הדבר הראשון שאני עושה אחרי ההעפלה לפסגת הסרטבה והסדרת הנשימה, הוא שליחת מבט דרומה וניסיון לאתר את הר הזיתים בירושלים. שהרי המקור היהודי הקדום ביותר שמופיע בו שמו של ההר החרוטי המתנשא ממעמקי בקעת הירדן הוא המשנה במסכת ראש השנה, המתארת את השאת המשואות שתפקידן לבשר ליהודים בגולה על קידוש החודש בירושלים: "ומאין היו משיאין משואות, מהר המשחה לסרטבא". אבל גם ביום קר וצלול עם ראות מצוינת לא רואים את הר המשחה, שאנו קוראים לו היום הר הזיתים.
זה תמוה, אפילו מאכזב, אבל ד"ר דביר רביב, שמנהל את החפירה הארכיאולוגית כאן, לא מתרגש: "במשנה אכן מתואר קו של משואות מירושלים לבבל, ובאמת אין קו ראייה בין התחנה הראשונה לשנייה. בגרסאות בתלמוד הירושלמי ובתוספתא מוזכרות עוד תחנות, לא רק תחנות ביניים אלא כאלה שהובילו לכיוונים נוספים שהיה בהם יישוב יהודי, כמו מכוור והר תבור. כלומר, המטרה הייתה להודיע על קידוש החודש לא רק ליהודים בבבל, אלא גם ליהודים ברחבי ארץ ישראל, ומהמקורות האלה אפשר ללמוד שהיו עוד תחנות בדרך ושבמשנה הזכירו רק את התחנות הראשיות. יש חוקרים שמפליגים וטוענים שהיו עשרות תחנות, אחת מדי כמה קילומטרים".
"משמעות השם סרטבה הוא בארמית 'צור טבא', כלומר סלע טוב, מקום מבוצר מבחינה טופוגרפית, או 'שור טבא', כלומר חומה טובה, מקום מבוצר מבחינה מלאכותית. שתי המשמעויות מתאימות לחלוטין לאתר"
ההר הזה בולט בשטח עד כדי כך שאני משער שאין מחלוקת על הזיהוי שלו עם ההר שהודלקה עליו המשואה בזמן בית המקדש.
"משמעות השם סרטבה הוא בארמית 'צור טבא', כלומר סלע טוב, מקום מבוצר מבחינה טופוגרפית, או 'שור טבא', כלומר חומה טובה, מקום מבוצר מבחינה מלאכותית. שתי המשמעויות מתאימות לחלוטין לאתר. היו בעבר כמה ניסיונות למקם את הסרטבה באתרים אחרים שמופיעים בתנ"ך, אבל אין להם תימוכין מהממצאים בשטח ויש קונצנזוס מחקרי על כך שזאת סרטבה מהמשנה. מעניין לציין שיש בעבר הירדן מבצר חשמונאי שנקרא 'ג'בל סרטבה', עוד אתר שנושא את אותו השם בערך מאותה התקופה, אבל הסרטבה שלנו בבקעה היא הסרטבה המקורית. השם של המבצר שנבנה בסרטבה הוא אלכסנדריון".
אינספור פעמים חלפתי בקרבת הסרטבה, כשנסעתי בדרך היפה ביותר – וכשיש פקקים בכביש 6 היא גם לא פעם המהירה ביותר – מהמרכז צפונה. אבל אודה ולא אבוש, אף פעם לא העפלתי לפסגה. ידעתי בנבכי מוחי שיש שם מבצר עתיק, אבל לא הרבה יותר מזה. כששמעתי שמתקיימת שם חפירה ארכיאולוגית לראשונה זה ארבעים שנה, החלטתי שהגיע הזמן.
