"בבתים שבהם
הדבר אפשרי, ראוי להתקין פאנלים סולריים. מוסדות הקהילה, ובכלל זה בית הכנסת, צריכים לשמש דוגמה לחיסכון אנרגטי ומקורות חשמל ירוקים. ברמת המדינה יש ליצור מניעים כלכליים לחיסכון בחשמל ולמעבר לאנרגיה ירוקה".
"האנושות צריכה לפתח מקורות חלופיים לחלבון, שמזהמים פחות וצורכים פחות משאבי קרקע ומים, וניתנים לייצור בעלות סבירה ובת השגה. על כן יש לעודד מעבר לשימוש בבשר מתורבת ולאפשר את ייצורו כך שיהיה כשר למאכל. בה בעת, יש לשקול פעולות מיסוי וחקיקה המעודדות צמצום בצריכת מוצרים מן החי".
(מתוך החוברת "קיימות יהודית", בהוצאת הפניקס, ארגון רבני צהר ומרכז צהר לאתיקה)
בבתי המדרש רעמו לאורך השנים אינספור דיונים סוערים וחילוקי דעות מרים, אבל ספק אם אפילו אחד מהם נגע לענייני איכות הסביבה. ההנחות בנושא הזה היו ברורות ומוסכמות – המשאבים השונים נועדו לשרת את האדם, ויחד עם זאת, אסור לגרום נזק מיותר לחי ולצומח. איזה יהודי יתנגד אם כן לשמירה על הטבע? זה לא ויכוח שאמורים להיות בו שני צדדים. אך כעת נראה שכללי המשחק עומדים להשתנות, והוויכוח הגלובלי על מקומה של הסביבה במדרג השיקולים של המדינה ושל הפרט, יגיע גם לעולמה של ההלכה.
למפנה הזה אחראית חוברת טרייה הנושאת את השם הבלתי־מסגיר "קיימות יהודית – אחריות סביבתית מתלמוד למעשה", מאת הרב יובל שרלו והרב אברהם סתיו. קונטרסים רבים כבר נכתבו על אודות הממשק בין סביבה ליהדות, אולם הפעם מוצגים רעיונות שחורגים מגבולות הגזרה של העיסוק בנושא עד היום. הכותבים מכוונים גבוה, ומגייסים את ההלכה למען אימוץ קודים מחמירים של ארגונים ירוקים.
שני המחברים משלבים בתחומי העיסוק שלהם בין הלכה ובין סוגיות אתיות, רפואיות ואקטואליות. הרב שרלו, ממייסדי ארגון צהר, חבר בוועדת הלסינקי המפקחת על ניסויים רפואיים, בוועדת סל הבריאות ובנשיאות מועצת העיתונות. הרב אברהם סתיו, דוקטור בפילוסופיה, חיבר ספרים ומאמרים רבים בנושאי רפואה והלכה, אתיקה רפואית וצמחונות. בחיבורם המשותף השניים לא מסתפקים בעידוד נורמות שהכול יסכימו כי הן חלק מ"הגנת הסביבה" – מניעת זיהום אוויר ומים, הפחתת השימוש בכלים חד־פעמיים וכיוצא בזה – אלא פוסקים גם בתחומים כמו פליטת גזי חממה, שיהיו שיגדירו אותם שנויים במחלוקת. "השימוש בפחם ובנפט גורם להגדלת אפקט החממה, בשל פליטת גזים רבה לאטמוספירה במהלך שרֵפת חומרים אלו"; "מעבר לאנרגיה ירוקה המיוצרת מרוח, שמש ומים יכול לצמצם את פליטת הגזים ועל כן יש בו ערך סביבתי רב", כותבים המחברים. הם מאמצים בשתי ידיים את הנחות היסוד של ארגוני הסביבה בנושאים האלה, בלי לבקש להן כל הוכחה – והדבר בולט בעיקר על רקע העיסוק הזהיר והאחראי שלהם בהיבטים ההלכתיים, שבו הם מתבססים על מקורות.
