התמונות מהטקס הציני שערך חמאס לחטופים הישראלים ייזכרו בעיקר בגלל מראה פניהם של שלושת המשוחררים. הם עמדו שם כחושים וחלושים, מול המון אחוז שנאה, ממלאים בעל כורחם תפקיד בהצגה שביים ארגון טרור רצחני. אבל מי שהביט בתמונה הגדולה, יכול היה להבחין בפרטים רבים נוספים שצריכים להדאיג ולהטריד את ישראל. אנשי חמאס שסבבו את החטופים נראו בריאים ורעננים, מדיהם כאילו יצאו הרגע מהמתפרות וכלי הנשק בידיהם מצוחצחים. הבמה כללה כזכור שלטי ענק מודפסים ומערכת רמקולים, צוותי צילום מטעם חמאס תיעדו את האירוע ורחפן הנציח את הטקס מזווית נוספת. טנדרים לבנים שכאילו נלקחו היישר מסיוטי 7 באוקטובר היו גם הם חלק מההתרחשות המתוסרטת היטב, נוסעים בקלילות אל הנקודה שנבחרה בעזה וממנה. ישראל אומנם הציבה לה למטרה לחסל את חמאס עד היסוד, וצה"ל השקיע בכך 16 חודשי לוחמה אינטנסיביים – אבל המחזה שנגלה לעיני העולם באותו יום ובטקסי השחרור הקודמים העיד שהארגון לא רק נשאר דומיננטי ברצועת עזה, הוא גם מצויד היטב ומסוגל להעלות הפקות מרשימות.
שורה של שאלות מתבקשות עולות מהאירוע הזה ומאחרים שתועדו ברצועה. איך מצליח חמאס לשמר את כוחו ולהמשיך לתפקד כגוף שלטוני? כבר חודשים מספרים לנו שהארגון ספג מכות אנושות, שכל תשתיותיו פורקו, שההנהגה שלו חוסלה ועשרות אלפי מחבלים נהרגו; כיצד אם כן הוא מסוגל להציג לראווה גייסות של פעילים במדים, מצוידים וחמושים מכף רגל ועד ראש? מהיכן השיג את סכומי הכסף הנחוצים לשם כך? האם מדובר רק בניצול מאגרי חירום שהוכנו בעוד מועד ונשמרו במעמקי המנהרות, או שמא חמאס ממשיך לקבל אספקה מחוץ לרצועה? ואם להרחיב את היריעה – כיצד עובדת הכלכלה העזתית כולה מאז 7 באוקטובר 2023?
תחקיר מקור ראשון מעלה שבמהלך המלחמה הצליח חמאס לשים את ידיו על סכומים אדירים של כסף, סחורות ומשאבים שמאפשרים לו להישאר בשלטון. מקור המימון העיקרי מוגש לו באישורה של מדינת ישראל, דרך מעברי הגבול שהיא יצרה: הסיוע ההומניטרי. עוד עשרות ומאות מיליוני שקלים נכנסים לרצועה בדרכים אחרות, גם הן תחת עינן הפקוחה של הרשויות הישראליות. ואת מה שלא נכנס דרך הדלת או דרך החלון, חמאס פשוט שודד.
חודש וחצי. חמוש סמוך למשאית סחורות ברצועה. צילום: Getty Images
לא מדובר בסכומים זניחים או בכמה שקים של קמח ואורז. על פי הערכות במערכת הביטחון, קרוב למיליארד דולרים הגיעו לידי חמאס מאז אוקטובר 23', בדרכים ישירות ועקיפות. זה מה שמאפשר לו להמשיך לשלם משכורות לפעיליו לאורך 16 חודשי המלחמה, וגם לגייס מחבלים חדשים במקום אלה שנהרגו. אם יש משהו שלא חסר ברצועת עזה, אלה בני 15 שישמחו לקבל מזומנים. גם עזתים שאינם מקבלים משכורת ישירה מחמאס, נאלצים לרכוש ממנו את מוצרי המזון הבסיסיים, ומבינים שאין להם דרך להתקיים בלעדיו.
כדי למצוא תשובות לשאלות שוחחנו עם מספר רב של גורמים, בתוך המערכת הצבאית והביטחונית ומחוצה לה. רובם בחרו להישאר בעילום שם, רק מיעוטם הסכימו להתראיין בשמם המלא. מהתמונה שהם משרטטים עולה שישראל במו ידיה מונעת את חיסולו של חמאס, וכי שום תוכנית מבית היוצר של טראמפ או של גורם אחר לא תוכל לשנות באמת את המציאות בעזה.
חלוקה בשני טורים
כל המרואיינים שאיתם שוחחנו הסכימו על נקודה בסיסית אחת: הסיוע ההומניטרי הוא הגורם המרכזי שמאפשר לחמאס להחזיק את השלטון בעזה. חבילות המזון, המים הנקיים, הציוד הרפואי, האוהלים והדלק – כל אלה משמשים קודם כול את מחבלי חמאס, תומכיו ומשפחותיהם. את יתרת הטובין חמאס מוכר לתושבי הרצועה, והכסף המתקבל משמש אותו לשלם לפעילים ולתחזק את המנגנונים שלו.