בשעת בוקר מוקדמת הגעתי למפגש הבקעה. משם נדמה ש"הושט היד וגע בה", אבל הדרך עוד ארוכה: כחצי שעה של נסיעה בדרך משובשת למדי, חניה ליד בסיס צה"ל באחת מפסגות האזור, עלייה רגלית מאומצת של שעה כמעט – ורק אז זוכים להגיע לפסגת קרן הסרטבה. הנוף שנשקף משם שווה כל מאמץ: ים המלח ואזור קומראן נראים בבירור בדרום־מזרח; החרמון, צפת והרי הגליל בצפון; גב ההר במערב; הר כוכב שמסתיר את ירושלים מדרום, וכמובן בקעת הירדן שמשתרעת במלוא עוצמתה והדרה ממזרח.
ד"ר רביב, בן 41 מכפר־אדומים, חבר סגל במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, נותן הסבר גיאוגרפי והיסטורי קצר למתנדבים שהגיעו לחפור כאן היום. לאחר מכן אני שואל אותו למה סרטבה, ולמה רק עכשיו. "למה סרטבה? קודם כל כי זה אתר חד־תקופתי", הוא אומר. "כלומר, זה לא תל שדורש ממך להתמודד עם הרבה שכבות של תקופות עתיקות זו על זו כדי להגיע לתקופה שמעניינת אותך. מכיוון שאין פעילות מאוחרת יותר, או לפחות אין פעילות אינטנסיבית כזאת, קל יותר להגיע לממצאים שאתה רוצה.
"התקופה של הסרטבה כמקום פעיל היסטורית מאוד מוגדרת – המאה הראשונה לפני הספירה והמאה הראשונה לספירה. מעבר לכך, יש לאתר הזה חשיבות רבה לחקר התקופה הרלוונטית, והדברים שנמצא פה עשויים לשפוך אור על המדינה החשמונאית ומוסדותיה בהיבטים נרחבים. כלומר, זה לא רק האתר עצמו, אלא סוגיות רוחב שקשורות לשליטים החשמונאים שאנחנו יודעים עליהם כרגע יחסית מעט. אותי מעניינים לא רק החשמונאים אלא גם הורדוס שבא אחריהם, אבל שיא הפעילות של הסרטבה היה בתקופה החשמונאית. יש פה שילוב של אתר חשוב בתקופה הזאת, שמור יחסית, שלא נחקר כמעט בגלל המיקום שלו, הטופוגרפיה הבעייתית וקשיים לוגיסטיים.
"למה רק עכשיו? כדי להוציא חפירה ארכיאולוגית לפועל צריך להיות חבר סגל עם תקן וקביעות במוסד אקדמי, כלומר אוניברסיטה, אלא אם כן אתה עובד ברשות העתיקות ובמנהל האזרחי, ואז אתה לא בוחר איפה לחפור אלא מתמקד בחפירות הצלה ולא חפירות יזומות. מרגע שהפכתי לחבר סגל באוניברסיטת בר־אילן לפני כחמש שנים, התחלתי להוציא חפירות משלי. עוד לפני כן חשבתי לחפור בסרטבה, אבל החלטתי להתחיל במקום נגיש ופשוט יותר, ובחרתי בתל תבנה ליד נווה צוף. זהו אומנם אתר רב־תקופתי, אבל שיאו היה בתקופה הרומית הקדומה, שהעסיקה אותי כבר בדוקטורט. כשהתחלתי שם ידעתי שאחפור שתיים־שלוש עונות, אגיע למיצוי ואעבור לסרטבה. לפני כשנה הבנתי שמשרד המורשת תומך בפרויקטים חדשים באזור בקעת הירדן ומדבר יהודה, קיימתי כמה פגישות, הגענו למתכון של שיתוף פעולה עם קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, ויצאנו לדרך לפני כחודש".
אם סרטבה לא הייתה בבקעת הירדן אלא בעמק יזרעאל, נניח, מצב המחקר בה היה אחר?
"ברור. רוב הארכיאולוגים במוסדות הישראליים אינם בעד קידום יוזמות של חפירות ביהודה ושומרון, בלשון המעטה. יש אחדים שעוסקים בכך, ומולם קיימת התנגדות גדולה מצד ארכיאולוגים ישראלים. הם מתנגדים אפילו לכנסים בנושא. ברור שאם האתר הזה לא היה ביהודה ושומרון, מזמן היו חוקרים אותו לעומק".