מהנחות היסוד הללו נגזרות מסקנות הלכתיות ומעשיות: "טיסה היא אחת הפעולות המזיקות ביותר לסביבה שאדם פרטי מבצע בחייו האישיים, בעיקר בשל פליטת הפחמן הדו־חמצני במהלכה. יש לשקול בחיוב הטלת מס על טיסות, בפרט טיסות בזבזניות מבחינה סביבתית"; וגם: "השלכות עקיפות יותר של תעשיית הבשר, כגון פליטת גזי חממה והיווצרות חיידקים עמידים, לא היו מוכרות עד לעת המודרנית ועל כן המקורות הקלאסיים לא דנו בהן. אולם לאור העקרונות של תפיסת הקיימות ההלכתית, גם אותן יש לקחת בחשבון ומתוך כך להשתדל להפחית את צריכת הבשר ושאר המוצרים מן החי". השניים קוראים למדינת ישראל לתרום את חלקה למאמץ העולמי להפחתת גזי החממה – מאמץ שממשל טראמפ מתנער ממנו מכול וכול: "יש חשיבות לשותפות בפעילות הכלל־עולמית למען האקלים. בוועידות האקלים (…) מוצגים פרויקטים שונים, ונעשים ניסיונות לגבש אמנות מחייבות למדינות השונות".
סוגיות הקיימות, נאמר בחוברת, "הן לפחות 'ספק פיקוח נפש', ועל כן מחייבות פעילות מעשית, ואינן רק בגדר איכות חיים או מותרות". ויש גם משפטים חריפים יותר: "אם נגדיר את שמירת הסביבה כפיקוח נפש ציבורי, ולפי מדעני אקלים רבים נראה שאכן כך המצב, לכאורה יש לומר ששיקולי קיימות דוחים את כל מצוות התורה. גם נזקים סביבתיים שבמבט ראשון אין בהם סכנת חיים מיידית, כגון עלייה בזיהום האוויר או שינויים בתנאי מזג האוויר, עשויים להיחשב כפיקוח נפש שיש לחלל עבורו את השבת. מאידך, חלילה לנו מלנהוג כאותו יהודי בבדיחה הידועה, שכאשר מתרגשת סערה על ספינתו ומאיימת להטביע אותה, הוא רץ קודם כול להשליך לים את התפילין". בשורה התחתונה, חשוב לומר, שני הרבנים לא התירו לחלל שבת עבור ענייני סביבה, אם כי עצם העלאת האפשרות הזאת מבהירה היטב את החשיבות העליונה שהם מייחסים לעניינים כאלה.
הרב יובל שרלו: "נקודת המוצא שלנו היא שמדובר בספק פיקוח נפש לפחות. גם אם המומחים צודקים רק בחמישים אחוזים, זה מחייב אותנו להתייחס לעניין. במקרה של מדינת ישראל זה פיקוח נפש כפול, כי ההתחממות הגלובלית עלולה לגרום לאוכלוסיית אפריקה לנדוד, ואנחנו הגבול היבשתי היחידי עם אפריקה"
אתם קובעים כי המדינה צריכה להוציא כספי ציבור כדי להיאבק בפליטת גזי החממה – אני אומר לשני המחברים בפתח שיחתנו. הכרעתם ש"מותר לתרום מכספי מעשר לארגונים ומיזמים שמקדמים ענייני סביבה וקיימות, משום שיש בהם שילוב של גמילות חסדים, הצלת נפשות וקיום חובת לעבדה ולשמרה", האם עצם קיומה של הפגיעה ודאי כל כך, שאפשר להורות למדינה וליחידים להוציא כספים כדי להיאבק בה?
"זו שאלה מאתגרת מאוד", אומר הרב אברהם סתיו. "באמת מן הנכון והראוי שיהיו יותר אנשים שמשלבים ידע מקצועי משני הסוגים, כלומר רבנים שילמדו לימודי סביבה לעומק, ומדענים שילמדו הלכה לעומק – כפי שקורה בהרבה מאוד שילובי תחומים, דוגמת הלכה ורפואה או הלכה וביטחון. בנושא האקלים אנחנו עוד לא שם. עשינו כמיטב יכולתנו להיחשף לספרות מקצועית, אבל בחוברת מודגש גם שאנחנו לא מכריעים בשאלות ששנויות במחלוקת.