באילו סדרי גודל מדובר? על פי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, לפני המלחמה נכנסו מישראל לרצועה כמה מאות משאיות מדי יום, ולא יותר מ־500 משאיות בשיא. אלה הובילו מזון, דלק, חומרי בנייה, חומרי גלם, ריהוט, בגדים וסחורות מכל הסוגים. בנוסף נכנסו לרצועה סחורות ממצרים דרך מעבר רפיח, בהיקף של 100־200 משאיות ביום. מיד כשפרצה המלחמה נסגרו כל המעברים, אך כמעט באותה נשימה החל צה"ל להיערך להעברת סיוע הומניטרי לעזה. כבר ביום שישי, 13 באוקטובר 2023 – שישה ימים לאחר המתקפה הרצחנית, ובזמן שבמחנה שורה עבדו מסביב לשעון בניסיון לזהות את החללים – התקיים בקריה בתל־אביב דיון מיוחד שמטרתו גיבוש תוכנית להעברת סיוע לערים ולמחנות הפליטים שמהם יצאו המרצחים. אחד המשתתפים בפגישה הזאת, אדם שרבים ממכריו, פקודיו ועובדיו התמודדו מקרוב עם זוועות השבת השחורה, סיפר לנו כי התקשה להאמין שזה נושא הדיון שאליו הובהל, כשעשן עדיין מיתמר מעל הקיבוצים.
תיעודים מהרצועה הראו את המחבלים מתחזים לעובדי אונר"א וגונבים דלק וציוד רפואי ממחסני הארגון. בד בבד חמאס פתח ב"מבצע אכיפה" נגד גנבי סיוע, והרג יותר מעשרים עזתים שנחשדו בכך. באחד הסרטונים נראו פעילי הארגון מרססים את המילה "גנב" על גבו של תושב. המסר היה ברור: רק לגורם אחד ברצועה מותר לגנוב
חמאס צפה כמובן את סגירת המעברים, והכין לעצמו מראש מחסני אספקה. אבל הכמויות היו מוגבלות, המאגרים הידלדלו, וככל שהתקדמה המערכה החל חמאס לסבול ממחסור במזון, בציוד רפואי ובדלק – שהיה נחוץ במיוחד לתפקוד רשת המנהרות. ואז, כחמישים יום לאחר מתקפת 7 באוקטובר, הגיעה עסקת החטופים הראשונה. מלבד שחרור מספר לא גדול של אסירים פלסטינים, כללה העסקה הכנסת כמויות גדולות של ציוד ומזון לרצועה, תחת הכותרת "סיוע הומניטרי". עבור חמאס היה זה חמצן לנשימה: הוא מילא מחדש מחסנים, ונערך היטב להמשך הלחימה.
זרימת המצרכים לרצועה לא נעצרה בתום הפסקת האש. כבר מתחילת המלחמה, ההתייצבות האמריקנית לצד ישראל הגיעה יחד עם דרישה שאינה משתמעת לשני פנים: על ישראל להכניס סיוע הומניטרי עבור תושבי עזה. גם כשהתבררה מעורבותו העמוקה של חמאס בארגונים האזרחיים־לכאורה כמו אונר"א, וחרף הידיעה כי ארגון הטרור משתלט על רבות ממשאיות הסיוע, הדרישה הזאת נותרה בעינה ואף הלכה והחריפה. באפריל 2024 שב ודרש מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן כי ישראל לא תמנע ולא תצמצם את הסיוע לרצועה. ברקע דבריו עמדו האישומים נגד בכירים ישראלים בבית הדין הפלילי בהאג, וקמפיין בינלאומי שדיבר על "הרעבת האוכלוסייה בעזה". ביולי אף הטילו האמריקנים סנקציות אישיות על מקימי ארגון "צו 9", משום שחסמו משאיות בדרכן לרצועת עזה. "ארגון קיצוני ואלים", כך הוגדר "צו 9" בהודעה הרשמית.
ככל שהבחירות לנשיאות ארצות הברית התקרבו, כך גבר הלחץ מצד ממשל ביידן להכניס עוד ועוד סיוע לרצועה. במכתב ששלח בלינקן באוקטובר 24' נאמר כי ישראל צריכה לשנות את מדיניותה בשל "התנאים ההומניטריים הקשים בעזה". הדרישות מישראל כללו "הצפת" הרצועה בסיוע בהיקף של 350 משאיות ביום לפחות, הפסקות הומניטריות בלחימה, הקלות על מעבר סחורות והכנסת סיוע לצפון הרצועה. אם ממשלת ישראל לא תעשה זאת, כך איימו האמריקנים, הדבר יוביל לאמברגו נשק מוחלט. הכנסת הסיוע לרצועה הייתה נושא מרכזי בביקורו של בלינקן בארץ חודש לאחר מכן. מאז התייצב היקף הסיוע על 200־250 משאיות סיוע ביום.
תחת מכבש הלחצים האמריקני, פעל צה"ל לאורך המלחמה בשני מסלולים מקבילים. מצד אחד הוא הרחיב את התמרון, השתלט על עוד ועוד שטחים ברצועה ומנע מעבר של בני אדם וסחורות. אחרי תפיסת ציר נצרים וביתור הרצועה, הגיעה הכניסה לרפיח וההשתלטות על ציר פילדלפי, מהלך שסגר את גבולה הדרומי של הרצועה ומנע הברחות מכיוון זה. אלא שבמקביל לתמרון הצבאי, הלכו וגדלו היקפי הסיוע ההומניטרי שישראל אפשרה להכניס לרצועה.