למרות שהבקעה לכאורה יותר בקונצנזוס מאשר השומרון, למשל.
"חלה הידרדרות ביחס של ארכיאולוגים ישראלים לארכיאולוגיה ביהודה ושומרון, וזה כולל גם את בקעת הירדן. נכון שהבקעה היא קונצנזוס בציבור הרחב, אבל בשביל הארכיאולוגים בישראל כל נושא 'השטחים' הוא סדין אדום. יש כאלה שחוקרים אבל עושים זאת בצורה לא בולטת ומתחת לרדאר, כלומר לא מפרסמים בבמות בינלאומיות את המחקרים. אין כתב־עת נחשב שמקבל לפרסום חומרים ותוצרים שיימצאו באזור הזה, וארכיאולוגים לא רוצים להיצבע ככאלה שעובדים ביהודה ושומרון. כאמור, המצב הולך ומידרדר: גם כתבי־עת שפעם היו מקבלים לפרסום מאמרים כאלה כבר לא מקבלים אותם היום".
"באזורים קשים למגורים מבחינת מזג אוויר, ולפיכך דלילי אוכלוסין, צריך שלטון מרכזי חזק שירצה לפתח את האזור וישקיע בו משאבים. זה מה שקרה בתקופה החשמונאית. בקעת הירדן הייתה מקום אסטרטגי ולכן מיושב באינטנסיביות יחסית. בתקופת הורדוס היו גם חוות חקלאיות באזור"
זה מגוחך. רוב ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל, מה לעשות, קרתה ביהודה ושומרון.
"את רוב החוקרים ואנשי האקדמיה מעניין הפרסום, ולא ערכים של מורשת או קידום הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. מזל שאת המגילות הגנוזות מצאו לפני שהמצב הידרדר, אחרת אולי לא היו מפרסמים אותן".
בעלת הארמון
החבר'ה מסתערים על ריבועי החפירה, ולמרות הקור והרוח העזה ניכרת בפניהם שליחות. חלקם הולמים בהלמניות כדי לגדר את השטח שייחפר בימים הקרובים, חלקם עוסקים בסילוק אבנים ועפר מריבועים שכבר נפתחו. יש פה בעיקר צעירים וצעירות שלקחו יום חופש מהמכינה או הישיבה שהם לומדים בה, אבל גם אב ובתו שהגיעו ממודיעין, חובבי ארכיאולוגיה מבוגרים שעטים על כל הזדמנות כזאת וגם שתי אחיות ואח עם מבטא גרמני שתופס את האוזן, ושעוד נדבר איתם בהמשך.
בסרטבה, אומר ד"ר רביב, יש שלב התיישבות קדום מתקופת הברזל, ויש שלב בתקופה הממלוכית של ימי הביניים; אבל עיקר הפעילות הייתה כאמור במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה. את המבצר הקים המלך אלכסנדר ינאי, שנחשב למלך החשמונאי החשוב ביותר ושממלכת החשמונאים התרחבה בימיו עד לשיא כוחה ושטחה הריבוני.
"מבצר אלכסנדריון היה כנראה מפעל הנצחה אחרי קרב קשה שהיה לינאי בבקעת הירדן בשנה הראשונה לשלטונו מול תלמי התשיעי. זהו מפגן שליטה על ידי בנייה בפסגה הכי גבוהה באזור", מספר ד"ר רביב. "המידע ההיסטורי הראשון על הסרטבה, שמגיע מיוספוס פלביוס, הוא מתקופת שלומציון המלכה, בשנים 67 עד 76 לפני הספירה. באלכסנדריון, לדברי פלביוס, היא הפקידה את האוצרות שלה. זה מעניין, כי מההיסטוריה הכתובה אנחנו לומדים מעט מאוד על הסרטבה בתקופה החשמונאית. יוספוס לא מספר לנו מי הקים את אלכסנדריון. רק הממצאים הארכיאולוגיים, כמו מטבעות של יוחנן הורקנוס הראשון – אביו של ינאי – והקרמיקה של המבצר, מראים לנו שינאי הוא זה שהקים את המקום. יוספוס לא הזכיר זאת, כי היה מגמתי והשתמש במקורות מגמתיים או כי הוא פשוט לא ידע.