"בנושא פליטת גזי חממה יש מחלוקות מסוימות, אבל דומני שהאמירה שבאופן בסיסי יש כאן נזק לסביבה, מקובלת על רוב המדענים. בהרבה תחומים הלכתיים מכריעים לפי רוב המומחים. כך למשל כל רבני ישראל הורו להתחסן נגד קורונה, אף שיש אי אילו ויכוחים בנושא. כי גם כשלרב אין ידע מקצועי בנושא, יש לו יכולת להבין מהי עמדת הרוב המובהק של המדענים המקובלים. בנושא האקלים אנו רואים שמדינות רבות בעולם המערבי משקיעות משאבים אדירים כדי ללכת בעקבות הוראותיהם של מומחי הסביבה".
הרב יובל שרלו מסכים: "איננו מתכוונים לקבוע עובדות מדעיות, לא לגבי רמת הסיכון ולא בשאלה אם הפתרונות המוצעים אכן מתאימים. יחד עם זאת, נקודת המוצא שלנו היא שמדובר בספק פיקוח נפש לפחות. כלומר, גם אם המומחים צודקים רק בחמישים אחוזים, זה מחייב אותנו להתייחס לעניין. אין מחלוקת על כך ש־95 אחוז מהעוסקים בתחום סבורים שאנחנו מצויים בסיכון נורא; יש מחלוקת מה מניע אותם, האם מאחורי הפרסומים שלהם עומדים שיקולים נסתרים שאינם מדעיים. מכל מקום, במקרה של מדינת ישראל זה פיקוח נפש כפול, כי ההתחממות הגלובלית עלולה לגרום לאוכלוסיית אפריקה לנדוד, ואנחנו הגבול היבשתי היחידי עם אפריקה. הסיכון הפוטנציאלי התיאורטי הוא ענק, וזה חמור מספיק שנחליט להתמודד עם העניין".
אתם מדברים על חוות הדעת של המומחים, אבל יש שטוענים כי הסביבתנים אינם באמת מומחים, אלא פעילים חברתיים או פוליטיים. גרטה טונברי, אחת הסמלים המרכזיים שלהם, היא גם פשע שנאה מהלך נגד ישראל.
הרב שרלו: "אני לא מדבר על תועמלנים ולא על הטירוף הפרוגרסיבי. נעשתה עבודה ענקית שריכזה את עמדות כל האקדמאים מרמת דוקטור ומעלה שעוסקים בנושא, ורובם המוחלט חושבים שהמצב חמור מאוד".
הדרישות של ארגוני הסביבה – מהממשלות ומכל אחד מאיתנו – הן עצומות. גם אימוץ של חמישים אחוזים מהן פירושו נטל כלכלי כבד, הרבה מעבר ליכולת של המדינה ושל האדם הפשוט.
"אני מבקש שנחשוש ונפעל במה שאפשר לפעול. כדור הארץ לא מושפע מעמדות רוחניות או ממחלוקות פוליטיות של ימין ושמאל. הוא מגיב לתנאים שנוצרים – ולכן אנחנו צריכים ליטול אחריות. האם יש סימנים הולכים וגוברים לשינויים שמתחוללים בכדור הארץ? ודאי. אני לא מבין איך אפשר לחלוק על זה".
אין מדע חלופי
אצל האמריקנים אפשר למצוא זיקה ישירה בין דאגה ממשבר האקלים ובין תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, וכאן בישראל מי שמקדם ללא הרף את הסוגיות הללו הוא עיתון הארץ. האם זה מקרי שדווקא גורמי קצה בשמאל הם נושאי הדגל הסביבתי? האם ייתכן שהם בסופו של דבר ירוויחו מהגב ההלכתי שלכם?
"אני מעריך שהזיקה של המאבק הסביבתי לשמאל לא מקרית", מסכים הרב שרלו, "אבל זה לא אומר שאיננו נמצאים בסיכון. או שכולם מטורללים, או שאנחנו בסיכון ענק".