לפי נתוני רשות המכס ומעברי הגבול, במהלך שנת 2024 נכנסו לרצועה 42,700 משאיות סיוע הומניטרי. עסקת החטופים הנוכחית הביאה לגידול חד בזרימת האספקה לרצועה: ב־42 הימים של שלב א' בעסקה הנוכחית, אם יושלם, אמורות להיכנס 600 משאיות ביום, ובסך הכול 25,200 משאיות סיוע בתוך חודש וחצי. אלה משאבים שמועברים ישירות ובעקיפין לחמאס, ואיש אינו מפקפק בכך. בכל רצועת עזה, אגב, יש ככל הידוע 300 משאיות מתפקדות. כדי להכניס כמויות כאלה של ציוד ומזון ולפזר אותן הן נדרשות לפעול מסביב לשעון ולחזור אל מעברי הגבול יותר מפעם אחת ביום. למעשה, בחסות עסקת החטופים נכנסות לרצועה משאיות במספרים דומים לאלה שהיו לפני המלחמה, אלא שכעת הן מביאות עמן ציוד הכרחי ומזון בלבד. יתר הסחורות אינן מוגדרות הומניטריות, ואינן מורשות לעבור את הגבול. המשמעות היא שכמויות המשאבים הבסיסיים הנכנסות לרצועה אפילו גדולות מאלה שהיו בעבר. המשאיות אמורות להגיע היישר למחסות המיועדים לאוכלוסייה אזרחית, או למחסנים של הארגונים הבינלאומיים, משם יוצאות הסחורות פעם ביום לחלוקה בין המחסות.
הטורים הארוכים של המשאיות הם כאמור מקור משאבים בלתי נדלה עבור חמאס. לפי ההערכות, הארגון משתלט על 25־30 אחוזים מהסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה – 150 משאיות ביום. לאורך המלחמה התרבו התיעודים שמראים כיצד מחבלי חמאס תוקפים את נהגי המשאיות, משתלטים על כלי הרכב ולוקחים את הסחורות הנמצאות עליהם. קציני יחידה 504 שמעו מתושב הרצועה, טבח שעובד בעמותה אמריקנית, כי חמאס גונב באופן שיטתי ציוד ומזון גם ממחסני אונר"א. דובר צה"ל בערבית פרסם סרטונים המראים כיצד אנשי חמאס רעולי פנים מכים תושבים ובוזזים מהם את שקי המזון. תיעודים אחרים הראו את המחבלים מתחזים לעובדי אונר"א וגונבים דלק וציוד רפואי ממחסני הארגון. בד בבד חמאס פתח ב"מבצע אכיפה" נגד גנבי סיוע הומניטרי, והרג יותר מעשרים עזתים שנחשדו בגנבה. בסרטון שצולם ברצועה נראו פעילי הארגון מרססים את המילה "גנב" על גבו של תושב שניסה לקחת מזון ממחסן סיוע. המסר לעזתים היה ברור: רק לגורם אחד ברצועה מותר לגנוב.
לעיתים חמאס נוטל לעצמו את תפקיד הדוד הנדיב שמעביר את חבילות הסיוע לתושבים. במקרה אחד כזה, השתלט חמאס על קו חלוקה שפעל בבית ספר ובמרפאה, והחל לחלק בעצמו שוברי אוכל לתושבים, כולל מזון לתינוקות, מה שיצר תלות מוחלטת של התושבים בארגון. במקרים אחרים אפשר היה לראות במוקדי החלוקה שני טורים – אחד לאנשי חמאס ואחד לתושבי עזה. מי שהיה בטור הראשון, קיבל כמות מצרכים גדולה פי שניים משכניו בטור המקביל.
אודי לוי, לשעבר ראש יחידת "צלצל" במוסד: "העולם מזרים סיוע הומניטרי לעזה, חמאס משתלט עליו ולוקח אותו בחינם, אחר כך הוא מוכר אותו תמורת כסף, בכסף הזה הוא משלם משכורות, והמשכורות האלה חוזרות אליו כי גם הן משמשות לקניית מצרכי הסיוע ההומניטרי. לכן לא צריך להתפלא כשרואים את מופעי הענק שהוא מפיק"
חלק מהסיוע שחמאס גונב, הוא מוכר מיד אחר כך לתושבים, קורבנות הגנבה. היקף הכנסותיו מהאפיק הזה מוערך ב־50 עד 100 מיליון דולר בחודש, ובסך הכול קרוב למיליארד דולר מאז תחילת המלחמה. לשם השוואה, מזוודות הכסף הקטארי שנכנסו לרצועה החזיקו בתוכן 30 מיליון דולר בכל חודש.
וישנו גם הדלק. הכנסת דלקים לרצועה לפני הפסקת האש נעשתה במשורה ורק בהתאם להגדרה מדויקת של צרכים, כמו תפעול גנרטורים בבתי חולים ובמתקנים הומניטריים. גם מהמעט הזה, חמאס גנב והשתמש לצרכיו. במסגרת העסקה הנוכחית מועברות מדי יום לרצועה 50 מכליות של דלק וגז, שפורקות את תכולתן לתוך מכלים מיוחדים – ולצה"ל אין יכולת למנוע מחמאס להשתלט גם על האספקה הזאת.
גם כאשר חמאס אינו נוטל בכוח הזרוע את הסחורות, הוא דואג לגזור עליהן קופון. על כל משאית שנכנסת לרצועה או נעה בתחומיה הוא גובה דמי חסות, גם אם מדובר בסיוע הכרחי לתושבים הרעבים. השבוע פורסם בכאן 11 כי בחסות הסכם הפסקת האש הציב חמאס מחסומים בנקודות שונות ברצועה, כדי לעצור משאיות סיוע ולגבות מיסים על הסחורות. בגלל נסיגת כוחות צה"ל מהרצועה, אין מי שימנע מחמאס לעשות זאת.
"התשלום הממוצע על משאית הוא כ־30 אלף שקל, והוא יכול גם להגיע ל־50 אלף", אומר לנו אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס. "אם מכפילים את זה ב־70 אלף משאיות שנכנסו מאז תחילת המלחמה, מגיעים לסדר גודל של 2 מיליארדי שקלים. תוסיפי לזה את הסחורות שהגיעו אליו, ואת אלה שהוא מכר במחירים גבוהים – וכבר מדובר ב־4 מיליארדי שקלים שהצטברו אצלו בשנה האחרונה".