"החשיבות של המקום לחשמונאים התבטאה לא רק בשם המקום, על שם המלך החשוב ביותר בשושלת, אלא גם בשני נתונים שיוספוס מוסר לנו. האחד הוא ההתבצרות של אחרוני החשמונאים, אריסטובולוס השני ושני בניו, בסרטבה. הם התבצרו כאן מפני הצבא הרומאי ומפני הורדוס לא פעם אחת אלא שלוש. הנתון השני הוא אזכורה של שושלת חשמונאית שקבורה בסרטבה. יוספוס מוסר לנו את זה בהקשר של הורדוס, שהורג בסבסטיה את בניו ממרים החשמונאית סביב שנת 7 לפני הספירה, ומביא אותם לקבורה באלכסנדריון, לקברי רוב אבותיהם. אולי קבורים כאן ינאי ושלומציון, אנחנו לא יודעים".
הרצח הזה אירע אחרי 30 שנות מלכותו של הורדוס, שעלה לשלטון בשנת 37 לפני הספירה. בסרטבה היה מפעל הבנייה הראשון שלו בארץ ישראל: "שנה אחרי עלייתו לשלטון, במהלך המלחמה שלו עם מתתיהו אנטיגונוס, הוא שלח את אחיו להקים את הריסות המבצר החשמונאי", אומר ד"ר רביב. "הוא התחיל מפה את השליטה שלו בארץ ישראל, עוד לפני ירושלים. אני מאוד מקווה שהחפירה שלנו תשפוך אור על התקופה הזאת. למשל, אם נמצא מטבעות של הורדוס מהמטבעה בשומרון, זה ייתן עוד זווית על הכרונולוגיה של האירועים". בשנת 15 לפני הספירה אירח הורדוס בסרטבה את מרקוס אגריפה, המצביא הראשי של הקיסר אוגוסטוס. הוא גם כלא כאן את מרים אשתו עם אמה אלכסנדרה.
בתום ימי הורדוס התחילה תקופת הנציבים הרומים, והסרטבה נכנסה לתקופה חשוכה מבחינה היסטורית. "אנחנו לא יודעים מה היה כאן, אבל יכולים להעריך שהאזור נשאר בשליטה מנהלתית רומית. יש באתר כמה ממטבעות הנציבים שמצביעים על כך, וטאבון שכנראה מעיד שחיל מצב רומי תפס את המקום. אנחנו סבורים שאפשר להציע, לנוכח הממצאים, שהתבצרו פה פליטים מהמרד הגדול, כמו שקרה במצדה ובמכוור. מורדים כבשו את המקומות האלה מידי הצבא הרומי וחוזר חלילה, וכנראה זה גם מה שקרה בסרטבה, אבל אין כרגע מטבעות מימי המרד או נתונים ארכיאולוגיים מובהקים אחרים שתומכים בכך".
העדות הבאה לנוכחות תושבים בסרטבה מגיעה מהתקופה הממלוכית, במאות ה־13 וה־14. לפי ד"ר רביב, כנראה חיו כאן פליטים, שהותירו שרידים בכל מיני מערות באזור. "במאה הרביעית, בשנת 363, התרחשה רעידת אדמה חזקה באזור, ואנחנו מעריכים שהיא הביאה לחורבן המבנים העתיקים בסרטבה. את תוצאות המפולת אנחנו רואים עד היום במורדות המזרחיים של ההר. לאחר מכן עברו כמעט אלפיים שנה של אתר הרוס שאיש לא יישב אותו".