הרב סתיו: "אפשר להצביע על הרבה הקבלות בין המדעי לפוליטי, וזה נכון גם בנושאים אחרים. נניח שנמצא התאמה בין עיסוק ברפואה לבין אי שמירת תורה ומצוות, וההסבר יהיה שהמדע מבוסס על תפיסת האבולוציה, שיש מתח בינה ובין עמדות מסורתיות מסוימות. כלומר, יכולה להיות התאמה, אבל לא יהיה אחראי להסיק ממנה שהתחום מבוסס על אידאולוגיה ולא על מדע.
"נכון שקיימת התאמה בין כל מיני גוונים של השמאל העולמי ובין תפיסת 'אקולוגיה עמוקה', שבין השאר מפחיתה מחשיבותו של המין האנושי ביחס למינים אחרים על פני כדור הארץ. גישה כזאת מתיישבת עם חוסר נכונות לקבל אבחנות נוספות, למשל בין ישראל לעמים או בין נשים לגברים, וזה מתקשר לעמדות פוליטיות. אבל כשמדובר על ענייני הסביבה ועל ההשפעה העולמית שלהם – גם אם יכולה להיות זיקה לשמאל, קיימת עמדה מדעית רווחת שמצדדת בהערכות הללו, ולכן לא נראה לי שיש חשש לטעות".
הרב אברהם סתיו: "הדבר שמוסיף נזק סביבתי לעולם יותר מכול הוא קיומו של אדם נוסף. הערכים הנגזרים מהעובדה הזאת הם כבר סוגיה הלכתית, ובה אנחנו מכריעים נגד העמדה הרווחת. לא נכון לעצום עיניים אל מול ההיבטים הסביבתיים של ריבוי האוכלוסין, ויחד עם זאת, ההכרעות הערכיות שלנו שונות"צילום: יוסי אלוני – פלאש 90
מוסכם אומנם שקיימת התחממות עולמית מסוימת, אבל יש מחלוקות סביב הגורמים והמסקנות – האם ההתחממות קשורה למעשה האדם או לגידול טבעי ברמת הפחמן הדו־חמצני באטמוספירה, האם התהליך הזה אכן רע לאנושות ולעולם, והאם יש לבני האדם יכולת להשפיע עליו. למדינת ישראל הקטנה ודאי שאין הרבה השפעה: גם לפי הדעות המחמירות, היא אחראית רק ל־0.14 אחוז מכלל התרומה האנושית להתחממות העולמית.
"יש ספקות בנוגע להרבה דברים, אבל בסופו של דבר זו העמדה הרווחת בקרב המדענים שעוסקים בכך. אדרבה, אם יבואו אנשי ימין וייצרו מדע אחר – בשמחה, אבל בינתיים זה לא המצב".
הימין בארץ נמנע מלעסוק במשבר האקלים. הוא חוטא בעניין הזה?
הרב שרלו: "הימין מוביל מלחמה על קיומנו ברמות אנושות יותר, לכן ניתנת פחות תשומת לב לענייני הסביבה. לא מדובר בחטא, אבל ההתמסרות לעניין הקיומי עלולה לטשטש את מבטנו ולמנוע מאיתנו להבין את המשמעויות ארוכות הטווח של ההתנהלות הנוכחית. כשננצח בעזרת השם במאבקים הדורשים טיפול מיידי, זה עלול להיות מאוחר מדי להתמודדות עם ההיבטים הסביבתיים, ובינתיים אנחנו מתים מהם".
הרב אברהם סתיו: "למדינת ישראל יש ראש ממשלה ימני כבר שנים רבות, ובכל זאת היא תמיד הייתה שותפה לוועידות האקלים, ולפעולות בנושא, כולל הפחתת גזי חממה. יש אגף מסוים מאוד שאולי מתנגד לזה, אבל מדינת ישראל, כולל מפלגות הימין שבה, לא שם"
הרב סתיו דווקא אינו סבור שהימין מעלים עין מענייני אקלים: "לא כל הימין כלול בחטא הזה, ולא כל אדם ימני מתנגד להפחתת גזי חממה. למדינת ישראל יש ראש ממשלה ימני כבר שנים רבות, ובכל זאת היא תמיד הייתה שותפה לוועידות האקלים, ולפעולות בנושא, כולל הפחתת גזי חממה. יש אגף מסוים מאוד שאולי מתנגד לזה, אבל מדינת ישראל, כולל מפלגות הימין שבה, לא שם".