"יש פה מעגל קסמים", אומר אודי לוי – לשעבר ראש היחידה ללוחמה כלכלית של המוסד ("צלצל"), וכיום חוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. "העולם מזרים סיוע הומניטרי לעזה, חמאס משתלט עליו ולוקח אותו בחינם, אחר כך הוא מוכר אותו תמורת כסף, בכסף הזה הוא משלם משכורות, והמשכורות האלה חוזרות אליו כי גם הן משמשות לקניית מצרכי הסיוע ההומניטרי. לכן מתחילת המלחמה סכומי הכסף של חמאס רק הולכים וגדלים. לא צריך להתפלא כשרואים את מופעי הענק שהוא עושה. אם נמשיך במדיניות הנוכחית, חמאס יצליח לגייס אנשים, לשקם את הרצועה ולקרב את האוכלוסייה אליו. כך הסיפור של עזה יהפוך מורכב עוד יותר".
"אין היום בעזה מערכת כלכלית מתפקדת, אבל חמאס מצליח לשלם לאנשים שלו", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל־אביב, ולשעבר ראש הזירה הפלסטינית באמ"ן. "הסיוע ההומניטרי מנוצל באופן עמוק על ידי הארגון. המשכורת מחמאס מגיעה לפעמים בצורה של סל מוצרים או תרופות. מי שקשור לארגון, מקבל מה שהוא צריך. מכל האחרים, חמאס גובה מיסים. המיסוי הפנימי היה מקור הכנסה גדול עבורו גם לפני 7 באוקטובר, וכל פעילות עסקית ברצועה הייתה כרוכה בתשלום מס. עם תחילתו של התמרון הקרקעי בעזה התברר שכל המרחב האזרחי הוא בעצם תפאורה לפרויקט הג'יהאד. לא היה גן ילדים אחד, מסגד אחד, מכולת אחת, אגודת צדקה אחת – שלא היה בהם משהו מהתשתית של הזרוע הצבאית. היתוך מוחלט של הצבאי והאזרחי".
כסף מאיראן, סוחר מישראל, מתחזה מעזה
לכניסה הקרקעית לרפיח, שהחלה ב־6 במאי אשתקד, קדמה מחלוקת ממושכת הן בתוך ישראל והן מול גורמים בינלאומיים. ארצות הברית ומדינות אירופה התנגדו להשתלטות ישראל על העיר שבדרום הרצועה, מכיוון שמשמעותה הייתה גם סגירת מעבר רפיח בפני סיוע הומניטרי שמגיע מכיוון מצרים. לנוכח הביקורת החליטו במערכת הביטחון לאפשר כניסת סחורות לעזה לא רק דרך ארגוני סיוע בינלאומיים, אלא גם באמצעות השוק הפרטי. סוחרים ישראלים הורשו למכור מוצרים וחומרים שונים לסוחרים עזתים, לאחר שאלה קיבלו אישור מיוחד מצה"ל ועברו בידוק של השב"כ.
מתאם פעולות הממשלה בשטחים הוא שיזם את הצעד הזה, לכאורה כדי לייצר מסלול אספקה עוקף־חמאס, וכך לתת לתושבים אפשרות לרכוש ציוד בסיסי ומצרכים נדרשים בלי לבוא במגע עם ארגון הטרור. אבל מידע שהגיע אלינו מצביע על סיבה נוספת: ניסיון לעודד גורמים אחרים ברצועה, לא חמאסיים, לתפוס את השלטון. חמולות מקומיות שזוהו כבעלות פוטנציאל לדחיקת רגלי חמאס, קיבלו אישורים מיוחדים לייבא סחורות בעצמן, כולל מוצרים וחומרים שאינם מופיעים ברשימה המצומצמת של הסיוע ההומניטרי. הסחורות הללו הגיעו דרך מצרים, עברו בידוק במעבר ניצנה, ומשם הוסעו לעזה דרך רפיח, כשישראל מספקת ליווי אווירי.
בפועל, המהלך הזה הוביל לכמה רעות חולות, והניב לחמאס עוד עשרות מיליוני דולרים. ראשית, הארגון גובה כאמור "דמי חסות" על כל משאית שנכנסת לרצועה, גם אלה שמגיעות דרך סוחרים בשוק הפרטי. הנתיב העוקף של העברת סחורות לא מנע ממנו להפיק רווח בשיטה הזאת. כאשר חמולות ניסו להשתלט על אזורים מסוימים ולגבות בעצמן דמי חסות, חמאס נלחם בהן: הוא לא רצה שתהיה לו תחרות. כדי להדק את אחיזתו בכלכלת הרצועה, הפעיל הארגון מעין כוח משטרה שאחד מתפקידיו הוא לפקח על המחירים בשווקים. רשימות שהופצו לסוחרים פירטו את המחיר המרבי של הסחורות השונות, וחמאס הודיע כי מי שיחרוג מהסכום הנקוב – המלאי שלו יוחרם ויחולק חינם. סוחרים שניסו לעבור על ההוראות, הוכו או נורו.
אף שהכנסת סחורות אסורות לעזה עולה כדי סיוע לאויב בזמן מלחמה, אין בפועל אכיפה פלילית כנגד הפרות כאלה. על נהגים שמעורבים בהברחות נאסר להיכנס שוב למעברים, אבל מעבר לכך אין ענישה שתכלול ממד של הרתעה
בעיה נוספת בפתיחת נתיבים פרטיים של הכנסת סחורות הייתה התגברות ההברחות. סחורה שמקורה בישראל עוברת פחות נקודות ביקורת בהשוואה לסחורה שמגיעה מחו"ל, והמבריחים יודעים לנצל זאת במגוון דרכים מתוחכמות, כמו הטמנת הפריטים האסורים בתוך מכלים מיוחדים. גם כסף מזומן ואמצעי לחימה נשלחו כנראה בדרך זו לרצועת עזה. ועל כל משלוח אסור שנתפס, יש כנראה רבים שמצליחים להגיע ליעדם.