"רוב האבנים שבנו בהן את המבצר והארמון לא באו מפה, אלא העלו אותן להר הזה, 650 מטר מעל הבקעה. כל אבן כזאת שוקלת 500 עד 600 קילו. זה מפעל בנייה פנטסטי, שהשתמשו בו בבהמות משא – גמלים ופרדות – ובהרבה מאוד אנשים"
כל מי שנמצא בבקעה מבין למה הסרטבה חשובה. אז למה זה אתר חד־תקופתי? למה הוא לא היה מיושב לפני ואחרי תקופת השיא שלו?
"התשובה הראשונה היא שהדבר דומה להתיישבות כיום בבקעת הירדן. באזורים קשים למגורים מבחינת מזג אוויר, ולפיכך דלילי אוכלוסין, צריך שלטון מרכזי חזק שירצה לפתח את האזור וישקיע בו משאבים. זה מה שקרה בתקופה החשמונאית. בקעת הירדן הייתה מקום אסטרטגי ולכן מיושב באינטנסיביות יחסית. בתקופת הורדוס היו גם חוות חקלאיות באזור. בתקופות אחרות השלטון המרכזי שם פחות דגש על האזור מבחינה אסטרטגית, כולל בימי הביזנטים ובתקופה הרומית המאוחרת. לחשמונאים ולהורדוס היה עניין ביטחוני וכלכלי באזור הזה. היו פה מחצבים ומשאבי טבע כמו אספלט, מלח, תמרים, אפרסמון – מוצרים ייחודיים לאזור שצריך לטפח אותם ולשמור עליהם. מלבד זאת הייתה זווית ביטחונית אל מול האיומים מצפון, הנבטים שהיו כוח עולה, הפרתים ממזרח.
"הורדוס השתמש בתשתית של החשמונאים, שפיתחו מצודות בראשי ההרים לאורך גבולות הממלכה לפי תורת המלחמה ההלניסטית. בספר 'היסטוריות' של פוליביוס, היסטוריון מהמאה השנייה לפני הספירה, הוא עורך השוואה בין הצבא ההלניסטי לצבא הרומי ומדגיש שההלניסטים השתמשו בטופוגרפיה כדי לשלוט בשטח, לעומת הרומאים שהיו גמישים יותר והיו מקימים מחנות לאורך הדרכים. החשמונאים הושפעו מאוד מהשיטה ההלניסטית והקימו את המבצרים שלהם בראשי ההרים, משם שלטו על המרחב".
אהבה, פתאום
אנחנו יורדים כמה עשרות מטרים לעבר השטח שד"ר רביב מתאר בתור המעניין ביותר בחפירה. כאן חפרו כבר הארכיאולוגים יורם צפריר ויצחק מגן במשך שלוש עונות בתחילת שנות השמונים, ומצאו שרידי ארמון בשני שלבים, שלב חשמונאי ושלב הרודיאני. אנחנו עומדים באמצע מה שהיה לפני אלפיים שנה פריסטיל – חצר מלכותית מוקפת עמודים.
"יש כאן בסיסי עמודים, כותרות, חוליות, ארכיטרב – מערכת קורות מעוטרות עם כרכוב – צבעים וטיח", מסביר ד"ר רביב. "החפירה שלהם לא פורסמה בגלל ענייני קרדיט. אני יודע שזה נשמע לא טוב אבל ככה הדברים לפעמים עובדים בתחום. פורסם מאמר משותף שלהם בכתב העת קדמוניות, אבל זה משהו מאוד כללי עם מסקנות כלליות. מהחפירה ההיא קיבלנו את הממצאים עצמם, שישבו ארבעים שנה במרתפי האוניברסיטה העברית וכוללים מטבעות, חרסים, חתיכות טיח צבועות, כלי זכוכית, אוסטרקונים וגם קופסה עם שקופיות שהם צילמו. אבל אין חתכים, אין רשימות, כל הקלסרים אבדו – אין איך לחבר את הממצאים לשטח. המטרה שלנו כעת היא קודם כול ליישר קו עם מצב סוף החפירה ההיא, ומשם לנסות להמשיך ולגלות מה היה כאן".