אתם כותבים ש"ראוי להימנע משימוש בכלים חד־פעמיים מלבד במצבים חריגים כגון אירועים מיוחדים או טיולים", וממליצים להשיב את המיסוי עליהם. מצד שני, יש מחיר סביבתי כבד גם לשימוש בכלים רב־פעמיים: צריכה מוגברת של מים וחשמל, וגם הזמן המושקע בשטיפה הוא משאב מתכלה.
הרב שרלו: "לכן הסתפקנו בצמצום, ולא אסרנו כליל. אני אומר: בואו נוריד כולנו בעשרים אחוזים את היקף השימוש בכלים חד־פעמיים. אני באופן טבעי לא אדם קיצוני, אלא בעד תהליכים. בכל התחומים הללו צריך להשתחרר מהבינאריות, ולהתקדם בשלבים בלי לפגוע בשום דבר אחר".
בין אילון מאסק לרב קוק
"מנקודת מבטם של מדעני אקלים, הפעולה המזיקה ביותר שיכול אדם לעשות, יותר מלטוס במטוס או לאכול בשר או להשתמש בכלים חד־פעמיים, היא להביא לעולם אדם נוסף; כזה שבעצמו יטוס במטוס ויאכל בשר וישתמש בכלים חד־פעמיים. (…) כאשר עודדו חכמינו להרבות בפריה ורביה מנתה אוכלוסיית כדור הארץ כרבע מיליארד בני אדם. האם המלצה זו עדיין נכונה כשהמספר גדול פי שלושים ויותר? או שמא בידינו לומר שהעולם כבר מיושב דיו, וכל תוספת לאוכלוסייה גורעת מן היכולת שלו להתקיים? (…) גידול האוכלוסייה כרוך בתופעות של רעש, פסולת ופגיעה בבתי גידול של בעלי חיים בישראל, ומציב קשיים רבים בתחומי התעבורה, הדיור, החינוך, הבריאות ותחומים נוספים".
הרעיון של צורך בצמצום הילודה מזוהה עם פעילים חברתיים בעלי תפיסת עולם קיצונית, רחוקה מאוד מהיהדות. מדוע יש להתייחס אליה כעובדה?
הרב סתיו: "כתבנו משפט שאינו שנוי במחלוקת – לפי מדעני האקלים, הדבר שמוסיף נזק סביבתי לעולם יותר מכול, הוא קיומו של אדם נוסף. זו עובדה שעלתה בהרבה דיונים הלכתיים שעסקו בשנות רעב וכדומה. הערכים הנגזרים מהעובדה הזאת הם כבר סוגיה הלכתית, ובה אנחנו מכריעים נגד העמדה שרווחת בקרב מדעני האקלים. לא נכון לעצום עיניים אל מול ההיבטים הסביבתיים של ריבוי האוכלוסין, ויחד עם זאת, ההכרעות הערכיות שלנו יכולות להיות שונות מאלו של תנועות אקלימיות מסוימות".
"אם טענות נשמעות, כדאי מאוד לא להתעלם מהן, אלא לשמוע אותן ולחלוק עליהן בכל תוקף", מסכים הרב שרלו.
במסקנת הדברים אתם קובעים אומנם שאין מקום להגבלת ילודה בישראל, אבל מוסיפים שזהו המצב כרגע. אין כאן אמירה עקרונית נגד הרעיון הזה.
הרב שרלו: "האם יכול להיות, תיאורטית, שהסנהדרין תורה אי פעם להגביל ילודה כדי לשמור על העולם? אני מעריך שכן. אנחנו רואים מהמפקדים במדבר שלמשפחה באותה תקופה היו בערך 6־8 ילדים בסך הכול, ובימי הגמרא אפשר לראות שהיה רווח של כשלוש שנים בין ילד לילד".