שלישית, הסחר הפרטי העניק לחמאס גישה לכספים מחו"ל. מאז תחילת המלחמה התקשו בכירי הארגון בעזה לקבל לידיהם כסף שהוחזק בהשקעות וחשבונות שונים, או סכומים שאיראן למשל ביקשה להעביר להם. מעבר הסחורות אפשר מהלך של קיזוז: איראן רוכשת עבור חמאס סחורות הנדרשות לו, או שהוא רוכש אותן מרחוק, בכספים הנמצאים בחו"ל; סוחר מקומי עומד לכאורה בחזית של העסקה, כדי להעניק לה לגיטימציה; וכך בסופו של דבר חמאס מצליח להעביר ערך כספי אל הרצועה, גם בלי להכניס אליה מזומן.
במערכת הביטחון זיהו אינטראקציות בין חמאס לסוחרים העזתים, והבינו שהארגון מנצל לצרכיו את מנגנון העברת הסחורות דרך הסקטור הפרטי. המסלול הזה נסגר, אלא שהנזק כבר נעשה.
סיגריות בתוך צינורות ביוב
הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה מגיע משלל ארגונים בינלאומיים – עמותות פרטיות ללא כוונת רווח כמו "המטבח העולמי", סוכנויות או"ם ועוד. גם מדינות רבות, ובהן איחוד האמירויות, מצרים וירדן, שולחות את תרומתן. מתאם פעולות הממשלה בשטחים נותן אישורים לגורמים הבינלאומיים השונים להעביר סחורות לרצועה, וקובע מה מותר להכניס ומה אסור. כל ארגון שמבקש להשתתף בתהליך הזה, צריך להירשם במשרד החוץ ולעבור בדיקה של גופי הביטחון הישראליים. קטאר, טורקיה ואיראן לא יכולות להעביר סיוע ישירות לרצועה, אבל עושות זאת בדלת אחורית: הן תורמות כסף לעמותות בינלאומיות ולסוכנויות או"ם, ואלה קונות מוצרי סיוע ומעבירות אותן לרצועה. זו אגב שיטה מוכרת שנעשה בה שימוש עוד הרבה לפני המלחמה הנוכחית.
עד לפני שבועות אחדים החזיקה אונר"א, סוכנות האו"ם לענייני פליטים, באישור להעביר סחורות לעזה – אף שהיה ברור כי בתוך הרצועה, חמאס והארגון הזה הם היינו הך. האישור הזה בוטל בסוף ינואר השנה, לאחר שהתקבל "החוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח ישראל". בצה"ל מדגישים כי הם לא עבדו עם הסוכנות מאז שהתגלתה המעורבות של עובדיה בטבח של 7 באוקטובר. אלא שבפועל, האו"ם ממשיך לעבוד ברצועה דרך מנגנוני אונר"א, גם כשידוע שסחורה שמגיעה לידי העובדים ולשטח המתקנים של הסוכנות נופלת למעשה לידי חמאס.
הסיוע מגיע מרחבי העולם ומתנקז אל ישראל דרך נמל אשדוד או במעברי הגבול עם מצרים וירדן. אחר כך הוא מוכנס לרצועה דרך ארבעה מעברים. עד תחילת המלחמה הועברו סחורות מישראל לרצועה רק בכרם־שלום, אך כעת יש מעברים פעילים באזור כיסופים, בארז (מעבר שלפני המלחמה שימש רק לכניסה ויציאה של בני אדם) ובזיקים.
כיום מותר להכניס לרצועה סחורות מחמישה סוגים בלבד: מזון, מים, ציוד רפואי, תרופות ומחסה (אוהלים וכדומה). בפועל, משאיות הסיוע מבריחות לידי חמאס גם סחורות אסורות בכמויות גדולות. אלה נמכרות ברצועה במחירים גבוהים, ומעשירות עוד את קופתו של ארגון הטרור.
רבות מההברחות הן של טבק וסיגריות. באחד ממשלוחי הסיוע ההומניטרי נתפסו אלף פאקטים של סיגריות מסוג "קורליה" על גבי שש משאיות של UNICEF, קרן החירום הבינלאומית של האו"ם לילדים. מטענן הרשמי של המשאיות היה צינורות ביוב, אך בדיקה במשטחי העץ שעליהם הועמסו הצינורות, חשפה את ניסיון ההברחה. מחירה של חפיסת סיגריות האמיר ברצועה במהלך המלחמה והגיע ל־170 שקלים ויותר, ומכאן ששווי הסחורה הזו, עבור מי שימכור אותה, הוא כ־1.7 מיליוני שקלים – והכול מהברחה אחת בלבד.
מי שאמון על בדיקת הסחורות הנכנסות לעזה הוא מנהל המכס ברשות המיסים – הגוף שמופקד על כל מעברי הגבול של ישראל, הן בהקשר של בידוק ביטחוני והן בתחום מניעת הלבנת הון והברחות סמים. על פי הנתונים שלו, במהלך שנת 2024 נתפסו במעברים לרצועה 270 טונות טבק ומעל ל־70 אלף חפיסות סיגריות. גם כאן, על כל משלוח שנתפס, יש כנראה כמה שעברו בהצלחה את הבידוק. ככל שישראל מכניסה יותר ויותר משאיות סיוע לעזה בהיתר, אפשר לשער שגדל גם היקף ההברחות.