אני מרשה לעצמי לשוטט קצת במדרון המזרחי של הסרטבה, שפזורות בו אבנים מסותתות באופן גלילי מושלם וכותרות עמודים חשמונאיים. נדמה כאילו לא חלפו יותר מ־1,500 שנים מאז רעידת האדמה שהחריבה כאן הכול. ואז אני נעצר, ממצמץ ומביט שוב, כדי לוודא שאני רואה נכון. מולי נחו שלוש אבנים לבנות ענקיות, דמויות לב. הן שוכבות במדרון, לא זזות ולא פועמות, אבל צורתן דומה בדיוק לאימוג'י שכולנו שולחים מדי יום בוואטסאפ.
"נחמד למצוא מטבע בהקשר ספציפי שעוזר למחקר. למשל בתוך טיח, בתוך שכבת חורבן, בתוך קיר בנוי – משהו שיסייע לנו לתארך דברים. או למצוא טיפוסי מטבעות נדירים. למשל, מצאנו בשבוע שעבר מטבע מעופרת, שזה די נדיר"
לפי ד"ר רביב, האבנים הללו שכבו זו על זו, במעין מגדל, בפינות הפריסטיל, ומהן נמשכו טורי העמודים הסובבים את החצר. כשאני עדיין מתלהב ולא מפסיק לצלם את אבני הלב העתיקות שסיתתו אבותינו החשמונאים, ד"ר רביב מפנה את תשומת לבי לפרט היסטורי מרתק לא פחות: גם סוג האבנים במקום נושא מידע. "יש פה כורכר מאזור יריחו, שהוא יחסית קל לעיצוב ונשיאה, ומלבד זאת אבנים מתצורת סרטבה, כלומר אבן מקומית, ואבנים מתצורת ארגמן, שמגיעים ממחצבה שהייתה לא רחוק מכאן", אומר ד"ר רביב. "רוב האבנים שבנו בהן את המבצר והארמון לא באו מפה, אלא העלו אותן להר הזה, 650 מטר מעל הבקעה. כל אבן כזאת שוקלת 500 עד 600 קילו. זה מפעל בנייה פנטסטי, שהשתמשו בו בבהמות משא – גמלים ופרדות – ובהרבה מאוד אנשים".
בדרך לפסגת ההר ראינו בורות מים. איך מספקים מים למי ששוהה כאן, באזור המדברי והשחון הזה?
"יש פה מערכת מים מאוד מתוחכמת – שלושה מפלסים של אמות, בורות מים חצובים ובריכה, וגם גיחון (סיפון הפוך, בצורת האות U, א"ש) שמעביר את המים מהגבעות באזור אל הפסגה".
את מפעל המים בסרטבה חקר בין השאר הארכיאולוג דוד עמית, שנפטר ב־2013. "בפני המתכננים של מפעל המים של אלכסנדריון ובוניו עמד אתגר קשה – הזרמת מים אל מאגרי המבצר תוך סיפוק צרכיו הרבים, בהתבסס על מי נגר עילי בלבד", כתב עמית על ממצאיו באתר בית ספר שדה כפר־עציון. "הבורות הרבים – 15 במניין – שנתגלו במורדות המבצר, עם סימני המים ששרדו בדפנותיהם, מעידים כי הללו עמדו בהצלחה בקשיי האתגר… שרידי המערכת מוכיחים שהבונים עשו שימוש בידע הטכנולוגי וההנדסי המתקדם ביותר שעמד לרשותם באותה עת, תוך יישומו לתנאי השטח המיוחדים, שהם היטיבו להכיר. עובדות אלו, ומעל לכול יכולתו של המפעל לספק למבצר קרוב ל־5,000 מ"ק, מעמידים אותו בשורה אחת עם פאר מפעלי הבנייה של תקופת הבית השני".
