדה ההיא התחילה לעבוד לפני המלחמה ונמשכה לתוכה. מאז צה"ל הבין שהשתנו דברים. הוועדה של שקדי לא עבדה בסיטואציה של אנשים שעושים קרוב ל־400 ימי מילואים".
ינאי: "נדמה שרגל אחת של הוועדה נותרה בימים שלפני המלחמה. הדגש של שקדי היה יותר על הצורך בהסכמה, והגישה שלנו יותר על הצורך הביטחוני. הוא גם לא מספק מספרים וזמנים".
העגלה נוסעת
רייכל (49), גרוש ואב לשניים, השתחרר מצה"ל בחודש יוני 2023. הוא צמח בחיל האוויר, פיקד על שתי טייסות מבצעיות ועל בסיס עובדה, ומילא תפקיד אחד מחוץ לחיל – ראש מחלקת ארגון באג"ת (אגף התכנון ובניין הכוח הרב־זרועי). הטיסה הראשונה שלו, אגב, הייתה כבר בגיל שבע, במטוס הרקולס שפינה את משפחתו מסיני. מאז השחרור הוא עומד בראש מנהלת שאמונה על תשתיות חינוכיות בחברה הערבית, ומחברת בין הרשויות הערביות למשאבים הממשלתיים.
ינאי (49), נשוי ואב לשלושה, החל את שירותו הצבאי בחיל הלוגיסטיקה, ומילא שם כמה תפקידי פיקוד. אחרי מלחמת לבנון השנייה הגיע לאגף התכנון, ועסק בתכנון בניין הכוח. בהמשך עבר לחטיבה האסטרטגית באג"ת, שם נגע בתכנון ארוך טווח, מדיניות, שיתופי פעולה ותרחישי ייחוס. לאחר מכן מונה לראש היחידה לאסטרטגיה באגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון, וחזר לצה"ל לתפקיד ראש המחלקה לתכנון אסטרטגי במטה הכללי. את תפקידו שם סיים חודשיים לפני שפרצה מלחמת חרבות ברזל. לאורך שנת 2024 הוא עסק בפרויקטים של ארגונים פילנתרופיים ובצורכי השיקום והפיתוח של האזורים שנפגעו במלחמה. במקביל עבד עם מכוני מחקר שעוסקים בסוגיות כמו תפיסת הביטחון.
רייכל: "הגיוס הוא לא בעיה של המשטרה הצבאית. צריך להתחיל מאמירה ברורה שזו המדיניות ושמדינת ישראל עומדת מאחוריה. הצעירים החרדים יתגייסו לא בגלל הסנקציות, אלא מתוך הבנה שעם זה המדינה יוצאת לדרך. היום הנער החרדי או הרב שלו רואים שלפי ההצעה של שר הביטחון, אין שום רלוונטיות להתגייס בשבע השנים הקרובות. אז למה להם לעשות את המהלך הזה?"
אתם לא חוששים להיתפס כחבורה של קצינים לשעבר שמנסים להשתמש ברזומה הצבאי שלהם כדי ליישם אג'נדה פוליטית?
ינאי: "אף אחד מאיתנו לא היה פעיל פוליטית, ולא באנו לקדם אג'נדות פוליטיות ולהתנגח. המציאות מדברת בעד עצמה וצועקת שצריך עוד אנשים. התוכנית שלנו משאירה מרחב תנועה שמאפשר פתרונות פוליטיים משני הצדדים. מבחינה פוליטית, חלקנו חושבים כך וחלק אחרת".
רייכל: "דיברנו עם כל חברי הכנסת, לא בחלנו בשום מפגש. היינו רוצים שיבחנו את הרעיון ואת המתווה על פי התוכן שלו. אפשר להתווכח עם התוכן, אבל הוא בפירוש לא מגיע מאג'נדה כלשהי". הם מציינים שהתוכנית שלהם כבר נבחנת בדרגים הגבוהים ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון.
ואם תיפתר בעיית גיוס החרדים, ישראל תצלח את נקודת הפיתול שדיברתם עליה?