לאחרונה התגלו גם הברחות סמים לרצועה, ובהם חשיש וקפטגון – הסם ששימש את מחבלי הנוח'בה ב־7 באוקטובר. גורמים המעורים בנושא אמרו לנו כי לרצועה הוברחו לאורך כל המלחמה גם כסף מזומן ואמצעי לחימה, בין אם בחסות הסיוע ההומניטרי ובין אם בדרכים אחרות. ישראל מצידה אינה עושה מאמצים רבים למנוע זאת: גורם ביטחוני שעמו שוחחנו סיפר לנו שבמעבר ארז אין כיום שיקוף של המשאיות. הן אומנם עוברות בידוק ביטחוני בכניסתן לארץ במעבר ניצנה, אבל בדרך משם למעבר ארז, לפני שייכנסו לרצועה, אפשר להחליף את המטען שעל המשאית, להטמין בתוכו סחורות אסורות – ולעבור את הגבול לעזה ללא שיקוף.
ישנם כמה צירים אפשריים לטיפול במכת ההברחות. הראשון הוא כמובן אכיפה פלילית נגד כל מי שמעורב בהן – הגורם שמספק את הסחורה, חברת ההובלות שמשנעת אותה, בעלי המחסנים ונהגי המשאיות. עם זאת, כאשר פנינו לרשויות האכיפה בניסיון לברר מי מטפל במקרים הללו וכיצד, קיבלנו תשובות מתחמקות ומעורפלות, שהעלו סימני שאלה בנוגע לרצון להתמודד עם התופעה. בפרקליטות מסרו לנו כי "הנושא לא מוכר אצלנו, אולי הוא מטופל בפרקליטות הצבאית“. גורמי ביטחון מסרו שבוצעו מעצרים, והנושא נמצא בטיפול משטרת ישראל. במשטרת ישראל, כשפנינו אליה, נאמר לנו שהם לא מכירים מקרים כאלה.
התמונה העולה מהתחקיר שערכנו מראה שאין אף גורם שמנסה לתת מענה להברחות, גם כשהן נתפסות עוד בצד הישראלי – במשאיות של חברות הובלה ישראליות, או בתוך סחורה של ארגונים בינלאומיים שישראל מתירה להם לפעול. אף שהכנסת סחורות אסורות לעזה עולה כדי סיוע לאויב בזמן מלחמה, אין בפועל אכיפה פלילית כנגד הפרות כאלה. על נהגים שמעורבים בהברחות נאסר להיכנס שוב למעברים, אבל מעבר לכך אין ענישה שתכלול ממד של הרתעה.
ד"ר מיכאל מילשטיין: "אין היום בעזה מערכת כלכלית מתפקדת, אבל חמאס מצליח לשלם לאנשים שלו. הסיוע ההומניטרי מנוצל באופן עמוק על ידי הארגון. המשכורת מחמאס מגיעה לפעמים בצורה של סל מוצרים או תרופות. מי שקשור לארגון, מקבל מה שהוא צריך. מכל האחרים, חמאס גובה מיסים"
הסנקציה היחידה המופעלת כיום נגד הברחות מגיעה מהמטה ללוחמה כלכלית בטרור (מט"ל) במשרד הביטחון. אנשי מט"ל מחרימים את הסחורה וגם את המשאית – וכדי לשחרר את כלי הרכב יש לשלם קנס שהולך וגדל אם מדובר בהפרה שנייה או שלישית. "הסנקציות הישראליות ופעילות האכיפה שמוביל מט"ל הוכיחו את יעילותן. צריך להגביר את השימוש בכלים אלו", אומר לנו ראש המט"ל עו"ד פול לנדס, שעמד גם הוא בעבר בראש יחידת "צלצל" של המוסד.
ובכל זאת, בהיעדר סנקציה פלילית, האפקטיביות של ההליך הזה מוטלת בספק. אם יש כאלה שמגיעים להפרה שנייה ושלישית – כנראה התועלת מההברחה עולה על הסיכון. החרמת הסחורה גם היא אינה מרתיעה במיוחד, כיוון שזו מלכתחילה נקנתה מכספי חמאס, איראן או גורמים עוינים אחרים.
השטרות הולכים ומתבלים
מקור הכנסה נוסף של חמאס התגלה לתושבי עזה בדמות פיצוץ עז שהחריד את שכונת רימאל ב־17 באפריל 24'. לא הייתה זו הפצצה מהאוויר, וגם לא פגז ששוגר מטנק ישראלי: מוקד הרעש היה בתוככי בנק פלסטין. כתוצאה מההדף נצפו שטרי כסף מתעופפים באוויר, וכשהעשן ופיסות הנייר שקעו, התברר מה אירע. זמן לא רב לפני כן עלה בבנק החשש שהמצוקה הכלכלית ברצועה תגרור ניסיונות שוד, ולכן הוחלט לצקת עוד מעטפת בטון סביב הכספת המרכזית. זה לא עזר. מחבלי חמאס פוצצו את הכספת עם הבטון שסביבה, ונמלטו כשבידיהם כ־100 מיליון שקלים. יום לאחר מכן הגיעו לבנק כמה חמושים והכריחו את העובדים לפתוח כספות אחרות. כך איבד בנק פלסטין 100 מיליון שקלים נוספים.
המקרים הללו, ועוד שורה של אירועי שוד כספות וכספומטים בסכומים קטנים יותר, נחשפו בתחקיר של ה"פייננשל טיימס". על פי ההערכות, בדרך זו העשיר חמאס את ארנקו בכ־400 מיליון שקלים במזומן, בתוך חודשיים בלבד. דובר צה"ל בערבית, סא"ל אביחי אדרעי, הציג מסמך של חמאס שמעיד כי מעשי השוד תוכננו ובוצעו על ידי מחבלי הארגון. "חמאס פועל באכזריות כלפי האזרחים, שמהם הוא גונב ללא בושה לטובת הישרדותו", אמר סא"ל אדרעי. "באמצעות כספים אלה הוא מממן את פעולות הטרור שלו על גבם של התושבים, ובכך פוגע לא רק בביטחון הרצועה, אלא גם בכלכלתה".