תיאוריית ההקשר
אחת המטרות של ד"ר רביב בחפירה היא לפענח את קיומו של בוסתן מלכותי באוכף מצפון לפסגת ההר. "אנשי הסקר הבריטי שמיפו את המקום במחצית השנייה של המאה ה־19 ציינו את קיומן של טרסות בשלוחה הצפון־מזרחית", אומר ד"ר רביב. "בשנות השמונים שוב מופתה מערכת המים, ושוב צוין עניין הטרסות. לפני כחודשיים עשינו אני ועוד שלושה חוקרים ביקור מקדים באתר וסביבותיו, והבנו לראשונה שהטרסות הללו הן חלק בלתי נפרד מהאתר. יש שם השקעה באסתטיקה, אדמה מיובאת, מים שמולכים לשם. לא ברור אם זאת חקלאות חשמונאית או הרודיאנית, אבל בקצה הטרסות יש שרידים של מבנה מלכותי שמשקיף על פסגת ההר. זה עוד דורש מחקר, ובהחלט אחד הדברים החשובים שאנחנו מתכוונים לחשוף".
בחיפוש שטחי מצאתם שם חמישים מטבעות של ינאי המלך.
"נכון. האתר עצמו, פסגת ההר, נשדד באופן נוראי לאורך הרבה שנים, ובעיקר בשני העשורים האחרונים. לי אישית יצא לתפוס פה שודדי עתיקות, כמה פעמים. בשלב מסוים הם כבר לא בורחים אלא זזים הצידה ומחכים שתלך כדי להמשיך לעבוד. אבל אזור הטרסות לא מוכר בתור אתר ארכיאולוגי, ולכן הוא לא שדוד, ואם מגרדים את האדמה לעומק כמה סנטימטרים מוצאים מטבעות. המיקום שלהם חשוב כדי לדעת איפה הייתה עיקר הפעילות, מהו כיוון סחיפת הקרקע ועוד".
יש עדיין התרגשות כשמוצאים מטבע מתקופת ינאי המלך?
"המטבעות של ינאי הם המטבעות הכי נפוצים בארץ ישראל בעת העתיקה. אין מטבע נפוץ יותר. הוטבעו מיליונים כאלה בתקופה החשמונאית, מה שמלמד על הפריחה הכלכלית והשגשוג של הממלכה בתקופה הזו. זה מטבע שכתוב עליו 'יונתן המלך' או 'אלכסנדר מלכא', ובצד השני מוטבעים כוכב, עוגן וקרני שפע. מצאנו השבוע באתר מטבע שמור מאוד שכתוב עליו 'יונתן כהן גדול וחבר היהודים' בכתב יהודי קדום בצד אחד, ועל הצד השני מוטבעים קרני שפע. זה מרגש אנשים שפחות מבינים, אבל בתור חוקרים אנחנו רגילים לזה. יותר נחמד למצוא מטבע בהקשר ספציפי שעוזר למחקר. למשל בתוך טיח, בתוך שכבת חורבן, בתוך קיר בנוי – משהו שיסייע לנו לתארך דברים. או למצוא טיפוסי מטבעות נדירים. למשל, מצאנו בשבוע שעבר מטבע מעופרת, שזה די נדיר. יש מטבעות שיש עליהם כמה טביעות יחד. כל מיני דברים חריגים שיכולים לחדש לנו מבחינה היסטורית".
מה אתם מנסים למצוא חוץ ממטבעות?
"קברי המלכים שמוזכרים אצל יוספוס טרם נמצאו, אבל יש עוד הרבה מאוד דברים. למשל, העיטור האדריכלי. יש לנו פה כותרות, פסיפסים, בית מרחץ, כל מיני טכניקות של ריצוף, שיש מיובא, כלי חרס מיוחדים. זה בדרך כלל פחות הממצא עצמו ויותר ההקשר, שמאפשר לך לחבר דברים. אולי נמצא כתובות שמלמדות על פעילות מלכותית־שלטונית שהייתה במקום, אולי ממצא צבאי מתוך הנחה שהיו במקום קרבות או חיל מצב. יש תיאורים של אוצרות שלומציון המלכה, וברור שנשמח לגלות מהם האוצרות האלה. אולי נמצא ארכיון. בכלל, כל מילה כתובה יכולה לעניין, כולל תעודות שיכולות להשתמר באקלים מדברי שכזה".