הרב סתיו: "בוא נבחין בין עובדות לאמונות. עצם הברכה והציווי לפרות ולרבות לא מעלים טענה מציאותית שאומרת 'כל מספר של אנשים יוכל לחיות לבטח בכדור הארץ'. הרב קוק כותב שייתכן שייגמר כאן המקום, ונצטרך לעבור לכוכבים אחרים. התפוצצות אוכלוסין היא אפשרות קיימת. התורה גם לא אומרת שתמיד יהיו במדינת ישראל מספיק כבישים וכיוצא בזה כדי להחזיק את האוכלוסייה.
"ברמה הערכית, מצוות פריה ורביה תמשיך להתקיים תמיד (במובן של המצווה הבסיסית להביא לעולם בן ובת – א"ס). אנחנו הוספנו וכתבנו שגם כשמביאים ילדים לעולם, יש לקחת בחשבון את השאלה אם יש לנו מספיק משאבים כדי לדאוג להם. כך כתבו כבר רבותינו הראשונים".
על נושא המחזור אתם כותבים: "ראוי לעודד הצבת מִחזוריות במוסדות וביישובים, ולהרגיל את הציבור בשימוש בהם. יש לעודד את הציבור למחזר באמצעות חקיקה של דמי פיקדון ואמצעים דומים". יש הטוענים שהמחזור הוא בזבוז כסף, ושבצורה שבה הוא נעשה, הוא גם לא באמת יעיל ותורם לסביבה.
הרב שרלו: "אם זה לא מסייע לסביבה – לא לעשות זאת, חד־משמעית. אם זה עולה הון – תמיד צריך לשאול איפה נכון להשקיע את ההון הזה, בדיוק כמו שאלות רבות שעולות בתחומי הרפואה, הכלכלה והתחבורה. תפקיד המומחים הוא לספק את הנתונים, וגם אז צריך להתייחס אליהם בחשדנות; תפקיד הרבנים הוא להורות מהי ההלכה על בסיס הנתונים שמסופקים להם. אפשר ליצור חוסר אמון כלפי כל אחד ובכל תחום – זה יכול להיות כלפי רופאים, והימין מפתח כיום חוסר אמון במפקדי הצבא ובבית המשפט העליון. התפיסה הבסיסית כאן אומרת 'אני לא מאמין לאף אחד', כל דבר שנוי במחלוקת, אבל המציאות עלולה להתנפץ לנגד עינינו".
אתם מתריעים מפני הסכנה הממתינה מעבר לאופק, אם לא תחול תפנית חדה בהתנהלות האנושות. האם אפשר להשליך מכאן לנושא עסקת החטופים העכשווית? אם אנחנו חוששים מסכנות עמומות, ודאי שלא נתעלם מהאיום המיידי הנובע משחרור סיטונאי של רוצחים.
"עמדתי לגבי עסקת החטופים לא נחרצת", משיב הרב שרלו. "הוויכוח הפנימי בישראל הוא לא מלחמת בני אור בבני חושך, ויש היגיון רב בטענות שני הצדדים. בשורה התחתונה, הייתי תומך כנראה בעסקת החטופים. יש פיקוח נפש באי שחרורם, מול פיקוח נפש בעסקה לשחרורם – ולא נכון להגיד שאני לא מחשיב את זה כפיקוח נפש – אבל בנושא העסקה קיימת גם סכנת הקרע הפנימי, שהיא איום עצום בפני עצמו. לכן אני נוטה לתמוך בעסקה, אבל לא תראה אותי אף פעם יוצא נגד מי שחושב אחרת. אני מבין אותו מאוד".
הרב יובל שרלו: "אין לי שום נקיפות מוסר ומצפון על מה שנעשה בעזה. הדוגמה שנתנו בנושא איסור ההשחתה במלחמה היא הרעלת בארות מים, וזה לא דבר שצה"ל עשה או שקל לעשות. השיקול המוסרי העליון, לפני כל דבר אחר, הוא לנצח את הרעים. אם אפשר לנצח אותם בפחות הרס – כך ראוי לעשות"
הרב סתיו, טענת לאחרונה שאין בידינו, האזרחים, די נתונים להכריע בעד העסקה או נגדה. אבל הרי יש נתונים לא מעטים על פיגועים שהתאפשרו בעקבות עסקאות קודמות – והנתונים האלה הרבה יותר מוצקים מההערכות בנוגע לתוצאות משבר האקלים.