אודי לוי לא מתרשם מתמונות שהתפרסמו לאורך המלחמה, והראו חבילות עבות של שטרות שהוחרמו על ידי צה"ל: "חמאס שמר מאגרים יפים של כסף לימי המערכה", הוא אומר. "בתוך המנהרות היו הרבה מאוד כספים, והם נותרו ברשות הארגון. צה"ל גם לא הוציא מעזה את השקלים שהיו בבנקים הפלסטיניים, ובמהלך השנה האחרונה חמאס פשוט רוקן שם את הכספות".
גם בימי שגרה, כלכלת עזה אינה מתקדמת במיוחד, והמסחר מתנהל בעיקר במזומן. מאז תחילת המלחמה רוב הפעילות הכלכלית ברצועה נפסקה, והמעט שנותר מתקיים בהיקפים קטנים ומקומיים – מסחר מצומצם בשווקים, או מתן שירותים פשוטים בתשלום פעוט. שטרות ישראליים חדשים אינם נכנסים לרצועה, ומאגר המזומנים נשאר פחות או יותר קבוע, ורק מחליף ידיים. חלק ניכר מהמזומנים הללו מצאו את דרכם לאורך 16 החודשים האחרונים אל חמאס.
אחת ההוצאות העיקריות של הארגון היא תשלום משכורות. ברצועה נמצאו פתקים שמודיעים לפעילים להגיע ביום מסוים למקום מסוים, ושם הם יקבלו את שכרם במזומן. "חמאס מרוויח הרבה יותר כסף ממה שהוא מוציא על משכורות. הצטבר אצלו הר מזומנים", אומר אייל עופר. "כעת הארגון יחפש איך להלבין את הכסף הזה ולהכניס אותו לתוך מערכת הבנקאות. הוא זקוק לזה גם כדי לקבל שטרות חדשים, כי השטרות ברצועה כבר בלויים מאוד. לכן הם מציעים עכשיו להחזיר את הכסף שהם גנבו חזרה אל הבנקים".
בינתיים גורמים אחרים ממשיכים להזרים כסף לרצועה באמצעות העברות בנקאיות. עופר מספר כי הרשות הפלסטינית מעבירה משכורות לעובדיה שעדיין פועלים שם ותמיכות לתושבים. בנוסף, עשרות אלפי אנשים ברצועה מקבלים מענקים מארגונים בינלאומיים שונים באמצעות "פאל־פיי", אפליקציית תשלומים הפועלת בעזה.
נתיב נוסף של כספים הוא גיוס תרומות באמצעות אגודות צדקה וקמפיינים למימון המונים. אלפי קמפיינים כאלה עלו לרשתות החברתיות לאורך המלחמה, והצליחו לגייס סכומי עתק מאנשים פרטיים בארה"ב, במדינות אירופה ובמזרח אסיה. מרביתם תורמים בתמימות מתוך רצון לעזור לעקורים ונזקקים, בלי לדעת שחלק מהכסף מועבר ישירות לחמאס. המטה ללוחמה כלכלית בטרור פועל יחד עם קהילת המודיעין לנטר את גיוסי הכספים, וכשקמפיין מסוים מזוהה כקשור לחמאס, הם מוציאים עליו סנקציה. הגופים הפיננסיים לרוב מכבדים אותה, ובמקרה הצורך דואגים לנתק את הקמפיין מערוצי התשלום ולהוריד אותו משרתי האינטרנט. עד כה נחסמו בדרך זו כשישים מבצעי התרמה, בהם אחד שאסף כספים עבור אנשי חיזבאללה שאיבדו אצבעות במתקפת הביפרים. אלא שגם במישור הזה, המאבק במימון טרור הוא משימה סיזיפית: על כל קמפיין שנסגר, נפתח אחד חדש.
איים אבודים
במערכת הביטחון מודעים היטב לכך שחלק מהסיוע ההומניטרי מגיע לידי חמאס, אבל לטענתם אין להם דרך אפקטיבית לפקח על הנעשה בתכולת המשאיות לאחר כניסתן לרצועה. נהגי המשאיות הם עזתים שקיבלו אישור מצה"ל ומהשב"כ, אך כשחמושי חמאס מבקשים להשתלט על הרכב ועל המשלוח, אף אחד מהנהגים הללו לא מתנגד.
צה"ל שואף למציאת חלופה לחמאס כבעל השליטה ברצועה, אך לאחר 16 חודשי לחימה כבר ברור שאף גורם אזרחי לא ירצה להיכנס לתפקיד הזה לפני שחמאס יסולק. ושוב, ישראל כולאת עצמה באותו מעגל קסמים, משום שלא ניתן להשמיד את חמאס כל עוד ממשיכים להזרים אליו משאבים וציוד שמחזיקים אותו בחיים. כל עוד היא ממשיכה להכניס סיוע בהיקפים עצומים לשטח שנמצא בשליטת האויב, היא מאכילה את החיה ומונעת את חיסולה. הסיוע הזה, יודעים הכול, כבר מזמן אינו כלי הומניטרי, אלא מכשיר לתחזוקת שלטון חמאס. אולי בעידן טראמפ, ששואף ליישב מחדש את תושבי הרצועה ומאיים לפתוח עליה את "שערי הגיהנום", ארה"ב תהיה פתוחה להסדרים אחרים לחלוטין בנושא הסיוע ההומניטרי.