רייכל: "אחד הפילוסופים אמר שעבר ועתיד הם המצאות של האנושות כדי שתוכל לנתח את ההווה שלה. חלק מהתפיסה של נקודת הפיתול והאסטרטגיה של ההתמודדות איתה הוא להיות חזק כאן ועכשיו. אף אחד לא יודע מה יקרה, כמו שלא צפינו את מה שקרה ב־7 באוקטובר או את ההתפרקות של סוריה ברגע אחד. חייבים לצאת באמירה מדינתית לגבי ההיערכות לעתיד, כדי שנדע לעמוד ולשגשג, ולא רק לשרוד. אני בטוח שעוד יהיו בעיות בדרך, אבל עצם זה שהמדינה מיישרת קו בנושא הצרכים הביטחוניים שלה, ולא נכנעת לוויכוח בין הלוגיסטיקה לפוליטיקה, זה אירוע ענק.
"אני משווה את זה ל'עקרון עגלת התה': כשהגלגל תקוע ולא זז, צריך לתת דחיפה קטנה כדי ליצור מומנטום, ואז דברים מתיישרים. הגלגל עדיין רועד, אבל הוא נוסע לכיוון שאליו דוחפים אותו. גם כאן צריך כוח – מאנשים יקרים שמשקיעים את כל מה שיש להם כדי לקדם את הפרויקטים האלה, ומהמדינה שתכריז שזה צורך לאומי, ביטחוני, חברתי וכלכלי. עם זה אנחנו נוסעים קדימה".
ינאי: "למדינת ישראל יש כל העוצמות הדרושות כדי לצאת מהתקופה הזאת חזקה יותר, השאלה היא אם נצליח למצות אותן. אנחנו מציעים תשתית שתחלץ אותנו מהמאבק הנרטיבי ותעביר אותנו לפסים היעילים, בלי לדרוס את החברה החרדית ובלי להתעלם מהצרכים המיוחדים שמאפיינים אותה. בסופו של דבר אנחנו רוצים שהמהלך יהיה מוסכם, כי יש לו מסר מלכד ומרפא, שעובד גם פנימה וגם החוצה: אנחנו נערכים מחדש, החברה שלנו עשויה מקורי ברזל, אנחנו מתלכדים ומסתכלים לאויב בעיניים. זה מסר אסטרטגי שיכול להרחיק בעצמו איומים. חשוב לפעול מתוך גישה כזאת, לא מתוך התנגחות הדדית, אבל גם בלי לברוח".
אתם חושבים שנראה טייס חרדי בתוך כמה שנים?
רייכל: "תלוי בהם. יש שם יכולות לימוד גבוהות משלי, וזה תלוי במי שיבוא. מניסיון, אפשר לעשות את קורס הטיס בצורה שלא פוגעת באורחות החיים שלך. לא יודע אם בהפרדה ברמה הכי גבוהה, אבל אין שום דבר שמונע ממך להשיג את הדבר הזה"
כניסה מסיבית של חרדים לצה"ל תשפיע על הגיוון בפורום מטכ"ל, עד כדי מינוי רמטכ"ל חרדי?
"לאורך כל השנים צה"ל משקף את החברה שמשרתת בו. בחדר התדריכים במקום שאני בא ממנו, יש היום חובשי כיפה במספרים הרבה יותר גדולים מאלה שנראו שם כשאני הייתי צעיר. תמצא במקום הזה את כל חלקי החברה הישראלית וכל שמות המשפחה. לפעמים אני כועס על השיח הפוליטי שגורם לי לחשוב על זה בכלל. בא לי לצלם את החדר, לשלוח לאנשים כמו דודי אמסלם ולשאול אותם על מה הם מדברים. יש שם 'הכול מהכול' של החברה המשרתת. זה ממש לא דומה לסטיגמה. אם נשכיל לשלב את החרדים, אני בטוח שהם גם ימשיכו להתקדם בתוך המסלולים. זה ייקח זמן, אבל חלקם יישארו אפילו בקבע".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