יוחנן (20), יעל (19) ורות (14) בן־גד הם שלושה אחים שגרים במושב עידן שבערבה. אי אפשר לפספס את המבטא הגרמני שלהם, אבל העברית שלהם קולחת וישראלית לגמרי. יוחנן הוא סטודנט לארכיאולוגיה בבר־אילן, והחפירה הזאת היא בשבילו חלום שמתגשם. הוריהם התאהבו בארץ הקודש כשהיו כאן בירח הדבש אחרי חתונתם ב־2001, וב־2014 קבעו סופית את משכנם בישראל. מחמשת ילדיהם, רות הצעירה היא היחידה שנולדה כאן – אבל הילדים כולם מרגישים לגמרי בבית ומצהירים שאין להם שום מחשבה לחזור לגור בגרמניה.
מחר, יוחנן מבטיח, יבואו לחפור גם שני אחיו הנוספים. יעל מספרת שהיא מתעניינת בארכיאולוגיה, ושהשתתפה כבר בכמה חפירות. כך גם רות. יוחנן מוסיף שהחיבור של המשפחה לסרטבה נובע מעניין השאת המשואות והעברת הידיעה על קידוש החודש מהארץ לגולה. "המשפחה שלנו התחילה לעשות משהו דומה באופן מקוון: בנינו אתר אינטרנט ואנחנו מקיימים שיחות זום אחת לחודש, ומעבירים בהן את הידע העתיק הזה לכל מי שרוצה".
המתנדבים שבאים לחפור מגלים מהר מאוד שהחפירה היא עבודה פיזית קשה, שלא בהכרח מובילה לתוצאות מיידיות. אבל לדברי ד"ר רביב, שימור ההתלהבות אצל המתנדבים הוא לא בעיה. "האתגר הוא קודם כול מול צוות הארכיאולוגים", הוא אומר. "גם אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו עושים משהו חשוב. זאת עונת החפירות הראשונה, התחלנו לפתוח כמה שטחים, וכבר השבוע אנחנו עושים שינוי. סגרנו כמה ריבועי בדיקה, ואנחנו פותחים כמה ריבועים חדשים במקומות שהממצאים בהם יהיו מעניינים יותר לדעתנו. גם החפירה בטרסות והחיפוש הראשון בשביל הגישה להר יכולים להביא הרבה עניין. הכול פה דינמי: אנחנו לומדים את השטח, חשים אותו ומשנים את החפירה בהתאם".
שלב חפירות המתנדבים בסרטבה יסתיים ממש לפני פורים, אך הפרויקט ימשיך בין פורים לפסח בעזרת פועלים של המנהל האזרחי, בניהול משותף של ד"ר רביב ושל קמ"ט ארכיאולוגיה. לאחר מכן תהיה הפוגה קלה, והחפירה תתחדש בחורף הבא. "אני מקווה שעד אז יהיה שביל אוטובוסים נורמלי שיוביל מהיישוב יפית עד לחניון המערבי. נקים שם מחנה, ושוב יגיעו סטודנטים ומתנדבים לחפור", אומר ד"ר רביב. "אנחנו מתכננים פה חמש שנות חפירה, בעזרת פועלים של המינהל האזרחי, בניהול משותף של ד"ר רביב, חיים כהן וקמ"ט ארכיאולוגיה בני הר אבן, בתקווה להקדים את השודדים שרואים כאן פעילות ולבטח זוממים על האתר. זאת ההתמודדות המרכזית שלנו אחרי אלפיים שנה. את אבני הלב העצומות שום שודד לא יכול להרים ולקחת מכאן, אבל דברים אחרים בהחלט כן. אנחנו צריכים להיות הראשונים שמגיעים לממצאים החשובים שיחשפו בפנינו את סודות המקום המרתק והחשוב הזה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