רבים במערכת הפוליטית דורשים מצה"ל לקחת בעצמו את האחריות על חלוקת הסיוע, אלא שהרמטכ"ל הרצי הלוי מתנגד לכך באופן נחרץ, מחשש שהדבר יוביל לממשל צבאי ברצועה. במתפ"ש גיבשו תוכנית בינתיים שמדברת על "איים הומניטריים" – מרחבים אזרחיים שצה"ל יטהר מחמאס, ולאחר מכן תיכנס אליהם אוכלוסייה אזרחית שתעבור בידוק וסינון. באיים האלה צה"ל עדיין ישלוט מההיבט הביטחוני, אך חלוקה הסיוע ההומניטרי תיעשה בידי חברה אמריקנית. אלא שגם לרעיון הזה התנגדו במטכ"ל הנוכחי, והיא לא יצאה לפועל. יש ככל הנראה דרכים לפגוע במצבורי הכספים שמחזיק חמאס, ומי שיודע למצוא מחבלים יכול למצוא גם כסף, אך מדינת ישראל אינה פועלת נחרצות בכיוון הזה.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "אנחנו היינו צריכים לנהל את הסיוע ההומניטרי כדי למנוע ממנו להגיע לחמאס. לצערי, יש התנגדות בצבא לעיסוק בתחום הזה, גם אם חברה בינלאומית תהיה אחראית על חלוקת הסיוע בפועל. לקראת סיום העסקה והחזרה ללחימה, צריך לייצר מערכת שתדע להכניס סיוע בלי שיגיע לידי חמאס"
"הצבא לא טיפל בכלל בעולמות האזרחיים", אומר לנו שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "אנחנו היינו צריכים לנהל את הסיוע ההומניטרי כדי למנוע ממנו להגיע לחמאס. לצערי, יש התנגדות בצבא לעיסוק בתחום הזה, גם אם חברה בינלאומית תהיה אחראית על חלוקת הסיוע בפועל. לקראת סיום העסקה והחזרה ללחימה, צריך לייצר מערכת שתדע להכניס סיוע בלי שיגיע לידי חמאס".
ממערכת הביטחון נמסר לנו בתגובה כי "גורמי הביטחון עוקבים אחר כלל היבטי פעילות ארגון הטרור חמאס, הן במישור הצבאי והן המדיני־שלטוני. כחלק מכך, מתבצע מעקב מודיעיני צמוד אחר התנהלותו הכלכלית של ארגון הטרור, והמידע הרלוונטי משוקף לגורמים הרלוונטיים בצירים המקובלים. מערכת הביטחון פועלת נגד ארגון הטרור חמאס ולגריעת יכולותיו בהתאם למטרות המלחמה ובכפוף להנחיות הדרג המדיני, ותמשיך לעשות כך ככל שתידרש. לאור מגבלות ביטחון מידע, לא ניתן לפרט על אודות מידע מודיעיני מדויק".
"ישראל, גם אחרי 7 באוקטובר, לא השכילה להבין שהלוחמה הכלכלית היא חלק משמעותי מהמערכה", מסכם אודי לוי. "כל עוד נעסוק רק במאמץ הצבאי, לא נמוטט שום ארגון. אם יש לו כסף, וזורם אליו כסף – הוא יתחזק חזרה. חמאס בלי כסף יהיה סיפור אחר לחלוטין. אי אפשר ליישם את תוכנית טראמפ כשחמאס מתחזק".
נתיב נוסף של כספים הוא גיוס תרומות באמצעות אגודות צדקה וקמפיינים למימון המונים. אלפי קמפיינים כאלה עלו לרשתות החברתיות לאורך המלחמה, והצליחו לגייס סכומי עתק מאנשים פרטיים בארה"ב, במדינות אירופה ובמזרח אסיה. המטה ללוחמה כלכלית בטרור פועל יחד עם קהילת המודיעין לנטר את גיוסי הכספים, וכשקמפיין מסוים מזוהה כקשור לחמאס, הם דואגים להוריד אותו משרתי האינטרנט
ובזמן שסוגיית עזה טרם נפתרה, לוי כבר מסמן את הבעיה הבאה: "כמויות אדירות של כסף זורמות עכשיו ליהודה ושומרון. גם הצבא וגם השב"כ יודעים את זה. כסף שמגיע ברובו מאיראן ומטורקיה, ונכנס דרך הברחות מירדן, דרך חלפני כספים ביו"ש, דרך קריפטו. רובו עובר דרך ארגוני פשיעה והברחות סמים. גם במסגרת המבצע הצבאי שעושים עכשיו באיו"ש, אני לא רואה שעוסקים בכך. למה אין צוות משימה חוצה ארגונים, בהשתתפות משטרת ישראל, משמר הגבול, שב"כ, צבא והמוסד, שיתמקד בנושא הזה? למה מדינת ישראל לא עוצרת את כל החלפנים ביהודה ושומרון? למה לא קוראים לכל מנהלי הבנקים ביו"ש, ומזהירים אותם שאם תעבור דרכם אגורה אחת לטרור, כל נכסיהם יוחרמו? למה אין גל מעצרים של כל אנשי הכספים של חמאס ביהודה ושומרון?
"כשהחשיבה היא צבאית בלבד, לא מבינים את מה שקורה כאן. אנחנו נוטשים מערכה כלכלית, משפטית ותודעתית. חמאס, מנגד, מקיים נגדנו מלחמה תודעתית, אפילו בשחרור החטופים. הוא משדר שהוא גורם חזק שעומד על הרגליים, והוא מצליח להראות את זה לכל העולם, כי יש לו כסף".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