"יש לנו מספיק נתונים כדי להבין שבשינוי האקלים קיים ממד של פיקוח נפש. אנחנו הרי יודעים שתנאי מזג אוויר מסוימים או מחסור במזון יכולים לגרום מוות, העובדות הללו אינן שנויות במחלוקת. בעסקת החטופים יש נפש מול נפש, ויש מגוון שיקולים שצריך לקחת בחשבון; בנושא האקלים לא כתבנו שצריך להרוג או לסכן מישהו כדי לצמצם את הסכנה, אפילו לא התרנו להימנע מילודה או לחלל שבת. ההכרעה שנושא האקלים מסוכן ברמה שמאפשרת כמה הקלות בחומרות הלכתיות, קלה יותר מאשר הכרעה לסכן חיי אדם.
"שנית, אינני איש מקצוע בנושא האקלים, אבל עמדת אנשי המקצוע פתוחה וגלויה. כל אדם יכול לחקור עד מקום שידו משגת, והוא ישתכנע לפחות בקיומה של הסכמה אצל אנשי המדע. אנחנו סומכים על אנשי מקצוע ולא על תחושות בטן. בנושא עסקת החטופים אני פשוט לא יודע מהן הערכות הסיכון של הרמטכ"ל, של ראש השב"כ, של שר הביטחון ושל ראש הממשלה".
בחוברת מביאים הרבנים את האיסור להשחית עצי פרי של האויב, וקוראים להשליך מכאן למלחמות המודרניות: "יש לנסות לבחור באמצעים שלא יותירו את שטח האויב כולו כאדמה חרוכה. (…) חובה להימנע מהשחתת שטח האויב כשאין בכך צורך מבצעי. יש להשתדל להצטייד מראש באמצעי לחימה בעלי חתימה אקולוגית נמוכה כל עוד אין בכך פגיעה במאמץ המלחמתי". עוד הם כותבים על "איסור להשחית לשם ההשחתה" ועל "גרימת צער ארוך־טווח לאויב בשעה שאין בכך כל תועלת ללחימה עצמה". אני תוהה באוזניהם אם יש בכך ביקורת על ההרס הנרחב של הבתים ברצועת עזה – אחד המאפיינים המובהקים של המלחמה הנוכחית, שמוזכרת אף היא בחוברת.
הרב שרלו משיב בשלילה: "אין לי שום נקיפות מוסר ומצפון על מה שנעשה בעזה. זה לא קשור לנושא שאליו התייחסנו. הדוגמה שנתנו היא הרעלת בארות מים, וזה לא דבר שצה"ל עשה או שקל לעשות. השיקול המוסרי העליון, לפני כל דבר אחר, הוא לנצח את הרעים. אם אפשר לנצח אותם בפחות הרס – כך ראוי לעשות".
הרב סתיו: "ההחלטות המבצעיות בשטח נקבעות בראש ובראשונה על פי השאלה מה נכון לעשות לצורך הניצחון במלחמה והשמירה על חיי החיילים שלנו והאזרחים שלנו. אחר כך יש שיקולים נוספים, של מה יאמרו אומות העולם ואילו סכנות מדיניות צפויות לנו בעקבות החלטות כאלה. אחרי שפתרנו את כל השאלות הללו, אם יוחלט שאין צורך מבצעי ואסטרטגי בהחרבת הרצועה – יבואו דיני 'בל תשחית' ויאמרו לא להרוס מעבר למה שמתחייב. הדגשנו שהדברים שאנו כותבים לא מופנים אל הלוחם בשטח, אלא אל מקבלי החלטות, וגם להם אנחנו חלילה לא אומרים דבר שיפגע בנחישות ובנחרצות לניצחון במלחמה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
